מרצה בכירה באוניברסיטה העברית השפילה סטודנטית שהגיעה לשיעור כשהיא לבושה במדי צה"ל, הוקיעה אותה וציוותה עליה לעזוב את הכיתה. הסיפור הזה, המכעיס והבלתי שגרתי, הוצג לצופי ערוץ עשר בשעת צפיית שיא, במגזין סוף השבוע "שישי עם אילה חסון". "סטודנטית שהעזה לבוא במדים של צה"ל, לא במדים של לא-יודעת-מה, לשיעור באוניברסיטה העברית בירושלים, מבוזה בצורה כל-כך לא ראויה – אין מלים", גינתה המגישה אילה חסון.

"ממתי מוציאים אדם משיעור על בסיס מה שהוא לובש? זה דבר הזוי", התרעם הפרשן המדיני ברק רביד. "אם אני הייתי מגיע במדים לאוניברסיטה ומישהו היה מסלק אותי – הייתי אומר שזה לא יאומן", הוסיף הפאנליסט רונן ברגמן. ברק רביד, באקורד הסיום של האייטם, כינה את המרצה "מטומטמת".

כשמדברים על חדשות כזב, "פייק ניוז", מדמיינים גורם אינטרסנטי שרוקח ידיעות שקריות ומטפטף אותן לציבור הרחב כדי לקדם אינטרס מסוים. המציאות לפעמים מורכבת יותר: ידיעת כזב אפקטיבית תמיד תכלול גרעין של אמת, עדיף כזה שקשה לערער על נכונותו, ותצית דיון ציבורי ער שייתן לה חיים חדשים ויפליג איתה למחוזות שהמקור – מי שיזם את האייטם – לא בהכרח חלם עליהם.

כזהו המחוז שאליו הגיעו חברי הפאנל של חדשות ערוץ עשר. מחוז עגום שבו עיתונאים בכירים מפנימים עובדות שקריות ופולטים אותן בפני קהל הצופים בצירוף השמצות.

מה שהחל כדיווח פשוט שהסתמך על תיעוד אותנטי קיבל מסגור מטעה, עבר תהליך מהיר של הקצנה ברשתות החברתיות ובדיווחי המשך, עד שבתום יומיים של "סערה תקשורתית" הצליח להפיל פרשנים ופובליציסטים ולגרום להם להפיץ מידע כוזב

במציאות, המרצה מהאוניברסיטה העברית לא סילקה אף סטודנטית מהשיעור. בדיקת "העין השביעית" ו"מדינת ירושלים", מגזין אינטרנט ירושלמי עצמאי, משרטטת את התגלגלות הסיפור העיתונאי שלב אחר שלב: מה שהחל כדיווח פשוט שהסתמך על תיעוד אותנטי קיבל מסגור מטעה, עבר תהליך מהיר של הקצנה ברשתות החברתיות ובדיווחי המשך, עד שבתום יומיים של "סערה תקשורתית" הצליח להפיל פרשנים ופובליציסטים, כמו הפאנליסטים הבכירים של חדשות עשר, ולגרום להם להפיץ מידע כוזב.

בימים שלאחר הפרסום התפרסמו בדיקות עובדתיות על המקרה עצמו שערכו אורן זיו מ"שיחה מקומית", שירה קדרי-עובדיה, כתבת החינוך של "הארץ", וד"ר ניקול הוכנר, ראש התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. אנו התמקדנו בבדיקת ההתנהלות של כלי התקשורת.

מכל הבדיקות הללו יחד עולה ומצטיירת דינמיקה מטרידה של עיתונות שלא רק חוטאת בשוגג בדיווח לא-מדויק, אלא גם נופלת קורבן למניפולציות שייצר וניפח ארגון פוליטי שמתמחה בקמפיינים משמיצים. כמו במקרים דומים מן העבר, הפונדקאי שנשא על גופו את הקמפיין המשמיץ וגרם לו לפרוח היה העיתונות. העיתונות שימשה כמנוע היזון חוזר לעלילה שנולדה ברשת, ואיפשרה לה להתפתח ל"סערה תקשורתית" על גבם ועל חשבונם של המעורבים בדבר, של האתיקה העיתונאית ושל הציבור הרחב.

א. תאגיד השידור מזהה סיפור מעניין ומפרסם גרסה מוקצנת ומעוותת שלו

הסיפור על הסטודנטית שהגיעה לבושה במדים ואולצה לצאת מהשיעור בבושת פנים, זה שהוצג כעובדה שאין עליה עוררין בערוץ עשר, הוא גרסה מסולפת של דיווח עיתונאי שפורסם שלושה ימים לפני כן, ב-1 בינואר, בערוץ כאן 11. מי שחשפה אותו היתה יערה שפירא, כתבת תאגיד השידור הציבורי שמופקדת על סיקור עיר הבירה.

הכתבה של שפירא שובצה במיקום מרכזי במהדורת שמונה בערב, מיד אחרי הדיווחים על הנעשה במערכת הפוליטית והמירוץ למפכ"לות. מגישת "חדשות הערב", מיכל רבינוביץ', הקדימה והציגה את הסיפור לצופים כ"מקרה חריג ומדאיג" על מרצה בכירה ש"תועדה צועקת על סטודנטית שהגיעה במדים לשיעור ואמרה לה שעליה להגיע בלבוש אזרחי אם ברצונה לזכות ליחס של אזרחית".

כותרת הידיעה המקורית באתר תאגיד השידור הציבורי, 1.1.2019

כותרת הידיעה המקורית באתר תאגיד השידור הציבורי, 1.1.2019

בדיווח שעלה זמן קצר לפני כן באתר התאגיד חזרו על המסגור: "מרצה באוניברסיטה העברית צועקת על סטודנטית שהגיעה במדים", נכתב בכותרת הידיעה. המסגור הזה, שבדיעבד התברר כמעוות, סייע לסיפור להתגלגל לאחר מכן למחוזות שקריים.

בכתבה עצמה הוצג סיפור מעט מורכב יותר: השיחה בין המרצה לסטודנטית התקיימה אחרי שיעור שבו, לטענת הסטודנטית, היא ספגה הצקות מסטודנטית ערבייה ש"האשימה אותה בשיעור בפשעי מלחמה בגלל המדים שהיא לובשת". שתי הסטודנטיות לא הוצגו בשמן.

