יער האמזונס שעולה באש הוא אחד הנושאים הבוערים, תרתי משמע, בסדר היום הבינלאומי. המארח של פסגת שבעת המדינות המתועשות (G7), נשיא צרפת עמנואל מקרון, קרא למנהיגי העולם לפעול יחד כדי להציל את יערות הגשם בברזיל. הנושא זכה לתהודה בינלאומית, ואפילו בישראל סוקר באופן נרחב יחסית.
אמנם, בכלי תקשורת ברחבי העולם האירוע תפס את הכותרות הראשיות, ובארץ גם כשהגיע לשער או לפתח המהדורה נדחק אפילו מפני הרכילות הפוליטית התורנית. מדוע? הרי מדובר באסון אקולוגי בסדר גודל עולמי, אירוע חדשותי מתגלגל בעל עוצמות טרגיות ודרמטיות, וכזה שמציע שלל זוויות תמונות וסיפורים לעורך התורן.
פעילי גרינפיס, שמקדמים בימים אלה קמפיין נגד רשת הקמעונאות שופרסל בשל מעורבותה בהרס יער הצ'אקו בצפון ארגנטינה, שומעים לא אחת תגובות מסוג זה: מה פתאום לעסוק בסוגיה כזו כשיש כל-כך הרבה בעיות בוערות בבית? למה אתם לא פותרים קודם כל את הבעיות בישראל? ואיך הרס יערות בדרום אמריקה קשור אלינו בכלל? האם הסיבה לכך שהאסון באמזונס לא תופס מקום מרכזי בתקשורת הישראלית היא כי גם העורך התורן באולפן החדשות או במערכת העיתון סבור כי למה שמתרחש אי שם בברזיל, חשוב ככל שיהיה, אין משמעות אמיתית או דוחקת לצרכן התקשורת היושב בציון?
אם זו הסיבה, הרי שאותו עורך טועה ובגדול. השריפות באמזונס הן בעיה ישראלית לכל דבר ועניין, ומכמה סיבות.
התקשורת מחויבת גם להסביר לקוראים, לצופים ולמאזינים כיצד הם יכולים להשפיע, להשפיע ממש, על המאבק בשריפות המשתוללות ומכלות את יערות האמזונס
האמזונס הוא יער הגשם הגדול בעולם. הוא מכיל עשרות אלפי מינים שונים של חי וצומח. הכחדתם היא אובדן עצום עבור האנושות כולה. אנושות שהישראלים הם חלק בלתי נפרד ממנה. האובדן רלבנטי גם עבור מי שאינו מתרגש מהכחדה של חיות וצמחים. למשל: תחום שלם ברפואה עוסק בזיהוי של צמחים ובעלי חיים שהשבטים והילידים משתמשים בהם לצורכי ריפוי. מדובר בבסיס ידע נרחב מאוד שעולה באש יחד עם האמזונס – ואיתו כל התרופות החדשות שהיה יכול לעזור בייצורן.
זו רק דוגמה אחת, אולם בכל מקרה – אובדן החי והצומח אינו הסיבה העיקרית לכך ששריפות הענק באמזונס הן בעיה ישראלית. הסיבה הזו היא תפקידו של יער האמזונס בוויסות האקלים בכדור הארץ כך שיהיה ראוי למגורי אדם. האמזונס נחשב על-ידי הקהילה המדעית לחוליה חשובה בשמירה על יציבות האקלים. ליערות תפקיד עצום בקליטה של כשליש מגזי החממה שאנחנו פולטים משריפת דלקים, ויער האמזונס שייך לסוגי היערות שקולטים כמות עצומה של פחמן דו-חמצני, הרבה יותר מהיערות של רוסיה או קנדה. אובדן האמזונס חמור במיוחד בתקופה כמו שלנו, שבה כדור הארץ הולך ומתחמם באופן מסוכן בגלל אותם גזי חממה שהאנושות פולטת ללא הרף.
אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה בשופרסל (צילום: פלאש 90)
האובדן החמור הזה הוא גם אובדן כפול, משום שכאשר האמזונס עולה באש, הוא לא רק מפסיק לקלוט גזי חממה אלא פולט כמויות עצומות מהן. וחמור מכך: הסיבה לחלק גדול מהשריפות היא הרצון לגדל בשטח החשוף בקר – מפולטי גזי החממה הגרועים ביותר. כך שהתפקיד של החלקים הללו באמזונס כקולטי גזי חממה לא רק יתבטל באופן קבוע, אלא גם יתהפך. לא רק החלקים השרופים יסבלו. שריפות חוזרות באמזונס עלולות לשנות מן היסוד את מחזור המים של האזור כולו, כך שגם האזורים באמזונס שלא נפגעו מהשריפות צפויים לקבל הרבה פחות גשם ולהפוך לערבה, שתהיה עשירה פחות במגוון ביולוגי וגם תקלוט הרבה פחות גזי חממה.
