מינויו של יואב צור לעורך "מעריב" תפס רבים מעובדי העיתון בהפתעה. צור אלמוני לא רק בקרב הקהל הרחב, אלא גם בברנז'ה העיתונאית. גם אחדים מהאנשים שמכירים אותו טוב יחסית, עובדים בכירים במקומוני רשת "זמן מעריב", שבה היה עורך ראשי, הגיבו למינוי החדש בחילופי SMS משתאים.
ניסיון לתהות על קנקנו של עורך "מעריב" החדש נתקל בקושי; אף שצור מתפקד כעיתונאי ועורך כבר למעלה מרבע מאה, מעולם, כמעט, לא חרג מהעיתונות המקומית, מעולם לא עמד במרכז תשומת הלב הציבורית ומעולם לא נודע בתפיסת עולם עיתונאית ייחודית. דמותו המצטיירת מדברים שאומרים מי שעבדו איתו במהלך השנים היא של איש עיתונות אפור יחסית, נטול הכריזמה וההילה של עורכי "מעריב" בשנים האחרונות, העובד קשה תוך שהוא מעדיף להימנע מעימותים עם הממונים עליו.
ייתכן שזה בדיוק מה ש"מעריב" זקוק לו כעת. ייתכן שזה סימן מבשר רעות. אחדים מאלה שעבדו עם צור בעבר הגדירו אותו כ"אדם בינוני" ו"לא חכם". כנגדם היו שסיפרו כי "הוא אמנם נראה ליימך, אבל החזות שלו מטעה. הוא מאוד חריף ומאוד פיקח". כולם הסכימו כי צור הוא אדם נחמד, טוב לב, שאינו מתלהם ואינו מתרתח גם כשהוא מותח ביקורת על הכפופים לו.
"העובדים תחתיו די מעריכים ואוהבים אותו", אומר גורם שמכיר אותו מעבודתו ב"מעריב", "כי הוא קודם כל בנאדם ויודע לעשות גם קיצוצים ופרידה מאנשים בצורה יפה".
נמרודי אמר
קיצוצים ופרידה מאנשים הם שתיים מהמשימות המרכזיות שהוטלו על צור בשנים האחרונות כעורך רשת המקומונים של "מעריב", ואלו שתי משימות שככל הנראה ייאלץ לקחת על עצמו שוב בתפקידו החדש. לדעת קולגות רבים שהסכימו לשוחח עם "העין השביעית", נאמנותו של צור לממונים עליו ונכונותו לקבל את תכתיביהם מילאו תפקיד מרכזי בהחלטה של ועדת האיתור להעניק לו את משרת העורך הראשי. "יש לו אסטרטגיה", אומר על צור גורם ב"מעריב", "לא להילחם עם מי שמעליו".
"כמה שצריך לקצץ הוא יקצץ", מוסיף אותו גורם. "לא יהיה מצב שיגידו לו שרוצים עשרים אחוז קיצוץ והוא יבקש לסגור על עשרה אחוז. אם רוצים עשרים אחוז, יהיה עשרים אחוז. הם [הדירקטוריון] ידעו שהם לוקחים מישהו שלא ילך איתם ראש בראש, אלא יעשה את מה שמבקשים ממנו. עם יואב יהיה להם הכי קל בעולם".
לצור היסטוריה ארוכה של הליכה בתלם. במדור התקשורת שפירסם העיתונאי אביב לביא ב"מוסף הארץ" הופיעו מדי פעם דיווחים על נטיותיו אלה. בשנת 2000, למשל, גנז בעקבות הוראה שקיבל מהממונים עליו כתבה במקומון "זמן השרון" שעסקה בתגובות זועמות של תושבים דתיים על פתיחת קניון בשבת. הקניון היה בבעלות חברת הכשרת-היישוב, שבבעלותה גם "מעריב".
כשארי שמאי חיבר באותה תקופה טור שיצא להגנת המו"ל עופר נמרודי, שנלחם אז על צדקתו בבית-המשפט, גילה צור נאמנות למו"ל והפיץ את הטור לפרסום בכל מקומוני הרשת. גם בעניין חופש הביטוי יש לצור גבולות. בשנת 1999 השעה מדור סאטירי בעיתון "זמן תל-אביב" למשך חודש כיוון שנכללה בו שאלה על באג 2000 שנוסחה כך: "זה מוחק גם מספרים מאושוויץ?".