קצת אחרי אמצע האייטם מתווספת שכבה נוספת של הקצנה, שמרחיקה אותו עוד יותר ממחוזות האמת: שני מרואיינים שמזריקים אל תוך הסיפור תוכן חדש, כזה שלא מובא ישירות מפי העיתונאית

מההקדמה של המנחה רבינוביץ' ניתן היה להבין שהמרצה, ד"ר קרולה הילפריך, היא זו שדרשה מהסטודנטית להגיע בעתיד בבגדים אזרחיים. ואולם, מההקלטות ששודרו במהדורה עלתה תמונה אחרת. למעשה, המרצה הסבירה לסטודנטית שכשהיא בוחרת להגיע לשיעור במדים, היא משפיעה על היחס שיעניקו לה סטודנטים עמיתים, למשל אותה סטודנטית ערבייה. עורכי המהדורה נטלו את פיסת המציאות הטריוויאלית הזאת והקצינו אותה. "תיעוד: כך נזפה מרצה בסטודנטית כי הגיעה על מדים", נכתב בכיתוב ששובץ לאורך הכתבה.

האם אכן מדובר בנזיפה? מתוכן ההקלטה עולה שד"ר הילפריך, המרצה, ביקשה מהסטודנטית, שהתלוננה על היחס אליה, להבין לרגשותיהם של עמיתיה. ספק אם ניתן להתייחס לכך כאל נזיפה. ואולם, טון דיבורה נשמע עז ונרגש, והיא מרימה את קולה באופן שעשוי להתפרש כנזיפה אצל מי שלא בדק את הרקע לשיחה. אם בכאן 11 היו מבצעים בדיקה כזו מראש, היו מגלים שהסטודנטית כלל לא ננזפה משום שבאה במדים, וגם לא התבקשה להגיע להבא בבגדים אזרחיים.

פעיל "אם תרצו" מגיב על התקרית, מתוך כתבתה של יערה שפירא בכאן 11 (צילום מסך)

פעיל "אם תרצו" מגיב על התקרית, מתוך כתבתה של יערה שפירא בכאן 11 (צילום מסך)

האייטם של כאן 11 נמשך שתי דקות וחצי. הבסיס שלו הוא ההקלטה האותנטית שהשמיעה שפירא והפרשנות המסולפת שהעניקה לה המערכת באמצעות המסגור המוקצן. אך קצת אחרי אמצע האייטם מתווספת שכבה נוספת של הקצנה, שמרחיקה אותו עוד יותר ממחוזות האמת: שני מרואיינים שמזריקים אל תוך הסיפור תוכן חדש, כזה שלא מובא ישירות מפי העיתונאית.

הראשון מביניהם הוא סטודנט שכביכול נכח במקום, שמוסיף פרטים שלא נשמעים בהקלטה: "החיילת התחילה לבכות והיתה בהלם. היא אמרה לנו שהמרצה צרחה עליה שזה בעייתי שהיא לובשת מדים, ותפסה אותה בידיים מרוב עצבים". גם שמו של הסטודנט הזה לא נמסר לצופים.

מרואיין אחר, שזהותו לא הוסתרה, הוא פעיל תנועת "אם תרצו" בשם תום ניסני. ניסני לקח את המקרה הנקודתי שתועד והפך אותו לתופעה, חלק מ"מציאות בלתי נסבלת" שמתקיימת "בהמשך למצב הנוכחי באוניברסיטה, שבו אנטי-ציונות שולטת" ו"ערכים בסיסיים של מדינת ישראל לא קיימים ונעלמים".

בסיום הכתבה הקריאה הכתבת שפירא תגובה נוספת, מטעם "לביא", תא סטודנטים ברוח ערכי הליכוד. נציגי "לביא" חזרו על הטענה שלפיה התיעוד מייצג תופעה רחבת היקף, וניצלו את ההזדמנות כדי להקצין את תיאור הסיטואציה: בעיניהם, הסטודנטית לא רק ננזפה על-ידי המרצה – היא "הותקפה".

ב. ארגון הימין משתמש בדיווח התקשורתי כדי להפיץ שקרים בוטים

הכתבה של כאן 11 שודרה שעות אחדות בלבד אחרי התקרית. העובדה שנכללה בה תגובה מצולמת של נציג "אם תרצו", ארגון ימין שידוע בנסיונותיו להחדיר נרטיבים תקשורתיים לעיתונות המיינסטרים, יצרה חרושת שמועות אצל פעילי שמאל. הם ראו בכך הוכחה לכך שתנועת הימין עומדת מאחורי הידיעה. ואולם, גורם בערוץ שהיה מעורב בהכנת הכתבה טוען שאנשי "אם תרצו" לא היו מי שסיפקו למערכת את ההקלטה ששודרה במהדורה.

גורם בכאן 11 שהיה מעורב בהכנת הכתבה טוען שאנשי "אם תרצו" לא היו מי שסיפקו למערכת את ההקלטה ששודרה במהדורה: "נחשפנו להקלטה הזאת כמה שעות קודם, כשהיא רצה בווטסאפים של סטודנטים, והתחלנו לעבוד על הסיפור באופן עצמאי"

"נחשפנו להקלטה הזאת כמה שעות קודם, כשהיא רצה בווטסאפים של סטודנטים, והתחלנו לעבוד על הסיפור באופן עצמאי", אומר הגורם. יערה שפירא הוסיפה בתגובה: "עיתונאים לא נוהגים לחשוף את מקורותיהם, אבל אציין מי לא המקור לתיעוד: פעילי 'אם תרצו'".

העובדה שהסטודנטית במדים היתה בעבר פעילה ב"אם תרצו", פרט שנחשף באתר "שיחה מקומית", חיזקה את הקולות שגרסו כי לא מדובר בתיעוד תמים. ואולם, מבדיקת "העין השביעית" ו"מדינת ירושלים" עולה כי גם כאן המציאות כנראה מורכבת יותר: הסטודנטית במדים סיפרה כי אחרי שהסתיימה שיחתה עם ד"ר הילפריך פנו אליה שלוש סטודנטיות וסיפרו לה שהשיחה תועדה בווידיאו. לדבריה, הן שאלו אותה אם היא מעוניינת שהתיעוד יופץ בתקשורת – אך היא ביקשה בתוקף שלא יפיצו אותו כלל, גם לא ברשתות חברתיות. לטענתה, היא לא מכירה את מי שצילם את הסרטון.

