דרום: עוד הרוגה, שום הפסקת אש

המצב בדרום תופס היום את הכותרות בכל העיתונים. האם נורו אתמול מעזה יותר רקטות משלשום, או מהיום שלפני שלשום? לאו דווקא. אלא שאחת מהן פגעה בשולי כץ בת ה-70 והרגה אותה. בשבוע שעבר נהרג ישראלי אחר, ג'ימי קדושים. וברקע הירי הקטלני: ביקור שר מצרי אתמול בירושלים בניסיון לשכנע את ישראל לקבל את הסכם הפסקת האש עם חמאס.

ב"ידיעות אחרונות" חושבים שככה לא עושים הפסקת אש, וזו גם הכותרת הראשית של העיתון. אלכס פישמן, בטור שתחילתו מופיעה על השער, קורא שלא לעשות הסכם עם חמאס: "חמאס יודע שכאשר הוא נמצא על הקרשים – דואגת ישראל להרים אותו משם ולסדר לו את מנוחת הלוחם". הוא מציע לראש השב"כ יובל דיסקין, שלפי פישמן נכח בפגישה עם שר המודיעין המצרי עומר סולימאן, להגיד לסולימאן "לחזור למצרים". אבל בסוף הטור קורא פישמן למצות את האופציה המדינית לפני מהלך של כיבוש עזה. עמיר רפפורט ב"מעריב" נוקט גישה הפוכה: אם תדחה ישראל את ההסכם המצרי, הוא כותב, אנו עלולים לעמוד בפני תהלוכות אנושיות של חמאס לפריצת הגדר ובפני פתיחה של המעברים מהצד המצרי.

הסוגיה שפישמן מתעכב עליה במיוחד היא החייל החטוף גלעד שליט. פישמן כותב נגד הממשלה, שהסכימה לדון על פרטי ההסכם אף שידעה כי אינו כולל את החזרת החייל. גם בעיתונים האחרים סוגיית שליט הופכת לנושא העיקרי בסיקור המשא-ומתן להפסקת אש. ב"הארץ" זו הכותרת הראשית: "ישראל: מעבר רפיח תמורת העברת שליט" (ברק רביד, פאדי עיאדאת, עמוס הראל ואבי יששכרוף). ההעברה ש"הארץ" כותב עליה היא למצרים, לא לישראל. אמנם לפי "ידיעות אחרונות" החזרת שליט לישראל היא תנאי לעצם קיום ההסכם, ואילו פתיחת המעברים היא תנאי להפחתת מספר האסירים שיקבל חמאס תמורת שליט.

האם סוגיית שליט היא אכן המרכזית? האם הסכם הפסקת אש שיש לו השלכות על חייהם של מאות אלפי אנשים, שעתיד להיות בעל השלכות היסטוריות על יחסינו עם חמאס ועם ארגוני טרור אסלאמיים, האם הסכם כזה צריך להיראות רק בראי חירותו של חייל חטוף אחד? ובכן, לא נראה שיש כאן בעיית דיווח של התקשורת, אלא שזו אכן נקודת המבט של הממשלה. אבל מדוע זו נקודת המבט של הממשלה? האם לא בגלל אופיו המתמשך של הסיקור התקשורתי? זה כבר נושא למחקר מעט מעמיק יותר.

ומה יקרה בדרום בימים הקרובים? ארגוני הטרור הפלסטיניים ימשיכו לירות רקטות על ישראל, משום שכפי שמסבירים לנו הכתבים והפרשנים הצבאיים, הם רוצים להגיע להפסקת האש "מעמדה של כוח"; צה"ל יגיב רק בפעולות מוגבלות, משום שהורו לו לשמור על השקט בימי ביקורו של הנשיא בוש בארץ, כך טוענים עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ"; אזרחים ישראלים בדרום כנראה ימשיכו ליהרג ("פצצות המרגמה, חלקן מתוצרת איראן, ורקטות הקסאם, קטלניות ומדויקות יותר מבעבר", כותבים הראל ויששכרוף) ויישארו בדרום ("הגעתי לכפר-עזה מפטריוטיות, ואני לא אעזוב את המקום", אומרת אנה קדושים, אלמנתו של ג'ימי קדושים, לכתב "מעריב" ירון ששון).

