המשבר הראשון בחיי תאגיד השידור הציבורי הגיע ממקור בלתי צפוי. בשנתיים האחרונות עסקה התקשורת בגסיסתה הטראגית של רשות השידור ובלידתו רצופת הקשיים והמכשולים של התאגיד. עיקר העיסוק נגע במה שנתפס כסוגיית הליבה של השידור הציבורי – אקטואליה. אבל שידור ציבורי הוא לא רק חדשות. המשבר פרץ דווקא מהכיוון ההפוך: המוזיקה.

מאבקנו, אוהבי 88FM, שונה מרוב המאבקים הציבוריים שצצו בשנים האחרונות. אזרחים מן השורה שאינם מכירים זה את זה בחרו להתאחד ולהילחם לשימור אופיה הייחודי של תחנת הרדיו שאהבו. המהלך הזה עשוי להיתפס כאקט רומנטי, רגשני, מעט הוליוודי – הנה אנשים פרטיים בוחרים להתנגח בממסד רב-כוח בשם אהבת המוזיקה. הוא גם יכול להיראות כגחמה קטנונית, ואנחנו מבינים גם את זה.

יצאנו למחאה לא רק משום שאנחנו אוהבים מאוד לשמוע את גל אפלרויט בשעה סבירה, או מתגעגעים לתוכניתה של גלית גורא-עיני. המאבק אינו רק אמוציונלי. מי שתופס את המאבק הזה כפשוטו מחמיץ חמש סוגיות עקרוניות שהוא מציף:

תפקידו של שידור ציבורי מוזיקלי. בגלגולה החדש של 88FM, כל שעות הפריים-טריים (6:00–19:00) למעט שתיים, השתנו לבלי היכר. 11 שעות נערכות על-ידי שלושה עורכים שטעמם אינו מובחן זה מזה, ומושמעים בהן בעיקר להיטים ישנים, שחוקים ונדושים, מתוך מאגר ממוחשב מצומצם.

בניגוד לתפיסה המסחרית המניחה כי פנייה למכנה המשותף הרחב ביותר תייצר הצלחה, בשעות אלה נוצר ההפך המוחלט: המאזינים דורשים הרבה ומקבלים מעט, רוצים תרבות ומקבלים בידור, מתעצבנים, נעלבים ומתחילים לנטוש את התחנה בהדרגה.

מבלי משים, מאזיני 88FM הצליחו להגדיר יפה מה צריך שידור ציבורי מוזיקלי להיות: מרחיב דעת, מאתגר, מעמיק וכזה שנותן ביטוי לטעמים שונים שלא באים לידי ביטוי בתחנות מסחריות.

תפקיד הרדיו בעידן האפליקציות. גם אם פרנסי "כאן 88" שווי נפש לתחושות הקשות שהם גורמים למאזיניה, הם ודאי לא מעוניינים בעזיבתם. כל מאזין שיפרוש מ"כאן 88" יפרוש גם מסקאלת הרדיו המסורתית, משום שהוא לא ימצא בה מענה אחר לצרכים שלו, וסביר שלא יחזור אליה.

ברשתות החברתיות החלו מאזינים להציע זה לזה חלופות. המרוויחות הגדולות הן התחנות האינטרנטיות ואפליקציות המוזיקה, המכילות מגוון עצום של פודקאסטים שונים. תחנה כמו "רדיו מהות החיים", למשל, השכילה לקלוט לשורותיה את גליה גלעדי, שדרנית אהובה ב-88FM שפוטרה עם סגירת רשות השידור והקמת התאגיד – והרוויחה קהל חדש.

מעבר למקרה הפרטי של "כאן 88", הרדיו המוזיקלי המסורתי שרוי בסכנה אמיתית. הסיכוי היחיד שלו לשרוד מול שלל החלופות שמציעה הרשת הוא לשמר את יתרונותיו היחסיים: אינטימיות ומקצוענות. 88 במתכונתה הקודמת השכילה להבין זאת, ולכן היא זכתה לאמון מצד מאזינים נאמנים. שני סקרי TGI האחרונים שבוצעו לפני סגירת רשות השידור העלו נתוני האזנה מרשימים במיוחד במושגים של תחנת נישה – בין שבעה לשמונה אחוזי חשיפה.

ב-88FM השדרנים שימשו גם כעורכים, נתפסו כסמכות אמינה ומלמדת ויצרו סביבם קהילות של אלפים ורבבות. סוד הצלחתה של "רוקר טוב" עם בועז כהן היא בועז כהן. פשוט כך. קהל מאזיניו למד להכיר עם השנים את טעמו ואישיותו, ולהעריך אותו על ידענותו. דף הפייסבוק של "נותנים ברוק", תוכנית הרוק היומית בהנחיית בן רד, זכה לכ-71 אלף חברים!

ומה קורה היום? המגישים בשעות היום אינם עורכים יותר את תוכניותיהם. תפקידם נעשה טכני: הם מקריאים דיווחי תנועה ולוחצים על פליי במחשב. בכל שעות היום נעשה מאמץ לטשטש את ההבדל בין התוכניות: אין להן שם, אין אותות, ואפילו אין חפיפה בין שעות העורכים לשעות המגישים. טל ארגמן וירון חי מנשה, למשל, שני מגישים רבי-ידע ורבי-קסם, מגישים כיום תוכניות שערך עבורם אותו אדם. אנחנו מכירים את טעמם של השניים, השונה זה מזה במידה מסוימת, ושונה מהשירים שהם נאלצים להשמיע כיום שוני תהומי.