גם אם מקבלים את הגרסאות של כאן 11 ושל הסטודנטית במדים, שמרחיקות את "אם תרצו" מקו הזינוק של הסיפור התקשורתי, על דבר אחד אין עוררין: פעילי הארגון מיהרו להצטרף למירוץ. עד מהרה הם גם הובילו אותו.

פחות משעתיים לאחר שידור הכתבה של כאן 11 כבר הריץ אגף המשימות של "אם תרצו" קמפיין מקוון לגיוס גולשים שישלחו לאוניברסיטה מכתבים בקריאה להתנצל פומבית ולפטר את ד"ר הילפריך, בהתבסס על הדיווח העיתונאי המוקצן של תאגיד השידור. גם כאן חזר הסילוף שייחס לה התנהלות אלימה: ב"אם תרצו" קבעו כעובדה כי המרצה "תקפה חיילת צה"ל". המונח "תקפה" לא הובא בהשאלה: בדף הקמפיין נכתב בפירוש כי "המרצה אף פגעה פיזית בסטודנטית", והיא כונתה "המרצה האלימה".

במקביל, הסיטואציה שאירעה בכיתה עברה גם היא הקצנה: ב"אם תרצו" קבעו כי הסטודנטית לובשת המדים "הותקפה על-ידי סטודנטית ערבייה". על הקביעות הללו יצקו פעילי הימין שוב את הפרשנות שהביע הפעיל שהתראיין בכתבה: מדובר בדוגמה לתופעה רחבה, וההוכחה היא עמדותיה השמאלניות של ד"ר הילפריך כפי שהובעו בעבר בפורומים פומביים, ו"נחשפו" כעת על-ידי פעילי רשת ימנים – אנשי "אם תרצו" והבלוגר הפסבדונימי "אדם גולד".

הפגנה נגד ד"ר קרולה הילפריך באוניברסיטה העברית, 8.1.2019 (צילום: הדס פרוש)

הפגנת תמיכה בד"ר קרולה הילפריך באוניברסיטה העברית, 8.1.2019 (צילום: הדס פרוש)

הפגנות בעד (למטה) ונגד (למעלה) ד"ר קרולה הילפריך באוניברסיטה העברית, 8.1.2019 (צילומים: הדס פרוש)

מבדיקה שקיימה האוניברסיטה העברית עלה כי הטענה על תקיפה פיזית היא טענה שקרית. כבר למחרת התקרית הוציא נשיא האוניברסיטה, פרופ' אשר כהן, מכתב ובו קבע כי "לא היתה אתמול כל אלימות פיזית בין המרצה לסטודנטית, בניגוד לדיווחים שונים". פרופ' כהן הוסיף כי גם המסקנה שלפיה לד"ר הילפריך יש ביקורת על החלטתה של הסטודנטית להגיע ללימודים במדים היא מסקנה "מוטעית לחלוטין".

בדיקת "העין השביעית" ו"מדינת ירושלים" מחזקת את הקביעה הזאת, אך מוסיפה לה כוכבית. לדברי ד"ר הילפריך, במהלך השיחה היא נגעה בידיה של הסטודנטית באמפתיה. עם זאת, הסטודנטית במדים אמרה שהמרצה תפסה אותה בידיה באופן שהכאיב לה – למרות שגם היא לא טוענת שזה קרה במתכוון או כחלק מ"תקיפה".

לדברי ד"ר הילפריך, במהלך השיחה היא נגעה בידיה של הסטודנטית באמפתיה. עם זאת, הסטודנטית במדים אמרה שהמרצה תפסה אותה בידיה באופן שהכאיב לה – למרות שגם היא לא טוענת שזה קרה במתכוון או כחלק מ"תקיפה"

ומה באשר ל"תקיפה" שביצעה הסטודנטית הערבייה? סטודנטים שנכחו בכיתה, כמו גם המרצה הילפריך, אומרים שבשום שלב של השיעור לא הותקפה הסטודנטית במדים על-ידי הסטודנטית הערבייה – לא פיזית ולא מילולית. כולם ציינו גם שהסטודנטית נהגה להגיע לשיעור במדי צה"ל מתחילת השנה – ועד כה לא נתקלה בהפרעה או אפילו עיסוק בסוגיית המדים, למעט "מתח" שלדבריה חשה מכיוונה של אותה סטודנטית ערבייה. לדבריהם, סוגיית המדים כלל לא הוזכרה בזמן השיעור.

עדי הראייה מספרים כי בתום השיעור ניגשה הסטודנטית במדים לסטודנטית הערבייה וביקשה לשוחח איתה על דבר מה שאמרה בשיעור – אמירה על פירוק התא המשפחתי הפלסטיני שבה השתמשה במונח "המשטר הציוני". הסטודנטית הערבייה סירבה לשוחח עם הסטודנטית במדים, ולאחר מכן קמה ממקומה ויצאה מהכיתה. כאמור, הדבר קרה לאחר שהשיעור כבר הסתיים. לאחר מכן ניגשה הסטודנטית במדים למרצה, ד"ר הילפריך, והתלוננה באוזניה על היחס שקיבלה מעמיתתה לספסל הלימודים. הילפריך, כפי שניתן לשמוע בהקלטות שפורסמו, התווכחה עם הטענות – אך גם הציעה לסטודנטית להעביר את תלונתה לפסים רשמיים, ולהגיש אותה בכתב.

במושגים תקשורתיים, התיאור הזה אינו סיפור עיתונאי מעניין. כדי לגרום לו להיראות כמו אייטם חדשותי ראוי לפרסום צריך היה לרדד אותו ולהשמיט ממנו את הפרטים ש"מחלישים" אותו – ואז להטעין אותו בפרשנות חדשה, כוזבת: להגיד שהסטודנטית במדים הותקפה על-ידי עמיתה ערבייה, ואז הושפלה על-ידי המרצה השמאלנית שלה, שגם פגעה בה פיזית, כי הרי ככה זה באוניברסיטה העברית. זה מה שעשו פעילי הימין שהתלבשו על הדיווח המקורי של כאן 11 וסללו את הדרך לדיווחי ההמשך – שהמשיכו את מלאכת הסילוף.