פרט לנכונות לקצץ ככל שיידרש, נקודת מחלוקת נוספת בין המו"ל למערכת העיתון שאמורה להיעלם עם עזיבתם של דורון גלעזר ורותי יובל נוגעת לנטייה הפוליטית שמאלה של "מעריב" בשנה וחצי האחרונות. בזמן מבצע "עופרת יצוקה" נמרודי עצמו פירסם טור ב"מעריב" ובו יצא נגד מאמרים ביקורתיים שהופיעו בעיתונו. "אין להשלים עם דברי נאצה כנגד חיילי צה"ל בעת הקרב", כתב אז המו"ל. צור קרוב יותר לעמדותיו הפוליטיות של נמרודי מאשר גלעזר ויובל, ומחזיק בדעה כי על "מעריב" להיות עיתון פטריוטי יותר, כדי למשוך אליו יותר קוראים.
ברק סרי, יועץ התקשורת של שר התחבורה ישראל כץ ולשעבר עורך החינמון "ישראלי", מיודד עם צור כבר למעלה מעשרים שנה, מאז עבדו יחדיו במקומון בדרום. לדבריו, צור הוא "איש מרכז" הנמצא "במיינסטרים". "אין לו דעות קיצוניות לא לכאן ולא לכאן", הוא אומר.
הביוגרפיה
צור, 55, נולד וגדל בראשון-לציון, ועדיין שומר אמונים לעיר, לחברים שעשה שם ולקבוצת עירוני ראשון-לציון, שאותה הוא אוהד. הוא שירת בחיל האוויר והחל את דרכו העיתונאית בתחילת שנות השמונים, כשעבד במקביל ככתב ועורך בעיתונים מקומיים, וככתב בעיתון "חדשות".
אחת מתחנותיו הראשונות בתקשורת היתה במקומון האשדודי "כאן דרום", שכיום הוא חלק מרשת המקומונים של "הארץ", אך בתחילת דרכו היה עצמאי ולפרק זמן מוגבל גם חלק מרשת המקומונים קצרת החיים "רחוב ראשי". צור החל לעבוד שם בשנת 1983, ככתב ספורט.
כרמלה לכיש, שהקימה את "כאן דרום" ושקיבלה את צור לעבודה כעורכת הראשית של העיתון, השתוממה השבוע לשמוע שנבחר למשרת העורך הראשי של "מעריב". לכיש מספרת על כתב חרוץ, חברותי ולא מתנשא, שהיה, לדבריה, "מאה אחוז". בהמשך דרכו במקומון שימש עורך כתבות ולבסוף נעשה לעורכו הראשי. "הוא ירש את מקומי כעורך 'כאן דרום' בצורה שדי הפתיעה אותי", נזכרת לכיש, אך מעדיפה שלא להרחיב על הנסיבות.
יחד עם זאת, לכיש מציינת כי בתפקידו זה באו לידי ביטוי כישוריו הפוליטיים. "הוא היה עורך שקלט לאו דווקא מה מתאים לעיר אשדוד, אלא מה מתאים לעיתון מסחרי באשדוד. לא מבחינת הכתיבה, אלא מבחינת הקשרים". לדבריה, גישתו של צור לעיתונות היתה גישה מסחרית שהתמקדה באופן שבו העיתון "יכול לתפוס את השוק". מבחינה זו, היא אומרת, ייתכן שצור יתגלה כבחירה מוצלחת למשרת עורך "מעריב", המקרטע מבחינה מסחרית.
עם הקמת "חדשות", בשנת 1984, הצטרף צור לעיתון תוך שהוא ממשיך עוד שנים אחדות לעבוד במקביל ב"כאן דרום". תחילה שימש ב"חדשות" כתב ספורט במעמד של פרילנסר, ובהמשך ככתב מן השורה המסקר את אזור ראשון-לציון והסביבה. דני דור, שהיה סגן עורך "חדשות", נזכר כי צור "עשה עבודה טובה" ו"היה בסדר גמור".
לאחר "כאן דרום" ערך צור כמה מקומונים נוספים בפריפריה, ביניהם "ערים" ו"שתי ערים" של רשת שוקן, ומאוחר יותר את "על השרון" של רשת "ידיעות תקשורת". בהמשך התמנה לסגן עורך רשת "ידיעות תקשורת", ומשם הגיע בשנת 1998 ל"מעריב".
