גרינוושינג

חדשות טובות לכדור הארץ. בקבוצת "ידיעות אחרונות" החליטו לטפל במשבר האקלים. ידיעת יחסי ציבור נטולת קרדיט נדפסת הבוקר בשער האחורי של העיתון תחת הכותרת "הכדור בידיים שלנו!", ובה מכריז העיתון בגאווה על "הפרויקט הגדול של 'ידיעות אחרונות' ו-ynet שיוקדש לנושא הכי חם שיש: השמירה על כדור הארץ".

בידיעה מובטח "סיקור מקיף של המשבר האקלימי, כתבות, ראיונות, קטעי וידיאו מיוחדים. דירוג הערים הירוקות ביותר בישראל לצד דיווחים ממוקדי המשבר ברחבי העולם. וגולת הכותרת: ועידה מיוחדת שתוקדש כולה לעולם שבו אנו חיים ולדרך שלנו לשמור עליו".

קבוצת "ידיעות אחרונות" מחוברת בקשרים עסקיים גלויים יותר ופחות, כמו גם באתוס העיתונאי שלה, למוקדי הכוח בישראל, אשר עבורם טיפול עומק בדרך החיים שהובילה את האקלים למשבר קיצוני פירושו תופת כלכלית. איך בדיוק יישבו בקבוצת התקשורת את המחויבות שלהם לתקציבי המודעות של תעשיית הרכב, למשל, עם שמירה על כדור הארץ? איך יאזנו בין הקשרים האישיים של המו"ל הנאשם בשוחד נוני מוזס עם טייקון הגז יצחק תשובה, למשל, לבין ההכרח להעביר את המשק מגז מזהם לאנרגיה נקייה?

"ידיעות אחרונות", 3.9.2021

הפתרון של "ידיעות אחרונות" הוא להתעלם מהמקרו ולהתמקד במיקרו. בלב המיזם הסביבתי של הקבוצה לא עומדת קריאה לשינוי מדיניות ממשלתית או להפחתת הזיהום התעשייתי, אלא מעשיהם של בני אדם פרטיים וארגונים אזרחיים.

"נשמח לקבל את ההמלצות שלכם על אנשים שפועלים למען הסביבה, שמקדמים את ההגנה על כדור הארץ, ועל אנשים וגופים שמעורבים בפרויקטים עולמיים וארציים, שכונתיים או בית-ספריים לטובת הנושא שמשפיע על כולנו", נכתב בידיעה. "סדרת כתבות מיוחדת תטיל זרקור על אלו שפועלים, כל אחד בקהילתו, למניעת משבר האקלים, לצמצומו או להעלאת המודעות אליו. לכן, בחודשים הקרובים אתם מוזמנים לשלוח לנו את הדוגמאות שלכם לפעילות קהילתית, שכונתית ואזורית למען כדור הארץ – ואנו נזמין את הנבחרים להציג את הפרויקטים שלהם בפני מדינה שלמה בוועידה שתתקיים באביב 2022 ותועבר בשידור חי ב-ynet".

סיסמה כמו "הכדור בידיים שלנו!" יכולה למלא את הלב תקווה, אבל היא גם נוסכת אשליה. שינוי הרגלי החיים יגיע בטוב או ברע כתוצאה ממשבר האקלים, אך כדי לצמצם את נזקיו יש צורך ראשית לכל בשינוי מדיניות ממשלתית כדי לרסן את התעשיות המזהמות ובהסטת תקציבים מאסיבית לצורך השקעה בהכנות לקראת השלכותיו.

בידיעה על הפרויקט החדש לא מצוין שמו של נותן חסות כלשהו. זה בפני עצמו מעורר תמיהה. בדרך כלל, כנסים ומיזמים פסבדו-חברתיים בקבוצת "ידיעות אחרונות" הם מסווה להזרמת תקציבים ממשרדים ממשלתיים, עמותות וחברות מסחריות. מן הסתם, נותן החסות יתגלה בהמשך הדרך. הימור: תאגיד מזהם.

