אחד השינויים הבולטים שהכניסה פלטפורמת הסטרימינג "נטפליקס" להרגלי הצפייה של הציבור הישראלי הוא הפופולריזציה של סדרות בשפות שאינן אנגלית. שינוי מבורך זה, שבזכותו צפייה בסדרות דוברות ספרדית וצרפתית, ואפילו טורקית, דנית או יפנית, כבר אינה נתפסת כאירוע חריג - לא פסח גם על סדרות בערבית שנוצרו בעולם הערבי. אחת מן הסדרות האלה היא הסדרה "תיכון רוואבי לבנות", שעלילתה מתרחשת בירדן. הסדרה, שנוצרה על ידי שתי נשים, שירין כמאל ותימאא' שומאלי, טיפסה במהרה לצמרת דירוג הצפיות בעולם הערבי ובכלל, דבר שעורר תגובות עזות במרחב הערבי, רבות מהן שליליות.

"תיכון רוואבי לבנות" היא אומנם סדרה דוברת ערבית, אך תכניה ואופן עיצובה רחוקים מאוד מהדימוי שיש לחלק מהישראלים על "סרט ערבי". במובנים מסוימים, "תיכון רוואבי לבנות" היא סדרה אמריקאית טיפוסית. גיבורתה היא נערה לא-פופולרית המתמודדת עם בריונות ועם התעמרות מצד מלכת הכיתה ומצד שתי מעריצותיה. הסדרה כוללת סצנות טיפוסיות על ריבים במלתחות, נסיעה באוטובוס תלמידים צהוב, מסיבות שכבה, טיול שנתי ואף תחרות על תשומת לבם של בחורים נאים; אם כי מאחר שבית הספר בסדרה הנוכחית מיועד לבנות בלבד, את תפקיד הקפטן של נבחרת הפוטבול המצודד תופס סטודנט צעיר, שמלכת הכיתה נאלצת להבריז מהלימודים כדי לפגוש אותו בסודיות.

אולם מבט נוסף חושף על נקלה שהסדרה "תיכון רוואבי לבנות" אינה סדרת תיכון אמריקאית טיפוסית שרק במקרה גיבורותיה דוברות ערבית. בקצרה, אם בסדרות התיכון האמריקאיות המעשים האכזריים מסתכמים במבטי בוז של ה"רעות" כלפי הבחורה הלא-פופולרית או בהדרתה מנבחרת המעודדות, ובסוף הן לומדות את הלקח שלהן והכול שב על מקומו בשלום, הרי ב"תיכון רוואבי" המצב שונה בתכלית. הסדרה נפתחת בסצנה אלימה ביותר שבה הבנות הפופולריות, בהנהגת ה"מלכה" ליַאן, מכות באכזריות את הילדה הלא־מקובלת מרים, מטיחות את ראשה ברצפה, ומותירות אותה לדמם חסרת הכרה. כאשר היא מנסה לחפש צדק, הן טופלות עליה האשמות שווא. איש, אפילו לא הוריה של מרים, אינו מאמין לה, והיא נדרשת ללכת לטיפול פסיכיאטרי. בהתאם לכך, מסע הנקמה שהיא עורכת בבנות כיתתה תוקפני לא פחות, וייתכן שבסוף הסדרה היא מתגלה כנבזית אף יותר מהן.

מתוך "תיכון רוואבי לבנות" בנטפליקס (צילום מסך מיוטיוב)

גם אופן ההתקבלות של הסדרה במרחב הערבי, ובירדן בפרט, מעיד על כך שאין מדובר בעוד סדרה שפועלת לפי נוסחה ברורה. העובדה שהיא מתקיימת בירדן ודוברת ערבית הופכת אותה לסדרה חדשנית, ולכן גם לסדרה שמעוררת תגובות עזות וביקורת חריפה. במגזין האינטרנטי הלבנוני "דרג'" פורסמו שתי כתבות בנושא זה: האחת, מאת העיתונאית הירדנית הדיל א-רוואבדה, עוסקת בהתקבלות הסדרה בחברה הירדנית; השנייה, מאת העיתונאי הלבנוני ראמי אל־אמין, קושרת בין הביקורת על הסדרה לבין אירוע אקטואלי אחר של הדרת נשים במרחב הציבורי.

א-רוואבדה מציינת כי הקשת הרחבה של נושאים מושתקים שבהם הסדרה נוגעת – התעמרות ובריונות, פשעים על רקע "כבוד המשפחה", הטרדה מינית, יחס למתמודדי נפש, צניעות ועוד – עוררו בחלקים מהציבור תגובות נזעמות כלפי הסדרה. טיעון מרכזי של מבקרי הסדרה, ביניהם חברי פרלמנט שדיברו נגדה בגלוי כגון סולימאן אבו־יחיא, עמר עיאסרה וח'ליל עטיה, היה שהסדרה לא-ראויה משום שהיא "אינה משקפת את הערכים של החברה הירדנית". לדבריהם, החברה הירדנית היא חברה מסורתית ושמרנית שלא מתרחשים בה אירועים אלימים ומקרים מבישים כגון אלה שמוצגים בסדרה, ובאופן כללי תוכני הסדרה אינם "משקפים את דרכם של הירדנים". תגובות דומות נראו גם בדיונים סוערים ברשתות החברתיות.

