חני בריגע מחכה ליום שבו חוק חופש המידע יהיה מיותר. על פניו, ציפייה קצת מוזרה ממי שמרכזת בשנה האחרונה קואליציית ארגונים למען שקיפות. בריגע, תושבת ירוחם ומי שהתמודדה בבחירות המקומיות על מקום במועצה, נזכרת בפעם הראשונה שבה ניסתה להיעזר כאזרחית בחוק חופש המידע, המאפשר לכל אחד לפנות לגוף ציבורי ולדרוש מידע הנמצא ברשותו.
"ביקשתי את כל הפרוטוקולים של עיריית ירוחם שקשורים למכרזים. ענו לי שיש חיסיון על מכרזים פתוחים. אבל אני ביקשתי מידע על מכרזים שנסגרו! החלטתי שאני לא יורדת מזה אלא עותרת נגד העירייה. האגרה לבד עלתה כמעט 3,000 שקל, וזה בלי התשלום לעורך-דין. אז כמה תושבים באמת עותרים בסוף? ועוד לפני זה – כמה תושבים בכלל שמעו על החוק הזה? המידע צריך פשוט להיות שם.
"חוק חופש המידע הוא חוק חשוב. טוב שחוקקו אותו, כי בלעדיו היינו במצב הרבה יותר גרוע. אבל עכשיו המטרה תהיה לייתר אותו. שהמידע כבר יהיה נגיש, שלא יהיה צריך לשלם עליו, שלא יהיה צריך לבקש אותו. אין צורך לבקש מידע שממילא שייך לציבור. צריך לשאוף שכמה שיותר מידע יהיה נגיש מלכתחילה".
עד שנגיע לשם, חוק חופש המידע הוא כלי חשוב ומרכזי עבור ארגונים רבים הפועלים לתיקון החברה האזרחית. ב"אנו – עושים שינוי", שם עובדת בריגע, החליטו לנסות ולאחד כוחות. כבר שנה ש-16 ארגונים חברים בקואליציה, שמתמקדת בפעולה מול השלטון המקומי, הרובד השלטוני היותר קרוב לכל אחד ואחת מהתושבים בישראל. עם הארגונים החברים בקואליציה נמנים התנועה לחופש המידע, הסדנה לידע ציבורי, המשמר החברתי, עורכי-דין לקידום מינהל תקין, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מעש, המרכז להעצמת האזרח, הציבור החדש, שקיפות בינלאומית ישראל, 100 ימים של שקיפות, המדד המוניציפלי, לובי 99, עמותת הצלחה, נאמני תורה ועבודה, וגם האתר שאתם קוראים כעת, "העין השביעית".
"יש הרבה ארגונים שפועלים לקידום שקיפות, אבל הם לא עובדים יחד. כל אחד טוב במה שהוא עושה, אבל אין גוף שמאגד את כל הידע והכוח האלה. מיפינו את הארגונים ובדקנו מה כל ארגון היה רוצה לעשות ולא יכול כי אין לו את המשאבים הפנויים. מצאנו עיסוק רב בשקיפות של השלטון המרכזי ופעילות מאוד מועטה בכל מה שקשור ברשויות המקומיות, וזו היתה בעצם הסיבה הטובה להקים את הקואליציה".
ריכוז המאמץ הראשון כוון כלפי משרד הפנים, שאמור להיות הגוף המפקח והאוכף מבחינת חוק חופש המידע כלפי הרשויות המקומיות. "משרד הפנים לא מפעיל את הסמכות שלו", קובעת בריגע, "הוא נמנע מלבוא ולהגיד לרשויות המקומיות מה הן צריכות לעשות בתחום השקיפות. אז קבעו שפרסום תקציבים והתקשרויות באתר העירייה יהיה תנאי לקבלת פרס על מינהל תקין. זה נחמד, אבל ממש לא מספיק. במשרד הפנים יודעים כמה השקיפות חשובה. הם מודעים לשחיתות הגבוהה בשלטון המקומי, אבל הם נמנעים מלהתערב. לטעמי – בגלל פוליטיקות קואליציוניות. אותנו, כציבור, זה לא אמור לעניין".
"רשת שקופה – המלצה להנגשת חומרים באתרי הרשויות", מסמך של קואליציית השקיפות
הצעד הבא היה עבודה ישירה מול הרשויות המקומיות. "היום רוב הרשויות לא מפרסמות תקציבים והתקשרויות, ואלה שמפרסמות מעלות את זה כקובץ PDF סגור, ולא כאקסל שאפשר לחפש בו. יש אולי ארבע רשויות שמפרסמות את זה ממש כמו שצריך: יפה, באתר, נגיש". בקואליציה בחרו 136 רשויות, והתמקדו במידע על תקציבים והתקשרויות כספיות. "ביקשנו שכל רשות תעלה את ההתקשרויות והתקציב מהשנים 2016–2017 לאתר שלה. התגובות היו התעלמות מוחלטת, או שאמרו לנו להגיש בקשת חופש מידע.