הידיעה על הפרויקט הסביבתי מסתיימת בבקשה לקוראים: "המליצו על גיבורי האקלים שלכם". גיבור אקלים ראוי יהיה עיתונאי "ידיעות אחרונות" או ynet שיצליח להסיט את הקמפיין מהטפה להתנדבות אישית לתקיפת מוקדי הכוח שפועלים ככל יכולתם כדי להאריך את עידן רווחי הזיהום.

ניהול זעם

ב"מעריב" החליטו לקחת כמה פסקאות מהטור השבועי של בן כספית ולהבליט אותן הבוקר במסגרת בצבע זית בראש עמוד השער, תחת הכותרת "להפסיק את מחול השדים". מחול השדים, הפעם, הוא זעמה של משפחת החייל המנוח בראל חדריה-שמואלי, בעידוד אוהדי ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, כלפי קציני צה"ל. כספית מזכיר לקוראיו כי "צה"ל הוא שלנו. של כולנו. קציניו, לוחמיו, חייליו ומפקדיו. הוא שומר עלינו ואנחנו צריכים לשמור עליו". אם יש מישהו שיכול לכתוב קונצנזוס מוסכם יותר, שייקח צעד אחד קדימה.

ב"ישראל היום", תחת הסטמפה "בלעדי", מדווח איציק סבן על ממצאי תחקיר הירי שגבה את חייו של חדריה-שמואלי. לפי הדיווח של סבן, ממצאי התחקיר העלו כי אירע "כשל מבצעי ומודיעיני", ביטוי שסבן מציב בין מרכאות כציטוט ישיר מהתחקיר. הכתב מסביר את הכשל ב"קונספציה שגויה, שבה לא הובא בחשבון כי מחבל עשוי להתקרב לגדר עד לטווח אפס בחסות המתפרעים – ולירות לעבר לוחמי צה"ל דרך חרכי הירי בגדר". בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתאר נחום ברנע בפירוט חלק מממצאי התחקיר, בלי סטמפה ובלי דרמה.

בינתיים הוגשו ממצאי התחקיר הראשוני למשפחת החייל האבלה, ובשלל הדיווחים על הממצאים, כולל בזה של "ישראל היום", לא נמצא זכר לקביעה כי אירע "כשל מבצעי ומודיעיני" כפי שנטען בידיעה של סבן. בדיווחים דווקא מצוין כי לפי ממצאי התחקיר "נוהל הקרב וההיערכות המבצעית להתפרעויות האלימות בוצעו בצורה יסודית ומקיפה". עם זאת, לפי הדיווחים על ממצאי התחקיר, "נכון היה לפרוס ולהפעיל את הכוחות באופן שונה מרגע הגעת ההמון האלים לקיר המגן".

כך או כך, בטור המלא של כספית, הזעם של המשפחה השכולה כלפי מפקדי צה"ל הוא רק מקפצה לביקורת השבועית על נתניהו. "מי שנתן את האות (למסע השיסוי נגד קציני צה"ל; א"פ), תעמידו פני מופתעים, הוא הנאשם", כותב כספית. "על הביצוע הופקדו כנופיות של ביביסטים שטופי מוח ועמוסי שנאה, בגיבוי וריכוך ארטילרי של פוליטיקאים מהזן הנחות ביותר".

הפרשן הפוליטי של "הארץ", יוסי ורטר, מתייחס גם הוא הבוקר לנתניהו כאל גורם מסית. ורטר מכנה אותו "העץ המורעל" וכותב כי "מעולם, בכל 73 שנות המדינה, לא הסתובב בינינו פוליטיקאי כה מסוכן, זדוני וחסר גבולות".

משאלות לב

מלבד הביקורת על אישיותו ופועלו של נתניהו, הפרשנים ממשיכים לעסוק בעתידו הפוליטי של ראש הממשלה לשעבר. כספית כותב על אישור התקציב בקריאה ראשונה וטוען כי "הפרשנים הפוליטיים מסמנים את האירוע כ'נפילת האסימון' בקרב בכירי הליכוד ש'תם עידן נתניהו'". כספית, שכזכור הוא בעצמו פרשן פוליטי, קובע, כהרגלו, קביעה נחרצת שניתן לסגת ממנה בקלות: "יכול מאוד להיות שזה נכון".

