חמישה שערים הובקעו בשבת באיצטדיון בחיפה, אבל אף אחד מהם לא היה מעניין כמו הבעיטה הסמלית שנשלחה מהיציע לפני תחילת המשחק: כרזת ענק שפרשו אוהדי מכבי חיפה על יציע שלם חשפה קריקטורה שנונה שבה נראית דמותו של סמי עופר משתמשת באיצטדיון כמאפרה לסיגר שלה – רמז לזיהום האוויר בחיפה, שלו אחראיים, בין היתר, בתי-הזיקוק שבבעלות משפחת עופר.

היה זה דגל הפריסה המרהיב, המדויק והחשוב ביותר שהניפו אוהדים במגרשי הכדורגל בישראל. פעולת הגרילה שלהם, בשיתוף ארגון גרינפיס, חמקה מהרדאר של הבודקים בכניסה, והכרזה זכתה לחשיפה קצרה לפני שהורדה על-ידי מאבטחים בשליחות הנהלת האצטדיון הנבוכה.

תקשורת הספורט זיכתה את האירוע בסיקור מינורי. בסוף-שבוע היסטרי, שבו גורל הכדורגל הישראלי עמד כביכול על כף המאזניים בפיפ"א במשחק מכור מראש, נותרה המחאה של אוהדי מכבי חיפה בשולי השוליים, על אף שהכרזה היתה הרמה להנחתה אולטימטיבית לעיתונאי הספורט. משפחת עופר סייעה לממן את בניית האצטדיון בחיפה בתמורה לכך שיישא את שמו של האב המנוח. על-פי ההערכות, מדובר בתרומה של כ-25% מעלות ההקמה, ובמלים פשוטות יותר: חוצפה ממדרגה ראשונה.

זו לא היתה הפעם היחידה שהטייקון התעקש להתנות תרומה בכבוד אישי: עופר, כוכב סרטו התיעודי מכה הגלים של מיקי רוזנטל, "שיטת השקשוקה", התנה ב-2005 תרומה לאגף חדש של מוזיאון תל-אביב בשינוי שמו של המוזיאון כולו, כך שייקרא על שמו שלו ועל שם אשתו. עיריית תל-אביב אישרה, אבל הלחץ הציבורי הכריע ועופר נסוג מדרישתו – וגם מהתרומה.

זיהום האוויר בחיפה וסביבותיה עלה לכותרות לפני כחודש. החצים כוונו אל משרדי הממשלה המהססים, ראש העיר המתחסד והמזהמים המיתממים. התרחבותה של המחאה גם ליציעי האצטדיון הנושא את שם הטייקון המנוח היא הוכחה לכך שיש לה פוטנציאל ציבורי משמעותי הרבה יותר. התקשורת לא יצאה מגדרה, בלשון המעטה.

"אזעקת שווא ב'סמי עופר'", ynet

בעת קיומו של המשחק בשבת, רוב האתרים דיווחו בזמן אמת על המחאה המקורית – למעט ynet, שהתעטף בשתיקה תמוהה. השתיקה ב-ynet הופרה לטובת אירוע מינורי שגרתי במיוחד, בחירה שמלמדת לא מעט על סולם העדיפויות והאינטרסים הרוחשים הידועים: מערכת האזעקה של האצטדיון המתריעה מפני שריפה החלה לפעול לפתע לקראת סיום המשחק, והאצבע האוטומטית של האתר נשלחה מיד לאגף הכותרות: "אזעקת שווא על שריפה נשמעה ב'סמי עופר'".

מעבר לתמיהה שבבחירה לדווח על אירוע כה זניח – כה זניח עד שקשה שלא לחשוב שאולי השתמשו בו כמסך עשן להסתרת האירוע החדשותי האמיתי, והנפיץ יותר, והוא מחאת האוהדים – תמוהה הבחירה להקיף את המלים "סמי עופר" במרכאות. האצטדיונים בלומפילד, טדי או וסרמיל אינם זוכים לכבוד הזה.

בהמשך הערב החליטו ב-ynet להתייחס בכל זאת למחאת האוהדים, בסיומה של ידיעה על מכבי חיפה, תוך מסגור עוין ומכליל: "בקבוצה לא אהבו את דגל הפריסה באצטדיון של ארגון גרינפיס נגד סמי עופר וזיהום האוויר בחיפה". הידיעה לא הסבירה מדוע "במכבי חיפה" "לא אהבו" את האקט המחאתי. האם התאכזבו מאיכות הקריקטורה, או מכך שהצבע הדומיננטי בכרזה היה סגול? ואולי ביקשו באתר לשמש שופר של הנהלת הקבוצה המתרפסת בפני המשפחה העשירה ובפני ראש העירייה יונה יהב, שבין תושבי העיר יש הרואים בו משרתם של טייקונים?