באותה תקופה היה ל"מעריב" רק מקומון אחד, בתל-אביב. על צור הוטלה המשימה להקים ל"מעריב" רשת מקומונים משלו. יעקב ארז, שהיה העורך הראשי של "מעריב" בשנים ההן, נזכר בו בחיבה ואומר עליו כי הוא "בחור טוב" ו"מסור מאוד לעבודתו". כבר בשנת הגעתו ל"מעריב" החלו לצאת מקומונים, חלקם תחת השם "זמן מקומי", באזורי חולון ובת-ים, ראשון-לציון ונס-ציונה, חיפה ואזור הדרום. מאז ועד השבוע, במשך 11 שנה, היה צור העורך הראשי של הרשת, שכיום מונה למעלה מ-15 מקומונים.
"כמו מישהו מהבורגר-ראנץ' שהתחיל בלהפוך את ההמבורגרים והגיעו להיות מנכ"ל הרשת", הגדיר זאת השבוע עורך העובד מולו בשנים האחרונות.
המחלקה המסחרית
"החלום שלי, כעורך רשת עיתונים, הוא שכל העיתונים לא ישתמשו ביחסי-ציבור ויעסיקו רק כתבי שטח, ורק משם יבואו הסיפורים", אמר צור בפאנל על עיתונות ויחסי-ציבור בכנס העיתונות הראשון באילת. אך עדויות מן העבר מורות כי צור דווקא יודע להעריך את תרומתם של אנשי יחסי-ציבור ופרסומאים לעבודה העיתונאית.
בשנת 2001, למשל, בילה סוף שבוע במועדון הים-התיכון באילת, על חשבון המועדון. לאחר שובו פירסם בשלל מקומוני הרשת שערך כתבה משבחת ביותר על המועדון, שכללה תצלום של נשיא מועדון הים-התיכון בישראל. העיתונאי אביב לביא כתב על כך ב"הארץ", ובתשובה לפנייתו אמר צור כי "זה דבר מקובל, וגם עומד בתקנון האתיקה, כי בסיום הקטע צוין שהייתי אורח של מועדון הים-התיכון".
לפי עדותו של גורם ברשת המקומונים של "מעריב", התחשבות בצורכי יחצנים ומפרסמים הפכה לעניין שבשגרה בעיתוני הרשת. לדבריו, תחת צור נפרצו הסכרים שהפרידו בין המחלקה המסחרית למערכת החדשותית. "היום ברשת, הפרסום ומערכת העיתון עובדים ביחד", הוא אומר. "אם יש קניון שלא רוצה לפרסם, אל תתפלא אם לאחר מכן יעשו לו בדיקת פתע עם מטעני דמה". גוף שיפרסם בעיתון, מוסיף אותו גורם, יזכה בתמורה לסיקור חיובי ולמניעת פרסומים שליליים. לדבריו, קו עיתונאי זה אינו יוזמה עצמאית של צור, אלא חלק מנכונותו להיענות לדרישות הממונים עליו. "זה סוג הפשרות שכפו עליו, הוא השלים איתן והעביר אותן הלאה", אומר אותו גורם.
לעומת זאת, עורך שעבד עם צור שנים ארוכות אומר כי ברשת פורסמו פעמים רבות תחקירים נגד מפרסמים גדולים בלי כל התחשבות בתוצאות, וגם לאחר שהתקבלו איומים. "בכל שנותי ברשת, מעולם יואב לא עשה משהו שהוא לא לגיטימי מבחינת אתיקה עיתונאית", הוא אומר.
העיתון
כעורך הראשי של רשת המקומונים של "מעריב", לא היתה לצור מעורבות ישירה בפרטי הפרטים של הכתבות המתפרסמות. למעט אישור מדי יום שני בשבוע של הנושאים המיועדים להתפרסם בגליונות יום שישי, טיפל צור אישית רק בשערי המקומונים, וגם נוהג זה הופסק לפני חודשים אחדים, כשמחלקת הגרפיקה של הרשת צומצמה וכונסה לדסק אחד באזור המרכז. ב"מעריב", לעומת זאת, ניתן להניח שיהיה מחויב להיות מעורב יותר. כיצד ייראה העיתון בתקופתו?