למרבה האבסורד, מי שסייע בחיזוק המסגור השגוי היתה דווקא האוניברסיטה, שנחפזה למסור תגובה שלפיה היא "מגנה התנהגות בלתי מכבדת בין סטודנטים לסטודנטים ובין אנשי סגל לסטודנטים", וש"האוניברסיטה והמרצה מתנצלות בפני הסטודנטית שחשה פגועה". האוניברסיטה מסרה את התגובה הזאת בלי שקיימה בדיקה עצמאית ומקיפה, ובכך אישררה את המסגור המסולף, תרמה להסלמת הסיקור והפקירה את המרצה להמשך הלינץ' התקשורתי.

ג. "ידיעות אחרונות" נכנס לתמונה, מקצין ומסלף את הסיפור עוד יותר

בשעות הערב והלילה, בזמן שהסיפור העיתונאי של כאן 11 עבר תהליך של הקצנה וסילוף ברשתות החברתיות, עמלה מערכת "ידיעות אחרונות" על ידיעת המשך. בידיעה הזאת עברה הסיטואציה הקצנה נוספת: ה"נזיפה" מהדיווח המקורי הפכה ב"ידיעות אחרונות" ל"השפלה".

כתימוכין, גם בעיתון שיבצו ציטוט של סטודנט אנונימי שטען כי המרצה "גערה" בסטודנטית "על כך שהיא בוחרת לבוא במדים" – לצד תגובה מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית שנפתחה במלים "מביש לראות שסטודנטים זוכים לתגובות משפילות רק כי הם לובשים מדים".

"ידיעות אחרונות", 2.1.2019

"השפלת החיילת באוניברסיטה". "ידיעות אחרונות", 2.1.2019 (לחצו להגדלה)

העיתונאיות, ענבר טויזר וכתבת החינוך הוותיקה תמר טרבלסי-חדד, בחרו גם הן לשלב בידיעה תגובה מטעם "אם תרצו", שכללה את השקר שלפיו הסטודנטית ספגה "אלימות" משום שלבשה מדי צה"ל. הדבר נעשה במסגרת פרקטיקה פסולה שהפכה כמעט מובנת מאליה בעיתונות הישראלית, שלפיה פרסום "תגובות" כביכול משוחרר מחובת הבדיקה העיתונאית, מעין "אקס טריטוריה" שאינה באחריות המערכת.

המונח "השפלה" חזר על עצמו בידיעה שפורסמה באתר "ישראל היום" במהלך הלילה. הכותרת הבליטה את המסגור השגוי של התקרית: "בגלל המדים: המרצה נזפה בסטודנטית". שעות אחדות לאחר מכן, בשבע בבוקר, עלתה הידיעה של "ידיעות אחרונות" גם לאתר ynet, בצירוף הסרטון. "מרצה באוניברסיטה העברית השפילה חיילת", נכתב בהפניה בולטת ששובצה בדף הבית של האתר. כמו ההקלטות שהושמעו בדיווח הראשון של כאן 11, גם הסרטון שפורסם מתעד רק חלק מהשיחה – שתי דקות מתוך חילופי דברים שלדברי עדי ראייה ארכו כעשרים דקות. מסיבה כלשהי, שמה של טרבלסי-חדד הושמט משורת הקרדיט של הידיעה המקוונת.

פרסום הסרטון באתר החדשות הפופולרי הזניק עיסוק ער בתקרית לכל רוחבה של מפת התקשורת הישראלית. כלי התקשורת הסתמכו על הדיווחים של כאן 11 ו"ידיעות אחרונות" והידהדו אותם – ובעיקר את המסגור המסולף שלהם – בלי לערוך בדיקות משל עצמם. סרטון הווידיאו החלקי, שתמך במסגור הזה, דיבר בעד עצמו – ושולב שוב ושוב במשדרי טלוויזיה, כתבות מקוונות ותוכניות רדיו. הנרטיב שלפיו מה שמתועד בו הוא שיחת נזיפה משפילה, ושהסיבה לכך היא לבישת מדי צה"ל, התקבע.

כותרת הידיעה המקורית באתר ynet, למחרת השידור בכאן 11, 2.1.2019. שמה של הכתבת תמר טרבלסי-חדד הושמט משורת הקרדיט

ההפניה לכתבה על התקרית בדף הבית של ynet, למחרת השידור בכאן 11, 2.1.2019

ההפניה לכתבה על התקרית בדף הבית של ynet (למטה) וכותרות הידיעה המקורית. שמה של הכתבת תמר טרבלסי-חדד הושמט משורת הקרדיט

אלמנט שסייע לקיבוע הנרטיב הזה היה המעגל השני של הדיווח החדשותי: דיווחי ההמשך, שעסקו בהשלכות התקרית. כאן 11 ו"ידיעות אחרונות" אמנם שגו בפירוש הסיטואציה, והביאו ציטוטים של גורמים שסילפו אותה, אך כעת המידע המסולף התקבע כאמת עובדתית והחל לצאת מפיות העיתונאים עצמם. הרקע שהובא באופן חלקי בדיווחים הראשונים, על עצם קיומו של ויכוח בין המרצה לסטודנטית, הלך ודהה ככל שהקטר החדשותי שעט קדימה. הסיטואציה המורכבת הושטחה לכדי תמונה שקרית: מרצה שמאלנית תקפה והשפילה סטודנטית בגלל שלבשה מדי צה"ל.

חצי יממה אחרי הדיווח הראשון, התקשורת כבר עסקה במרץ בדיווחי ההמשך: גינויי הפוליטיקאים, העצומה הקוראת לפיטוריה של ד"ר הילפריך וההפגנה שארגנה תנועת "אם תרצו" בהר הצופים

האוניברסיטה, בניסיון לתקן את הנזק שיצרה התגובה שהופצה מטעמה מיד לאחר התקרית, הוציאה הודעה חדשה ומתפתלת שבה נטען כי "בשיחה שהתקיימה אתמול בין הסטודנטית והמרצה עלול היה להשתמע שיש למרצה ביקורת על היות הסטודנטית במדים. זו מסקנה מוטעית, ולכן בחרה המרצה, וכמוה גם הנהלת האוניברסיטה, להתנצל פומבית בפני הסטודנטית".

המסר הזה נבלע ברעש. חצי יממה אחרי הדיווח הראשון, התקשורת כבר עסקה במרץ בדיווחי ההמשך: גינויי הפוליטיקאים, העצומה הקוראת לפיטוריה של ד"ר הילפריך וההפגנה שארגנה תנועת "אם תרצו" בהר הצופים.

