העיתונאי אלחנן גרונר, שכותב לאתר "הקול היהודי", מתכוון להגיש תביעה נגד משטרת ישראל בשל חקירת שווא שעבר, לדבריו בניגוד לנהלים. במקביל פנה היום (8.3) ארגון העיתונאים ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בבקשה כי יתערב בפרשה.
בחודש דצמבר האחרון, למחרת היום שבו אהוביה סנדק בן ה-16 נהרג במהלך מרדף שערכה אחריו המשטרה בחשד כי מהמכונית בה נסע יידו אבנים לעבר פלסטינים, פרסם גרונר בטוויטר סרטון שבו נראה חוקר משטרתי מגיע לזירת האירוע ומחייך. "אלו הפנים של ימ"ר ש"י", כתב גרונר בציוץ, תוך שהוא מציין את שמו של החוקר עם הכיתוב "מגיע לזירת הרצח עם חיוך מרוח על הפרצוף".
כשבועיים לאחר מכן גילה גרונר כי חשבון הטוויטר שלו ננעל. "הופיעה לי הודעה שאני צריך להסיר את הסרטון והציוץ המדובר", הוא מספר בשיחה עם "העין השביעית". "בלית ברירה הסרתי וניחשתי שזה לא פתאום יום אחד מנכ"ל טוויטר התעורר והחליט להסיר לי את הציוץ". ואמנם, כפי שפורסם לראשונה באתר "סרוגים", היתה זו יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה שפעלה להסיר את הציוץ, זאת לאחר שהוצא צו איסור פרסום גורף על הפרשה.
צו איסור הפרסום, מדגיש גרונר, נחתם חמישה ימים אחרי מועד הציוץ, ובניגוד לצווים אחרים לא הופץ למערכות כלי התקשורת. בנוסף, בצו שקיבל בסופו של דבר גרונר לידיו לא מופיעים שמותיהם של השוטרים ואפילו מספרי תעודות הזהות שלהם מחוקים, כך שגם אם היה מקבל אותו מראש לא היה יודע את זהותו של איזה שוטר אסור לו לפרסם.
אלחנן גרונר, כתב "הקול היהודי"
כבר בשלב זה התפלא גרונר על היחס שקיבל מהרשויות. "למה לא מדברים איתי? אני עם תעודת לע"מ. יצא צו בדיעבד? תרימו טלפון, הדוברות עובדת מולי, תהיו בני אדם. תבקשו להסיר ותגידו שיש צו, אין בעיה, אני אסיר את הציוץ", הוא אומר.
בעקבות פעילות הפרקליטות להסרת הציוץ פנה ארגון העיתונאים כבר בחודש שעבר אל עו"ד עמית איסמן, ממלא מקום פרקליט המדינה, וביקש את התערבותו. "פעילותה של הפרקליטות בעניין זה היתה ללא כל מקור חוקי או סמכות בעניין וכאמור, אף ללא שהיא מקדימה פנייה לעיתונאי בשום צורה בנושא וזאת גם בשים לב כי החלטת בית המשפט בעניין התקבלה לאחר פרסום הציוץ על ידי העיתונאי ברשת החברתית", כתבה לו ענת סרגוסטי, האחראית על חופש העיתונות בארגון.
משפרקליט המדינה לא הגיב שב ופנה אליו הארגון, הפעם באמצעות באי-כוחו עורכי-הדין ד"ר מורן סבוראי ואמיר בשה, אולם עד היום לא קיבל ארגון העיתונאים כל תגובה מפרקליט המדינה.
אבל זרועות אחרות של המדינה הגיבו. "התגובה שלהם היתה להזמין אותי לחקירה", מספר גרונר. בשבוע שעבר קיבל פנייה מתחנת המשטרה במעלה אדומים מבלי שיידע מדוע. "הם לא הסכימו להגיד לי בדיוק למה. אמרו 'בירור', שאולי תהיה חקירה", מספר גרונר, "אמרתי להם שאני עיתונאי והחוקרת שאלה אותי 'מה זה משנה?'. אמרתי לה תביאי זימון מסודר. 'לא', היא אמרה לי, 'אתה בקיא בעבודה שלך אני בקיאה בנהלים שלנו. לא צריך'. מסתבר שלא היתה בקיאה בשום נוהל ושום נעליים".
ואמנם, נוהל 300.01.227 של משטרת ישראל, הנושא את הכותרת "זימון עיתונאי לחקירה ועריכת חיפוש", מבהיר כי כל חקירה של עיתונאי על עבודתו העיתונאית מחייבת אישור של ראש האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה. לפני חודשים אחדים עודכן הנוהל ונוסף לו סעיף לפיו "ככל שמדובר בחקירה באזהרה, ישקול ראש אגף החקירות והמודיעין את המלצת ראש חטיבת החקירות, ובמידה שסבר כי יש לאשרה – תובא הבקשה לאישור המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים)".
בפרקליטות מסרו ל"הארץ" כי "בלשכת המשנה לתפקידים מיוחדים לא התקבלה כל בקשה לאשר חקירה. עם זאת, אין בכך בהכרח לומר שהיה צורך לבקש אישור כאמור".