סימה קדמון כותבת ב"ידיעות אחרונות" כי אם התקציב יעבור בקריאה שנייה ושלישית, אפשר להגיד רשמית שנתניהו "הופך לטרף". לדבריה, "כבר אתמול התחילו הכרישים להסתובב סביב חברם המדמם [...] מבחינתם הם כבר שם. אחרי עידן [נתניהו]".

ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בכנסת, אתמול בעת ההצבעה על תקציב המדינה בקריאה ראשונה (צילום: אוליבייה פיטוסי)

יאיר שרקי כותב ב"מקור ראשון" כי "בכיר בליכוד" טוען שחופשתו של נתניהו בהוואי האיצה את מחשבות הפרישה שלו. "גורם אחר באחת המפלגות החרדיות" העריך באזני שרקי כי במהלך החופשה הבין נתניהו את "מצבו המשפטי בבהירות" וניתח לעומק את מצבו בליכוד. אדם המוגדר "גורם פוליטי המקורב מאוד לנתניהו", לעומת זאת, לעג למשמע ההערכות הללו וטען בפני שרקי כי מדובר במשאלות לב בלבד של יריביו או יורשיו של נתניהו, אבל לפי שרקי "גם למשאלת לב, כשהיא מגיעה במקביל מכמה כוחות בגוש הפוליטי שלו, יש משמעות פוליטית".

אחד ה"כרישים", כפי שמכנה אותם קדמון, הוא השר לשעבר ישראל כץ, שמתראיין ל"ישראל היום" ומודיע שוב כי בתום עידן נתניהו יתמודד על ראשות הממשלה וגם יזכה. העיתון, ששומר בינתיים אמונים לנתניהו אף יותר מבכירי מפלגתו, דוחק את הראיון עם כץ לשולי שער המוסף השבועי. הפרשן הפוליטי הבכיר של העיתון, מתי טוכפלד, מעדיף להתמקד הבוקר בביקורת על נפתלי בנט על פני דברי סנגוריה על נתניהו. לפי טוכפלד, הביקור של בנט בוושינגטון היה צולע, ובוודאי שחיוור לעומת הביקורים שערך שם נתניהו.

"מי שאִרגן את הביקור עבור נתניהו היה רון דרמר. תחילה כיועץ מדיני ואחר-כך כשגריר ויועץ מדיני", כותב טוכפלד. "לבנט יש את שמרית מאיר. ידענית גדולה, אבל חסרת ניסיון. מגלעד ארדן לא יכולה היתה לשכת בנט לבקש לארגן את הטעון ארגון, מסיבות ברורות. וכך הוחמצה ההזדמנות לביקור מלכותי ולרגעי שיא מצולמים של ביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי שאינו נתניהו זה 12 שנה. בלשכת בנט היו שזעמו על מאיר. אפילו נשמעו קולות לעבות את הצוות המדיני כדי שתקלות מסוג זה לא ישנו".

מאיר, עד לאחרונה עיתונאית שפרסמה בין היתר טורים ב"ידיעות אחרונות", יכולה לשאוב עידוד מקריאת טורו של הקולגה לשעבר ברנע. את הביקור בוושינגטון אצל הנשיא ג'ו ביידן הוא מגדיר "מוצלח". לדברי פרשן "ידיעות אחרונות", "ביידן לא נרדם ובנט לא התפרק. עבודת ההכנה היתה מצוינת. היועצת המדינית שמרית מאיר וראש המל"ל החדש איל חולתא זרעו את הזרעים, ובנט קטף. הצוות המדיני של בנט איכותי מזה של נתניהו. חשוב יותר: הוא מתנהל בינתיים באווירה עניינית, בלי קונספירציות ובלי פרנויות, בלי תככי חצר ובלי מופעי חנופה לבוס, רעייתו ובנו".

