"נכון להיום, התקשורת שלנו לא יכולה לכסות את בעלי ההון, נקודה", בקביעה זו פתח אתמול (ראשון) רינו צרור את דבריו בכנס החירום על הון, תקשורת וצנזורה, שהתקיים בבית סוקולוב בתל-אביב. הכנס, שאורגן על-ידי איגודי היוצרים, אגודת העיתונאים והמגזין לקולנוע "מערבון", נועד למחות על הנסיונות לצנזר ולגנוז את סרטו של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה", שעניינו עסקאות שביצעה משפחת עופר עם מדינת ישראל.

"התקשורת יכולה לספר על יאכטה", אמר צרור לבאי הכנס, ולמיקי רוזנטל שישב והאזין לו בקהל, "היא יכולה לספר לנו מי הם העשרה או המאה או ה-500 שנמצאים בראש הסולם, אבל לכסות אותם, לבקר אותם, היא לא מסוגלת. נקודה. אין מי שיקנה מעיתונאי את הסחורה הזו. זה שיתוק".

לדברי צרור, בעוד שבשנות השישים והשבעים התקשורת ידעה להעניק כיסוי עיתונאי מוצלח לפוליטיקה ולפוליטיקאים, ובשנות השמונים, בעיקר בעזרת העבודה העיתונאית בפרשת קו 300 ובג"ץ שניצר, הצליחה התקשורת לפצח את הממסד הבטחוני על בסיס העיקרון "אתם לא תכסו מאיתנו דבר", הרי שבמהלך שנות התשעים איבדה התקשורת את היכולת לסקר כראוי את בעלי ההון.

"בעלי ההון גנבו לנו את חופש הדיבור", אמר צרור, והסביר כי הטקטיקה של ההון היתה ונותרה לבודד ולהחליש. "אנחנו נמצאים היום, לצערי, עם תקשורת שרובה מבוהל, לא עומד על רגליו, מוכה מבחינת פרנסה ומפחד עד מוות מה יהיה בחודש הבא. עיתונאי שחושש לפרנסתו עד כדי אי-פרסום החומר שיש לו ביד לא יכול להמשיך להיות עיתונאי. עד שהעיתונאים עצמם, החיילים בשטח, לא יבינו שהכוח שנמצא אצלם ביד הוא זה שיעצור את ההון מלהגיד לנו מה לכתוב ומה לראות, לא יהיה שינוי".

מימין: העיתונאי רינו צרור, עו"ד משה דבי, ח"כ שלי יחימוביץ'

ח"כ שלי יחימוביץ', שנשאה אף היא דברים בכנס, סיפרה על האיומים שקיבלה חברת החדשות של ערוץ 2 לאחר ששודרה פינת גילוי דעת בהגשתה ובה הביעה מחאה על רצונו של סמי עופר לקרוא למוזיאון ישראל על שמו תמורת תרומה להקמת אגף חדש במוזיאון. לדבריה, אף שבפינה המדוברת "לא היתה מלה אחת לא נכונה", בעצם האיום בתביעה היה די כדי לחלץ ממערכת החדשות "התנצלות מביכה", כהגדרתה. "מערכת ההפחדה כל-כך מסיבית", אמרה יחימוביץ', "שאתה אפילו לא צריך להשתמש בה כדי שהיא תעבוד; אתה רק צריך לשפשף את האקדח שנמצא לך בכיס כדי שכולם יבינו שלא כדאי להתעסק איתך".

סמנכ"ל התוכן בערוץ יס, יונה ויזנטל, שם אמור היה סרט של רוזנטל להיות משודר, הגן מעל בימת הכנס על החלטתו שלא לשדר את "שיטת השקשוקה" בטענה כי התוצר הסופי חרג מההסכם הראשוני עם רוזנטל.

"לא התערבנו למיקי בעבודה שלו בשום שלב, נתנו לו את כל החופש", אמר ויזנטל, והוסיף כי להחלטה לגנוז את הסרט "אין שום קשר להון ושלטון וצנזורה, לשום איומים". לדבריו, בגרסת הטיוטה לסרט שקיבל לידיו לפני כמה חודשים גילה כי כעשרים דקות מוקדשות לנושא שלא היה בהסכם המקורי על הסרט – מחלת הסרטן, והקשר בין המפעלים המזהמים שבבעלות משפחת עופר למקרי חולי רבים. לדבריו, מעבר לכך שהנושא לא היה קיים בהסכם המקורי, המפעלים הללו עברו לידי משפחת עופר רק בשנים האחרונות, ובכלל לא ניתן להוכיח האשמה מעין זו.

