כשהקריקטורה התפרסמה, אבי כץ בכלל לא היה בישראל. הוא שהה בארצות-הברית, ארץ הולדתו, בביקור אצל ילדיו. כמה ימים קודם לכן, הוא מספר בראיון ל"עין השביעית", נוכח לדעת שהדדליין השבועי שלו מתקרב וטרם העביר למערכת ה"ג'רוזלם ריפורט" את האיור השבועי למדורו הקבוע, "סקצ'בוק" (חוברת רישומים).
"עברתי על החדשות וראיתי את הצילום של פיטוסי של הסלפי והתפוצצתי מצחוק", אומר כץ ומכוון לתצלום של אוליבייה פיטוסי, שהוצמד לדיווח ב"הארץ" על אישור חוק הלאום בכנסת. בתצלום נראה ח"כ אורן חזן חוגג את העברת החוק כשהוא מצלם צילום סלפי של עצמו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לצד חברי-הכנסת דוד ביטן, אבי דיכטר ויואב קיש והשר איוב קרא. נתניהו נראה עגמומי, חזן מחייך, ותנועת הרמת היד שלו לצילום הסלפי חושפת את שיפולי מותניו.
"אמרתי לעצמי שלא צריך לעשות קריקטורה, הנה הקריקטורה כבר קיימת", נזכר כץ, "והחלטתי בכל זאת לקחת את הדרך הקלה. הרי זה כמו לספר בדיחה של מישהו אחר ששמעת, ולקוות לא לשבש את זה יותר מדי. ציירתי מחדש את התמונה, לפי העמידות והתנוחות, חזן וביטן וכולם, וציירתי אותם כחזירים. בחצי העליון של הדף, באותיות גדולות, כתבתי את הציטוט מג'ורג' אורוול, ושלחתי".
הקריקטורה של אבי כץ כפי שהופיעה בעמוד הפייסבוק שלו
עורך ה"ג'רוזלם ריפורט", סטיב לינדי, שלח לו מיד מכתב תודה, נזכר כץ. משהו בסגנון "איזה כיף, כבר דאגתי שלא תספיק לדדליין". אחר-כך, מספר כץ, "הורידו את הציור לדפוס וזה הופיע בגיליון".
הציטוט שבראש הקריקטורה לקוח מתוך "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול, אלגוריה סאטירית לסיוט הסובייטי, שמתרחשת בחוות חיות תחת שלטון החזירים, שמסבירים כי אמנם כל בעלי החיים שווים, אבל בכל זאת ישנם כאלה ששווים יותר. מבחינת כץ, הקישור בין הסיטואציה המפלה שמעגן חוק הלאום לבין האפליה שבבסיס שלטון החזירים ב"חוות החיות" – מובנת מאליה. אולם דומה שלא כולם הבינו את המסר, או שבעצם הבינו אותו קצת יותר מדי טוב.
היתה לך תחושה שאולי האיור הזה יעשה צרות?
"היתה לי הרגשה שיהיו כמה מכתבים למערכת שיגידו שאני אנטישמי. זה כבר קרה בעבר, לא נורא. גם קרה כמה פעמים שאנשים כתבו לי מכתבי מחאה עם האימייל שלהם, וכתבתי להם חזרה ודנו והגענו להבנה אחד של השני, מה שהיה נחמד. ב'ג'רוזלם ריפורט' אין כל-כך קהל של טוקבקיסטים וולגרים ומטומטמים כמו שרואים בכלי תקשורת אחרים פה ושם, אז לא היו אף פעם סתם קללות וכן הלאה, אבל כן נתקלתי בכל מיני טיעונים של למה אני לא בסדר ולמה אני לא מבין".
אבל הפעם התוצאה היתה שונה.
"קיבלתי מסנג'ר מסטיב לינדי שאמר שהוא מאוד מצטער ולא נעים לו אבל יש תגובות מאוד שליליות ושהוא תחת לחץ שהוא לא יכול לעמוד בפניו מההנהלה, ושאמרו לו לא להזמין אצלי איורים"
"קודם כל, הפעם במקום השלושים-ארבעים לייקים שאני בדרך כלל מקבל על כל קריקטורה שאני שם בפייסבוק, זה הגיע לכמה מאות ישר מההתחלה. מאוד הופתעתי, אבל אז קיבלתי מסנג'ר מסטיב לינדי שאמר שהוא מאוד מצטער ולא נעים לו אבל יש תגובות מאוד שליליות ושהוא תחת לחץ שהוא לא יכול לעמוד בפניו מההנהלה, ושאמרו לו לא להזמין אצלי איורים. זה לא נוסח כפיטורים כי אני פרילנסר, אבל הוא הסביר שפשוט יפסיקו להזמין איורים".
