ראש הממשלה אתמול, בדרך לישיבה במשרדו (צילום: פלאש 90)

ראש הממשלה אתמול, בדרך לישיבה במשרדו (צילום: פלאש 90)

בלבול הוא היום שם המשחק בכותרות העיתונים. הבלבול של משה (מוריס) טלנסקי והבלבול של אהוד אולמרט: חילופי גרסאות, קשיי זיכרון, תרגילי התחמקות. הבלבול הזה, והנינוחות שבה הוא מתקבל, הם בכלל לא "רעידת אדמה"; לא רעידת האדמה בעקבות חקירות חדשות שהבטיח אמיר אורן מעל שער "הארץ" לפני יותר משבוע, ולא רעידת האדמה בעקבות החקירה הנגדית של טלנסקי, שאותה הבטיח ראש הממשלה.

תמליל החקירה (עוד תמליל, עוד חקירה)

רעידות אדמה הן חוויה כואבת והרסנית, לכן טוב אולי שדפי העיתונים נשארים יציבים. במקום רעש התמוטטות, מקבלים הקוראים רעש בניין עמלני: צלילה לפיתולי החקירה. אתמול היה זה "מעריב" שפירסם את תמליל אחת החקירות הקודמות של ראש הממשלה, והיום מקדיש "ידיעות אחרונות" את כל השער להפניה לתמליל החקירה האחרונה של אולמרט.

התמליל תופס את 11 העמודים הראשונים של העיתון, ואין בו, כמובן, שום דבר שלא שמענו עליו קודם. מדי עמוד או שניים מופיעה פסקת הסבר קצרה, שהנימה שלה בדרך כלל שלילית ("נדמה שהוא מנסה למרוח את הזמן כמה שיותר", "ראש הממשלה מגמגם"). התמליל כולל באדיקות גם את כל הגמגומים, הכחכוחים והכעכועים של אולמרט ("ה... אה... ה...", "חשבון של אה... לקוח ש..."). החוקרים, לעומת זאת, אינם מכחכחים.

האם פרסום מסמך "As Is" הוא מעשה עיתונאי? האם תפקידו של העיתון הוא להיות רק מתווך אוטומטי, מין לוח מודעות שגורמים אינטרסנטיים – המשטרה, הפרקליטות, עורכי-דין – מפרסמים בו קטעי מידע לא מעובדים לפי חשק ההדלפה שלהם? גם אם התשובה היא "לא", הרי שהעניין שיש במסמך מסוג זה ברור (וגם התועלת ההיסטורית שבארכובו), מה עוד שאם מדובר במסמך שקשה להשיגו, הרי שוודאי שיש כאן הישג עיתונאי (במקרה הזה של טובה צימוקי). אלא שבפרשיית אולמרט (ולפניה פרשיות קצב ורמון למשל) לא נראה כאילו העיתונאים מחפשים להם גרונות עמוקים במערכות האכיפה והפוליטיקה, אלא כאילו מערכות האכיפה והפוליטיקה מחפשות להן גרונות עמוקים בקרב העיתונאים. במלים אחרות: שבוע שביום ראשון שלו תמליל חקירה נפרש על פני השער של "מעריב", וביום שני שלו תמליל חקירה נפרש על פני שער "ידיעות אחרונות", מדגים כיצד פרסומים כאלה הם פרסומים מטעם, שהיו מתפרסמים בכל מקרה, בלי קשר לעבודה עיתונאית של כתב כזה או אחר או מאמצים של עיתון כזה או אחר.

ואגב "בלעדיות" ו"פרסום ראשון": להצמיד לוגו של "פרסום ראשון" לתמליל חקירה שכל הפרטים העובדתיים הנוגעים אליה כבר פורסמו חזור והתפרסם הוא מעשה מגוחך; לכתוב על יומני שולה זקן כי הם "מתפרסמים כאן לראשונה" הוא כבר כמעט מעשה כזב. לאחרונה התפרסם כי "ידיעות אחרונות" ביקש שתוסר ממנו התווית המשפטית המגבילה של "מונופול". כנראה שמבחינה עיתונאית, העיתון עדיין אינו סופר את ההתרחשויות העיתונאיות שמחוץ לכתליו. מבחינה זו, בעיני עורכי "ידיעות אחרונות" כנראה שכל פרסום הוא פרסום ראשון.