גם דיווחי ההמשך בוצעו בסימביוזה פורייה עם "אם תרצו", עם מרואיינים מטעם התנועה וצילומים מתוך ההפגנה. יערה שפירא, בכאן 11, שידרה כתבת פולו-אפ שבה ריאיינה פעיל "אם תרצו" שהשתתף בהפגנה. הוא הוצג בפשטות כ"סטודנט", כאילו אין לו קשר לקמפיין שניהלה תנועת הימין. מגישת המהדורה, רומי נוימרק, חזרה על המסגור המטעה מאמש, על "מרצה באוניברסיטה העברית" ש"נוזפת בסטודנטית שבאה לכיתה כשהיא לבושה במדי צה"ל".

ד. המעגל השלישי: מחול הגינויים

לא עבר זמן רב, והתקרית החלה להזין גם מעגל שלישי של עיסוק תקשורתי: טורי דעה והגיגים מפי מי ששמעו על התקרית וביקשו להשמיע קול גינוי. כמו במקרה של פרשני "שישי עם אילה חסון" בערוץ עשר, הפרטים המסולפים על התקרית סייעו לתקשורת להוסיף עוד שכבה להקצנה, לעוות את הסיפור עוד יותר – וגם לגזור ממנו מסקנות.

בן כספית, בטור סוף-השבוע שלו ב"מעריב", כתב שד"ר הילפריך "התנפלה" על "תלמידה שפשעה היה הגעה לאוניברסיטה במדי צה"ל", והמשיל אותה למי ש"רואה במדי צה"ל אות קין". "מרצה כזו לא יכולה ללמד באוניברסיטה בישראל", חרץ כספית. "אני מניח שאם היה מדובר במרצה שצועק כך על סטודנטית בגלל שלבשה חיג'אב, האוניברסיטה היתה מטפלת בזה בנחרצות ונוקשות", כתב יועז הנדל במהדורת שישי של "ידיעות אחרונות".

לילך סיגן, ב"מעריב", קראה להענשת המרצה, כינתה אותה "מטורללת" ו"מחופפת", וטענה שהיא "הרגישה בנוח להתעמר בחיילת צעירה בשם 'ריבוי דעות' או 'הכלה'". ד"ר גדי טאוב, שהתראיין לכתבה של אתר "מידה", המשיך את הקו הזה וקבע כי "מי שנוזף בסטודנטית על שהיא באה במדים חושב שמותרת פוליטיקה רק בתנאי שזו הפוליטיקה שלו".

מעיין אדם, ב"ישראל היום", הוסיפה: "צריך לשים לזה סוף. דרוש מנהיג אמיץ שייכנס לתוך התופת ויעשה שם סדר. שיאכוף את המותר והאסור, שיגן על המרחב של הסטודנטים ועל היכולת שלהם להבחין בין עובדה לדעה". קרני אלדד, במאמר שפורסם ב"מקור ראשון", הוסיפה: "אני רק יכולה לדמיין שבאוזני הקצינה עלה הד קלוש של השיחות של חאג' אמין אל-חוסייני עם היטלר. לא שאני משווה חלילה. רק המבטא דומה".

אבי רצון (צילום: משה שי)

אבי רצון (צילום: משה שי)

אבי רצון, שעסק בתקרית כמה וכמה פעמים בתוכנית שהוא מגיש ברדיו ירושלים, ניפק כפי הנראה את ההגיגים התוקפניים ביותר: הוא קרא לד"ר הילפריך שוב ושוב "הייל-ריך", ונטפל למוצאה הגרמני ולמבטא שלה. "האם הפרופסורית היא פוטנציאל להעביר חגורות נפץ למרכזי האוכלוסין של הילדים?", אמר באחד השידורים, ותהה האם יהיה זה מסוכן לעלות איתה על מטוס. רצון לא הסתפק בקריאה לפיטוריה, וקרא לגרש אותה מהמדינה. "אם עדיין לא ידוע לכם, או שלא היה ברור לכם, 'להחזירה לארצה' זה אומר – ל-ג-ר-מ-נ-י-ה. גרמניה. אלא מה?", אמר השדרן.

לצד הגינויים קיים רצון כמה ראיונות בנושא, ובאחד מהם העלה לשידור את פעיל "אם תרצו" תמיר יעקבי, המרואיין שתואר רק כ"סטודנט" בכתבה של כאן 11 על ההפגנה באוניברסיטה. יעקבי חזר בשידור על הטענות שלפיהן ד"ר הילפריך "תקפה" את הסטודנטית, והוסיף: "יש עדים שהיא תקפה פיזית, החזיקה בזרועותיה וניענעה אותה".

כשפעיל הימין הצעיר אמר שתנועתו מנסה לפעול בגבולות החוק, השדרן הוותיק נזף בו: "התברגנתם, אתם כבר פחות תנועה חוץ-פרלמנטרית, אתם הפכתם מהר מאוד כולכם לפוליטיקאים". לדברי אבי רצון, אם מרצה באוניברסיטה היתה מתנהגת כך לבתו – הוא היה זורק לה פצצת סירחון לתוך הכיתה, וחוזר על כך שוב ושוב בכל הרצאה למשך חודש.

הדיון ב"שישי עם אילה חסון", ערוץ עשר

אם כך, מחזור החיים של הידיעה החדשותית הושלם: שיחה שעיתונאים הוציאו מהקשרה עברה מסגור מסולף אצל עורכיהם, והוקצנה אצל פעילים פוליטיים שקיבעו נרטיב שקרי. ידיעות ההמשך, שדיווחו על ההתפתחויות, אימצו את הנרטיב השקרי. בעלי טורים, הגיגנים ומרואיינים הסתמכו על הדיווחים והגיעו למסקנות מרחיקות לכת. התקרית הנקודתית שאירעה בין המרצה לסטודנטית נתלשה מהקשרה המקורי וגויסה כדי להעביר את המסר המקורי של "אם תרצו": האקדמיה הישראלית היא בועה אנטי-ציונית של שנאה וצביעות, ויש לרסן אותה.

תום ניסני, פעיל "אם תרצו" שהתראיין בכתבה הראשונה של כאן 11, סיכם זאת כעבור שבעה ימים בעמוד הפייסבוק שלו: "אנחנו יותר משמחים שהצלחנו להשפיע על השיח הציבורי, ושמחר, כשמרצה ירצה לטעון בפני סטודנט לובש מדים ש'הוא הרוויח את היחס השונה בשל הלבוש שלו', הוא יחשוב פעמיים".