מזדעזעים ומיתממים

על פי כותבת המאמר, ביקורת זו משקפת מוסר כפול של חברה המצויה במתח מתמיד בין משיכה לכיוון המודרניות לבין שמרנות הדבקה בערכים מסורתיים-פטריארכליים. מתח זה מתבטא גם בסדרה עצמה באופנים שונים. כזה הוא למשל המתח הסימבולי שבין הפוסטר בחדרה של מרים, שנושא את הכתובת "העתיד הוא נשים", לבין – אזהרת ספוילר – העובדה שליאן מלכת הכיתה מאוימת באקדח וייתכן שנרצחת בסוף הסדרה בידי אחיה משום שהעזה להתרועע ביחידות עם החבר שלה. מתח זה חושף גם את הרעות החולות שבשילוש של פטריארכליות, כוח והון: החבר של ליאן הוא בעצם בנה של מנהלת בית הספר, שבעצמה רודה במורות ובתלמידות, אך במקביל נשלטת בידי אביה של ליאן – איש עשיר ומשפיע המאיים תדיר שכוחו הפוליטי והחברתי יאפשר לו לסגור את בית הספר אם לא יעשו כרצונו.

למעשה, די להעיף מבט בנתונים בדבר הפשיעה הגואה בירדן, שיעורי האלימות במשפחה, העוני והאבטלה, ובהשפעתם של כל אלה על השחיתות ועל התרבות הפוליטית ברשויות המקומיות, כדי להבין ששלל הבעיות שבהן דנה הסדרה "תיכון רוואבי" אינן בעיות דמיוניות שהגו היוצרות ממוחן הקודח, והן אינן קשורות כלל ל"ערכי החברה הירדנית", כפי שניסו לטעון מתנגדי הסדרה. יתרה מכך, כדאי לשים לב לעובדה שסצנה שמראה צעירות במכנסיים קצרים מסוגלת לעורר את חמת הציבור הירדני יותר משמסוגלות לעשות זאת תמונות של בתי ספר נטולי ציוד למידה בסיסי או של מעצר מורים המפגינים מול אותו הפרלמנט, שכעת חבריו אומרים שתוכני הסדרה "תיכון רוואבי" מנותקים מהמתרחש בירדן.

להתקוממות של מתנגדי הסדרה עשויות להיות סיבות שונות. חלקם מנסים לשמור על תדמיתה של ירדן בעיני העולם, חלקם סתם מיתממים, ואחרים הם דווקא אנשים עניים וחסרי כל השפעה שמחפשים הזדמנות למחות על משהו – כל דבר – בזמן שחירויות הפרט, חופש הביטוי וחופש העיתונות במדינה נמצאים בשפל. בכל מקרה, קל להבחין בצביעות שבדברי המתקוממים, אשר פוטרים את הבעיות החשובות שהסדרה מעלה בנימוק שהם "מזועזעים" מחוסר הצניעות, מהבוטות ומהאכזריות שהנשים מפגינות בה.

רשמית, אין בירדן אפשרות לצנזר את הסדרה "תיכון רוואבי", חרף דרישתם של חלק מהמוחים לעשות כן. זאת משום שהיא משודרת בנטפליקס, חברה פרטית שהצפייה בתכניה דורשת תשלום של דמי מינוי מיוחדים, ולא בגוף שידור ציבורי ירדני. עם זאת, אין זו הפעם הראשונה שחלקים בציבור הירדני קוראים לצנזר סדרה ירדנית שמשודרת בנטפליקס. בשנת 2019 הייתה זו הסדרה הפופולרית "ג'יני", שספגה ביקורות נוקבות משום שהציגה צעירים בלבוש חשוף, מעשנים סמים ומקללים. גם אז טענו גורמים בירדן ש"ג'יני" אינה מייצגת את ערכי העם הירדני ואת עקרונות האסלאם. הסדרה לא צונזרה, אך שחקניה קיבלו איומים על חייהם וחלקם נאלצו לעזוב את המדינה.

מה שמותר לנסיך אסור לקפטנית

ניסיון להחרים סדרות כאלה אינו אירוע מבודד, אלא חלק מתופעה רחבה יותר של מאבקים בין כוחות שימור לכוחות שינוי, בעיקר בנושא זכויות הנשים. אל־אמין מביא במאמרו את הסערה התקשורתית האחרונה שהתעוררה סביב קפטנית נבחרת ירדן בכדורסל רובי חבש. חבש פרסמה בחשבונה בטוויטר פוסט נזעם על כך שהגיעה להתראיין בטלוויזיה הירדנית, אך שם סירבו להכניס אותה מפני שלבשה מכנסי ג'ינס עם קרע באזור הברך. הנימוק שנתנה הטלוויזיה, שפתאום נשמע מוכר, היה שהג'ינס הקרוע "אינו הולם את הערכים ואת המסורת בחברה הירדנית".

