משבר האקלים

"מעריב" חורג היום באופן אמיץ מהתלם העיתונאי. במקום לחכות לאסון ידוע מראש, לדווח עליו בצקצוק שפתיים, להתמקד בסיפור האנושי במקום בסיבות המערכתיות, להכריז על מחדל, לדרוש אשמים ואז לשכוח מיד מהעניין עד האסון הבא, הוא כותב לפני האסון.

"מזג האוויר הולך ונעשה קיצוני בשל משבר האקלים. האם הרשויות ערוכות לשטפונות החורף?", נכתב בכותרת על השער, המפנה לכתבה של יובל בגנו המצוין. "לנוכח מחדלי השנים האחרונות, שגבו קורבנות בנפש וברכוש, בדקנו עם מומחי סביבה את מוכנותה של ישראל לשטפונות חורף באזורים מיושבים. הממצאים: פיצול סמכויות בין משרדי ממשלה מרובים, מחסור בתקציבים, היעדר תוכנית לאומית מסודרת, אכיפה חסרת שיניים והישענות מוגזמת על הרשויות המקומיות", מוסרת כותרת המשנה.

"אגן הים התיכון הוא אחת 'הנקודות החמות' במשבר האקלים, ומתחמם בקצב של פי 1.5 מהממוצע העולמי", כותב בגנו. "דפוסי השקעים הקפריסאיים, אלה שכל חורף במשך עשרות שנים הביאו לנו גשמי ברכה בפרקי זמן קבועים יחסית, הופכים נדירים יותר. כך הופך החורף הישראלי לכזה שמצד אחד מאופיין בפחות אירועי גשם, אך מצד שני לכל אחד מאותם אירועי גשם פוטנציאל הרסני לתשתיות, שלא ערוכות לספוג כמויות גדולות של מים בבת אחת".

כבאים שטים בסירה בחניון מוצף בנס-ציונה, נובמבר 2020 (צילום: יוסי אלוני)

כבאים שטים בסירה בחניון מוצף בנס-ציונה, נובמבר 2020 (צילום: יוסי אלוני)

ב"הארץ" מתפרסמת על השער כותרת של כתבה מאת צפריר רינת על הדילמות הסביבתיות שמתעוררות בשל פתרונות למשבר: "משבר האקלים מוביל את ישראל לנצל שטחים עבור אנרגיה מתחדשת, על חשבון שימור הטבע".

מבצע

צה"ל ערך חמש פשיטות ביהודה ושומרון (או שבע, לפי "ידיעות אחרונות"), הרג חמישה פלסטינים, לכד עשרה, ולפי הודעת הרמטכ"ל סיכל את כוונותיו של ארגון הטרור חמאס לבצע פיגועים בישראל. שני חיילים נפצעו קשה, כנראה משום שחבריהם ירו עליהם בטעות. כל העיתונים מדווחים בהבלטה על האירוע (רק ב"ידיעות אחרונות" לא מעניקים לו כותרת ראשית), אם כי הדגשים שונים.

ב"ישראל היום", ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מדגישים את ההערכה כי הפצועים נפגעו מאש כוחותינו, ואילו ב"הארץ" המידע מוכמן בתוככי הידיעה הראשית. "המבשר" החרדי מתעלם לחלוטין מהדו"צ, אבל מעלה על נס את ערך קדושת החיים (היהודיים). זהו העיתון היחיד שמדגיש (בכותרת המשנה) את הודעת רופאי רמב"ם שלפיה לא נשקפת סכנת חיים לפצועים (היהודים).

"ידיעות אחרונות" מדגים את את אובססיית הסיפור האנושי-רגשני, כשהוא היחיד המבליט את הטיפול שניתן בשטח לפצועים על-ידי הפרמדיק ומעניק לדיווח את הכותרת האינפנטילית "המידע המפתיע, המבצע המשולב והפרמדיק הגיבור" (בקרוב: כותרת הספר הבא בסדרת קופיקו).

"מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום" מדגישים את התגובה הצפויה מצד הפלסטינים ("הסלמה"). "ידיעות אחרונות" לא. אף עיתון חוץ מ"הארץ" לא עוסק בשאלת הרקורסיביות המובנית בדיווחים על מבצע צבאי שבא לעצור הסלמה אך צפוי לגרום לאחת כזו.

