ממלחמת ששת הימים ואילך כתבתי עשרות מאמרים על אודות יחסינו עם הפלשתינאים. לאמיתו של דבר היה זה מאמר אחד רב גירסאות, שבו הבעתי תמיכה בשיבה לגבולות 67' ובכינונה של מדינה פלשתינית. במיוחד יצאתי חוצץ נגד הטענה השכיחה כי לפלשתינאים אין היסטוריה ועל כן זכותנו על הארץ גדולה משלהם.

תודעה לאומית, כך שבתי וכתבתי, מבטאת את הצורך להתבדל מן הזולת, וככל שמחריפה ההתחככות עם הזולת, כך ממהרת התודעה ההיסטורית להעמיק שורשים.

השקפתי הוותיקה זועזעה בתקופת מלחמת המפרץ, כאשר ערפאת תמך בסדאם חוסיין ורבים מבני עמו הריעו מעל הגגות בראותם את טיליו המתנפצים על תל-אביב. שאלתי את עצמי כיצד יכול האיש, התובע מדינה לעמו, לדרבן את שליט עיראק. שהרי סדאם הציג עצמו כיורשו של סאלח א-דין, ומשמעותה של המורשת הזאת אינה רק סילוק האירופאים מהמקומות הקדושים, אלא גם ביטולן של כל היישויות הפוליטיות במרחב השמי והכללתן באימפריה ענקית.

איור: מירה פרידמן

חשתי מרומה. שנים רבות התנגדתי לטענה הרווחת שהציונות לא נישלה עם אלא נטלה לעצמה פיסה קטנה מנחלותיהם העצומות של הערבים, והנה אומר ערפאת כי צדקו יריבי: חזון פלשתין העצמאית אינו אלא תכסיס לקידומה של הפאן-ערביות, שהרי אי אפשר לטעון כי אין צידוק היסטורי לקיומה של כוויית, אך יש צידוק היסטורי להקמתה של פלשתין.

ב"ידיעות אחרונות" כתבתי רשימה ובה הכיתי על חטא טיפשותי והודעתי שמכאן ואילך שוב איני מצדיק את תביעותיהם הלאומיות של הפלשתינאים, מפני שהם שללו את תביעותיהם במו פיהם. ימים אחדים לאחר מכן החרה החזיק אחרי יוסי שריד וכתב ב"הארץ" רשימה מפורסמת שכותרתה "חפשו אותי!".

עברו שבועות אחדים עד שהתעשתתי (ואחרים יאמרו, חזרתי לסורי). הבינותי את התבטאויותיהם של הפלשתינים על רקע המצב הנואש שאליו קלעו אותם האינתיפאדה, סרבנותה המוחלטת של ממשלת ישראל והתעלמותם של האמריקאים. את הצהרותיו השמיע ערפאת לא משום שהתנער מחזון פלשתין העצמאית, אלא מפני שיאושו הגדול עיוור את עיניו מראות אנה פני ההיסטוריה. ניסיתי לשים עצמי במקומו והגעתי למסקנה שלו אני תחתיו, גם אני כורת הייתי ברית עם השטן, ואולי אף מתפעל מאבחות חרמשו.

רשימתי פורסמה בכמה בטאונים ערביים בארץ ובחו"ל ושמועה שמעתי כי במידת מה היא עודדה אינטלקטואלים ופוליטיקאים פלשתינאים לבחון מחדש את עמדותיהם כלפי סדאם. אני יכול להתנחם במחשבה שבכך הועלתי בכהוא זה, אבל איני יכול לסלק ממחשבתי את החרטה על פזיזותי.

גיליון 2, מרץ 1996