זה היה ביום רביעי, 16 בינואר 91', יממה לפני שארה"ב הנחיתה את מהלומת האוויר הראשונה שלה על צבא עיראק. במזנון הכנסת ישב מולי "מקור מוסמך", מדינאי עתיר ניסיון ובעל קשרים, והעריך באוזני כי הנשיא בוש ייתן בתוך זמן קצר הוראה לצבא ארה"ב לתקוף את סאדאם חוסיין וכי המהלך האמריקאי יושלם בתוך 4 עד 24 שעות.

קיבלתי את הרושם שהדברים נאמרים לא רק על בסיס חוכמת חיים ופעילות ממושכת בזירה הבינלאומית אלא בעיקר על סמך מידע מעודכן: "המקור המוסמך" היה שמעון פרס, ממנהיגי האופוזיציה באותם ימים, שהוסיף לקיים קשרים שוטפים עם הממשל בוושינגטון וחלק באופן חופשי את רשמיו עם בני שיחו במזנון הכנסת.

החרה החזיק אחריו יוסי שריד, אמנם מומחה קטן יותר לממשל האמריקאי אבל לכל הדעות איש פיקח ובעל כושר התבוננות מוכח בחיים המדיניים. שריד מצא מיד מטבע לשון מצלצל להדגשת תחזיותיו: הוא הגדיר את העימות הצבאי הצפוי כ"מלחמת הכפתורים הראשונה בהיסטוריה הצבאית".

בלילה שבין רביעי לחמישי, בעודי כותב את הטור השבועי שלי ב"הארץ", בישר הרדיו על תחילת המתקפה האמריקאית. הרושם של שעות ההפצצה הראשונות היה כביר: הצבא האמריקאי הצטייר מבעד לשידורים כאגרוף טכנולוגי משוכלל להפליא, המרסק בשלט-רחוק את הצבא העיראקי.

טילי טומאהוק, מטוסי חמקן ופצצות מתוחכמות ניחתו בדיוק מדהים (כך נדמה היה באותן שעות) על מוקדי השלטון בבגדאד הוציאו אותם מכלל פעולה. במקביל, כוונו המהלומות על מערכות תשתית ועל קו התפר שבין עיראק לכוויית, במגמה לנתק את צבאו של סאדם חוסיין ממקורות האספקה שלו. מי שבאוזניו הידהדו דבריהם של פרס ושריד קיבל אישור מוחלט לתחזיותיהם מהדיווחים שזרמו מהרדיו בשעות הראשונות של הקרב.

נסחפתי בכתיבה ופסקתי שהשניים צדקו ואף בישרתי בידענות שתוכנית המתקפה האמריקאית "הוגשמה באופן קרוב מאוד לשלמות".

בלילה שבין חמישי לשישי נפלו טילים בתל-אביב. המתקפה האוירית האמריקאית לא חיסלה את כושר התגובה של צבא עיראק ולא הצמיתה את רוח הקרב של סדאם חוסיין. חלפו ששה שבועות נוספים עד שנכנע השליט העיראקי. ואילו עיתון "הארץ" הופיע ביום שישי ובו הקביעה המלומדת שהמהלומה האווירית האמריקאית סיימה, למעשה, את המלחמה.

כעבור שבוע פירסמתי התנצלות. כתבתי בה שמי שמתיימר לסייע לקורא בהבנת המתרחש אינו יכול לסלוח לעצמו כאשר אבחנותיו אינן מחזיקות מעמד אפילו 24 שעות.

המזל שיחק לי במידה מסוימת: בגלל התקפת הטילים על תל-אביב חלו שיבושים קשים בהדפסת העתון ובהפצתו בין המנויים. הודות לכך חזו רק חלק מהקוראים בקלוני. כתבתי אז, שגם אם קשרי עם הגנרל שוורצקופף טעונים שיפור, הרי יחסי עם מחלקת ההפצה של "הארץ" מצוינים.

מערכת "העין השביעית" תקבל בברכה סיפורי טעויות של עיתונאים

גיליון 1, ינואר 1996