ה. הבדיקות שהעיתונות היתה צריכה לבצע

העדויות הסותרות לגבי התקרית באוניברסיטה העברית החלו לצוץ כבר למחרת הדיווח הראשוני, אך עברו רק ארבעה או חמישה ימים עד שהצליחו לשנות את הרושם שנוצר. חלק מהעיתונאים ובעלי הדעה דאגו לתקן את עצמם: אילה חסון, שהנחתה את הפאנל שבו הוצגו עובדות שקריות על התקרית באוניברסיטה, שידרה למחרת הבהרה בתוכנית "המטה המרכזי". היא ציינה בפני הצופים כי שוחחה ארוכות עם ד"ר הילפריך, ואמרה שהשתכנעה שהתקרית הוצאה מהקשרה.

היו גם בין העיתונאים שעסקו בסיפור שכלל לא חשבו שיש מקום אפילו להתנצלות רפה. יערה שפירא, למשל, עדיין מתעקשת שמדובר בסיפור מצוין: "סיפורים מצוינים הם כאלה שמעוררים דיונים עליהם. זה סיפור חזק מאוד, בעיני זו שערורייה"

באתר תאגיד השידור הציבורי שינו את כותרת הידיעה הראשונה על התקרית, והוסיפו הבהרה: "הכותרות לא שיקפו נכוחה את האירוע ולכן נערכו מחדש". באתר ynet, הכותרת שבישרה על מרצה ש"השפילה חיילת" רוככה, וכעת נכתב בה רק על "עימות עם חיילת" (עם זאת, התגובה השקרית של התאחדות הסטודנטים לא הוסרה). בעיתון "ידיעות אחרונות" לא פרסמו הבהרה או התנצלות – אך כעבור שבוע וקצת נדפס בעיתון מאמר של בן-דרור ימיני שבו צוין כי "לא נראה, לפחות לא לפי העדות שפורסמה ברבים, שהילפריך היתה שותפה להתנכלות כלשהי".

גדי טאוב, שניפק ציטוט ביקורתי לכתבה של "מידה", פרסם בעמוד הפייסבוק שלו פוסט ובו הסביר לעוקביו כי הוא הוטעה לחשוב שד"ר הילפריך העיפה מהכיתה את הסטודנטית לובשת המדים, ושבהמשך התברר לו גם שהדיאלוג בין השתיים היה שונה מהדברים שפורסמו בתקשורת. ברוב המקרים, הנפח שניתן להבהרות ולהתנצלויות היה קטן בהרבה מזה שקיבלו ההאשמות השקריות. הנזק שנגרם למרצה ולמוסד האקדמי תוקן באופן חלקי בלבד.

והיו גם בין העיתונאים שעסקו בסיפור שכלל לא חשבו שיש מקום אפילו להתנצלות רפה. יערה שפירא, למשל, עדיין מתעקשת שמדובר בסיפור מצוין. "רואים את עצם הדיון שזה עורר", היא הסבירה בשיחה עמה כמה ימים לאחר הפרסום. "סיפורים מצוינים הם כאלה שמעוררים דיונים עליהם. זה סיפור חזק מאוד, בעיני זו שערורייה, יש כאלה שחושבים הפוך – וזה בסדר שיהיה ויכוח על זה".

מאוחר יותר, בתגובה לכתבה זו, מסרה שפירא כי "עם קבלת ההקלטות במערכת כאן חדשות פנינו לסטודנטים שנכחו בשיעור, הסטודנטית שלבשה מדים, המרצה והנהלת האוניברסיטה. המידע שפרסמנו באותו ערב ב'חדשות הערב' וביום שלמחרת התבסס על מספר מקורות. יש לציין כי תגובת המרצה והאוניברסיטה היתה התנצלות בפני הסטודנטית. איננו אחראים לפרסומים שהיו בכלי תקשורת אחרים".

תם אהרון ויערה שפירא (בקטן), מתוך התוכנית "פעם בשבוע" בערוץ כאן 11 (צילום מסך)

תם אהרון ויערה שפירא (בקטן), מתוך התוכנית "פעם בשבוע" בערוץ כאן 11 (צילום מסך)

כך או כך, מקץ תשעה ימים, ההתנהלות של כאן 11 כבר הפכה למושא ביקורת במונולוג המרכזי של "פעם בשבוע עם תם אהרון", תוכנית הסאטירה של הערוץ. מה שהוביל למהפך הזה היה התגייסות של שני כלי תקשורת, "שיחה מקומית" ו"הארץ", שהחליטו לבצע בדיעבד את הבדיקות העיתונאיות שבתאגיד ובקבוצת "ידיעות אחרונות" היו אמורים לעשות לפני הפרסום. הם שוחחו עם עדי ראייה, והצליחו להשלים את התמונה החלקית שעלתה מההקלטה הקצרה שפורסמה בתקשורת.

גורם נוסף שהחליט לבדוק מה באמת קרה באותו אחר-צהריים הוא ד"ר ניקול הוכנר, ראש התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, אחת המסגרות שבהן מלמדת ד"ר הילפריך. את הגרסה הראשונה גבתה פנים-אל-פנים מהסטודנטית במדים שעות אחדות לאחר התקרית, ולפני פרוץ הסערה התקשורתית. "מאחר והקצינה היתה בשיעור שלי בין שש וחצי לשמונה, בשמונה עמדתי איתה בפרוזדור חצי שעה והיא סיפרה לי. לאחר מכן דיברתי עם קרולה. למחרת התקשרתי לסטודנטית הערבייה", היא אומרת בשיחה עם "העין השביעית".

ד"ר ניקול הוכנר: "אדם שתקף ואחר-כך שלח לי התנצלות אמר לי דבר מעניין: בשנייה אפשר להפיק שקר, אבל זה תהליך מאוד-מאוד ארוך וקשה להפיק אמת"

"כשהדברים התחילו להתנפח, וראיתי שכל הסיפור צומח על בסיס סילוף ועיוות של העובדות, הבנתי שהדבר החשוב ביותר היה לאסוף מידע", היא מוסיפה. אחרי ששוחחה עם 12 סטודנטים מהקורס, ד"ר הוכנר הכינה והפיצה מסמך שסיכם את הממצאים. מסקנותיה דומות לאלה שעלו מבדיקת "העין השביעית" ו"מדינת ירושלים", ומעלות שהדיווחים על הוויכוח שצולם אכן חטאו לאמת.