הכותרות הראשיות (תקציב המדינה)

"אחרי שנים של שיתוק, הכנסת אישרה תקציב", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "יותר מדי זמן פעלה ישראל ללא תקציב מדינה מאושר, יותר מדי זמן לא קודמו רפורמות כלכליות, יותר מדי זמן הממשלה והכנסת עסקו רק בבחירות הקרובות והתכופות", כותב סמי פרץ בשער העיתון. "ממשלת בנט-לפיד צלחה אתמול מכשול חשוב, ואם לא יהיו תקלות בדרך היא אמורה לצלוח גם את הקריאה השנייה והשלישית באמצע נובמבר".

"התקציב אושר בקריאה ראשונה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". בכפולה הפותחת, מעל ידיעה מאת אריק בנדר, נכתב כי "הממשלה רשמה אמש ניצחון משמעותי – לאחר שהושגו הסכמות על הרפורמה בחקלאות, העלאת גיל פרישת הנשים ורשות הרגולציה".

ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת הכותרת הראשית לדחייה נוספת בפינוי חאן אל-אחמר, אך כותרת הגג לראשית מזכירה את אישור התקציב והידיעה על כך מתפרסמת בראש עמוד 4 ("הישג לממשלה"). בראש עמוד 2 של העיתון כותבת סימה קדמון כי "העברת התקציב היא לא רק ניצחון לקואליציה, אלא גם הוכחה ליציבותה".

"בדרך להעברת התקציב: הרפורמות התכרסמו", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון", עיתון האח של "ישראל היום". עטרה גרמן מדווחת כי "זו הפעם הראשונה שהצעת תקציב המדינה עוברת מאז אושר התקציב ב-2018, כשנה לפני שישראל שקעה בטרפת בחירות רצופות". התצלום שמלווה את הידיעה הוא דווקא של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, שנשא נאום נגד התקציב מיציע חברי-הכנסת המבודדים.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" עצמו מוקדשת לקורונה. רן רזניק מדווח כי משרד הבריאות ימליץ על "תו ירוק משפחתי לארוחת החג". המידע על העברת התקציב נדחק בשער "ישראל היום" לרצועה הדקה שמתחת ללוגו העיתון. הידיעה על כך, מאת ערן בר-טל, מתפרסמת בעמוד 13, מתחת לתצלום של בנט עם ח"כ מנסור עבאס. כמחצית מהידיעה מוקדשת לביקורת שמתח נתניהו על התקציב ועל נושאים אחרים (איראן). אולי משום כך לא היה מקום לציין בה כי זו הפעם הראשונה מזה שנים שהכנסת הצליחה לאשר תקציב בקריאה ראשונה.

דרך הכיס

ב"מוסף הארץ" משוחח ניר גונטז' עם השר לביטחון פנים עמר בר-לב. "זה ריאלי לצפות שמספר הנרצחים הערבים יירד נגיד בחמישים אחוז במהלך הכהונה שלך?", תוהה עיתונאי "הארץ". "אפשר לצפות", משיב השר. לדברי בר-לב, המשטרה כבר הקימה אגף חדש בשם סי"ף בראשות ניצב ג'מאל חכרוש למיגור הפשיעה הקטלנית בחברה הערבית, ולאחרונה הוסיפה שני מפלגים כלכליים ש"מטרתם לתקוף דרך הכיס".

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מראיין שילה פריד את ניצב חכרוש. "הדבר הראשון שאנחנו עושים זה להתחבר עם האוכלוסייה הנורמטיבית בחברה הערבית", אומר חכרוש לפריד. אשר לסוגיית דמי החסות אומר הניצב כי "בעלי העסקים עדיין מפחדים לבוא למשטרה ולהתלונן" אך מבהיר כי במשטרה לא מחכים לתלונות ו"כל הזמן מחפשים, חוקרים וחושפים עוד ועוד גופי פשע שלוקחים חסות מבעלי עסקים".

הלווייתו של סאהר איסמעיל, יועץ שרת החינוך, שנרצח בראמה, 16.8.2021 (צילום: פלאש 90)

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" הפרשן הבטחוני אלכס פישמן מעלה את האפשרות שהשב"כ יגויס להוביל את המאבק בפשיעה בחברה הערבית. "בדיונים שנערכים בימים אלה אצל ראש הממשלה מביע השב"כ עניין לחנוך, לסייע ולשתף במידע ואפילו באמצעים את המשטרה מול משפחות הפשע במגזר הערבי", כותב פישמן, "אבל אין לו כל רצון לבצע פעילויות משותפות בפיקודה של המשטרה".

ב"גלובס" מתאר מוחמד מג'אדלה את הכלכלה כמקור הפשיעה בחברה הערבית. "מה שהיה פעם משפחה הפך לחברה כלכלית שמורכבת מאגפים שונים עם חלוקת תפקידים וסמכויות", כותב מג'אדלה. "אגף מבצעים שאחראי על גביית דמי חסות, ירי על בתי עסק ובתים פרטיים, שריפת רכבים ואיומים בסוגים שונים. אגף אסטרטגיה שבוחר את המטרות וקובע את היעדים, מתווה את צורת הפעולה לכל מקרה לפי ההיכרות עם הקורבן ונקודות התורפה שלו. אלו בנוסף לאגפים אחרים שעוסקים בהלבנת ההון שנצבר ואלו שמצמיחים או מטפחים מנהיגים מקומיים ומריצים אותם לראשות העיר או הכפר כדי להשתלט על מכרזים. נקרא לזה 'אגף קשרי הממשל'".

משום כך, טוען ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12, גם המענה חייב להיות כלכלי. "ללא שיתוף פעולה רציני של רשות המסים, הרשות לאיסור הלבנת הון, המשטרה, ונציגי הציבור הערבי, הפשיעה לא תמוגר", הוא טוען (בלי להזכיר את השב"כ כגורם מסייע), ומוסיף כי "גוברת ההבנה בחברה הערבית שללא חרם כלכלי שמגיע מכיוון ראשי הרשויות ובעלי ההון והשליטה על אותם ארגונים לא נראה תוצאות בשטח". אלא שלדבריו, "חרם כזה דורש הגנה על מנהיגיו והקוראים לו, ואת זה כנראה משטרת ישראל, מנסיוננו בעבר, תתקשה לספק".

פעמיים סגל

במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" ממליץ אריאל שנבל על "עשרה ספרים ישראליים שיעשו לכם תחילת שנה טובה ומעניינת". בין היתר הוא ממליץ לקוראים לרכוש את "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית" מאת עמית סגל, פרשן חדשות 12 ו"ידיעות אחרונות".

"'עד היום אין מלה בעברית לפוליטיקה. ולא רק מלה, גם ספר לא היה. עכשיו יש'. כך מציג הפרשן הפוליטי המוכר ביותר בישראל, עמית סגל, את ספרו החדש. והוא צודק", מחמיא שנבל, בלי להזכיר שאביו של סגל עורך את העיתון שבו מתפרסמת ההמלצה (ושסגל עצמו פִרסם בו טור פוליטי לפני שהיגר ל"ידיעות אחרונות").

עמית סגל, יוני 2020 (צילום: משה שי)

סגל עצמו ממשיך במסע קידום המכירות לספרו. בשבוע שעבר התראיין לדנה ספקטור ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "נחשבתי למאמי, עד שהתחלתי להגיד את דעתי". הציטוט בכותרת הגיע מהתייחסותו של העיתונאי למצב שבו כל דבר שהוא אומר "מייצר רעש". הציטוט המלא של סגל בראיון קרא: "פעם לא הייתי ככה. במשך שנים נחשבתי למאמי. עד שהתחלתי להגיד את דעתי". הבוקר, בראיון למוסף "אתנחתא" של "בשבע", סגל אומר את ההפך. "גם אחרי שהתחלתי להגיד את דעתי, זה לא הפך אותי למושא של מתקפות זעם קדוש משמאל", אומר סגל ליוני רוטנברג. "עזוב, היום דעות זה כבר לא מזיז לאף אחד. המתקפות הגדולות התחילו כשהבאתי את האייטמים".

ישנם כמובן עוד הבדלים בין הראיון שהעניק סגל למוסף הדגל של עיתונות הזרם המרכזי בישראל לבין הראיון שהעניק למוסף העיתון הפופולרי לציונות הדתית והמתנחלים, אולם מכנה משותף אחד בכל זאת קיים: בשניהם לא מדברים על העובדה שבחר לעבוד אצל נאשם בשוחד.

על קצה המזלג

במדור של "מקור ראשון" המוקדש לענייני הר הבית, מאת ארנון סגל, מתפרסם הבוקר פרק מספרו של שלמה צזנה, לשעבר הכתב המדיני של "ישראל היום". לפי הספר, רומן ראשון מאת צזנה שמבקש בימים אלה לגייס כסף להוצאתו לאור, "המגפה תיעצר רק כשראש הממשלה יקריב קורבן בהר הבית". לפעמים דרוש פרק שלם מספר כדי להחליט האם רוצים לקרוא אותו, לפעמים אפשר להסתפק במשפט הפתיחה: "ספי צעד עם ידיים בכיסים אל מרכז האולם הרועש".

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

בעמוד 19 של "ישראל היום" מדווח יאיר אלטמן כי פרופ' טליה איינהורן זומנה לשימוע לפני הדחה אפשרית מהוועדה למינוי בכירים. הדיווח הראשון על כך פורסם אתמול בבוקר ב"ידיעות אחרונות" (איתמר אייכנר וטובה צימוקי), פרט שנעלם מהידיעה של אלטמן בעיתון המתחרה.

בעמוד 4 של "מקור ראשון" מדווחת הודיה כריש-חזוני בהבלטה על השימוע של פרופ' איינהורן. הקרדיט ל"ידיעות אחרונות" שובץ באמצע הפִסקה החמישית, באופן אגבי ותוך הבלטת טעות שנפלה בו, לפי הדיווח ב"מקור ראשון".

בראש עמוד 5 של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מאת טובה צימוקי, אלי סניור וליאור אל-חי תחת הכותרת "תלונה על עבירות חמורות נגד דמות משפטית בכירה". הפרסום הראשון על המקרה הופיע אמש במהדורת חדשות 12 (יובל אראל), אך אין לכך כל זכר בדיווח של צימוקי, סניור ואל-חי.

בשער "הארץ" מדווחים יהושע (ג'וש) בריינר ונטעאל בנדל על "חקירה נגד בכיר במערכת המשפט, בחשד שביצע עבירות חמורות". כבר בפסקה הראשונה מובהר כי על הפרשה "דווח לראשונה בחדשות 12 אמש". ב"מעריב" מדווח אלון חכמון על הפרשה ובפתח הפִסקה השנייה מציין כי היא "נחשפה באתר N12".

בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתייחס עמית סגל לדיווח על כוונתו של שר התקשורת, יועז הנדל, למנות את עופר ברקוביץ' לתפקיד יו"ר הרשות השנייה. "'למועמד', כך דווח באלגנטיות, 'אין ניסיון בתחום התקשורת, אך הנדל מתכוון להגיש את מועמדותו בזכות כישוריו הייחודיים בתחום הניהול'", כותב סגל בלי לציין היכן דווח באלגנטיות (ותוך שכתוב הציטוט).

ברוכה הבאה

אחרי שמו"ל "הארץ" עמוס שוקן הורה להפסיק לפרסם את מאמריה בשל תמיכתה בארגון עד-כאן מצאה נוה דרומי במה חדשה לפובליציסטיקה שלה: "מקור ראשון". הבוקר מתפרסם בעיתון טור ראשון פרי עטה. "לאחר שנים שניזונתי מהטקסטים של כותבי העיתון המשובח הזה, אני שמחה להימנות עמם בעצמי", היא כותבת, ומאחלת שהטור הראשון יהיה "התחלה של קשר אינטלקטואלי בינינו".