ב"ישראל היום" מדגימים כי ניתן גם להחזיק את המשקפת הפוך: יואב לימור מסביר כי "חשיבות הסיכולים גדולה בהרבה משרואה העין. הם לא רק מעניקים ביטחון ומצילים חיים באופן מיידי, אלא גם מונעים הידרדרות בטחונית שמצילה חיים רבים יותר ומאפשרת הרתעה בטווח הארוך" (כדוגמה הוא נותן את חטיפת הנערים שהובילה למבצע "צוק איתן". ב"הארץ", במקרה, מזכיר עמוס הראל שלחטיפה קדם מבצע דומה לזה העכשווי).

"לסכסוך הפלסטיני יש דרכים משלו להזכיר את קיומו, גם כשממשלות ישראל עושות כמיטב יכולתן לדחוק אותו לתחתית סדר היום הלאומי", נכתב בפתח הידיעה הראשית של "הארץ", מאת עמוס הראל, שבניגוד לעמיתיו מקפיד לסייג את המידע שנמסר לו.

הראל מצטט חוקר מהאקדמיה הסבור כי "הכרזות בנט משולות ל'מסע במנהרת הזמן, 54 שנה לאחור, כאילו שום דבר לא השתנה מאז. אין כמעט הבדלים בינם לבין הפשרה הפונקציונלית שהציע דיין אחרי מלחמת ששת הימים'" – דהיינו "צמצום הסכסוך, קיום שתי מערכות חיים באותו שטח, אי-סימון גבול ביניהן והתמקדות במתן הקלות כלכליות וחופש תנועה לפלסטינים. כל זה בלי פוליטיקה ובלי מימוש שאיפות לאומיות". "כל הרעיונות הללו, כמעט מיותר להזכיר, אינם מקובלים אפילו על פלסטיני אחד", חותם הראל.

אף אחד מהעיתונים לא מטיל ספק בגרסת דובר צה"ל לגבי המבצע המוצלח (ב"הארץ", הביקורתי מבין העיתונים, קביעה זו אף מגיעה לכותרת הראשית: "מבצע המעצרים סיכל תוכנית של חמאס לסדרת פיגועים בישראל". ב"מעריב" מתמצתים עם הכותרת הראשית המבולבלת כרונולוגית "הסיכול והאיום").

כך, למשל, בתוככי הידיעה הראשית של "ישראל היום" (ובניגוד למשתמע מהכותרות השמנות) נכתב כי המבצע אתמול הוא "גל מעצרים שני" בתוך מבצע מעצרים "המתרחש כבר כמה שבועות". האם כעת הוא עלה לכותרות משום שכעת נפצעו שני חיילי צה"ל? מי יודע. משום שכל העיתונים נשענים באופן מוחלט על המידע שקיבלו מדובר צה"ל, הם ממילא לא יכולים לכתוב דבר מה מושכל על המבצע מלבד לצטט את הדובר. מבחינה זו, אפשר לקבוע בוודאות שהמבצע, של דובר צה"ל, היה מוצלח.

צבאות השם

ב"המבשר" מקדישים ידיעה שלמה בשער למבצע צבאי נוסף שהתרחש אתמול: "כוח צה"ל הסיר דגל נאצי שהונף בגזרת חברון ונתלה על גבי כבלי חשמל, בידי ערבים תושבי הרשות הפלסטינית. החיילים שהבחינו בדגל ירו בו מספר קליעים עד שהצליחו להפיל אותו, ולאחר מכן החרימו את הדגל".

אפשר ללעוג לדיווח על כך שחיילי אחד הצבאות החזקים בעולם הצליחו לירות בפיסת בד (כפותה!), ואפשר להיזכר בעבר האפל והלא כל-כך רחוק שבו תחת הדגל הזה טבחו בבני עמנו חסרי המגן ולהודות לאל על כך שכמה יהודים התעשתו אחרי אלפיים שנות, עלו ארצה, הקימו מדינה, וכעת יהודים אחרים יכולים, בביטחון ובגאווה, להתקבץ בקהילות המשתמטות באופן קולקטיבי משותפות בעול הביטחון והכלכלה, להצמיח מתוכם עסקנים שיתמכו פוליטית באורח החיים הזה ויוציאו עיתונים מגויסים שבהם אפשר יהיה לדווח על כך שכוחות צה"ל ירו אמש בדגל הנאצי ימ"ש.

נאום בנט

כל העיתונים מדווחים בלית ברירה על מאורע שעוד לא התרחש בזמן שירדו לדפוס: נאום ראש הממשלה נפתלי בנט בעצרת הכללית של האומות המאוחדות. הדיווחים המפורטים על תוכן הנאום שעוד לא ננאם רק מבליטים את התהייה האקזיסטנציאליסטית המתבקשת בנוגע לנחיצות הקיום הפיזי של אירועים טקסיים צפויים מראש.