"צריך להבין, גם אם אני מגישה בקשת חופש מידע ועונים לי, זה לא אומר שהמידע יהיה באתר. היו כאלה שהעלו את זה, אבל ממש מעט, פחות מעשר רשויות. אנחנו חושבים שתקציב הוא מסוג הדברים שלא צריכים להיות תלויים בבקשת חופש מידע, אלא להיות מפורסמים מלכתחילה. כמו פרוטוקולים של ישיבות מועצה. כשראינו שאין היענות, וכמובן שידענו מראש שהמכתב הוא רק עוד שלב בדרך, שלחנו לרשויות בקשות חופש מידע".
אגב, במידע הרב שנאסף ניתן לצפות באתר "מידע לעם", יוזמה אחרת, מקוונת, בתחום השקיפות, שמוביל גיא זומר יחד עם כמה ארגונים, בהם עמותת הצלחה, התנועה לחופש המידע, הסדנה לידע ציבורי ועוד.
"אנחנו רוצים – אבל פשוט לא יודעים"
ההתמודדות עם שקיפות אינה עונה בהכרח לסטריאוטיפים הנדושים. כך למשל, מספרת בריגע, דווקא ברשויות הערביות היתה היענות גבוהה לבקשות ששלחה הקואליציה: "עמותת עורכי-דין לקידום מינהל תקין, שייסד נידאל חייק, פנתה לכל הרשויות הערביות, 86 במספר. רובן דווקא כן שלחו מענה. זה שובר כמה סטיגמות. בין השאר, שזו לא בעיה של משאבים, זו שאלה של מדיניות. רשויות ערביות, שהן מהעניות בישראל, ענו לבקשה שלנו. הופתענו כמה שיתוף פעולה היה. בחלק מהרשויות פנו אלי וביקשו: 'תסבירי לנו איך לעשות את זה. אנחנו רוצים, אבל פשוט לא יודעים'".
חני בריגע, רכזת קואליציית השקיפות מטעם "אנו – עושים שינוי" (צילום: אנו)
חוסר הידע של פקידים, מסבירה בריגע, הוא בעיה מרכזית בכל הקשור ליישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות. "רוב העובדים ברשויות המקומיות לא ממש מכירים את החוק הזה. כשאני הגעתי בפעם הראשונה להגיש בקשת חופש מידע בגזברות פה בירוחם, רציתי לשלם את ה-20 שקלים ולא היה סעיף תשלום כזה בכלל. גם הממונה על חופש המידע לא ידע מה לעשות. אז פתחו עבורי סעיף זמני עד שהגזבר של העירייה פתח סעיף קבוע, כי הבינו שאני הולכת להגיש עוד בקשות בהמשך.
"אז זה רץ, אבל אני רואה שאני מבקשת בקשות ונורא קשה להם לאסוף את המידע. למשל, הממונה פונה לאחראי החינוך, וההוא לא יודע בכלל מה ולמה והאם מותר לתת לי או לא. העובדים עצמם לא מכירים את החוק. הם מרכזים את המידע, אבל לא יודעים להתמודד כשמבקשים אותו. זה משהו שנתקלתי בו המון, גם אישית וגם כחלק מעבודת הקואליציה.
"יש פה עוד בעיה מאוד קשה, הממונים על חופש המידע לא מקבלים שום הכשרה. משרד הפנים החליט שיש פונקציה כזאת בכל רשות מקומית. יופי. מי אמור לבחור אותם? ראש העיר. זאת בעיה. ממונה על חופש המידע זה לא משרת אמון. החוק בא לשרת את הציבור, לא את ראש העיר. אז יש תמיד מישהו מהמועצה שאומרים לו 'אתה עכשיו ממונה על חופש המידע', והוא לא יודע במה מדובר, לא מכיר את החוק, ומשרד הפנים לא דואג אפילו להוציא מכתב מסודר לרשויות שמסביר מה הממונה אמור לעשות".
יריית פתיחה משמעותית
"אנשים מאוד מרוכזים במה שקורה בישראל ברמה הארצית הכלכלית-חברתית והבטחונית, והם עוד לא מבינים שהשלטון המקומי הוא המפתח לאיכות החיים", אומרת בריגע. "אנשים לא יודעים באמת מה קורה אצלם. כשאתה יוצא לרחוב ורואה אותו מלוכלך או נקי – אתה לא יודע כמה זה עלה. אם החינוך ביישוב שאני גרה בו לא מוצא חן בעיני, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. יש לנו בעיה, עם כמה שהחברה האזרחית התפתחה בשנים האחרונות, ברמת הפעולות המקומיות לא הגענו למקום משמעותי. אנחנו טובים בפעילויות ברמת המאקרו יותר מהשפעה על איכות החיים הישירה שלנו.