פרט לנטייה הפוליטית השמאלית יחסית שאמורה להיעלם מדפי "מעריב", מכריו של צור מעריכים כי בעיתון תבלוט גם גישה עממית יותר. "'מעריב' יהיה עיתון שיעניין את הקוראים", פוסק ידידו הקרוב של צור, ברק סרי. "לא מעל הראש שלהם, לא מתחת, יואב יעשה עיתון נטול פוזה, לא פלצני, שיעבוד על סיפורים טובים. אלה היכולות שלו. כישרון לזהות סיפור שיפנה למכנה משותף רחב ושיגרום לאנשים לפתוח את העיתון".
עם דברים אלה מסכים גם אחד העורכים מרשת המקומונים, שטוען כי "יואב מגיע מהשטח, אי-אפשר יהיה להתווכח עם מה שהוא חושב שהעם רוצה". לדבריו, להבדיל מצור, אף אחד מעורכי "מעריב" האחרונים "לא היה באמת מחובר לעם". נוסף על כך, עורכים רבים שעבדו מולו ציינו כי הקפיד לשים דגש על תחום החינוך במקומונים שעליהם היה אחראי.
עורך אחר ברשת המקומונים מדגיש את יתרונות היד החופשית שהעניק צור לכפופים לו. לדבריו, כשצור מזהה יכולת טובה אצל עיתונאי, הוא מעניק לו אשראי נרחב לפעולה. בדרך זו טיפח צור לאורך השנים עיתונאים שהתקדמו עד לעמדות מפתח בתקשורת הישראלית, ביניהם אבי זילברברג, ניר חפץ, שרון גל, שי להב ויואב גולן. האחרון, כעת עורך הספורט של "מעריב", אמור להתמנות כעת לסגנו, ואם מינוי זה אכן יאושר, ניתן להניח כי גולן ייקח על עצמו חלק לא מבוטל מהעבודה העריכתית השוטפת, בעוד שצור ישקיע זמן במימד הניהולי של העיתון.
אף שמרבית עיתוני רשת המקומונים של "מעריב" אינם מובילים בסקרי החשיפה של חברת TGI, הרשת כמכלול נחשבת לסיפור הצלחה, ובוודאי בולטת לטובה ביחס לנתוני החשיפה של עיתון-האם ואתר האינטרנט. הצלחה זו, יש לציין, באה חרף העובדה שתקציב הרשת מצומצם ביחס לתקציבי מתחרותיה. את הקרדיט להצלחה הניהולית יש להעניק לצור, שבשנים האחרונות בילה זמן לא מבוטל בקידום הרשת על-ידי פגישות עם גופים מסחריים שביקש לגייס למענה, או מיזמים שעניינם אינם עיתונות צרופה, כגון אירועי ממשלת הילדים. יש מי שמגדיר את כישורי הניהול של צור כ"פנומנליים". הוא יזדקק להם ב"מעריב". לזכותו ייאמר גם כי הוא מכיר היטב את המערכת שאליה הוא נכנס, אולי טוב יותר מכל אדם אחר ב"מעריב", ויידע בדיוק כיצד לפעול מול האינטרסים השונים שמתגלמים בה.
עורכים שעבדו תחתיו מציינים כי אף שלא עסק בעריכה ישירה בשנים האחרונות, בעת הצורך ידע צור להפגין כישורי עריכה מרשימים. את התגובות הספקניות למינויו הם מייחסים להתנשאות מסורתית של עיתונאים בעיתונות הארצית כלפי עיתונאי המקומונים. "בניגוד לאחרים שראו את המקום הזה כאפשרות לעשות קופה על חשבון עופר ו'מעריב'", אומר אחד העורכים ברשת המקומונים תוך שהוא מותח ביקורת מרומזת על העורכים הראשיים היוצאים, "יואב מגיע מלמטה. הוא נמצא כבר 12 שנה ב'מעריב', והוא מחויב למקום הזה".
נתי מור, שפגש את צור במסגרת עבודתו במקומון "ערים" לפני כמעט עשרים שנה ומאז היה לחברו, שוחח עימו השבוע לאחר שהתבשר על המינוי. "הוא מבין את האחריות שלקח על עצמו", אומר מור. "מעבר לתחרות שכולם אוהבים להדגיש בין 'ידיעות' לבין 'מעריב', זו אחריות אדירה לפרנסתם של אלפי משפחות". ולו רק בשל כך, אומר מור, יש לקוות שצור יצליח היכן שנכשלו קודמיו.