ב"המבשר" מדווחים על שער העיתון כי "אנשיו של בנט אמרו אתמול כי הוא אינו מתכנן להשתמש בתרשימי זרימה ובציורים של פצצות המודפסים על גבי בריסטולים". אבל הוא כן מתכוון לתדרך על כך, מתברר. הרפליקה החשובה הזו מופיעה גם בדיווחים בעיתונים האחרים. כלומר, הגימיקים חזרו למקומם הטבעי: בעיתונות המרכזית.

ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט (צילום: פלאש 90)

ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט (צילום: פלאש 90)

ב"מעריב" מדווחים כי "בנט כתב את הנאום בעצמו". העובדה שהקביעה מיוחסת ל"גורם בפמליית ראש הממשלה" מהווה סתירה מיניה וביה להנחת היכולות הטמונה בבסיס הדיווח. ב"ידיעות אחרונות", אגב, איתמר אייכנר וציפי שמילוביץ מדווחים על כך כקביעה עובדתית. ב"הארץ" מצליח יהונתן ליס גם להכניס את הדברור של בנט ("כתב בעצמו") וגם לכתוב באותה פסקה ש"הוא עבד על הנוסח הסופי יחד עם אנשי לשכתו".

רק ב"ישראל היום" מדווחים בהבלטה על כך ש"בשל החגים רה"מ הגיע לעצרת הכללית כשמרבית מנהיגי המדינות כבר עזבו". כל העיתונים מדווחים על כך שלסוגיה הפלסטינית בנט מתכוון להתייחס באופן מינורי, אם בכלל. "עד אמש טרם הובהר אם יתייחס לסוגיה הבוערת של משבר האקלים", נכתב בדיווח של "ידיעות אחרונות". בעיתונים האחרים לא עוסקים בכך אפילו באופן האגבי הזה.

קורונה

החל מ-3 באוקטובר, יום ראשון, צפויות להחמיר ההגבלות שמטילה הממשלה בשל מגפת הקורונה. מי שחלה בקורונה שוב לא ייהנה מפטור גורף ויידרש, תוך חצי שנה, להתחסן או להציג בדיקה חיובית כדי לקבל גישה למגוון רחב של חללים בנויים (היכלי תרבות וספורט, מסעדות, בתי-מלון ועוד ועוד) ובמקרים רבים גם כדי שיוכל להמשיך לעסוק במשלח ידו. גם מחוסנים יידרשו, כך מסתמן, להתחסן כל חצי שנה כדי לזכות באישור הנ"ל.

על ההגבלות הצפויות, חסרות תקדים עבור תושבים בתוך הקו הירוק, נכתב מדי פעם בימים האחרונים, וגם היום הן מוזכרות בכמה מידיעות הקורונה בעיתונים השונים. אף עיתון מלבד "הארץ" לא מדווח על כך בשער.

ב"ישראל היום" מפרסמים את הדיווח הנרחב ביותר, במתכונת של שאלות-תשובות. אחת מהן היא "האם מדובר באמצעי כפייה על מי שלא מתחסנים". התשובה, הניתנת מפי ד"ר שרון אלרעי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, שלילית. "מי שלא רוצה להתחסן יוכל לעשות בדיקות ולהיכנס. אנחנו לא מנסים להכריח".

בטור הצמוד מציע פרופ' ארנון אפק, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות וכיום חבר "קבינט המומחים של הקורונה", להטיל על לא מחוסנים לשלם דמי ביטוח בריאות גבוהים יותר. כמה עמודים אחר-כך מדווחת היאלי יעקבי-הנדלסמן על תזכיר חוק לשלילת דמי אבטלה מעובדים שלא התחסנו.

עידו אפרתי מדווח ב"הארץ" כי "מנתוני משרד הבריאות עולה כי עד כה התחסנו במנה השלישית של החיסון נגד הקורונה 3,189,477 בני אדם. כתשעה חודשים לאחר שהחל מבצע החיסון, יותר ממיליון ישראלים הזכאים להתחסן טרם התחסנו, רובם צעירים. כמו כן, המאפיין הבולט ביותר של החולים הקשים במחלקות הקורונה הוא היותם לא מחוסנים – רובם בני 60-40". לפי ידיעה של גדעון לב שמופיעה באותו עמוד, "הקורונה גרמה לירידה הגדולה ביותר בתוחלת החיים מאז מלחמת העולם השנייה".