"חסר לציבור הרבה ידע, וההנהגות ברשויות המקומיות לא שואפות שהוא יגיע אליו. זה נוח מאוד לשלטון מקומי, לא משנה איפה, שאנחנו נדע פחות"
"וזה מביא אותי לעניין של חופש מידע ושקיפות: כשקבוצת הורים קטנה מנהלת מאבק מול הנהלת בית-הספר שהילדים שלהם לומדים בו, רוב ההורים לא יודעים שהם יכולים להגיש בקשת חופש מידע, וזה דבר מינימלי. רוב ההורים לא יודעים כמה כסף מותר לבית-הספר לדרוש מהם. הם מקבלים את אגרת החינוך, הם אף פעם לא מסתכלים מה הם מפקידים. חסר לציבור הרבה ידע, וההנהגות ברשויות המקומיות לא שואפות שהוא יגיע אליו. זה נוח מאוד לשלטון מקומי, לא משנה איפה, שאנחנו נדע פחות.
"בשנים האחרונות מתחילה מגמה של שיתוף ציבור. זה גורם להנהגות להרגיש כאילו מאטים להן את העגלה, אבל זה מועיל גם להן. אם בונים לך ליד הבית גן משחקים ולא שואלים אותך, לא עושים מיפוי ולא מבררים כמה ילדים יש בכל חתך גיל, אז אתה מוצא שיש הרבה ילדים בגיל 6–10, אבל בנו לך גן משחקים לפעוטות – והנה בזבזנו כספי ציבור על משהו שלא ישתמשו בו. אם הציבור ישתתף יותר, השלטון יהיה חשוף למגוון צרכים ויוכל לא לפספס".
יש דרכים אחרות לשתף את הציבור, כמו העיתון המקומי.
"זה לא פתרון. לירוחם למשל אין עיתון מקומי, חוץ מזה שמוציא המתנ"ס, היישר מתקציב הרשות המקומית. כשאתה פותח אותו אתה רואה כמה הכל נפלא פה. ניסינו להכניס כל מיני דברים שמצביעים על דברים פחות נפלאים, כמו טור דעה מטעם ארגון ההורים המקומי, וכמובן שהם לא נכנסו. אז לא בכל רשות מקומית יש עיתון".
הרשויות המקומיות לא ששות לחשוף מידע. הזכרת את חוסר הידע במנגנונים, אינטרסים זרים הם גם כן סיבה לחוסר שיתוף הפעולה?
"אני חושבת ששחיתות היא אחת התוצאות של חוסר שקיפות. אני גם לא חושבת שהיא תיעלם מחיינו אם תהיה שקיפות מרבית. אני כן חושבת שהיא תצומצם במידה משמעותית. מי מושחת? מי שמבין שאף אחד לא משגיח עליו. אני גם חושבת שהציבור רדום. אם הוא יושב כל הזמן בסלון ורואה ריאליטי, אנחנו בבעיה.
"זה מחזיר אותנו לנקודה שהתחלנו בה, והיא איך אפשר לעודד את הציבור להיות פעיל ברמה מקומית. אני חושבת שזה עניין של חינוך. בשלב כלשהו הגענו לתודעה שהציבור משרת את ההנהגה ולא להפך. חינוך של הציבור זה אומר להטמיע אצלו שזכותו לדעת, להנגיש לו זכויות. אחרי שיש לו את המידע, הציבור יכול להחליט מה לעשות בו.
"הקואליציה עובדת שנה, היא עוד צעירה, אבל עצם זה שמשרד הפנים יודע שיש עכשיו קואליציה ששמה את הנושא הזה על השולחן ומתכוונת לעסוק בו – זו כבר יריית פתיחה משמעותית", מסכמת בריגע, "מדובר ב-16 ארגונים מובילים שבחרו להתמקד ברובד השלטון המקומי, וגם זה מאוד משמעותי. זה התפקיד של קואליציה: לאסוף את כל האנשים שמבינים בתחום, מכירים את התוכן, מודעים למכשולים ויודעים שצריך שינוי.
"היום הרשויות המקומיות לא מחויבות למה שמשרדי הממשלה מחויבים בו. משרד האוצר מחויב לפרסם התקשרויות ותקציבים, אבל לא רשות מקומית קטנה בקצה הארץ. זה פשוט לא נתפס, וזו מציאות שיהיה קשה לשנות – פורום ה-15 שמתנגד, המרכז לשלטון מקומי שמתנגד, השר והמנכ"ל שעושים חשבונות פוליטיים. צריך לגרום למשרד הפנים להוציא נוהל, נתחיל עם זה. הישג עוד יותר טוב יהיה לגרום לציבור להבין שהדבר הזה שייך לו, ושיתחיל להתעורר".
פלאי מאיר הוא סטודנט בחוג לתקשורת ובחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה