הנה סיפור קטן אבל חשוב, על המחיר שכולנו משלמים על מסגור תקשורתי שגוי.

ביום שישי (5.3) התרחש באום אל פחם ארוע יוצא דופן. למעלה מ-15 אלף אזרחים הפגינו נגד אוזלת היד בטיפול בפשיעה המשתוללת בחברה הערבית, והאלימות המשטרתית הקשה שהופעלה בשבוע שעבר באותו מקום נגד המפגינים, בהם ראש העיר סמיר מחאמיד וחבר הכנסת יוסף ג'בארין. באופן חריג, לצד אלפי המפגינים הערבים צעדו גם מאות רבות של מפגינים יהודים שהגיעו מרחבי המדינה, שהגיעו לתמוך במפגן יוצא דופן של סולידריות אזרחית יהודית-ערבית.

המחאה היתה יוצאת דופן גם משום שהכוח המניע מאחוריה היו קבוצות אקטיביסטים צעירים מאום אל פחם ויישובים ערבים נוספים, הנחושים להעלות על סדר היום את נושא הפשיעה והרצח שמכים באזרחים הערבים, אליהם הצטרפו תנועות מחאה מגוונות מרחבי המדינה. הם פונים לקהל יהודי ולערים במרכז הארץ דרך הרשתות החברתיות ומבקשים להעלות לראש סדר היום הלאומי את מגפת הרצח הזאת - למעלה מ-100 הרוגים בשנת 2020 .

מדי שישי הם מפגינים בהמוניהם בכניסה לאום אל פחם ונראה שכבר יש לכך תוצאות - בשבועות האחרונים מספר התקריות האלימות בעיר ירד מאוד. בניגוד לשבוע שעבר ולהפגנות קודמות, ההפגנה אתמול עברה ללא תקריות אלימות או חסימות כבישים וללא עימותים עם המשטרה. מתברר שאפשר אם רוצים.

במהלך הפגנת הענק, שמתרחשת על רקע מתיחות פוליטית לקראת הבחירות, הגיע למקום גם מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ האיסלאמית. מספר קטן של מפגינים קיללו אותו וגירשו אותו מהמקום.

אז מה קרה ביום שישי באום אל פחם? הפגנת ענק נגד הפשיעה ומפגן יוצא דופן של סולידריות, או תקיפה אלימה של חבר כנסת? תלוי באיזו מהדורה צפיתם. כל אחת משלושת מערכות החדשות המרכזיות בטלוויזיה הציגה את האירוע בצורה שונה לחלוטין. עבור כל צופה שראה, מן הסתם, רק מהדורה אחת, הסיפור בו צפה הוא מבחינתו כל מה שקרה. מי שצפה בשלושתן, קיבל שיעור מאלף על (חוסר) אחריות תקשורתי.

מבחינת עורכי המהדורות של חדשות 12 ו-13, הקללות שספג עבאס היו האירוע המרכזי של ההפגנה. מנסור עבאס, כמו כל פוליטיקאי ערבי, מודר בדרך-כלל משידורי החדשות בעברית, אבל מכיוון שהוא מוזכר כפרטנר אפשרי של נתניהו בדרך לממשלת ימין, הפך לאחרונה לדמות מוכרת גם עבור הצופים בעברית. עבור עורכי המהדורות, זו סיבה מספקת כדי להפוך אירוע מינורי בשולי ההפגנה לסיבה העיקרית בשלה הם בכלל טורחים לדווח עליה.

בחדשות 13 שידרו שוב ושוב הסרטון בו נראה ח"כ עבאס כשהוא מגורש מההפגנה (צילום מסך)

הגדילו לעשות עיתונאי חדשות 13, שכמעט ולא אמרו מילה על ההפגנה עצמה. בפתח מהדורת החדשות המנחה אילה חסון דיווחה על תקרית עבאס כעל "אלימות קשה", מבלי להזכיר בכלל על מה היתה ההפגנה. כאילו אלפי המפגינים התכנסו רק כדי לגדף את עבאס. הידיעה עצמה שודרה רק 20 דקות לאחר מכן, לקראת סיום החלק החדשותי, והתייחסה רובה ככולה לאירוע השולי הזה, כמעט ללא פירוט או הרחבה לגבי ההפגנה העצומה והסיפור מאחוריה. צילום הסלולר בו נראים מפגינים מקללים את מנסור ומגרשים אותו שודר שוב ושוב ושוב, לפחות שש פעמים. הכתב עלי מוגרבי, שדיווח מהשטח, ניסה לומר כמה מלים על ההפגנה עצמה, אך השידור חזר במהירות לאולפן וחסון סיכמה אותו כפי שפתחה - אלימות קשה בהפגנה.

