פלילים: חקירת אולמרט
רבים מבין קוראי העיתונים (ובעצם גם מבין הכותבים בהם) ששים לאמץ תיאוריות קשר למיניהן המסבירות מדוע בעיתון אחד נכתב כך ובעיתון אחר נכתב אחרת. הכהונה ההפכפכה, רצופת החקירות, של ראש הממשלה אהוד אולמרט הביאה את אוהבי ההקשרים לסווג את העיתונים ל"תומכי אולמרט" ו"שונאי אולמרט". בטור שכתב לפני כשנה כינה אהוד אשרי ז"ל את שני המחנות בשם "האולמרטים" וה"לינדנשטראוסים" (וה"אולמרטים" יגידו היום: מי זוכר מי זה לינדנשטראוס?). הרבה בוץ נשפך, משני הצדדים. עיתונאים בכירים הואשמו בחנפנות ואתרוגנות, אחרים הואשמו בנטייה רוטוויילרית לנעיצת שיניים בצווארם של ראשי ממשלה, במיוחד כאלה שהחליפו זהויות פוליטיות.
בכל אופן, היום, כעת חיה, אי-אפשר להאשים אף עיתון שהוא אינו שש לגרור את אולמרט אל הכיכר, משוח בזפת ונוצות. ו"ידיעות אחרונות", שבחודשים האחרונים החליף את "מעריב" בתודעה הקונספירטיבית כ"אולמרטון", מספק את החשיפה הגדולה ביותר לגנותו של ראש הממשלה.
"התפתחות דרמטית", זועקת בצהוב ושחור כותרת הגג של "ידיעות אחרונות", "אולמרט ייחקר הבוקר תחת אזהרה". והכותרת הראשית מפרטת: "החשד: שוחד במזומן מאיש עסקים אמריקאי".
"בפעם הרביעית בקדנציה יבואו חוקרי משטרה למעונו של אולמרט", סופרת כותרת הגג של "הארץ". והכותרת הראשית מביאה אותה במרכאות: "חקירה 'בהולה' נגד ראש הממשלה".
"שלושה ימים אחרי שולה זקן: אולמרט ייחקר בבהילות", מתריעה כותרת הגג של "מעריב", והכותרת הראשית מחשישה: "החשש: תיאום עדויות".
אז מה יש לנו כאן? קודם כל, החשש לתיאום עדויות עם שולה זקן (מזכירתו לשעבר של אולמרט, שבכלל נחקרת, ככל הידוע, בפרשה אחרת: פרשת רשות המסים), שכנראה מסביר גם את צו איסור הפרסום הכושל שהוטל על חקירתה השבוע. החשש הזה הביא ל"בהילות" של צו החקירה, שניתן מהיום למחר. הבהילות היא, מן הסתם, שהפכה את החקירה למזון כותרות כה עסיסי. ב"מעריב" וב"הארץ" מייחסים את החשיפה של עצם קיום החקירה לערוץ 2. ב"מעריב" מוחים נגד התנהלות המשטרה, שכלל לא התכוונה לפרסם את דבר החקירה; ב"הארץ" תוהה יהונתן ליס אם לא מדובר בעצם בתרגיל והמשטרה כלל אינה מתכוונת לערוך חקירה, אלא רק לבחון את תגובותיהם של האמורים להיחקר.
המערכת הפוליטית, כך לפי "מעריב", כלל לא נבהלה. אף חבר אופוזיציה לא צייץ, ובקדימה אומרים שאולמרט הוכיח כי הוא עומד בחקירות. ב"הארץ" דווקא יודעים לצטט תגובות חריפות של כמה חברי-כנסת מן הימין, ב"הארץ" גם לא שמעו על אף איש קדימה שחושב שמדובר בשטויות.
לשכת ראש הממשלה מסרה כי ראש הממשלה לא יודע על מה הוא עומד להיחקר וכי ישתף פעולה עם המשטרה. ב"מעריב" קובעים כי הלשכה נזקקה לשעתים כדי להגיב, ולכן סביר שבאמת לא ידעו שם על הכוונה לחקור את אולמרט.
אבל יש מי שכן יודע; כך לפחות טוענת טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות": "החשדות החדשים: קבלת שוחד בסכומים גדולים במזומן מאיש עסקים אמריקאי הפועל בישראל". איש העסקים, כך צימוקי, נמצא כעת בישראל והוא משתף פעולה עם המשטרה. צימוקי מספקת ידיעה מפותלת ומעורפלת, שבמהלכה נראה שהיא מסגירה את יואב יצחק כמי שלמעשה חשף את תוכן החקירה הנוכחית. ובעז אוקון כותב: "עד היום שמענו המון קריאות 'זאב זאב' שלימדו שיש עשן בלי אש. אבל זה לא אומר שאין זאבים", וקורא לאולמרט להשעות את עצמו.