ומה שלום בועז כהן? הוא שרד את המעבר, ונשאר אי בודד בין תוכניות להיטי הבוקר, אך מכיוון שתוכניתו נדחקה לשעה מאוחרת יותר, אנשים שהתרגלו לשמוע אותו בדרך לעבודה מתמודדים כעת עם הלהיטים השחוקים. ובן רד? תוכניתו הועברה משעות הצהריים לשעה הבלתי סבירה 23:00. יחד איתו נזרקו לשעות המתות של הרדיו שדרים נוספים של התחנה, דוגמת טל השילוני ורוני ורטהיימר. אולי מדובר בחלמאות, ואולי בהרס עצמי, אך נראה כי 88FM החדשה עושה כל שביכולתה כדי להפוך מספינת דגל לספינה שוקעת.

הדרבי של 88FM וגלגל"צ. למרות שהתחנה היפואית לא קשורה במישרין למהומה המתרחשת סביב "כאן 88", שמה מוזכר שוב ושוב. לגבי רבים מאיתנו, גלגל"צ היא מעין נמסיס. למרבה הצער, מאז קמה "כאן 88", היא נשמעת כמו היריב המיתולוגי – לא רק בשימת הדגש על להיטים, המזוהה כל-כך עם התחנה הצבאית, אלא באופן הפעולה שלה: טשטוש ההבדלים בין התוכניות, קו אחיד בשידורים, פיקוח מחמיר על רשימות השידור ושיבוץ התכנים האיכותיים בשעות האוף-פריים המאוחרות.

מקטרגינו מבקרים אותנו על קו פרסונלי שנקטנו. לאיש מאיתנו אין דבר אישי נגד אופיים או מידותיהם הטובות של עורכי "כאן". ייתכן שהם אנשים נפלאים, חרוצים ומיוחדים. עם זאת, העובדה שמנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, הוא יוצר נוסחת השידור של גלגל"צ והיה מנהלה כעשור, ושהעורך הראשי של המוזיקה בתאגיד, אביעד רוזנבוים, עבד עד כה למיטב ידיעתי רק בגלגל"צ והיה אמון בין היתר על ועדת הפלייליסט של התחנה, כמו גם העובדה שהעורכים החדשים הגיעו מהתחנה הצבאית – מלמדות על הצביון שמבקשים כעת לתת ל"כאן 88".

לנו אין שום דבר נגד גלגל"צ, ואנחנו מאחלים למאזיניה רוב הנאה. בפרפראזה מעולם הכדורגל, גלגל"צ היא המועדון השולט בעיר. אבל מדוע היא השתלטה על המועדון הקטן שלנו?

מלחמת התרבות. המאבק בין תומכי 88FM ל"כאן" צריך להתברר גם כמשל. אותה "גלגליזציה" שמקפיצה את דמנו היא המקבילה הרדיופונית לאינפלציית הריאליטי בערוצי הברודקאסט, לתחלואי הטבלואידים בעיתונות הכתובה, לקדחת ה"סלבס" באתרי החדשות ולשיח הצעקני בתוכניות הספורט. מדובר בפנים שונות של אותה וולגריזציה. המאבק שלנו הוא תזכורת לכך שיש קהל רב מדי שנדחק לפינה, שחש שהתקשורת שהוא מקבל ירודה. אנחנו למעשה החלוצים מבין אלה המושמצים כ"אנינים" או "אליטיסטים" שלא חוששים לצעוק: די.

תאגיד השידור הציבורי – לא שקוף ולא מתקשר. הסיקור התקשורתי בענייננו הולך וצובר תאוצה. נכנסנו ללב סדר היום הציבורי, ונפלא שכך. סוקרנו במרבית אתרי החדשות, בתקשורת הכתובה והמשודרת. אבל יש גוף שידור אחד שמבחינתו אנחנו לא קיימים. זה מוזר, משום שגוף השידור הזה, "כאן" שמו, התברך בערוץ רדיו חדש המוקדש כולו לענייני תרבות, ובתוכנית תרבות יומית בטלוויזיה. הוא גם ציבורי, מתברר.

אם עוד ניתן להבין מדוע גוף שידור יצניע מחאות נגדו, את דרך ניהול המשבר של התאגיד קשה להבין. עד כה לא זכינו לכל התייחסות מצד הגורמים הרלבנטיים בתאגיד. לכל הפרסומים שסיקרו את ההפגנה שלנו נשלחת תשובה זהה ומשוכפלת שלא מתייחסת לאף אחת מטענותינו. איש לא הציע לפגוש מישהו מטעמנו, בעלי התפקידים הרלבנטיים לא מגיבים, הם אפילו לא קיימים ברשתות החברתיות.

סערת יונייטד-איירליינס הוכיחה שוב כי התעלמות של ארגון מתלונות של צרכניו רק תעמיק את משבר האמון בינו לבינם, וכך אכן קורה בארבעת השבועות של שידורי "כאן 88". ו"כאן" אינו יונייטד. "כאן" הוא גוף ציבורי המחויב בשקיפות. עליו להסביר מדוע בחר לא לקיים את מסקנות ועדת לנדס, שקבעו כי 88FM תמשיך לשדר במתכונתה הנוכחית, לאן נעלם ארכיון התוכניות המפואר של קול-ישראל ומה, למען השם, הוא מעולל לתחנה שנחשבה עד לאחרונה ככזו שמשדרת את "המוזיקה הכי טובה ברדיו".

זהו המשבר הגלוי הראשון שאליו נקלע התאגיד מאז פתיחת שידוריו. מעניין אם האופן שבו הוא מטופל יחזור על עצמו גם במשברים הבאים. מצד שני, אולי הם צודקים שם ב"כאן". הרי אם ימשיכו להתמהמה, ייתכן שהתחנה הזאת כבר לא תעניין איש.

אחיעד לוק הוא בלוגר ופעיל ב"משמר 88"