פשע

ב"הארץ" מקדישים את מאמר המערכת לפשיעה בחברה הערבית ("רק בלי שב"כ"). ב"ידיעות אחרונות" מעניקים הפניית שער לאלימות בחברה הערבית. "מבעד לעיני היתומים – הילדים שהוריהם נפלו קורבנות לאלימות חסרת השליטה במגזר הערבי מדברים" (חסן שעלאן). את ההפניה מלווה צילום של אחת המרואיינות, לצד תמונת ענק של אמה וציטוט ("קשה ללכת לבית-הספר בבוקר בלי לנשק את אמא").

ב"מעריב" מקדישים כפולת עמודים לאלימות בחברה הערבית, תחת הכותרת "חסרי ביטחון". "ריבוי מעשי הרצח והאלימות גורם לאזרחים רבים, ערבים ויהודים, לחיות בתחושה קשה של פחד וחשש שהם עלולים להיות הקורבן הבא", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של אלון חכמון, משה כהן ומתן וסרמן. "המגזר היהודי הולך ומפנים את התובנה שמעשי הרצח הרבים במגזר הערבי הם בעיה של החברה כולה, ושהפשיעה עלולה לפגוע בכל מקום", נכתב בפתח הכתבה.

"בסוף זה יגלוש גם אלינו", מצוטט תושב אלמוני מאזור השרון. "המדינה לא משכילה לחבק את קבוצות השוליים ודוחקת אותן לקצה. ראינו את זה מול המגזר הערבי וכעת הפשע מגיע לקבוצות אחרות. השינוי חייב להיות לא רק באיתור ובאיסוף הנשק הלא חוקי אלא ביצירת חיים אחרים לאוכלוסיות שמרגישות מודרות", מצוטט תושב לוד אלמוני. תושב ערבי אלמוני מצביע על כך שהרשויות לא מעניקות היתרי בנייה, והדבר גורם למצוקה בקרב צעירי המגזר.

ב"מעריב" מדווחים גם על הפגנה של תושבי עומר, אחרי שיריות מיישובים בדואיים סמוכים פגעו בבתים ביישוב. ב"מעריב" מצטטים את ראש עיריית עומר, פיני בדש: "הבעיה המרכזית שלנו היא פחות המשטרה אלא השופטים, שנדמה שהם מפחדים. איזו ענישה יש פה? יורים מרכב והשופט משחרר את החשודים למעצר בית. בן אדם יורה מנשק אוטומטי והשופט משחרר אותו כי הוא לא מסוכן לציבור".

דיווח על ההפגנה בעומר מתפרסם גם ב"המבשר" וב"ישראל היום", אולם ללא דיווחים על הפשיעה בחברה הערבית.

משפט המו"לים

משפט המו"לים התחדש החודש, והעיתונים מדווחים כי השופטים דחו את ההתנגדות להשלמת חקירה שתערוך הפרקליטות עם עורך "וואלה" לשעבר אבי אלקלעי. רק ב"ישראל היום" הכתב יאיר אלטמן מאבד את ידיו ורגליו וכותב כי מי שיזומן להשלמת חקירה הוא המנכ"ל לשעבר אילן ישועה, העד הבלתי נלאה. גם העורכים המסורים לא שמים לב לסתירה בין קביעת הכתב לציטוט הודעת הפרקליטות ומדפיסים כותרת שגויה בתכלית. על זה נאמר: עדיף היה שלא היית יוצא מהבית (אם בכלל).

משפט המו"לים חוזר (צילומים מקוריים: פלאש 90)

(צילומים מקוריים: פלאש 90)

על שני הדיונים שנערכו במשפט השחיתות של נתניהו, אלוביץ' ומוזס עם תום הפגרה אפשר לשמוע בפרק חדש של פודקאסט משפט המו"לים של "העין השביעית".

הכנות לחג

רק על שער "הארץ" נכתב כי העיתון מברך את קוראיו בחג שמח. רק "ידיעות אחרונות" מאחל להם הן חג שמח והן בריאות איתנה. רק לשער "מעריב" מצורף צילום של דגל שמחת תורה. רק על שער "ישראל היום" מודפס תצלום של ילדים אוחזים בדגל שמחת תורה – כשהם לבושים בחולצות בכחול-לבן. רק על שער "המבשר" מזכירים לקוראים למשמש בבגדיהם עם חשיכה, משום שבחול המועד לובשים את בגדי השבת ועלולים להישאר בהם "דברי מוקצה".