המסיבה של ג'ורג' בוש

ביום שישי לפני שבוע וחצי, כשנחתה עלינו חקירתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, כתבתי כאן שהעיתונים, גם אלה החשודים באהדה מוגזמת לראש הממשלה, מיהרו כולם לנעוץ בו שיניים. הגדיל לעשות "ידיעות אחרונות", שנחשד בעיני קונספירטורים למיניהם כ"אולמרטון": העיתון פירסם בכותרתו הראשית את החשדות האסורים בפרסום נגד ראש הממשלה, מה שהביא לכך שכתביו ועורכו הראשי ייחקרו במשטרה. אבל היום קורה משהו מוזר ב"ידיעות אחרונות".

מה פירוש מוזר? הכוונה למסגור הסיפור שמככב בשערי כל היומונים: מסיבת עיתונאים של נשיא ארצות-הברית ג'ורג' בוש בבית הלבן, לקראת ביקורו בארץ, שבה ענה לשאלות עיתונאים ישראלים. ב"הארץ", "מעריב" ו"ישראל היום" ברור שלסיפור יש שני חלקים: בוש מביע תמיכה באולמרט, אבל מצד שני מזכיר שתהליך השלום אינו תלוי בו. הנה כך זה נראה בכותרות השער של העיתונים: "אולמרט הגון" ב"הארץ" ו"מעריב", "אולמרט ישר" ב"ידיעות אחרונות" ו"יחסי עם אולמרט מצוינים" ב"ישראל היום". והחלק השני: "תהליך השלום לא תלוי רק בו" ב"הארץ", "השלום אינו נחלתו הבלעדית" ב"מעריב", "חזון השלום אינו תוכניתו האישית" ב"ישראל היום" (המעט עילג). רגע, מה עם "ידיעות אחרונות"? ובכן, ב"ידיעות אחרונות" אין צד שני לסיפור.

הצד השני של הסיפור הוא כמובן חשוב מאוד, במיוחד אם נבחן את הדברים מהזווית של תרומתם לשרידותו של אולמרט: בעוד שלתמיכתו המוסרית של בוש יש ודאי חשיבות בשדה הזה, הרי שהצטיירותו של אולמרט כדמות קריטית להמשך המשא-ומתן חשובה הרבה יותר.

אבל רגע, לפני שאתם ממהרים להאשים את אנשי רחוב מוזס באולמרטיזציה, אפשר להציע הסבר אחר, פוליטי והרה גורל פחות, מקצועי וקטנוני יותר: ל"ידיעות אחרונות" פשוט לא היה כתב במפגש העיתונאים עם בוש. בחדר הסגלגל בבית הלבן נכחו שמואל רוזנר מ"הארץ", טל שניידר מ"מעריב", עמוס רגב מ"ישראל היום" ודייוויד הורוויץ מה"ג'רוזלם פוסט". לכן ב"ידיעות אחרונות" מצניעים את האייטם בתחתית עמוד השער, ומדגישים בידיעה עצמה את הצד הכי חשוב בסיפור, מבחינתם: "ערב ביקורו הקודם העניק הנשיא בוש ראיון בלעדי ומקיף לכתבי 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע ושמעון שיפר. הפעם כינס הנשיא כמה עיתונאים לשיחה קצרה".

מה חדש בחקירות אולמרט?

אז ככה: ב"מעריב" מדווח עמי בן דוד כי חוקרי משטרה פשטו על עיריית ירושלים כדי למצוא, בין היתר, אם פסי ההאטה ברחוב הקבלן בבירה הוצבו כחוק. מדוע שמישהו יציב פסי האטה באופן לא חוקי? ברחוב הקבלן מתגורר בנו של משה (מוריס) טלנסקי, והמשטרה חושדת כי פסי ההאטה היו גמול לטלנסקי (אגב, באותו רחוב גר גם הרב עובדיה יוסף, מה שהביא לגל שמועות בשבוע שעבר כאילו הלך טלנסקי להתייעץ עם הרב עובדיה לפני עדותו).