יידע כל טייקון שמנסה לקנות לעצמו שם טוב וכסת"ח לעוולותיו נגד הציבור תמורת השקעה פעוטה שנגמרו החגיגות. איצטדיון "סמי עופר"? אמרו מעתה: "האיצטדיון העירוני בחיפה"

בתוכנית סיכום העונה בערוץ הספורט באותו ערב דיווחו על האירוע בארשת חשיבות, באתר "הארץ" פירסמו, כצפוי, תצלום גדול, וגם ב"וואלה" וב"ידיעות אחרונות" נתנו משקל מסוים לסיפור. בלטו בהתעלמותם מדורי הספורט של "ישראל היום" ו"מעריב". בעוד שאת ההתעלמות של "ישראל היום" אפשר להבין על רקע הרגישות של בטאון רה"מ למשפחת עופר, המחזיקה בכיל ושרויה במו"מ לפתרון המשבר עם עובדי המפעלים, לא ברור למה "מעריב" החדש בחר לספק תיאור של המשחק הלא חשוב הזה, כולל פירוט מהלכי השערים וציונים, בלי להזכיר כלל את המחאה.

כרזת המחאה של אוהדי מכבי חיפה היתה סיפור עיתונאי טוב, שמעניין היה להרחיב בנוגע אליו, כולל לברר למשל מדוע מיהרו המאבטחים לסלק את המטרד המשובח מן הבחינה האזרחית, מה יחסם של האוהדים לאירוע, האם יהיה לו המשך, מי משך ואולי עוד ימשוך בחוטים שלו ועוד. אבל עד שתקשורת הספורט תפסיק להפיק מבין שורותיה בעיקר כתבלבים, נסתפק בתגובה מינורית, כמעט טכנית: שתחדל לאלתר מלאזכר שוב ושוב את שמות הטייקונים שקנו איצטדיונים בדמים.

יידע כל טייקון שמנסה לקנות לעצמו שם טוב וכסת"ח לעוולותיו נגד הציבור תמורת השקעה פעוטה שנגמרו החגיגות. איצטדיון "סמי עופר"? אמרו מעתה: "האיצטדיון העירוני בחיפה". זה יהיה סיבוב כביסה ראשון לתודעה העיתונאית המורעלת, וצעד ראשון של התקשורת לעבר אדוניה האמיתיים, קרי האוהדים והצופים.

ידועים בציבור

בעוד שהסיפור העסיסי על אייל ברקוביץ' שעזב את הבית ועומד להתגרש לא פורסם ב-one, לא היסס צהובון הספורט של ישראל להתפלש עד צוואר בסיפור דומה בכיבובו של מי שאינו ידיד האתר. תביעה שהוגשה נגד הכדורסלן ליאור אליהו מצד הידועה שלו בציבור זכתה לידיעה שהתפרסמה באתר ביום שישי האחרון, ובה פורטו רוב סעיפי התביעה הנזעמת מצד בת-הזוג לשעבר.

התביעה הוגשה בבית-המשפט לענייני משפחה, שלפי החוק, על הדיונים בו להתנהל בדלתיים סגורות, ולא מעל במות תקשורתיות. אלא שהעניין הפעוט הזה נדחה במקרה הזה על-ידי האתר, שחרת על דגלו את הרכילות כערך עליון. תמונה משותפת של שני פרקליטיה החרוצים של התובעת, בחיוך מקיר לקיר, רמזה כי המידע לא הושג בתחקיר עיתונאי מאומץ. אפשר לדמיין כי חיוכים דומים נרשמו גם ב-one למראה דג הרכילות השמן שנחת על שולחנם ושאותו מיהרו לשתף עם קוראיהם.

פנינו בשאילתא להנהלת בתי-המשפט: האם הפרסום ב-one חוקי? הדוברת שירלי קורן הגיבה: "לפי החוק, יש פה הפרת איסור פרסום, במיוחד לאור העובדה שמפורסמים שמות. מניחה שעורך-דינו של הנתבע יכול לעשות משהו בנדון".

לתגובות: yegerm9@walla.co.il