"מפני קדושת המועד", "המבשר"

"מפני קדושת המועד", "המבשר"

באתר בית ההוראה המרכזי לדיינות, בתשובה לשאלה האם מותר להדפיס עלונים בחול המועד למרות איסור המלאכה החל בו, מצטטים מהספר "שמירת שבת כהלכתה": "הנוהגים להקל בזה יש להם על מה שיסמכו מכיוון שיש בזה צורך לרבים, ומאחר שאם לא ימצאו עיתונים דתיים יש חשש שיקראו עיתונים אחרים שאינם ראויים, ובהמשך שם כתב שעיתון דתי היוצא בחול המועד מותר לפרסם בו מודעות אף אם אין בזה צורך המועד מכיוון שצריך למלא את דפי העיתון ואין נפק"מ אם ימלאו בכתבות או במודעות".

ענייני תקשורת

נגישות. ביום שישי פרסמו ב"ידיעות אחרונות" כותרת בולטת על השער שגוללה את האחריות לאסון מירון על מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי: "'הזלזול הרג את המתפללים במירון'. אחרי חשיפת הדיון הסודי שבו הכריע המפכ"ל כי ההילולה תיערך ללא הגבלות, כעת מתברר: ראש אגף המבצעים הזהיר מפני הצפיפות גם לאחר ההחלטה הסופית – אך עמדתו נדחתה. משפחות הקורבנות: 'ששבתאי ישעה את עצמו ויחשוף מי הפוליטיקאים שלחצו עליו'". היום, יום שני, משנה העיתון כיוון ב-180 מעלות ומהדהד את גרסת המפכ"ל בכותרת הראשית של גליון החג. הסיבה: המפכ"ל מסר לעיתון את גרסתו.

עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע (צילום מסך מתוך סרטון תדמית)

עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע (צילום מסך מתוך סרטון תדמית)

ההקבלה בין הכותרות מעניינת: זו שיצאה נגד המפכ"ל, של אלי סניור, נשענה על חשיפת ראיות של ממש. דיון פנימי במטה המשטרה. זו שתומכת בו, של נחום ברנע, נשענת על חשיפת התירוצים שהקצין הבכיר מתעתד לתת לוועדת החקירה ("בהיעדר תקנות של הממשלה, המשטרה לא היתה יכולה למנוע את קיום האירוע במירון"). ובכל זאת, בעיתון מנסים לקשור בין הדיווח של היום לדיווח מיום שישי, וכותבים ש"המפכ"ל יסתמך על דבריו בדיון שקדם לאירוע – שהפרוטוקולים שלו נחשפו השבוע ב'ידיעות אחרונות', ועוררו סערה" – אך לא מתמודדים עם המשמעות של הקשר הלז.

אם הפרוטוקולים של אותו דיון הוכיחו כי הזלזול של שבתאי הרג את המתפללים במירון, כפי שהאשימו ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי, כיצד זה ביום שני הם אלו שמוכיחים ששבתאי לא זילזל כלל וכלל ואלו הפוליטיקאים שאשמים? והאם ההשתלשלות הזו אינה מוכיחה, גם בלי ועדת חקירה, שלעורכים ב"ידיעות אחרונות" חשובה בעיקר ה"סערה", ולא משנה במי היא פוגעת, מי חולל אותה והאם היא ציקלון של אמת או נפיחה של שקר. העיקר שתנשוב מהנקב שלנו.

תעלומה. בעמוד 9 של גליון החדשות של "ידיעות אחרונות", בין ידיעה על פסטיבל הסרטים בחיפה לידיעה על שמחת תורה בחב"ד ודיווח על מיליון כרטיסים שנמכרו לסרט בורקס עכשווי, מופיע פתאום טקסט דרשני קצר (צוואתו של משה רבינו לשבטים מועלית על המוקד) של העסקנית נורית דאבוש. שום דבר במלל לא מרמז על הסיבה לפרסומו, והעורכים לא מעניקים לו שום הקשר.

ביסמוטיזציה. ב"ישראל היום" מדווחים בכותרת על השער כי ישראלי החליט לתרום כליה לחולת כליות שסיפורה התפרסם בעיתון. הכותרת: "קרא בעיתון – ותרם כליה". להפניה מצורף צילום של גזיר העיתון שבו התפרסם הסיפור המקורי. בעיתון שעורכו הראשי נוהג דרך קבע לפרסם תמונות של עצמו בכתבות שהוא אינו מושאן, לא פלא שהעורכים סבורים שבסיפור על תרומת כליה הגיבור האמיתי הוא העיתון.