"היתה פה פשלה של התקשורת", היא אומרת, "אם הייתי במקצוע הזה, לא הייתי מקנאה ביערה שפירא. היא עשתה טעות אומללה". עם זאת, ד"ר הוכנר מבקשת להדגיש: "לא כל התקשורת משקרת כמו שלא כל המרצים שמאלנים. לא צריך להיכנע לדעות קדומות שטחיות או לסטיגמות כאלה. אנחנו כאזרחים צריכים לעמוד על כך שתהיה לנו עיתונות אחראית, הוגנת, שעושה תחקירים רציניים, שבודקת את המהימנות של המקורות שלה ורק אז מחליטה אם לשדר או לא לשדר. כאן נעדרו מידה של מקצועיות וזהירות, וזה חמור ביותר. משונה מאוד גם המהירות שבה הדברים יצאו".

את מאמינה שכל הדבר הזה היה מתוכנן? יכול להיות שהפילו אותה בפח?

"קשה לי לנקוט עמדה חד-משמעית לגבי זה. יש הרבה אלמנטים שמוכיחים שהעניין הזה שיחק לידיים של 'אם תרצו' ושל גורמים שמעוניינים לסכסך ולחזק את התמונה הזאת, של 'מרצים שמאלנים אוהבי ערבים ותוקפי ישראלים טובים שמגיעים במדים לקמפוס'. לגבי השאלה מי הרוויח מזה התשובה ברורה. מי תכנן והאם בכלל זה היה מתוכנן – קשה לומר.

ד"ר ניקול הוכנר: "לא כל התקשורת משקרת כמו שלא כל המרצים שמאלנים. לא צריך להיכנע לדעות קדומות שטחיות או לסטיגמות כאלה. אנחנו כאזרחים צריכים לעמוד על כך שתהיה לנו עיתונות אחראית, שבודקת את המהימנות של המקורות שלה ורק אז מחליטה אם לשדר או לא לשדר"

"אדם שתקף ואחר-כך שלח לי התנצלות אמר לי דבר מעניין: בשנייה אפשר להפיק שקר, אבל זה תהליך מאוד-מאוד ארוך וקשה להפיק אמת. כי האירוע עצמו היה בנאלי, אבל מאוד קשה להיאבק בסרטון, כי כביכול התמונה הזו היא האמת. היא כל האמת. ברגע שזה צולם – אנשים, מבחינתם, יש להם הוכחה חד-משמעית שהיא אשמה. ולכן קשה להיאבק בסילוף כזה. כי לכאורה התמונה אומרת אמת. והכוח של התמונה הוא אדיר".

לפי ד"ר הוכנר, אחת הסיבות לכך שהסיפור זכה לכיסוי תקשורתי נרחב היא העובדה שהוא עורר רגשות קמאיים. "האירוע הזה הצליח לנקז מתח סימבולי עצום: כל החרדות של החברה הישראלית – מול היריב הערבי, שפולש ומשתמש במוסדות שלנו, ויושב על ספסל הלימודים ליד החיילים והיהודים הטובים, שמחר בבוקר נמצאים פנים אל פנים איתם במחסום או ברחוב, אבל גם מול האויב הגרמני. יש משהו בעובדה שקרולה גרמנייה שהעצים את זה".

וזוהי אולי המסקנה שצריכה לעלות מפרשת החיילת במדים וההשפלה שלא היתה: עיתונאים מקיימים מערכות יחסים יומיומיות עם גורמים אינטרסנטיים שמעוניינים להשתמש בתקשורת כדי לקדם סדר יום שיועיל להם. המגעים האלה הם מרכיב בסיסי ולגיטימי בעבודת העיתונאי, ולא צריך להתנזר מהם. אבל כדי שהמקורות לא ישתלטו על העיתונאים, אנשי התקשורת חייבים לפתח ולהפעיל חוש ביקורת חריף שיזהה מניפולציות ונסיונות ניצול – לצד חתירה לגילוי תמונת המציאות המלאה.

ככל שהתמונה שטחית יותר ומלאת חורים, קל יותר לגייס אותה ולהטעין אותה במסרים חיצוניים שיהדהדו חרדות ודעות קדומות אצל קהל היעד. ואם המסרים הללו יותר "מרעישים" מהעובדות שדווחו – הם כמעט תמיד יצליחו להשתלט על התמונה ולשנות את התוכן. וזה בדיוק מה שעשו במקרה הזה פעילי "אם תרצו". מנגד, ככל שהתמונה שעולה מהכתבה מורכבת יותר, צונחים הסיכויים שגורם חיצוני יצליח לבצע בה השתלטות עוינת וישתמש בסיפור העיתונאי כדי לקדם אינטרס זר.

תגובות

את תגובתה של יערה שפירא הבאנו לעיל. בנוסף מסרה שפירא גם תגובה ששלחה באמצעות תאגיד השידור לעיתון "הארץ": "בתאריך 1.1.2019 פרסמנו במהדורת 'חדשות הערב' של כאן 11 הקלטות שמע של מרצה באוניברסיטה העברית המשוחחת עם חיילת במדים שהיא סטודנטית בקורס שלה. השיחה התקיימה לאחר שהסטודנטית התלוננה על הערה פוגענית, לדעתה, מצד חברתה לכיתה בשל המדים שהיא לובשת.

יערה שפירא: "בלימודי באוניברסיטה העברית בירושלים לימדוני מרצים מצוינים את כוחו של שוק דעות מגוון כמכשיר לחתירה לאמת"

"בשבוע האחרון נכתבו ב'הארץ' מספר מאמרים שביקרו את הפרסום והמסגור שלו. חלק מן הכותבים התווכחו עם פרסומים מאוחרים של כלי תקשורת אחרים (למשל, פרסומים שנטען בהם בטעות שהעימות שצולם באולם מחוץ לכיתות הלימוד כלל, כביכול, 'גירוש מן הכיתה'), ומכל מקום – ליבת הסיפור כפי שנחשפה ב'כאן חדשות' לא נסתרה.

