"מבול עיתוני הערב שירד עלינו, התחרות הקולנית על נפש הציבור וכל אותם סממנים דמגוגיים זולים, שנוקטים בהם עתה לצודד בהם לב קוראים, סימנים הם להווי גרוע שהחל משתרר בתוכנו [...] שתי נשמות מתרוצצות בעיתונות העברית, כבכל העיתונות העולמית: העיתונות יורשת הספרות וחלוצת הספרות, בעלת הייעוד התרבותי, החינוכי, הפוליטי; ומאידך העיתונות כענף מסחרי, כאחד העסקים, שכל עיקרה התחרות על השוק, הגדלת הרווחים. מה המגמה שידה תהא על העליונה?
[...] "בהתפתחותה של העיתונות, בדומה לשאר ענפי הציביליזציה, אנו מוצאים את שמש הקדמה מלווה צללי הסיטרא אחרא [...] העיתון, הביטאון לאינפורמציה ולמלחמת דעות, נעשה מכשיר לסילוף הידיעות, לרכילות ולבלבול הדעות והחושים [...]
"ככל שיגבר בעיתונות העסק על הייעוד התרבותי, כן תוסיף ותתעלם מציוויי ההכרה והחובה הציבורית, ותרבה באפלציה [פנייה] ליצרים, לרגשות הפרימיטיביים ביותר [...] זה סוד הצלחתה של העיתונות הצהובה, וסופה שהיא מאלצת גם את העיתונות האחראית להחליף את האחריות ויישוב הדעת בסנסציה והוצאת לעז [...]
"העיתון העברי בארץ נחשב כאחד מענפי הבניין של היישוב. הוא נועד ליטול חלק מכובד בעיצוב דמותו הרוחנית של העם החוזר לארצו [...] הוא חינך לעבודה פרודוקטיבית, להגנה, לגבורה נאמנה [...] דומה כי חלק מהעיתונות העברית, בעיקר עיתונות הערב, התחילה מתפרקת מהמטען הכבד של ערכיה, ובוחרת לה דרך קלה יותר ומחייבת פחות [...] אין זאת אלא שהקוראים מחפשים לא אינפורמציה, כי אם גירוי אמוציונלי, פורקן ליצרים כבולים, פתרונות פשוטים ופשטניים ביותר, במקום אידיאולוגיה, שאינה מתעלמת מקשיים ומהצדדים השונים של הבעיות הנידונות".
פורסם לראשונה ב"דבר השבוע", 2 באפריל 1948, בחתימת בן יהושע (מתוך כתב-העת "קשר", גיליון 24, נובמבר 1998)