חיים שיין (צילום מסך מתוך אתר "ישראל היום")

חיים שיין (צילום מסך מתוך אתר "ישראל היום")

סוכת צביעות. חיים שיין, שבמשך שנים מחרחר מעל דפי "ישראל היום" תיעוב ליהודים שדעתם שונה מדעתו, מקדיש היום את טורו להודעה כי "השמחה היהודית אינה שמחה פרטית. שמחה יהודית היא שמחת יחד שבטי ישראל" ו"הכוח האדיר של עם ישראל יכול להתגשם אך ורק באחדותו". במאמר מצוי גם המשפט הנפלא הבא: "מתוך היכרות עמוקה עם בני החברה הישראלית, הריני מעיד שרוחות הפלגנות והפירוד מצויות ומועצמות יותר בתקשורת מאשר בין האזרחים". מה אתה אומר.

איך לא חשבנו על זה קודם. הכתב המדיני של "ישראל היום", אריאל כהנא, מקנא כנראה במקום שכובש לו הכוכב הנופל ארי שביט בעיתונות הימין ומשחרר בעמודי החדשות של "ישראל היום" טקסט מלודרמטי שבו הוא כותב כי אנחנו נמצאים בסכנה קיומית (בגלל איראן כ"מדינת סף" כמובן, אם לא הבנתם קודם כשכתבתי את המלים "ארי שביט"), וקורא קריאה נרגשת להקים "ממשלת חירום". מי יהיה חבר בממשלה של כהנא? "נתניהו, ברק, אשכנזי, מופז, לבני, בוגי, מרידור", "הם ואחרים", "כולל חברי הממשלה הנוכחית". טוב שלא חפר את בגין ובן-גוריון מהקבר. בקיצור, פרשן "ישראל היום" רוצה לעבור לדמוקרטיה ישירה.

אם כבר איראן, רביב דרוקר כותב היום ב"הארץ" על הסוגיה: "במאי 2018 חזה נתניהו הצוהל ש'לו ההסכם היה נשאר על כנו, הוא היה מאפשר לאיראן תוך שנים להגיע לארסנל של נשק גרעיני'. ובכן, כעת יש תמימות דעים שעד פרישת טראמפ קיימה איראן בקפדנות את סעיפי ההסכם – מה שהיה משאיר אותה בוודאות עד 2025 במרחק בטוח מפצצה ובסבירות לא קטנה גם בשנים שאחרי כן.

"לעומת זאת, הפרישה מההסכם הציבה את איראן במצב שבו תוכל להרכיב את הפצצה הראשונה לכשתרצה; וחמור מכל, סביר שאיש בעולם לא יידע עד שכבר יהיה מאוחר. [...] ב-2008 צעקה שרה נתניהו בשיחת טלפון: 'רק בעלי יכול להציל את ישראל מהגרעין האיראני'. בנקודת הזמן הזאת נראה שהוא יירשם כמי שקידם את האיראנים למעמד מדינת הסף, שבמשך כ-30 שנה הצליח העולם למנוע מהם".

פספוס. בראיון השער של מוסף החג של "ישראל היום" עם "בלוגרית האוכל המשפיעה בישראל" (יש דירוג? מיוחד בשביל כותרות למוספי חג?) מבטיחים העורכים שהיא "פותחת שולחן", במקום לנצל את ההזדמנות לשימוש הולם באופן יוצא דופן בהבטחה העבשה לא פחות – "פותחת פה".

ד"ר מרים אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" (צילום: משה שי)

ד"ר מרים אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" (צילום: משה שי)

שוקינג. "סופרת הילדים המיתולוגית, מיריק שניר, חושבת שבתי-הספר יכולים גם להזיק לילדיכם", חושפת כותרת על שער "ישראל היום". בשבוע הבא: מרואיין (מיתולוגי, בסטנדרט) מספר כי הוא חושב שייתכן שהמדינה לא תמיד פועלת בשבילך וכי צה"ל הוא רק הצבא השני הכי מוסרי בעולם. מרים ה-מ-ו-מ-ה.

סוכות ב' ב"כלכליסט"

סוכות ב' ב"כלכליסט"

אומת הסטארט-אפ. ב"כלכליסט" המציאו חג חדש: סוכות ב'. חג שמח!