אילה חסון מדווחת על הפגנה באום אל-פחם, "שישי עם אילה חסון", חדשות 13, 6.3.21 (צילום מסך)

בחדשות 12 הגישו דיווח מורכב יותר, אך מאלף לא פחות, בעיקר ביחס לחשיבות של שילוב וקידום עיתונאים ערבים חזקים במערכות. הדיווח של "אולפן שישי" נפתח עם המנחה דני קושמרו שסיפר על "הפגנת ענק" באום אל פחם, אך "מה שייזכרו ממנה זה בעיקר איך מפגינים ערבים תקפו ח"כ ערבי". הפליטה הזאת אומרת הכל. כנראה זה מה שעורכי חדשות 12 חושבים שראוי לזכור.

הכתב בשטח, פוראת נסאר, דווקא רצה לדבר על משהו אחר לגמרי - הוא פתח בדיווח על "המגה-ארוע בהשתתפות רבבות של מפגינים" ואמר כי הוא לא זוכר אירוע מחאה כזה נגד הפשיעה והאלימות, וכי הדבר מוכיח עד כמה בחברה הערבית לוקחים אחריות על הנושא. הוא גם התעקש לדבר על הנוכחות היהודית במקום ועל האיפוק שהפגינה הפעם המשטרה. אך את העורך והבמאי בקונטרול זה כנראה לא עניין, כי באותו הזמן, בעודו מדבר על אומץ אזרחי וסולידריות יהודית-ערבית, התנוססה על המסך כותרת ענק על "המתקפה נגד יו"ר רע"מ" והמסך פוצל בין נסאר לבין אותו סרטון סלולר של הקללות נגד עבאס. מציאות לחוד ומסגור לחוד.

דיווח בחדשות כאן 11 על ההפגנה באום-אל פחם, 5.3.21 (צילום מסך)

מי שהיה לו את המזל לצפות במהדורת שישי של כאן 11, כבר קיבל סיפור אחר לגמרי, תודות לכתב בשטח ערן זינגר ולעורכים באולפן. כתבת הצבע של זינגר התבססה על הרשמים מההפגנה עצמה, ולא על שיקולים מערכתיים תלושים, והתמקדה בסדר הגודל הענק שלה, במגוון המפגינים, במסרים שהוצגו במרכזה ולבסוף גם באירוע הפוליטי בשוליה. מסתבר שיש מקום עדיין לדיווח הוגן ומדויק.

ערן זינגר מדווח בחדשות כאן 11 על ההפגנה באום-אל פחם, 5.3.21 (צילום מסך)

עורכי המהדורות בערוצים השונים יודעים מדוע הם בוחרים להציג את אותן התרחשויות ואותו הסיפור בצורות שונות כל כך. רשת 13, הערוץ המסחרי המדשדש והנאבק על הרלוונטיות שלו, בוחר להתמקד רק בזווית פוליטית צרה, שולית ככל שתהא, למסגר אותה בצורה קיצונית ואלימה ולהתעלם לחלוטין מהמימד האנושי, החברתי והסולידרי של הארוע.

הערוץ המסחרי הפופולרי והבטוח בעצמו, נותן לכתב המנוסה המדווח מהשטח מספיק חופש עיתונאי כדי לדווח על הדברים כפי שהוא רואה אותם מתרחשים, אך בו בזמן קורץ לקהל מדומיין וממסגר עבורו את הדיווח באותו אופן בו עשו זאת בחדשות 13. השידור הציבורי, לעומת זאת, לשם שינוי ובניגוד לעבר הרחוק, עושה את עבודתו כשהוא משוחרר מלחצים מסחריים וחותר לייצוג הולם של קבוצות מיעוט וסיפורים חברתיים.

הבעיה העיקרית היא שהתמונה העגומה והעקומה הזאת של הדיווחים על ההפגנה באום אל פחם אינה מקרית או חד-פעמית, אלא מייצגת את היחס הרווח במערכות החדשות כלפי החברה הערבית בכלל, והמאבק באלימות ובפשיעה שמתחוללת בקרבו בפרט. השבוע נפרסם בדיקה מקיפה ראשונה מסוגה במסגרת "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי, "העין השביעית" ומחלקת המחקר של "יפעת", על סיקור האלימות בחברה הערבית, בדיקה שמצאה פערים גדולים בין גופי התקשורת השונים.

מי שחושב שהמפסידים הגדולים הם רק האזרחים הערבים שלא זוכים לייצוג וסיקור הוגן, טועה בגדול. התקשורת חוטאת כאן לתפקידה ולאחריות המרכזית שלה - לדווח אמת ולהציג לצופים תמונה מלאה ומאוזנת. אך מעבר לכך, והמחאה הטרייה הזאת באום אל פחם היא דוגמה מובהקת - היא מחמיצה את הסיפורים החזקים והמעניינים ביותר. במקום ללכת שוב ושוב למובן מאליו ולמוכר לעייפה, היא יכולה לעשות מאמץ ולמצוא שם בשטח סיפורים חזקים ואנושיים מאוד, שיפתיעו ויעניינו גם את הצופים שנמצאים בלב המיינסטרים. צריך רק להתגבר על ההרגל לחפש תמיד את הזווית השחוקה, ובעיקר, להפסיק לדמיין את הצופים באופן מעליב.

עידן רינג הוא מנהל שותף של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי