"הוא מתנהל על-פי חוקי הג'ונגל", האשים בראשית 1969 איל עיתונות לונדוני את רופרט מרדוק. איש העסקים האוסטרלי ניצח בתחרות על רכישת השבועון "ניוז אוף דה-וורלד" והצליח לנעוץ את שיניו בנתח הראשון שלו בעוגת התקשורת הבריטית. מאז חלפו 43 שנה, שבמהלכן היה מרדוק לדמות המרכזית בעולם העיתונות והטלוויזיה באי הבריטי. מסע הרכש שלו כלל במרוצת השנים גם את ה"טיימס" הלונדוני עתיר היוקרה וההיסטוריה, את ה"סאן", הצהובון שהפך תחת ידיו לנפוץ בעיתוני בריטניה, את תחנת הטלוויזיה סקיי ואמצעי תקשורת אחרים.
בכל השנים הללו נמתחה לא מעט ביקורת על המו"ל הנחוש, הקשוח וכמעט חסר המעצורים. אבל אתמול כבר לא היה זה מתחרה מתוסכל שהטיח בו דברים קשים. היו אלה חברי ועדה של הפרלמנט הבריטי. בדו"ח רשמי קבעו כי התנהגותו בפרשת האזנות הסתר שביצעו עיתונאים ברשת שבבעלותו הופכת אותו ל"בלתי ראוי לעמוד בראש חברה בינלאומית". הסיבה: בכל השלבים הרלבנטיים בפרשה לא נקט מרדוק שום צעדים שיבטיחו שיסופק לו מידע על האירועים. הוא עצם את עיניו ונהג, כלשון הדו"ח, ב"עיוורון מרצון" באשר למה שהתרחש בעיתוניו ובחברה שלו. "תרבות זו מעידה כאלף עדים על העדר שליטה ממשית בתאגיד", נקבע.
בין אם מדובר היה בחוסר שליטה, בעיוורון מרצון ואולי בשוויון נפש כלפי מעשים פליליים, מעולם לא הוצג מרדוק בצורה כה ביקורתית במסמך רשמי של הפרלמנט הבריטי. וכמו במרדוק האב, מצליפה הוועדה גם בבנו ג'יימס, שעמד בראש החטיבה הבריטית של אימפריית התקשורת. מרדוק ג'וניור יכול היה להפסיק את האזנות הסתר למשיבונים כבר לפני ארבע שנים, קבעה הוועדה, אך לא עשה זאת. הוא גילה חוסר עניין עד כדי "בורות מרצון" בכל מה שקשור להאזנות הסתר. המסקנה ברורה: האב והבן נושאים באחריות כמנהלים בכירים בחברה ו"חייבים להיות מוכנים לקבל אחריות" על כך.
הקביעה כי מרדוק "אינו ראוי לעמוד בראש חברה בינלאומית" הציתה מחלוקת בין חברי הוועדה. ארבעה חברים מהמפלגה השמרנית, שתמכו במרבית הקביעות בדו"ח, התנגדו לניסוח זה. לטענתם קביעה כזו, שיזמו חברי הלייבור בוועדה, היא בבחינת איתות לאופקום, רגולטור התקשורת בבריטניה, שיש לדון ביכולתו של מרדוק להמשיך להחזיק בכ-39% מהבעלות על רשת סקיי.
שער ה"גרדיאן", היום. ה"גרדיאן" היה הכוח המניע המרכזי שהביא להתעניינות הציבורית המחודשת בפרשת האזנות הסתר
הסיוע השמרני למרדוק בעניין זה אינו מפתיע. החיבוק ביניהם נמשך כבר עשרות שנים. הקשר ההדוק בא לביטוי בדרך כלל בקו הפוליטי של ה"סאן", עם חריגה אחת, כשתמך בשנת 1997 בבחירתו של איש הלייבור טוני בלייר לראשות הממשלה. מאז שבו עיתוניו של מרדוק למחנה השמרני.
אנשי הלייבור, מצדם, לא הסתפקו בדו"ח ומיהרו לחדד את המסרים בשיחות עם עיתונאים. חבר הפרלמנט מטעם הלייבור טום ווטסון אמר כי אין אדם בעולם שאינו יודע מי האחראי למה שהתרחש ב"ניוז אוף דה-וורלד". "זאת החברה שלו, התרבות שלו, האנשים שלו, העסק שלו, הכישלון שלו, השקרים שלו, הפשעים שלו", אמר על רופרט מרדוק.
ווטסון, העוסק כבר כמה שנים בחקירת הפרקטיקות הפליליות של עיתוניו של מרדוק, אינו רק חבר הפרלמנט המסור ביותר למאבק בטייקון התקשורת: הוא עצמו היה קורבן לאחד המעשים החמורים שנחשפו במהלך החקירות. בסוף ספטמבר ותחילת אוקטובר 2009 היה ווטסון יעד להאזנות סתר שנעשו בשליחות הרשת, בעצם הימים שבהם חקרה הוועדה את החשדות נגד העיתונים.
עיקר ההתעניינות התקשורתית עם פרסום הדו"ח הופנה לרופרט ולג'יימס מרדוק, אבל לא פחות משמעותית היא הקביעה כי שלושה מבכירי החברה לא דיברו אמת בעת שהעידו בפני הוועדה, או בלשון הדו"ח: "הטעו את חברי הוועדה". השלושה הם קולין מילר, עורכו של "ניוז אוף דה-וורלד" עד לסגירתו הדרמטית על-ידי מרדוק ועתה עורך ה"ניו-יורק דיילי ניוז", הטבלואיד האמריקאי שגם הוא חלק מאימפריית מרדוק; טום קרון, יועץ משפטי בכיר לעיתוניו הבריטיים של מרדוק; ולס הינטון, בכיר בניוז-קורפ, תאגיד התקשורת הבינלאומי של מרדוק. שניים מהשלושה כבר הכחישו אתמול את הטענות נגדם.