הוא אמר מי בהנהלה לוחץ עליו?
"לא. זו שאלה ששאלתי הרבה. מאיפה ההחלטה. שאלתי את סטיב, שאלתי אנשים אחרים שאני מכיר שמקורבים להנהלה של ה'פוסט', אף אחד לא יודע בדיוק מאיפה, מי חתך ומי נתן את ההוראה. אבל זהו".
ואכן, עד היום לא סיפקה קבוצת ה"ג'רוזלם פוסט" של אלי עזור פרטים לגבי מקבלי ההחלטה בעניין כץ. גם קריאתה של מועצת העיתונות "להבהיר את הסיבות והנסיבות להפסקת העסקת המאייר והקשר שלהם לפרסום הקריקטורה" לא הועילה.
"מוטיב אנטישמי? קשקוש"
חייל צה"ל בדמות חזיר, מתוך קמפיין חוצות חרדי נגד גיוס (פרט)
מרגע שקיבל כץ את ההודעה על הפסקת השימוש בשירותיו, האירוע קיבל תפנית חדה. לדבריו, עד להודעת הפיטורים הקריקטורה כבר צברה די הרבה תגובות בפייסבוק, רובן חיוביות. כץ החליט לשתף את חבריו ברשת החברתית בכך שזה עתה קיבל הודעה שלא יפרסמו יותר איורים שלו בעיתון. "מהרגע הזה", אומר כץ, "במקום כמה מאות תגובות ושיירים – היו אלפים, ומהר מאוד התחילו להופיע מאמרים בעיתונים בכל מיני מקומות מפתיעים. לא רק ה'גרדיאן' ו-CNN. היה מאמר על הנושא בעיתון הודי ובעיתון טורקי ואפילו משהו באפריקה, אני לא זוכר באיזו מדינה בדיוק. פשוט בכל העולם פתאום קפצו על הציור ועל הסיפור של הפיטורים שלי, ואני הייתי המום. חשבתי שיהיו קצת תגובות, הרי קריקטורה טובה היא כזו שקצת מעוררת תגובה ושיח, זו העבודה".
מדוע לדעתך הפעם היתה תגובה כה חריפה?
"אני כבר די הרבה זמן מבקר את הממשלה ואת המדיניות שלה, ואני כמובן לא היחידי שעושה את זה ולא סוגרים לי את הבסטה. לא בגלל שאני מבקר את ביבי או אפילו את שרה, או מה שעושים בשטחים או שחיתות או מה שלא יהיה. אפילו מחכים שנבקר ושנצחק על בעלי השררה כפי שמגיע להם.
"אני יודע שהסיפור הזה של חזירים מאוד רגיש, למרות שהטענה שזה מוטיב אנטישמי היא קשקוש. אנטישמים בכל העולם מעולם לא השתמשו ב'יהודים הם חזירים' ולא ציירו יהודים כחזירים"
"כאן היה משהו אחר. אני יודע שהסיפור הזה של חזירים מאוד רגיש, למרות שהטענה שזה מוטיב אנטישמי היא קשקוש. אנטישמים בכל העולם מעולם לא השתמשו ב'יהודים הם חזירים' ולא ציירו יהודים כחזירים. מה שמצחיק זה שאחרי פרסום הקריקטורה קיבלתי אולי 20 מיילים עם טון קצת מתנשא שמסביר לי ש'אולי אני לא כל-כך מבין את הרגישות פה, אבל למשל תסתכל על הציור הזה של יהודי בתור חזיר, ותבין שאנטישמים משתמשים בדימוי הזה הרבה, ואני יכול להראות לך עוד הרבה דוגמאות'. הדוגמה שכולם נתנו, אבל כולם, זה ציור מסוים של חזיר במדי צה"ל עם כיפה ופיאות, עם M16 על הגב, מחזיק תלמוד בבלי ביד. אני גר ליד בני-ברק, אני מכיר את הציור הזה. זה ציור של חרדים נגד הגיוס.
"בשביל נוצרים חזיר זה כמובן לא עלבון. זו חיית משק, טעימה, לא צריך למצוא לה מספוא מיוחד, מתרבה יפה. האירופאים, בתקופות האפלות ביותר של האנטישמיות, אהבו חזירים. אין להם שום דבר נגד חזירים. נכון, יש דימוי מסורתי שנקרא Judensau, נושא בציור הנוצרי שבו רואים יהודים מוצצים מפטמה של חזירה גדולה. הדימוי מבקש לטעון שהיהודים עשירים לא בגלל שמגיע להם או שהם עובדים בעצמם, אלא בגלל שהם מוצצים את השגשוג. אבל גם שם החזירה היא סמל של השגשוג. החזיר הוא לא היהודי. אין מסורת אנטישמית כזו, זה לא קיים".