ב"מעריב", בעמ' 2, המוקדש לתיאור החקירות הפליליות, מובאת בגדול תמונתו של ראש הממשלה כשהוא חבוש כיפה בטקס יום השואה אתמול. ההקשר מעמיד באור אחר את התמונה ואת האביזר, הנוטה לצוץ על ראשיהם של נאשמים, נעצרים ונאסרים למיניהם. ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני על "סולחה" בין אולמרט לארקדי גאידמק, עוד אחד שמריח ממיני חשדות.
ועוד פלילים: כיתות ומטורפים
אבישי בן חיים ועמי בן דוד מדווחים ב"מעריב" כי אליאור חן, מנהיג הכת החשוד בהתעללות חמורה בילדים, הצליח להימלט "ברגע האחרון" מהשוטרים שפרצו למקום המסתור שלו בחו"ל. את כתבת העמוד תופסים ציטוטים ממחברות של חן ושל חסידיו שנתפסו בביתו, שמהם עולה תמונה של חבורה אינפנטילית למדי. ב"הארץ" מדווחים כי המשטרה האוסטרית חוקרת כעת אם יוזף פריצל, שכלא את בתו במרתף 24 שנה והוליד ממנה שבעה ילדים, תיכנן להוציא אותם להורג בגז שיוזרם למרתף נטול החלונות "אם יערימו עליו".
ועוד בעניין כיתות, אמונות טפלות ועבריינים: אדוה כהן מדווחת ב"ידיעות אחרונות", שמעון איפרגן ב"מעריב" ומיכל גרינברג ב"הארץ" על משפטם של יניב זגורי ושל מקורביו, עבריינים מהנגב. בין השאר הם חשודים בזריקת רימון על ביתו של ארצי חלפון, כתב פלילי באחד המקומונים בבאר-שבע. ב"הארץ" הדיווח יבש. ב"ידיעות אחרונות" יודעים לספר על עד מדינה. ב"מעריב" עיקר הדיווח הוא על טקס "שחוּר" שהעבריינים ביצעו בבית-המשפט.
מחטף שלום
בן כספית מספר ב"מעריב" שראש השב"כ יובל דיסקין התלונן בישיבת קבינט על מגעים חשאיים שמנהלים עם החמאס "עמוס גלעד ודוד חכם, יועצו לענייני ערבים של שר הביטחון, שפועלים מאחורי הקלעים בלי לדווח למערכת הביטחון".
עקיבא אלדר כותב ב"הארץ" שהמגעים שמנהל אולמרט עם סוריה באמצעות טורקיה הם בלון שסופו להתפוצץ ובזבוז זמן באופן כללי.
בידור
בעמ' 14 של "הארץ" מתחבאת ידיעה מתורגמת מ"לה-מונד", המספרת על ספר שמוציאה בגיל 83 לוסי סקאלרי, אמו של הסופר הצרפתי מישל וולבק. וולבק תיאר בספריו את אמו כסוג של מפלצת. כעת כותבת האם (בין השאר): "אין לי הדחף לומר שבני הוא הכי נפלא בעולם; לא, הבן שלי הוא שמוק קטן".
לקראת עליית תוכנית הטלוויזיה שלה, מופיעה תמונתה של המגישה עינב גלילי על שער מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות", "7 לילות", כשהיא מוכתרת בכותרת בתואר "הבחורה הכי שנונה בטלוויזיה". מדובר בפירוש בזליגה של מנטרה מבית-היוצר של מחלקת הפרומואים של ערוץ 2 היישר אל כותרות השער, זליגה שאין מאחוריה ביסוס עובדתי כלשהו (קריינית הרצף של "העולם הערב"? זה היה לפני שנולדתם. המנחה של "משחק מכור"? להקריא בדיחות מנייר זה לא שיא השנינות), אלא אם כן קובעים שהיא הכי שנונה פשוט מפני שהיא הבחורה היחידה (היא לא. עדי אשכנזי, למשל, מצחיקה יותר ממנה גם כשהיא תלויה הפוך. ישנה).
גדעון לוי כותב בשער האחורי של "הארץ" על סרט התעודה "עודד קטש – באמת ומקרוב", ששודר אתמול בערוץ 10: "סרט משעמם להפליא על דמות משעממת לא פחות. עם כריזמה של דג ולחלוחית של צנון".