התנהגותם של השלושה בפני הוועדה, כך נקבע, היתה חלק ממסכת של טיוח והעלמת מידע, והדו"ח קורא להענישם על בזיון בית-הנבחרים. העונש אינו מפורט בדו"ח, אך ייתכן שיהיה זה הזמנה לפרלמנט, כדי להינזף רשמית על-ידי יושב-ראש הבית. על-פי דיווח ב-BBC, הפעם האחרונה שבה עבר אזרח שאינו חבר בית-הנבחרים טקס הוקעה כזה היתה בשנת 1957. גם אז היה מדובר באיש תקשורת: עורך ה"סאנדיי אקספרס", ג'ון ג'ונאר, שעיתונו פירסם כתבה על מעשי שחיתות (הקשורים לתשלומים בעבור דלק) שביצעו כביכול חברי פרלמנט. הנבחרים טענו כי מדובר באשמה חסרת שחר שפגעה בכבוד הבית, וג'ונאר התייצב בווסטמינסטר, ננזף – והתנצל.
שער ה"טיימס", היום. ה"טיימס" נחשב לעיתון האיכות שבזרוע הבריטית של תאגיד התקשורת שבראשות רופרט מרדוק
ליבת 85 עמודי הדו"ח, ועוד 40 דפי נספחים, נוגעת לטענות על אי-מסירת המידע המלא לבית-הנבחרים, בין היתר לוועדות קודמות שחקרו את הנושא בשנים 2009 ו-2010. אך מבעד לדיון בסוגיה זו עולים גם פרטים הנוגעים לאירועים עצמם. כך לדוגמה מציג הדו"ח את הפער בין המציאות ובין עדויות בכירי התאגיד בכל הקשור לתשלומים שקיבל קלייב גודמן, "העורך לענייני בית המלוכה", היחיד שהועמד לדין באשמת האזנות סתר (למשיבונים של הנסיכים ויליאם והארי).
גודמן, כך התברר, קיבל משכורת שנתית כפולה כאשר נידון למאסר. "נדיבות יתר" זו מעוררת חשד באשר למניעיה, נכתב בדו"ח, בעיקר משום שמדובר באדם שביצע עבירה פלילית שגרמה נזק לשמו של העיתון. הממצאים מאוששים את הטענה שהסכומים הגדולים הועברו לכיסו למטרה אחת: להבטיח את שתיקתו.
הוועדה עוסקת גם באחת הפרשות שהעצימו את הביקורת על ה"ניוז אוף דה-וורלד": ההאזנה למשיבון של מילי דאוולר, הילדה שנחטפה ונרצחה ב-2002. במקרה זה משגרים חברי הוועדה נזיפה למשטרת מחוז סארי, שנמנעה במשך כעשר שנים לחקור את החשדות בדבר האזנת הסתר. גם כאשר החלו פרסומים נרחבים על השבועון והאזנות הסתר, לא טרחו מפקדי המחוז להעביר את המידע שברשותם למשטרת לונדון, שעסקה בשיטות איסוף המידע הבלתי חוקיות של העיתונאים. וגם משטרת הבירה אינה יוצאת נקייה, על רקע "היחסים ההדוקים מדי" בין קציני המשטרה לרשת העיתונים של מרדוק.
הדו"ח הפרלמנטרי אינו חותם את הטיפול בפרשה. חשוב לא פחות יהיה מסמך הסיכום שתפרסם בבוא העת הוועדה הציבורית בראשות השופט בריאן לווסון, החוקרת את התרבות, הפרקטיקות והאתיקה של התקשורת. גם המשטרה חוקרת את מכלול ההיבטים הפליליים של הפרשה.
החקירות רחוקות מסיומן, וצפויים בהן גילויים מביכים לשורה של אישים בכירים, ובהם ראש הממשלה דייוויד קמרון. בין היתר אפשר שייחשף מספר רב של מסרוני SMS שהחליף קמרון עם רבקה ברוקס, בימים שכיהנה כעורכת הראשית של "ניוז אוף דה-וורלד". ברוקס, מנאמניו הקרובים של מרדוק, נאלצה לאחרונה להתפטר מתפקידה כראש הזרוע הבריטית של תאגיד התקשורת של מרדוק, בשל מעורבותה בפרשת ההאזנות. הדו"ח של ועדת התרבות, התקשורת והספורט יגיע גם לעיון ובחינה של גופי רגולציה בבריטניה, בארצות-הברית ואפשר שגם באוסטרליה. אלה יידרשו לקבוע אם התנהגותו של מרדוק, כמתואר בדו"ח, אמורה להשפיע גם על המשך שליטתו בערוצי טלוויזיה שונים.
ביולי שעבר סגר מרדוק את "ניוז אוף דה-וורלד", בתקווה שצעד זה יאפשר לו להציל את יתר חלקיה של אימפריית התקשורת שלו. אבל הלהבות לא שככו. להפך: הדו"ח שפורסם אתמול מעיד כי אחרי שנים רבות שבהן נהנה מרדוק מיחסם המפנק של פוליטיקאים וקציני משטרה, מתקרב הרגע שבו יהיה עליו לשלם את המחיר. בריטניה מבקשת להתנער מחוקי הג'ונגל של עולם הטבלואידים הבריטי בנוסח מרדוק.