כך או אחרת, ביום רביעי האחרון הגיע גרונר לתחנת המשטרה להיחקר. "זו לא סיטואציה נעימה", הוא משחזר. "התחלתי להריץ בראש אפשרויות על מה מדובר. בהתחלה חשבתי שזה קשור לתחקיר שעשיתי, כי האבסורד הוא שיש תחקירים שאני בקשר עם המשטרה אפילו ברמה שאני מעביר מידע לקציני מודיעין לפעמים. חשבתי אולי זה עדות על איזה תחקיר שעשיתי", אבל עד מהרה הבין כי לא לשם כך זומן לתחנת המשטרה.
"היתה שם חוקרת בשם מעיין ואחר כך גם חוקר בשם אלישיב", הוא אומר ומציין כי כבר בתחילת חקירתו הוצגו בפניו הציוץ שלו וצו איסור הפרסום. "אמרתי לה 'אין בעיה, רק לפני שמתחילים בחקירה תסתכלי על התאריכים'. היא מסתכלת ופתאום אני קולט על הפנים שלה שהיא פעם ראשונה מבינה ואומרת 'אה...'".
גרונר אומר כי מעבר לחקירת השווא שעבר, הפן העצוב ביותר עבורו בפשרה הוא להיוודע באופן בלתי אמצעי לרמה הנמוכה של כוח האדם במשטרת ישראל. "אני עובד מול המשטרה וחושף עוולות", הוא אומר, "אבל כשאתה רואה את זה בעיניים... לקרוא תאריך, מה ביקשנו?".
על אף שחוקריו נכחו לדעת כי הציוץ שלו פורסם ימים אחדים לפני הוצאת צו איסור הפרסום, חקירתו נמשכה. "היא אמרה לי שהפרסום נשאר גם לאחר הוצאת הצו ולכן זו כן הפרה. היא הבינה שאין פה כלום, אבל זה הוראות מגבוה. זה לא שהיא המציאה את החקירה הזו".
על סמך מה אתה אומר את זה?
"ראיתי איך היא מרימה טלפונים ומקבלת הוראות. התחילה חקירה באזהרה, בהתחלה על הפרת הוראה חוקית, ואז יצאתי להתייעץ עם עורך-דין וכשאני חוזר אני מבין שהיא קיבלה טלפון והיא אמרה לי שהיא מוסיפה סעיף של הפצת מידע כוזב. היא לא הסכימה לפרט לי איפה הסעיף הזה נכנס בסיפור. אבל אם הבנתי נכון זה סעיף שעוסק בהפצת מידע שמבהיל את הציבור. איזה חרטא ברטא".
אחרי שמסר את גרסתו המפורטת סירב לשתף פעולה עם החקירה. "אמרתי להם שזו התנכלות. סביב סנדק פרסמנו ב'קול היהודי' כמה תחקירים על ימ"ר ש"י, על הפרשה עצמה, לי זה די ברור שמישהו שם אמר 'יאללה, בואו תנסו קצת להלך אימים על החבר'ה'. איך אומרים ב'מנאייכ'? 'המערכת תמיד שומרת על עצמה"'.
בסופה של החקירה שוחרר גרונר בלא כל תנאי, אך רק לאחר שנלקחו ממנו טביעות אצבע והוא צולם "כאילו אני איזה עבריין גדול".
משטרת ישראל טרם מסרה תגובה ל"העין השביעית" אך בתגובה לידיעות אחרות בנושא מסרה כי "הנושא ייבדק, יופקו הלקחים הנדרשים ויחודדו ההנחיות בדבר חקירת עיתונאים". גרונר צוחק ואומר כי "ברמת המשטרה זו ממש תגובה חריפה, לפחות הם מודעים לאיזושהי בעיה".
בארגון העיתונאים, כאמור, פנו היום ליועמ"ש מנדלבליט בשל חקירתו של גרונר. "מדובר בפגיעה קשה בעיתונאי עצמו ובחופש העיתונות", טוענים בארגון. "[...] משטרת ישראל אינה יכולה לזמן עיתונאי לחקירה אלא בהתאם לנוהל [...] ענייננו, הופרו הכללים המיוחדים המפורטים בנוהל זה, וזאת ברגל גסה".
לפי הארגון, "יש בהתנהלות זו של המשטרה גם היבטי רוחב מבחינת ציבור העיתונאים בכללותו ואף היבטים ציבוריים רחבים יותר הנוגעים לחשש מפני פגיעה בחופש העיתונות ובחסיון עיתונאי – הכולל הן את חסיון המקורות והן את חסיון המידע. וזו הסיבה שעומדת בבסיס גיבוש הנוהל המיוחד לחקירת עיתונאים. זימונו של עיתונאי לחקירה בהתייחס לעבודתו העיתונאית מהווה פגיעה קשה ביותר בחופש העיתונות. המדובר בפגיעה בוטה, אסורה ובלתי מידתית שעלולה ליצור אפקט מצנן על עבודת העיתונאים, ולא רק העיתונאי נשוא מכתבנו – אלא עיתונאים בכלל".
גרונר, מצדו, לא מתכוון לוותר למשטרה. "עכשיו אני תובע אותם בעזרת השם", הוא אומר. "גם יש פה אלמנט של בזבוז זמן, וגם השפלה במתן טביעות אצבע וצילום. ועל מה? על כלום, הכל פה לא חוקי. זה לא רק הנוהל, מלכתחילה אין פה ראשית עבירה של כלום, וגם עברתם על הנוהל. ויש פה אלמנט של חופש הביטוי והעיתונות. לי ברור שזה התנכלות. לא שזה מזיז לנו, נמשיך לעבוד בלי מורא ומבחינתי זה רק מראה שאנחנו עושים עבודה טובה".