"תיק 4000", כמו שאר התיקים הקשורים לבנימין נתניהו, לא ממש מאיים עליו – זו הדעה הרווחת בין הכותבים בתקשורת הישראלית בשפה הרוסית.
כמה כותרות להמחשה בלבד: "לנתניהו אין סיבה להתפטר" (אלכסנדר נפומניאשי, אתר ערוץ 9); "ישראל הולכת לבחירות? לא בטוח" (מקס לוריא, אתר "וסטי"); "פצצה או זיקוקים?" (אירנה פטרובה, אתר "מיגניוז", בשאלה שהיא כבר התשובה); ואילו באתר "דטאלי" מארק קוטליארסקי מנסה לברר "האם נתניהו יצליח להישאר בשלטון לנצח". דב קונטורר, הפרשן הוותיק של עיתון "וסטי", מסביר בדעת מיעוט "במה 'תיק 4000' שונה מאחרים ולמה דווקא הוא מהווה סכנה ממשית לנתניהו".
הרושם הכללי שמעבירים הפרשנים הוא שמצבו של נתניהו עדיין יציב, משפטית ופוליטית. נפומניאשי מדגיש שהמלצות המשטרה להעמיד את ראש הממשלה לדין ממש לא מחייבות אותו להתפטר. לוריא טוען שאף אחד מהיריבים הפוליטיים של נתניהו, כולל יאיר לפיד, לא מעוניין בהקדמת הבחירות. פטרובה מניחה שהתקשורת מנפחת את הפרשיות בכוונה כדי להפעיל לחץ על היועץ המשפטי לממשלה. קוטליארסקי קובע ש"ככל שהמשטרה מוצאת יותר עדויות על שחיתות לכאורה בהתנהלותו של נתניהו, כך הבוחרים אוהבים אותו יותר".
קונטורר כמובן ער לכל הטענות הללו, אך מנסה לבחון את החשדות נגד נתניהו לגופם ולאו דווקא את ההשלכות האפשריות והסיכויים המשפטיים. הוא מפנה את תשומת לב קוראיו לפרט חשוב: אם ב"תיק 2000" המשא-ומתן המושחת בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס נכשל לכאורה, הרי שב"תיק 4000" העסקה המלוכלכת בין ראש הממשלה לבעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', יצאה לכאורה לפועל. "מצד אחד הטבות של מיליונים רבים שמהם נהנתה בזק, ומצד שני חיבה גלויה של אתר 'וואלה' השייך לבזק כלפי ראש הממשלה ורעייתו", הוא מסביר.
ובקיצור, באופן מעניין, הפרשנים שלא מעמידים את עצם החשדות נגד ראש הממשלה במרכז העיסוק שלהם ומעדיפים להתמקד באווירה התקשורתית, בהאשמות של נתניהו וסביבתו כלפי המשטרה ובנסיבות הפוליטיות – בטוחים שאין לו ממה לחשוש. הפרשן שבחר להתייחס לחשדות גופא הגיע למסקנה אחרת.
התקשורת השמאלנית שולטת!
גם הפובליציסט יורי מור-מורדוב בחן את החשדות נגד בנימין נתניהו ב"תיק 4000", אך בניגוד לקונטורר, הוא לא מצא בהם ממש. נהפוך הוא, הם עוררו בו בעיקר אירוניה מרה. "שרה נתניהו ביקשה לפרסם באתר 'וואלה' תמונות מחמיאות", כותב מור-מורדוב באתר "זהב.רו" (zahav.ru), "הפוליטיקאים בכל העולם ובארץ דורשים מהתקשורת: תכתבו עלינו דברים רעים! ורק משפחת נתניהו החצופה דורשת: תכתבו עלינו דברים טובים!". "זהב.רו", אגב, שייך ל"וואלה".