האגן המזרחי של הים התיכון, המקום שבו אנו, הישראלים, שוכנים, הוא אחד האזורים הפגיעים ביותר לשינוי אקלים. בעוד הטמפרטורה בעולם עלתה בממוצע של כמעלה אחת במהלך מאה השנים האחרונות, בישראל הטמפרטורה עלתה ביותר משתי מעלות, ובשלושת העשורים האחרונים היא עולה בקצב של יותר מחצי מעלה לעשור. שינוי אקלים במזרח התיכון פירושו גלי חום מתרבים ומחריפים, בצורת מתמדת ופגיעה אנושה בחקלאות ובאוכלוסיות שתלויות בה.
מקור הסטייק הישראלי הוא חורבות יערות דרום אמריקה. שורפים את היערות האלה גם בשבילנו
מאבק בשינוי אקלים הוא אפוא אינטרס ישראלי ממעלה ראשונה, וכדי לנצח בו לא מספיק שנפחית פליטות גזי חממה על-ידי מעבר מגז ופחם לאנרגיות מתחדשות בישראל. פליטות גזי חממה ברחבי העולם, ואסונות אקולוגיים, כמו למשל שריפות הענק באמזונס – משפיעים הרבה יותר.
וכאן אנו מגיעים לסיבה השלישית שהופכת את הרס יערות האמזונס לסיפור שצריך להיות חשוב לכל ישראלי. צריכת הבקר בישראל נמצאת בעלייה דרמטית: 40% בשנתיים (מ-2015 עד 2017). ישראל היא משיאניות צריכת בשר הבקר לנפש בקרב מדינות ה-OECD. רוב הבקר הנאכל בישראל מיובא מדרום אמריקה. גידול בקר הוא כאמור הסיבה העיקרית להרס יערות בדרום אמריקה (כ-80% בברזיל). ישראל היא לא רק צרכנית משמעותית לנפש של בקר מדרום אמריקה, היא גם יעד מרכזי לייצוא בקר ממדינות אלה.
הקשר ברור: מקור הסטייק הישראלי הוא חורבות יערות דרום אמריקה. שורפים את היערות האלה גם בשבילנו.
נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. ירושלים, 1.4.2019 (צילום: יונתן זינדל)
אבל הקשר הישראלי למה שקורה באמזונס לא עוצר כאן. פן נוסף אך משמעותי לא פחות הוא מערכת היחסים ההדוקה שנוצרה בשנים האחרונות בין ממשלת ברזיל בראשות ז'איר בולסונארו לבין ממשלת ישראל בראשות נתניהו. הסיבה המרכזית לשריפות שמשתוללות באמזונס היא מדיניותו המתירנית של נשיא ברזיל כלפי מגדלי בקר וסויה. מיום כניסתו לתפקיד מקפיד נשיא ברזיל לכרסם בסמכויות הגופים שאמונים על הגנת יערות האמזונס והילידים שחיים בהם.
בהקשר הזה תרומתה האמיתית של ישראל למאבק נגד האש בברזיל אינה סיוע בכיבוי שריפות, אלא דרישה מהחבר הברזילאי שיפסיק את המדיניות שמעודדת את הרס האמזונס.
התקשורת בישראל הוכיחה בגרות כשעסקה בשריפות בברזיל ולא התעלמה מהן. אך זהו צעד ראשון בלבד. כעת צריכים העיתונאים לעזור לציבור להבין יותר את התמורות המצמררות שהעולם שלנו עובר, ולהסביר לציבור בישראל מדוע האסון האקולוגי בברזיל משמעותי גם עבורו ומשפיע גם עליו.
אך גם בכך לא מסתיים תפקידה של התקשורת. היא מחויבת גם להסביר לקוראים, לצופים ולמאזינים כיצד הם יכולים להשפיע, להשפיע ממש, על המאבק בשריפות המשתוללות ומכלות את יערות האמזונס. אם באמצעות שינוי התזונה, אם באמצעות מאבק ביבואני ומשווקי הבשר, ואם באמצעות לחץ על הממשלה.
כשיגיע הרגע שבו יהיה מאוחר מדי, הקשר שלנו ליערות האמזונס יהיה ברור מאליו. לתקשורת תפקיד מכריע לגרום לכך שהרגע הזה לא יגיע.
ד"ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל מחקר ואסטרטגיה בגרינפיס ישראל