סוגיית קוד הלבוש במקומות ציבוריים מוכרת לנו היטב בישראל מאירועים כגון "מחאת המכנסונים", ואי-אפשר להתעלם מהטענה שלעיתים קביעת קוד לבוש במקומות עבודה או במוסדות חינוך והשכלה היא פעולה מוצדקת. אולם הבעיה נעוצה לעתים קרובות באכיפה בעייתית ובררנית של קוד לבוש רק כלפי נשים. כפי שתיארה חבש בחשבון הטוויטר שלה, ממש לפניה הכניסו בלי בעיה בחור במכנסיים קצרים לאולפני הטלוויזיה.

הכדורסלנית הירדנית רובי חבש בטיקטוק (צילום מסך מחשבון הטוויטר של חבש)

מי שעקב אחרי טוויטר בירדן בימים שאחרי הפרסום של חבש יכול היה לחשוב שהמדינה נמצאת על סף התמוטטות בגלל זוג מכנסי ג'ינס קרועים. חבש קיבלה כמובן תגובות זועמות ותוקפניות בגלל שהעזה להעלות ברבים נושא שקשור לצניעות ואף לתקוף גוף ממלכתי כמו הטלוויזיה הירדנית. באותו הקשר היא גם התייחסה מפורשות לביקורת על התוכנית "תיכון רוואבי", באומרה שאותם אנשים שטענו שבריונות ואלימות אינן "דרכן של החברה הירדנית" הם אלה שתוקפים אותה עכשיו ברשת ומתנהגים בבריונות כלפיה. אחד המגיבים המפתיעים שהביעו תמיכה ברובי חבש היה לא אחר מאשר הנסיך עלי בן חוסין, אשר העלה תמונה של מכנסי הג'ינס הקרועים שלו עצמו. גם הוא קיבל תגובות נאצה, אך פחותות מאלה של רובי – בכל זאת, הוא גבר ונסיך.

המקרים הללו חושפים במידה מסוימת את הצביעות שהכותבים שהזכרנו מדברים עליה. מתנגדי המעשה של חבש ומתנגדי הסדרה "תיכון רוואבי" שניהם טוענים, מצד אחד, שהחברה הירדנית אינה לוקה באלימות ובבריונות, ומצד שני – מתעלמים מחלקם שלהם בפעולות כאלה ממש כלפי נשים צעירות ועצמאיות.

מקרה דומה שמזכיר אל-אמין התרחש כמה שבועות לפני המקרה של חבש, בחג הקורבן. ופאא' אל-ח'דרא, חברת הוועדה הממלכתית להתחדשות פוליטית, העזה לבקר בטוויטר את שחיטת הקורבנות בחג הקורבן כמעשה חסר רחמים וחמלה. היא ספגה מיד מתקפה עזה והוצפה בקריאות להתפטר מתפקידה, שלמרבה האירוניה מהותו היא לחשוב על חדשנות ועל התחדשות במערכת הפוליטית. אל-ח'דרא נענשה על כך שעשתה בדיוק את מה שהתפקיד שלה מחייב: להסביר שהפרקטיקה של הקרבת קורבנות כבר אינה מתאימה לרוח הזמן, לאיכות הסביבה ולזכויות בעלי החיים. היא אולצה להתפטר, וכיום היא מסתובבת עם אבטחה צמודה.

כאמור, אין זה מקרה שבשלל הדוגמאות הללו, ההתקפות והביקורת על תופעות חברתיות קשורות לעובדה שמי שמציגות את התופעות הן נשים. אם נחזור לסדרה "תיכון רוואבי לבנות", שאינה חפה כלל מפגמים בבימוי ובמשחק, התחושה החזקה ביותר שיוצאים עימה מהסדרה היא שכל הנשים שצפינו בהן על המסך, גם המרושעות ביותר שפועלות בבריונות אכזרית, מגלמות בסופו של דבר רק חוליה בשרשרת המזון מתחת לגברים שנוהגים בהן בבריונות דומה. חברתה של ליאן מכה את מרים, אך במקביל חוטפת מכות מאביה לאחר שנתפסת במסיבה. חברה אחרת מצטלמת ללא החיג'אב שלה ונכלאת בבית על ידי הוריה מרוב בושה שהם חשים במעשיה. אחיה של ליאן מאיים לרצוח אותה כי חיללה את כבוד המשפחה. המנהלת, שבתוך בית הספר היא דמות מעוררת יראה, רועדת מפחד מאביה העשיר והמשפיע של ליאן. הדוגמאות הללו הן חלק ממה שנמצא כל הזמן בשוליים, אך הוא למעשה המרכז: הסדרה הזו עוסקת כמעט רק בבנות ובנשים, אבל אינה מניחה לנו לשכוח שהמאבקים וההיררכיות בין הנשים הם משניים לעולם החיצוני ה"אמיתי" שמנוהל בידי גברים. אפשר שתחושה זו, יותר מכל דבר אחר, היא שהופכת את "תיכון רוואבי" ליותר מסתם סדרת תיכון בסגנון אמריקאי.

נטע איפרגן היא מתרגמת וכותבת בצוות פרויקט אופק במכון ון ליר בירושלים

מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון-ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום