יורם ברונובסקי (יוחנן רשת, בכינויו הספרותי), עיתונאי ועורך בעיתון "הארץ", נולד בלודז' שבפולין ב-1948 ועלה לישראל ב-1957. כבר בגיל זה ניכר כשרונו, והסופר בנימין תמוז, עורך עיתון הילדים "הארץ שלנו", מינה את העולה החדש הצעיר ל"עיתונאי קטן" בעיתון.

בגיל 22 התקבל לעבודה על-ידי הסופר אהרון מגד, עורך "משא", המוסף הספרותי של העיתון "למרחב". ברונובסקי החל לכתוב במוסף בתחומי התרבות, והמשיך בכתיבתו גם לאחר ש"למרחב" התאחד עם היומון "דבר" ו"משא" הפך למדור הספרותי של העיתון. בשנות ה-70 הזמין תמוז, אז עורך מוסף הספרות של "הארץ", את ברונובסקי להצטרף למוסף כמשתתף קבוע.

ברונובסקי היה בהמשך לעורך המוסף בעצמו, עד שהחליף אותו בני ציפר ב-1988. ברונובסקי כתב בקביעות ב"הארץ" מישראל, למעט השנים שבהן שהה באנגליה (1990-1983) ובפריז (1994-1990).

30 שנה ארכה הקריירה העיתונאית של ברונובסקי, ונקטעה עם פטירתו בטרם עת בתל-אביב כתוצאה משטף דם במוח, ב-9 באפריל 2001. ארבעה תחומי עניין כללה יצירתו: רפורטז'ות תרבותיות, קטעי יומן (שהתפרסמו ב"הארץ" והיו מעין מעבדה של מחשבותיו טרם כתיבה ובמהלכה), עריכה עיתונאית ובמקביל לאלה גם תרגום שירה, פרוזה ומסאות מעשר שפות.

לאחר מותו פירסמה הוצאת כרמל מכתביו בשלושה כרכים. רשימותיו הנבחרות משנת 1970 ועד לשנת 1994 רוכזו בספר "מכתבים מדומים", ודפי יומן משנת 1971 ועד לשנת 1998 בספר "החיים וכל קסמם הרע", שניהם בעריכת המתרגם אברהם יבין והסופר יהושע קנז. ספר שלישי, "ביקורת תהייה", עסק בביקורת הספרות ונערך על-ידי דוד וינפלד.

את חותמו העיתונאי הטביע ברונובסקי במאות מאמרי ביקורת שקבעו רף כתיבה בתחום ביקורת הספרות בישראל. "אסכולת ברונובסקי", כינו את הסוגה שיצר, והיא נחשבת, עד לעצם היום הזה, לייחודית ברוחב יריעתה התרבותי.

יורם ברונובסקי (תצלום באדיבות המשפחה)

יורם ברונובסקי (תצלום באדיבות המשפחה)

"למעלה מ-30 שנה ליווה יוֹרם ברוֹנוֹבסקי את חיי התרבוּת בישראל", כתב וינפלד בספר "ברונובסקי ואמנות המסה". "דעותיו וסגנוֹנוֹ של איש השפע הזה, שהתרבוּת היתה מולדתו האמיתית, מצאו מסילות אל לבם של רבים, והפולמוס שדבריו עוֹררוּ, לעתים, מעיד גם הוא על חיוניותם".

ב-1984 שב ברונובסקי לפולין, בפעם הראשונה מאז שעזבהּ בגיל תשע, ואז "יצא, כמו במסע צליינות, לפקוד את זכר משורריה הגדולים", כותבים יבין וקנז בפתח "מכתבים מדומים". תמיד גילה יחס מיוחד לארץ הולדתו ואף כתב את ההיסטוריה שלה, בשפה העברית, יחד עם ההיסטוריון הפולני מאצ'יי קוזלובסקי.

דפי יומנו האישי מפליאים בהיקפם התרבותי. הנה, למשל, דברים שכתב ב-20 בפברואר 1972 ביומנו ב"הארץ": "קריאה אמיתית היא קריאה של דברים הנוגעים לבשרך. מתוך אהבה או מתוך קנאה או מתוך עזה כאהבה קנאה. למאן (תומס) היתה צורת חיים מעובדת, כל-כך מושלמת, להפליא, וזה מה שתמיד מושך אותי בו.

"אני (כמה זה מצחיק!) מתקנא בו, לא בו כסופר (לא עד כדי כך זה מצחיק!), אלא בו כאדם ההולך ברחוב, בצעדים שלו, בצורת החזקת הזרועות (הזקוקה הכפופה) שלו. אני מתכוון (התכוונתי) לכתוב עליו משהו ארוך, היו לי המון זכרונות ורעיונות, וזה התקשר עם שקידתי על הספרות הגרמנית, עם הבולמוס שאחז בי לפתע, יום אחד, במעורבב – נובאליס, ניטשה, ארנסט ינגר, הלדרלין, חיפוש במילונים...".