החקירה הנגדית של טלנסקי: סיכום ביניים

העמוד הראשי של "הארץ" מתרכז לא באירוע הישן (חקירת אולמרט) אלא בחדש יותר (החקירה הנגדית של טלנסקי). הכותרת היא בפירוש "אנטי טלנסקית" – "טלנסקי מתקשה לזכור פרטי העברות הכספים" – ובידיעה עצמה קובעת הכתבת עפרה אידלמן כי החקירה הנגדית "התאפיינה בעיקר בבלבול". אבל בהמשך מתברר כי זו בעצם מחמאה לטלנסקי: "זהר התכוון להציג את טלנסקי כשקרן בלתי נלאה", כותבת אידלמן על פרקליטו של ראש הממשלה, "אבל הרושם שנוצר הוא שהעד פשוט מבולבל". האם עד שאינו שקרן בלתי נלאה אבל מבולבל יכול להפליל את אולמרט? לפי "הארץ", התשובה חיובית. הכתב המשפטי תומר זרחין מעיד אמנם כי פרקליט מחוז ירושלים נראה "מודאג" אתמול בבית-המשפט, אבל מביא בהרחבה את עמדת הפרקליטות שלפיה על הבלבולים של טלנסקי יחפו עדויות ומסמכים אחרים.

משה טלנסקי אתמול בבית-המשפט (צילום: אוליביה פיטוסי)

משה טלנסקי אתמול בבית-המשפט (צילום: אוליביה פיטוסי)

רק מבולבל? המסמכים יחפו? ב"ידיעות אחרונות" סבורים בדיוק ההפך. כותרת עמ' 13, מיד אחרי עמודי תמליל החקירה, היא "טלנסקי נפל בין הגרסאות". בכותרת המשנה מכריז העיתון כי "פרקליטי אולמרט הצליחו לסדוק את עדותו של העד המרכזי". נפל? לסדוק? ב"מעריב" חושבים בדיוק ההפך. כותרת הידיעה בעניין בעמ' 3 מדגישה את עמידתו האיתנה של העד: "טלנסקי: 'שאולמרט יסתכל לי בעיניים ויגיד לי שלא קיבל כסף'".

עוד ב"הארץ" היום: מאמץ מיוחד לפיצוח דמותו של טלנסקי. יאיר אטינגר תפס איתו כמה מלים, והבמאי יוסף סידר, שמתברר שהוא אחיינו (מנישואים) של טלנסקי, כותב עליו טור: "כדי לאזן מעט את המאמץ הממלכתי לחרב את שמו של משה טלנסקי, חשבתי להאיר באור אחר, פחות אפלולי, את מקצוע גיוס הכספים, ואת הכישרון הייחודי שהפך אותו לאחד המתרימים הבולטים בעולם היהודי".

עסקת השבויים, ירי בכפות

שער "מעריב" מוקדש היום לדברים שאמר ראש אכ"א היוצא, האלוף אלעזר שטרן, לבן כספית: "המחיר שאנחנו משלמים עבור חטופים מופרז". גם ירון לונדון ואליקים העצני, בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות", יוצאים נגד העסקה. מעניין מדוע ההתנגדות הזו מגיעה רק עכשיו לעמודי העיתונים.

עוד על שער "מעריב", וגם על שער "הארץ" – ידיעה על סרט וידיאו המתעד חייל צה"ל יורה כדור גומי בעצור פלסטיני כפות.

שרוני נחשד בשחיתות

הידיעה הזו של רוני זינגר-חרותי נדחקה למשבצת קטנה בעמ' 10 של "הארץ": ח"כ משה שרוני, שפרש לאחרונה ממפלגת הגמלאים, נחקר במשטרה בחשד שיחד עם חבר מפלגה אחר, גד גפני, זייף מסמך שאיפשר לו להוציא כספים מחשבון הסיעה לחשבונו הפרטי.

אורח מאירופה

ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון אתמול בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון אתמול בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

שתי ידיעות בעמ' 9 של "הארץ", המוקדש לחדשות חוץ, מצביעות על המשך ההתפוררות הלאומית ביבשת אירופה: "האצלת הסמכויות בבריטניה מגבירה את התיאבון של הסקוטים לעצמאות", "מלך בלגיה קורא למחוזות לשתף פעולה ולמנוע את פיצול המדינה". למרות ההתפוררות, מצא ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון זמן לבקר בארץ. בניגוד לביקורים אחרונים של ראשי ממשלות (בוש, סרקוזי), העיתונים אינם ממהרים לסקר. ב"הארץ" מסביר זאת אנשיל פפר בעיתוי לא מוצלח (לפני ביקור אובמה) ובפרופיל פוליטי משעמם. הסיבה המשמעותית ביותר לא צוינה: בראון לא השכיל להינשא לדוגמנית.