טור הבכורה של דרומי ב"מקור ראשון", שמתפרסם תחת הכותרת "מתקפת חיוכים", מוקדש לתדמית שמנסה לשדר ממשלת בנט-לפיד ("אווירה טובה ויחסים נהדרים"). לדברי דרומי, מדובר בתדמית כזב המהווה "ביטוי נוסף להיותה של הממשלה הזאת ממשלת שמאל". מה הקשר בין חיוכים לשמאלנות? "אווירה טובה, צחוקים, חיוכים והעלמת קונפליקטים", מסבירה דרומי, "הם לא אסטרטגיה מתוכננת אלא תפיסת עולם אוטופיסטית-שמאלנית קלאסית".

עושים לביתם

בעמוד 17 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה על טקס פרישתו של פרופ' אוריאל רייכמן מתפקיד נשיא המרכז הבינתחומי. נועם (דבול) דביר מדווח על האירוע, שהתקיים אתמול, תחת תצלומיהם של שניים. מימין: ד"ר מרים אדלסון, מו"ל "ישראל היום" ותורמת נכבדה למרכז הבינתחומי, שאף קיבלה לאחרונה מהמוסד האקדמי תואר דוקטור של כבוד. משמאל: פרופ' רייכמן. בידיעה עצמה מצוטטות 72 מלים שאמר רייכמן בטקס ו-142 מלים שאמרה אדלסון.

השבועון "בשבע", על מוספיו, עמוס עד להתפקע במה שנראה כפרסום סמוי המתחזה לתוכן מערכתי: טור מאת מייסד עמותת מקימי; טקסט על ראשי ישיבות מרכז הרב, הר עציון ורמת-גן; כתבה על פעילות יד-לאחים; כתבה על רשת אמית; כתבה נוספת על כינוס איחוד רבני הציונות הדתית ודיווחים מאת עיריית ירושלים.

בנוסף מצורף ל"בשבע" מגזין סיכום שנה שנראה כאילו הוא מורכב כולו מפרסומות המתחזות לכתבות, ומוסף נפרד מטעם עמותת אפרת. כיוון שלא מצורף גילוי נאות או בלתי נאות, הקורא נותר בתחושת בלבול וחשדנות כללית, גם כלפי מה שככל הנראה הוא תוכן שנוצר על-ידי מערכת "בשבע" בלי שמישהו שילם עבור פרסומו.

ב"ישראל היום" מתפרסמת כפולה במימון עיריית דימונה, ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" עמודים במימון בנק הפועלים, אבל כל התוכן הממומן הזה מחוויר לעומת מה ששובץ בלב "מוסף הארץ".

כפולה ראשונה מתוך 4 על הבלשן דולגופולסקי, מוסף "הארץ", 3.9.2021

בראש שער "הארץ", לצד הפניות לכתבות על מפיק טלוויזיה, כלכלה וספרות, מופנים הקוראים לעמודים 38–45 ב"מוסף הארץ" המוקדשים ל"בלשן הנודע אהרון דולגופולסקי". עיון בבמוסף מעלה כי לא מדובר בכתבה מאת מערכת העיתון, אלא בפרסומת ("תוכן שיווקי"). אלמנתו של הבלשן, ד"ר ציפי פליישר-דולגופולסקי, פורשת על פני שמונה עמודים פרקים מכתביו.

"לפני עלותו פִרסם שמונה מאמרים ברוח פופולרית לאנשים שאינם בלשנים מקצועיים בשפה הרוסית", היא כותבת במעין פתח דבר הנדפס בכפולה הראשונה מבין ארבע. "כל חייו חלם להנחיל אותם לעולם המערב, אך לא הספיק להגשים את חלומו. לאחר מותו לקחתי זאת על עצמי, שכן מאמריו אלה מקפלים בתוכם את משנתו, שהפכה לזרם מוביל בבלשנות ההיסטורית המשווה".