"עוד מעט יפתחו נגד שרה נתניהו תיק 100,000, בגין קניית כובע יפה בבוטיק למרות המלצות חמות של המוכרת על כובע מכוער. על פניו נוכחת כאן כוונה נפשעת להיראות בעיני עוברי אורח יותר טוב מאשר היא נראית באמת!", ממשיך מור-מורדוב בנימה מבודחת. אבל האמת היא שזה לא כל-כך מצחיק – מור-מורדוב באמת לא מוצא שום דבר פסול בחשדות שלפיהם ראש ממשלת ישראל ניסה להשפיע על התכנים באתר הפופולרי תמורת הטבות נדיבות לבעלים שלו, על חשבון המדינה כמובן.
למעשה, לפי הפרשן של "זהב.רו", זו הנורמה המקובלת ביחסים בין הפוליטיקאים והתקשורת הישראלית. "עכשיו מבקרים את אתר 'וואלה' על כך שהוא לא היה מספיק ביקורתי כלפי ראש הממשלה, אז במה להאשים את העיתון 'ידיעות אחרונות' ואת האתר שלו, שבמשך שנים רבות מסקר באופן לא ביקורתי את יאיר לפיד השואף לשלטון? קראתם ולו תחקיר אחד על לפיד בעיתון הזה? באתר שלו? ראיתם משהו כזה בערוץ 2, שבו עבד לפיד?".
יורי מור-מורדוב על חקירות נתניהו באתר "זהב.רו" (צילום מסך)
מור-מורדוב בטוח: נתניהו הוא קורבן רדיפה מכוונת מצד התקשורת שחותרת בכל כוחה להחלפת השלטון ולא בוחלת באמצעים כדי להשיג את מבוקשה. את העיתונאים שמעיזים להפר את כללי המשחק המכור וסוטים מהקו, התקשורת השמאלנית מוקיעה ומענישה ללא רחמים.
כך למשל, "כשבשנות ה-90 פתחו בחקירה נגד נתניהו, כל העיתונאים התנפלו עליו כמו תנים. רק כתב צעיר של גלי-צה"ל הביע ספק בחשדות נגד ראש הממשלה (בסופו של דבר, הוא היחיד שצדק). מאוחר יותר מינה נתניהו את הבחור שהפגין יכולת לחשוב באופן עצמאי ליועץ התקשורת שלו. ואז כל הקולגות התנפלו עליו בהאשמות: אתה לא נשכת את ראש הממשלה והוא שילם לך בתפקיד! שמו של הבחור – אביב בושינסקי. תנסו לשאול אותו והוא יספר לכם איך התעללו בו הקולגות כי העז להטיל ספק באשמתו של נתניהו והסכים לעבוד כדוברו".
למור-מורדוב אין תקווה שהמצב העגום הזה ישתפר. "איך שלא תסתיים פרשת 'וואלה', בסופו של דבר יפחידו את כל העיתונאים הישראלים (את האחרונים שהיו להם שאריות מצפון, שניסו לבחון באופן עצמאי את ההאשמות ואת העובדות): רק תעיזו לכתוב משהו טוב על נתניהו או רק תעיזו לא להצטרף אלינו, לתנים, שרודפים אותו – תיכנסו לכלא.
"וזה לא צחוק, הרי אנחנו יודעים שהמשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט כפופים לתקשורת השמאלנית. כבר כמה שנים כל כלי התקשורת קוטלים את העיתון 'ישראל היום' – רק בגלל שהוא לא מוכן לרמוס יחד עם כל המקהלה את נתניהו. [...] הרי לא מאשימים את אתר 'וואלה' בכך שפירסם שקרים לטובת נתניהו. האתר אשם בכך שהוא לא פרסם מספיק כתבות נגד נתניהו. זהו חטא נוראי".