"לא אהיה מוכן לתת יד לסרט שבו מפנים אצבע מאשימה לאנשים ספציפיים שאחראים למחלת הסרטן", אמר ויזנטל לקהל בבית-סוקולוב, ובזמנו גם למיקי רוזנטל עצמו, וסיפר כי לאחר כמה שבועות קיבל לידיו גרסה חדשה, שבה אמנם הושמטה סצינה אחת על עניין הסרטן, אך נוספה אחרת. "זה היה בשבילי עד כאן", אמר ויזנטל. בתגובה עלה לבמה במאי הסרט אילן עבודי, וציין כי הסרט אינו עוסק בסוגיית הסרטן, אלא בסוגיית איכות הסביבה, וכי לא נוספה כל סצינה בין הגרסה הראשונה לשנייה.

בסרט עצמו אמנם נפגש מיקי רוזנטל עם תושב קריית-טבעון המספר לו על ריבוי מקרי הסרטן בצד המערבי של היישוב, הפונה למפעלי התעשייה שבמפרץ חיפה, והוא גם מנסה לשכנע את מירי זיו, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן, שלא לקבל תרומה מהאחים עופר בשל בעלותם על מפעלים מזהמים, אך לאורך כל הסרט מקפיד יוצרו להשתמש בניסוחים זהירים כגון "לא מפריע לך שיכול להיות שהוא גרם בעקיפין, לאנשים אחרים, להיות חולים?”.

הכינוס הצנוע בבית-סוקולוב עמד בניגוד מובהק להקרנת הבכורה של הסרט, שהתקיימה כשעתיים מאוחר יותר בסינמטק תל-אביב. מרבית כוכבי התקשורת הישראלית, שהדירו רגליהם מכנס התמיכה ברוזנטל, הגיעו לסינמטק כדי לראות (את הסרט), ולהיראות (בפני עדשות צלמי הפפרצי). בין היתר נכחו בהקרנת הסרט בסינמטק העיתונאים דן שילון, רוני דניאל, גבי גזית, יונית לוי, רביב דרוקר, דני קושמרו, יעל דן, דנה ויס, ניצן הורוביץ וקרן מרציאנו.

בבית-סוקולוב, לעומת זאת, רוב השמות המוכרים היו אלה שישבו על הבמה. הקהל, שלא מילא את האולם הגדול, כלל סקרנים ותומכים, ומיעוט יחסי של עיתונאים. מי שטרח ונכח לאורך כל הדיון היה עו"ד משה דבי, ממשרד דבי-תקשורת, המייצג בין היתר את חברת בזן, בתי-זיקוק לנפט בע"מ, שבבעלות משפחת עופר.

"מיקי רוזנטל יקירי", אמר צרור לעמיתו לקראת סיום דבריו, "אכלת אותה, ושנינו יודעים שאכלת אותה. בעוד חודשיים-שלושה, כשהאבק ישקע, אתה תהיה באמת לבד. אני מסתכל על האנשים שנמצאים כאן ואני לא בטוח שכל אחד מהאנשים פה יכול להרשות לעצמו ולהרגיש שהוא חייב לתת 5,000 שקל, 10,000 שקל, לטובת המאבק של מיקי רוזנטל באחים עופר. מיקי, ברגעים האלה ממש, שוכב על הקונצרטינה, מסתכל לאחורה, מקווה שיבואו אחריו, שיטפסו עליו עוד אנשים. כשאני מסתכל, אני לא בטוח שאני רואה אותם".

"אתה רואה אותם מולך", צעק מהקהל רני בלייר, ראש איגוד הבמאים, ממארגני הכנס.

"אני מאוד מקווה", ענה לו צרור. "אם בעוד שלושה חודשים אתה תהיה, אני אשמח מאוד. אם יהיו עוד עשרה, עוד עשרה, ניצחנו. עוד עשרה, לא יותר".

לצפייה בקטעים נבחרים מתוך הכנס באתר "הטלוויזיה החברתית" >>