התקשורת באלג'יריה פועלת בצורה בלתי מקצועית ובלתי מוסרית, המובילה למשבר אמון בינה לבין הציבור, ואילו השלטונות מדכאים ומגבילים את חופש העיתונות. כך כותב נאדר ג'אבי, חוקר ואקדמאי אלג'יראי, במאמר שפורסם בספטמבר האחרון ביומון "אל-קודס אל-ערבי".

על פי ג'אבי, העיתונות חווה משבר הבא לידי ביטוי גם באופן התנהלותם של עיתונאים בודדים וגם בעיתונות כולה כתחום מקצועי. לדבריו, המחאות עממיות שפרצו באלג'יריה בשנה שעברה הביאו לכך שלא ניתן עוד להתעלם ממשבר זה או להתייחס אליו כאל עניין של מה בכך. הכיסוי התקשורתי שסופק לאירועי המחאה חשף את העובדה שהתקשורת איבדה, ברוב מוחץ של המקרים, כל סטנדרט מקצועי בסיסי.

נוכח חוסר התפקוד של התקשורת האלג'יראית, מתאר ג'אבי, זנח אותה הציבור ופנה לאלטרנטיבות בכלי תקשורת זרים וברשתות החברתיות. לדבריו, חלקים משכילים באוכלוסייה יכלו לצרוך תקשורת בשפות מגוונות, שכן מלבד ערבית מוכרות באלג'יריה גם הצרפתית ואף האנגלית, אולם מגזרים משכילים פחות נותרו כבולים לתקשורת המקומית רוויות השקרים, ההופכת לסכנה ממשית למדינה ולחברה האלג'יראית.

המצב העגום אליו הגיעה התקשורת האלג'יראית נעוץ, על פי ג'אבי, במספר סיבות, בהן כאלו הנובעות מהעיתונאים עצמם, השכלתם והרקע התרבותי, החברתי ואף הגיאוגרפי שלהם. כך למשל יש המצביעים על ההבדל הניכר בין עיתונאים בכלי תקשורת בעלי אוריינטציה "צרפתית" לבין אלו בעלי אוריינטציה "ערבית", שלרוב  נוטים לקבל ביתר הכנעה את מצבם המקצועי והפוליטי הגרוע.

לפי ג'אבי, מקצוע העיתונות הוא מהיחידים באלג'יריה שניתן לעסוק בו גם כמעט ללא השכלה. בחברה שבה רופאים ומהנדסים נותרים מובטלים, רבים פונים לעיתונות כמקצוע שניתן להשתלב בו בקלות מתמיהה. כך נכנסים לשוק התקשורת מי שאין להם את הרקע הבסיסי ביותר, וכלי התקשורת לא רק שאינם מאפשרים להם להבין את מקצוע העיתונות, את מטרותיו ואת אופני פעולתו, אלא מלמדים אותם כי הוא חלק ממסגרת פוליטית רחבה יותר, שבה הנשיא טוען ברוב חוצפה כי הוא העורך הראשי בפועל של סוכנות הידיעות הלאומית, ושולט בערוצי הטלוויזיה אותם הותיר במעמד חוקי המחייבם להיכנע לגחמותיו.

"השלטון עודנו משוכנע כי הלגיטימיות שלו נובעת ממהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה הציבורית, ולא מהבחירות בקלפיות", כותב ג'אבי. השלטון באלג'יריה הפך את התקשורת לכלי תעמולה, מתערב ומגביל גם את הטלוויזיה הפרטית וגם עיתונים יומיים עצמאיים, אשר לרוב מצליחים להיאבק נגד המגבלות המוטלות עליהם אך עדיין מצויים תחת איום יומיומי.

למרות ניסיונות רבים, העוסקים בתחום התקשורת באלג'יר לא הצליחו עד כה להתארגן באיגוד מקצועי, דבר שלדעת הכותב אינו מפתיע, לאור העובדה שהניסיון מלמד שכדי להקים איגוד מקצועי שיגן על תנאי ההעסקה ועל ערכי המקצוע – צריכה להיות לעוסקים בו "גאווה" ומסורת מקצועית.

ג'אבי מסכם בהדגשת טענתו המרכזית – העם האלג'יראי, אשר חווה גל של מחאות ומהפכות, הבין שאינו יכול לסמוך על העיתונאים שיגנו עליו ועל דרישותיו הלאומיות. העיתונאים לא מקבלים את שכרם בזמן, עובדים במקביל בכמה גופי תקשורת וחיים תחת איום של גירוש משלל סיבות. הם כבר למדו להבחין, מתאר ג'אבי בצער, שכאשר העורך שלהם מתחיל להזיע כשהוא מדבר בטלפון, זה סימן שהוא מדבר עם קצין מודיעין כזה או אחר.

מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום>>