ב"ידיעות אחרונות" מספרים על פסי ההאטה, אולם מוסיפים שחוקרי המשטרה חיפשו גם דברים קצת יותר משמעותיים: האם אולמרט היטה מכרזים והפשיר קרקעות למקורבי טלנסקי (אורון מאירי, טובה צימוקי, יובל יועז ודני אדינו אבבה).

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לטפל גם בנושא מיזם המיני-ברים של טלנסקי (או שטלנסקי היה יועץ לו), ושאולמרט, לפי טלנסקי, אמור היה לעזור לו בו במכתבי המלצה. הפעם יש ל"ידיעות אחרונות" פרט פיקנטי במיוחד הקשור לפרשה: שלדון אדלסון, יהודי אמריקאי, אחד מעשירי העולם ומי שהקים את העיתון "ישראל היום", זומן לעדות במשטרה בפרשת המיני-ברים. "ידיעות אחרונות" מספר גם על מקרה נוסף שמעלה חשד נגד אולמרט: פעיל ליכוד שתרם כסף למערכת הבחירות של אולמרט, ואחר-כך, בתביעה שהיתה לו נגד העירייה, שכר את שירותיו של עו"ד אורי מסר וזכה בהליך בוררות בסכום עתק של מיליוני שקלים. ניר גונטז' מביא גם את תגובות הנוגעים בדבר, ביניהם יועצי אורי מסר, האומרים כי מדובר בהסכם בוררות שנקבע על-ידי שופט.

ואגב, יעקב בורובסקי, מי שהיה "האחראי למלחמה על השחיתות במשרד מבקר המדינה", אמר ליונתן הללי ב"מעריב": "החומרים האלה נאספו על-ידי משרד מבקר המדינה והועברו למשטרה ולפרקליטות. הם לא שכבו כאבן שאין לה הופכין, ולכן נדמה לי שהניסיון למתוח ביקורת על המשטרה ועל הפרקליטות הוא ניסיון לא נכון, כי המשטרה עובדת פה בנחישות, במקצועיות ובאומץ". הנסיונות שבורובסקי מדבר עליהם הם של מוטי גילת, גידי וייץ ואמיר אורן. בורובסקי אמר את הדברים במהלך מסיבת עיתונאים שבה הציג את מועמדותו לראשות העיר חיפה, עירו של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, מי שמצא במה נרחבת ב"מחלקה ראשונה", אתרו של העיתונאי יואב יצחק.

רעידת אדמה קטלנית בסין

כותרות השער של העיתונים הנוגעות לאסון בסין:

"חשש, רבבות הרוגים ברעש האדמה בסין" ("ישראל היום").

"9,000 הרוגים ברעש האדמה החמור בסין בעשורים האחרונים" ("הארץ").

"100 ישראלים לא יצרו עדיין קשר, 10,000 הרוגים ברעידת האדמה בסין" ("מעריב").

"מתחת להריסות" ("ידיעות אחרונות").

ועוד חדשות חוץ: טל שניידר כותבת ב"מעריב" כי הילרי קלינטון שוקלת לפרוש מהמירוץ משום שנקלעה לחובות עתק. לפי שניידר, קלינטון מעוניינת להגיע להסכם עם ברק אובמה: הוא יכסה את חובותיה תמורת פרישתה. מדובר בהשערה שנראית על פניה מרחיקת לכת, ונותר לחכות ולראות אם יש אמת בדבריה של שניידר.

ענייני תקשורת

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" על כך שעשרות מצלמות מעקב הותקנו באגף העיתונאים החדש בכנסת. לאחר שכמה עיתונאים התלוננו, הורה מנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב, להסיר את המצלמות, ואמר שהן הותקנו באגף העיתונאים בטעות.

אבי וייס נבחר למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2. דירקטוריון החברה בחר בו פה אחד, ושם קץ לסאגה ארוכה שנמתחה על פני יותר משנה.