"תחילה נטען כי הפרסומים המקוריים בפרשה לא הדגישו די הצורך את ההקשר לשיחה, כי היא התקיימה לאחר השיעור ולא במהלכו, כי הסטודנטית היא שפנתה למרצה וכי ההערות שעליהן התלוננה מצד חברתה לכיתה נאמרו בשיחה ביניהן שלא בטוח שהמרצה שמה לב להתרחשותה. לאחר שהובהר כי הפרסום המקורי ב'כאן חדשות' כלל את כל העובדות הללו, נטען כי תיעוד האירוע 'בושל' בכוונת מכוון בידי ארגון הסטודנטים הימני 'אם תרצו', שטמן פח למרצה בעזרת הקצינה. עיתונאים לא נוהגים לחשוף את מקורותיהם, אבל אציין מי לא המקור לתיעוד: פעילי 'אם תרצו'".

שפירא הוסיפה גם כי "בלימודי באוניברסיטה העברית בירושלים לימדוני מרצים מצוינים את כוחו של שוק דעות מגוון כמכשיר לחתירה לאמת". לכן, לדבריה, "חבל" שתוקפים את העיתונאים שפירסמו את הסיפור "במקום להתייחס לדיון העקרוני על מקומם של לבישת מדי צה"ל באקדמיה".

מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה או התייחסות כלשהי לדברים.

אילה חסון: "מבחינתי האישית ננקטו כל הצעדים בצורה מאוד רצינית: ביקשתי תגובה מהאוניברסיטה, והתגובה שהתקבלה כללה התנצלות מטעם המוסד והמרצה ולמעשה אישרה את הסיפור"

אילה חסון, מגישת "שישי עם אילה חסון" בערוץ עשר, מסרה כי "מבחינתי האישית ננקטו כל הצעדים בצורה מאוד רצינית: ביקשתי תגובה מהאוניברסיטה, והתגובה שהתקבלה כללה התנצלות מטעם המוסד והמרצה ולמעשה אישרה את הסיפור; הכתבה פורסמה בהרחבה, בין השאר בחברת החדשות, ואף אחד לא קם והפריך אותה, ולא קראתי בשום מקום שזה לא נכון. כשנחשפתי לדברים, לא היססתי לרגע לשים את הדברים על דיוקם, ובצורה מכבדת, בשידור חי. מבחינתי הייתי שמחה מאוד אם עוד הרבה סיפורים שלא מדייקים את האמת יטופלו בצורה הזאת".

רונן ברגמן, שהשתתף כפאנליסט בתוכניתה של חסון, מסר כי "הסרט שתיעד חלקים מהאירוע המדובר הגיע אלי מגורם באוניברסיטה העברית זמן קצר לפני שידור התוכנית ביחד עם טקסט נלווה שתיאר את המתרחש בו, כך לדברי השולח. הדברים הללו, בצירוף העובדה כי האוניברסיטה התנצלה על התקרית (וזאת אחרי, כך אני מאמין, שחקרה אותו) וכי ההתנצלות הזו מייצגת גם את המרצה (שלא פרסמה לפחות עד אז גרסה משלה לאירוע), הובילו אותי לגנות את התקרית באופן שבו גיניתי אותה בשידור.

רונן ברגמן: "הסרט שתיעד חלקים מהאירוע המדובר הגיע אלי מגורם באוניברסיטה העברית זמן קצר לפני שידור התוכנית ביחד עם טקסט נלווה שתיאר את המתרחש בו, כך לדברי השולח"

"בדיעבד אכן נדמה (מתוך הפרסומים בעניין; בשל קוצר הזמן שנתתם לי להגיב לא אוכל לערוך בדיקה מקיפה יותר משלי) כי האמירה כאילו הסטודנטית סולקה מהכיתה בידי המרצה היא תוצאה של טעות ואינה נכונה. ייתכן והדבר שווה בדיקה כשלעצמו, כי לגורמים פוליטיים היה אינטרס להפיץ מידע כוזב ולהטעות אותנו. מאידך, אני חוזר על דברי ומגנה את הדברים שאמרה ד"ר קרולה לסטודנטית. הם אינם ראויים שייאמרו בידי מרצה לחייל המשרת בצה"ל, בסדיר או במילואים, בין אם נאמרו לפני השיעור או אחריו, ליד אנשים או ללא קהל, לא בטון, לא בווליום ולא בתוכנם".

ברק רביד, הפרשן המדיני של חדשות עשר, מסר את התגובה הבאה: "ראשית, אבקש לדייק. במהלך הדיון באולפן הגבתי לטענות שנשמעו על כך שהסטודנטית הוצאה מן הכיתה על-ידי המרצה. לא התייחסתי לסוגיה העובדתית אלא הבעתי דעה שלהוציא סטודנטית בשל בגדיה זה מעשה הזוי. בהמשך, בעקבות טענה באולפן שלפיה לא ניתן להתבטא בצורה חיובית לגבי המדינה בלי שיוקיעו אותך, הגבתי: דחיתי את הטענה הזו ואמרתי כי לא מדובר כאן באדם שהתבטא באופן חיובי לגבי המדינה והוקע, אלא במקרה של מרצה מטומטמת".

ברק רביד: "לא התייחסתי לסוגיה העובדתית אלא הבעתי דעה שלהוציא סטודנטית בשל בגדיה זה מעשה הזוי"

בהמשך תגובתו מתפלפל רביד ארוכות ביחס לכשלונה של הד"ר הילפריך בשמירת "מרחב בטוח" עבור הסטודנטית משום ש"דחתה על הסף את תלונתה" ואף ציין כי על עובדה זו "אין עוררין". אלא שמדובר בשקר. במציאות, המרצה דווקא הזמינה את הסטודנטית להעלות את תלונתה על הכתב ולהגיש אותה באופן רשמי, כדי שניתן יהיה לטפל בה באופן ממוסד.

לסיום טוען רביד בתגובתו כי נעמי נידם, החתומה על כתבה זו יחד עם איתמר ב"ז, "פסולה מעיסוק עיתונאי בסוגיה" משום שבמהלך לימודיה באוניברסיטה העברית השתתפה בקורסים שהעבירה הילפריך. גם ברגמן מאריך בתגובתו לגופה של הכותבת, וסבור כי בדיקה עיתונאית אינה יכולה להיערך על-ידי "מישהו שפועל בשליחות".

נעמי נידם היא עיתונאית שהשתתפה בהכנת תחקיר "מדינת ירושלים" על התקרית ועל אופן סיקורה. בעבר למדה אצל ד"ר קרולה הילפריך באוניברסיטה העברית ושיתפה עמה פעולה במאבק נגד הטרדות מיניות בקמפוס