ייתכן שהדברים נשמעים לכם מגוחכים, אבל זה באמת לא צחוק. לא מעט אנשים מאמינים שהמשטרה "מאולפת על-ידי התקשורת", כלשונו של מור-מורדוב. הם עדיין משוכנעים שהתקשורת השמאלנית שולטת בארץ (ובעולם כולו). לא מפריעה להם העובדה שהימין נמצא בארץ בשלטון כבר שנים רבות, שדונלד טראמפ נבחר לנשיא ארצות-הברית למרות הסלידה התקשורתית הרחבה ממנו, או ש"ישראל היום" מחליף אג'נדה בהתאם לצרכיו הפוליטיים הרגעיים של נתניהו.
הם יסכימו עם מור-מורדוב ש"לתקשורת יש תוכנית משלה: בכלכלה – סוציאליזם, ביחסים בינלאומיים – ויתורים מרחיקי לכת לפלסטינים עד סגירת מדינת היהודים". והכוונה היא לא לתקשורת שאכן מחזיקה באידיאולוגיה כלשהי, אלא לכל התקשורת הישראלית. חוץ מ"ישראל היום", כמובן.
עד מדינה? שטינקר!
התקשורת ה"רוסית" התייחסה גם לסוגיית עד המדינה, בעקבות הפרסום על החלטתו של מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר, מקורבו של נתניהו, להפוך לכזה. הנושא עורר עניין רב בעקבות ההתבטאות של הזמר והשדרן יהורם גאון, ולפניו יו"ר הקואליציה דוד אמסלם, שכינו את עד המדינה "מלשן". ובכלל, הסוגיה של שיתוף הפעולה עם נציגי הממסד – ממורים בבית-ספר ועד שוטרים – מאוד רגישה בקרב העולים.
ערוץ הטלוויזיה האינטרנטי "עיתון טי.וי" הקדיש לשאלה הזו תוכנית שלמה. עו"ד איליה ויסברג ניסה להסביר מה מטרת העסקה בין הפרקליטות לחשוד ההופך לעד. המנחה אלכסנדר גור-אריה ניסה למלא את תפקיד פרקליטו של השטן ולהציג את עד המדינה כבוגד בחבריו. "החוקרים אומרים לחשוד: יש לנו נגדך ראיות כאלה וכאלה", תיאר ויסברג את תהליך רקימת העסקה, "אבל אם אתה לא תשתוק ותעזור לחקירה..." – "אם אתה תלשין על כולם", קטע אותו המנחה, "אני פשוט מתרגם משפת עורכי-דין לשפה הכללית. אם אתה תסכים להלשין על כולם, אנחנו – מה?" – "לי כעורך-דין צורם המושג 'להלשין'", ענה ויסברג, והמשיך להסביר את משמעות המושג "עד המדינה".
איליה ויסברג (מימין) ואלכסנדר גור-אריה ב"עיתון טי.וי" (צילום מסך)
אבל המנחה לא הרפה. "נוצר רושם שהמשטרה שלנו לא רוצה לעבוד קשה ובאופן מקצועי", הוא אמר, "הרי אפשר למצוא בין החשודים את החוליה החלשה, ללחוץ עליה... מישהו יישבר, ילשין על אחרים וזהו". ויסברג שוב לא הסכים. "כך עובדים שוטרים בכל העולם, בכל הזמנים – ברוסיה, באנגליה, בארצות-הברית".
בסוף התוכנית המנחה ואורחו הסכימו – בכל הבלגן אשמה התקשורת, שגוזרת דין ומרשיעה את החשודים בטרם עת. "זו עדיין רק חקירה משטרתית", הסביר ויסברג, "זה אפילו לא הגיע לפרקליטות. אנחנו מאוד רחוקים מתוצאות כלשהן, זה עוד 8–12 חודשים לפחות. והתקשורת מפציצה – תיק 1000, 2000, 3000, 4000, 5000... כל זה רק בהתחלה, ואנחנו כבר יושבים כאן ודנים...".
"אבל אנחנו, בניגוד לשאר כלי התקשורת, לא גוזרים דין ולא מרשיעים אף אחד", ענה המנחה. "אנחנו רק מסבירים לצופים שלנו מיהו עד המדינה". אם כך, אז באמת הכל בסדר.