לא רק טוקבקיסטים בפייסבוק האשימו את כץ באנטישמיות. כמה ימים לאחר שהוחלט להיפטר משירותיו פרסם עורך ה"ג'רוזלם פוסט" (עיתון האם של ה"ג'רוזלם ריפורט") יעקב כץ מאמר שבו טען כי המאייר חצה את את גבולות הלגיטימי. "דימוי החזיר מזכיר ממים אנטישמיים ששימשו נגד יהודים לאורך כל ההיסטוריה", כתב העורך הראשי. "רק לאחרונה אמר חוקר המזוהה עם חמאס כי 'אללה הפך את היהודים לחזירים ולקופים'. אנו, כעיתון ציוני, לא יכולים לקבל את האנלוגיה המבישה הזו".
"קשקוש", מתעקש אבי כץ. "זה לא קיים. זה בראש שלהם".
אבי כץ (צילום: רחל לונדון-כץ)
כץ, יליד 1949, הגיע ללימודי אמנות בישראל אחרי שכבר החל ללמוד אמנות בארצות-הברית, משום שלא רצה להתגייס למלחמה שהתחוללה אז בין ארצו לווייטנאם. אחרי שסיים את התואר בבצלאל גילה כי מבקרי האמנות לא אוהדים ציורים שבהם מופיעות דמויות ברורות עם סיפור מובן. מהר מאוד מצא עצמו עובר מעולם האמנות לאיורים וקריקטורות עבור עיתונים וכתבי עת.
הוא אייר עבור "דבר", "על המשמר", ועוד שלל עיתונים שעליהם "רכבתי חצי שנה עד שמתו, ואז עברתי לסוס החדש", כפי שהוא מגדיר זאת. בין היתר אייר במגזין "אנשים" ו"עולם הספורט", כתב העת "Israel Scene", ושבועונים וירחונים נוספים בשפה האנגלית. במקביל מצא פרנסה גם באיור ספרי ילדים וספרי לימוד באנגלית.
גם ל"ג'רוזלם פוסט" סיפק איורים. בשנת 1990, קבוצה של עיתונאים מה"פוסט" שלא היו שבעי רצון מהכיוון הימני שאליו נטה העיתון אחרי חילופי בעלים הקימו את ה"ג'רוזלם ריפורט". כץ היה חבר בצוות ההקמה. הוא אייר את גיליון מספר אפס של ה"ריפורט", שמעולם לא ראה אור, והמשיך ואייר מאז באופן קבוע בכל הגליונות. בעיקר סיפק איורים למאמרים בנושאי פוליטיקה, חברה, טכנולוגיה, כמו גם לטורי ביקורת ספרים וביקורת מסעדות.
"היה לי כיף בלתי רגיל", הוא נזכר, "כי הארט-דירקטורית בעיתון, טינה סילברמן, נתנה לי להתנסות עם סגנונות שונים. יש גישה שלפיה צריך לקבוע סגנון עקבי באיור של עיתון, והיא ערכה בכיוון ההפוך. 'כמה שיותר לגוון', אמרה לי, 'שהקורא לא ידע כלל שזה אותו צייר'". כץ עבד בחצי משרה עבור ה"ריפורט", גם אחרי שהעיתון החליף בעלים, התגלגל מיד ליד, עד שבסופו של דבר מצא עצמו בבעלות של ה"פוסט", שממנו יצא מלכתחילה. "אוחדנו איתם מבחינה עסקית", מדגיש כץ, "אבל הבטיחו שה'ריפורט' יישאר עצמאי".
ואכן, הוא אומר, מעולם לא קיבל הוראה חריגה לגנוז קריקטורה או להתעלם מנושא מסוים. אמנם היו כמה מקרים שבהם המערכת הבהירה לו שהאיור שלו אינו הולם את המאמר שאותו הוא אמור ללוות. הוא זוכר, לדוגמה, מקרה שבו התבקש לאייר מאמר שהצדיק את ההתנחלות והכיבוש. "בציור שלי יצא שהמתנחלים נראו קצת פסיכים", הוא מודה. "היה די ברור שאני לא אוהב אותם". במקרה כזה, לדבריו, לא היו לו טענות למערכת. "אם אני מאייר מאמר של מישהו אחר, אני הפסתנרן המלווה, לא הסולן. אני לא יכול להשתלט".
לפני כעשור קיבל מדור אישי ששובץ בירכתי העיתון, ובו ניתנה לו יד חופשית לפרסם איורים ככל העולה על רוחו. במדור האישי, מדגיש כץ, מעולם לא התערבו לו בדבר. "לא קרה שמישהו אמר לי 'אתה מביע דעה יותר מדי חריגה', 'יותר מדי אישית' או 'יותר מדי שמאלה'. הייתי בעל טור, ידעו מה השקפת העולם שלי". לא קרה, עד לאירוע האחרון.
כשכץ פרסם את קריקטורת החזירים, הוא כבר לא היה מועסק בחצי משרה. תחת שליטתו של אלי עזור בקבוצת ה"ג'רוזלם פוסט" נערכו לפני שנים אחדות סבבי קיצוצים מקיפים. כץ היה בין המפוטרים ("קיבלתי פיצויים כחוק, היו הרבה קיצוצים בעולם העיתונות, לא לקחתי את זה אישית"), ובמשך כמה חודשים חדל לפרסם מאיוריו ב"ריפורט".
ואולם, הוא מספר, קהל הקוראים דרש את שובו. אחרי שהגיעו כמה וכמה מכתבים למערכת שתהו לאן נעלם, הוחזר כץ כפרילנסר. הוא קיבל שוב את המדור האישי, ומדי פעם התבקש גם לאייר כתבה או טור. הכנסתו ירדה בכשליש לעומת התקופה שבה היה שכיר, אבל לדבריו "עשיתי את העמוד הזה כמעט לגמרי בשביל הכיף, ובשביל להציג את עצמי בחלון הראווה. זה השאיר אותי מחובר קצת לקהילה הבינלאומית של הקריקטוריסטים".
חסינות נגד ביקורת
בעבר כבר היה מי שפרסם קריקטורה שהשוותה פוליטיקאים ישראלים לחזירים מ"חוות החיות". בשנת 1980 פורסמה ב"הארץ" קריקטורה של זאב, שבה נראית ממשלת בגין כולה, ובראשה אריק שרון, כחזירים. "אחד הציורים הגאוניים של זאב", מגדיר זאת כץ.
זאב לא פוטר אז מהעיתון בעקבות הקריקטורה. התקופה השתנתה? או שההבדל הוא בין ה"ריפורט" ל"הארץ"?
"יכול להיות שאז ציפינו מחברי-כנסת ועיתונאים שיהיו אנשים שפעם פתחו ספר. כמובן שאף אחד לא יאשים את אורן חזן או את ביטן שהם מבזבזים יותר זמן בקריאה של ספרות קלאסית. הם חושבים שיש להם איזו חסינות נגד ביקורת. והיום גם כל מי שמבקר את השלטון נחשב לבוגד. הוא לא חלק מהעם. רואים את זה גם באמריקה. זה לא היה כך ב-1980. היתה עוינות מסוימת בין ימין לשמאל, אבל כשבגין נבחר לראשות ממשלה לא היה מצב שמי שמבקר את בגין הוא בוגד ותוקע סכין בגב האומה. היה ערך לחופש הביטוי".
איך אתה מסתדר כלכלית מאז שאיבדת את ההכנסה הקבועה מה"ריפורט"?
"אני מקווה שזה לא יפגע בסטיב לינדי, המסכן, זה קרה לו נגד רצונו. אבל אם הסקנדל יפגע ב'ג'רוזלם פוסט' אני אשמח מאוד"
"לא נעים לי להגיד אבל אני עובד כפול מאז המקרה. זה עשה לי יחסי-ציבור מדהימים. הגשתי לפני כמה ימים איור ל'פורוורד' בניו-יורק, ה-"Times of Israel" הזמין ממני ציור. אני מקבל הרבה יותר פניות. הרבה אקשן. חבל שזה לא קרה לפני עשרים שנה. אני נפלתי על הרגליים, אבל אני חושב שה'ג'רוזלם פוסט' נתנו לעצמם גול עצמי. בכל מקרה אני מקווה שזה נכון. אני מקווה שזה לא יפגע בסטיב לינדי, המסכן, זה קרה לו נגד רצונו. אבל אם הסקנדל יפגע ב'ג'רוזלם פוסט' אני אשמח מאוד".
בעקבות הפסקת עבודתו ב"ריפורט" הושק קמפיין גיוס המונים שהצליח להרים תרומות בסך למעלה ממאה אלף שקל. "קיבלתי את הקמפיין הזה ברוח טובה", אומר כץ, ומספר שטרם הוחלט מה בדיוק לעשות בכסף שנאסף. חלקו שימש לעריכת תערוכה של קריקטוריסטים במסגרת פסטיבל אנימיקס האחרון, ולדבריו אפשר שכספי התרומות ישמשו גם להפקת תערוכת יחיד שלו. כך או אחרת, הוא מדגיש כי הוא שמח מאוד וחש גאווה לנוכח כל החיזוקים החיוביים שקיבל.
"יצאתי מכל הסיפור מאוד מרוצה ומעודד שיש אנשים טובים", הוא מסכם.