בין חיים לחיים

"נכנסו לסל: הפלות לנשים בגיל 20–33, טיפול נגד דחיית כבד מושתל, תרופות נגד שבץ מוחי וטרשת נפוצה. מחוץ לסל: תרופות לסוכרת ופרקינסון. חולה סוכרת: ב-6 שנים הוצאתי 20 אלף שקל", כך תימצת "ידיעות אחרונות" את החלטות ועדת סל הבריאות ב-31.12.13. גם היום, בדיוק שנה אחרי, יש תרופות שנכנסו ויש תרופות שנותרו מחוץ לסל: הפעם, על-פי "ידיעות" של הבוקר, שליש מתקציב הסל (העומד על 300 מיליון שקל) יוקדש לטיפול מציל חיים בהפטיטיס סי, הסוג השכיח ביותר של הצהבת הנגיפית, ובין הזוכים להקלה ברכישת תרופות יהיו גם חולי וחולות מלנומה ולוקמיה, סיסטיק פיברוזיס, קרוהן וסרטן השד. חברי הוועדה, על-פי כותרת המשנה ב"ידיעות", נאלצים לבחור גם השנה "בין חיים לחיים". וכמובן גם בין יצרני וספקי תרופות.

הידיעות על החלטת הוועדה מופיעות בכל העיתונים. ב"ידיעות", על-פי הנוהל המקובל, מבליטים את ההיבט האישי, שהוא לשיטת העיתון גם ההיבט האנושי. שלושה מדגימים את פירות ההחלטה השנתית: חולה הפטיטיס סי גנוטייפ 1 בשלב מתקדם שזכה לתרופה, האומר: "אני שמח כמובן, אבל מצד שני קשה לי כי חולים אחרים בהפטיטיס סי מסוג אחר לא יקבלו את התרופות שהם צריכים"; מושתל כבד האומר: "התרופה שקיוויתי לקבל מעלימה את הווירוס, אבל לצערי לא אקבל אותה בשנה הקרובה"; וילדה שהיא "בסך-הכל בת 6.5" (מנין הנוהג העקום שפשה בעיתונים לציין את הגיל בשברים עשרוניים?), הלוקה בשיתוק מוחין ואינה מסוגלת לדבר וזקוקה למחשב תקשורת מיוחד. אותו מחשב לא אושר בשנה שעברה, אך השנה החליטה הוועדה להכניסו לסל. "זו מתנה ענקית", אומרת אמה של הילדה. גם השנה יתאכזבו חולי הפרקינסון לגלות שתרופה מתקדמת האמורה לאזן את מחלתם לא אושרה בגלל עלותה הגבוהה (מחיר התרופה במכפלת מספר הזקוקים לה, יש להניח).

"למרות הניסיון לשווק את החלטת הוועדה כהישג, רשימת הטיפולים שלא זכו להיכנס השנה לסל ארוכה וכוללת עשרות רבות של תרופות וטכנולוגיות שהוגדרו כחיוניות. גם התרופות שהוכנסו בסופו של דבר לסל יינתנו, בחלק מן המקרים, רק למיעוט החולים הזקוקים לה, בהתאם למגבלות הנוקשות שנקבעו על-ידי חברי הוועדה, בגלל המחסור התקציבי", כותבת שרית רוזנבלום בטקסט פרשני לצד דיווחו של ירון קלנר. "התוספת התקציבית השנתית לסל הבריאות עומדת כיום על פחות מאחוז אחד מעלות הסל כולו, בעוד שברוב המדינות המפותחות שיעורה יותר מכפול, נתון שהוכר כאחראי משמעותית להארכת תוחלת החיים ושיפור בריאות האוכלוסייה באותן מדינות".

"לפי הערכות שונות, השחיקה הרב-שנתית המצטברת בתקציב הסל מגיעה כיום לכ-4 מיליארד שקל. מדובר במחדל קשה, שנמשך מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי לפני 20 שנה", כותבת רוזנבלום, ועוברת לביקורת ישירה על הקברניטים של היום: "איש מחברי הוועדה לא פצה פה נגד הסלקציה הרפואית הקשה [...] לא זעק את זעקת החולים או התפטר בהפגנתיות. כולם יישרו קו עם אילוצי התקציב המביש. לא רק חברי הוועדה שתקו. גם קברניטי משרד הבריאות לא התרעמו במחאה על העוול שנעשה לציבור החולים. 'אנחנו מבקשים סליחה מכל מי שלא יכולנו לסייע לו', אמר מנכ"ל המשרד, פרופ' ארנון אפק, במסיבת העיתונאים. אבל ההתנצלות הזאת חסרת משמעות, כי בפועל לא עשה משרד הבריאות ניסיון כלשהו לשנות את רוע הגזירה. לא התקומם, לא הזהיר, לא התריע".

ההחלטות הרות הגורל הללו יישכחו בעיתוני המחר, שבהם אנשים אחרים יברכו או יזעמו על החלטות אחרות גורליות בנושאים אחרים. אתמול, כך דיווח "ידיעות", אירעה דרמה בדיוני ועדת סל הבריאות, כאשר אדם הסובל מבעיית מעיים קשה התפרץ לחדר הדיונים של הוועדה והתחנן על חייו: "אני מחובר לאינפוזיה 12 שעות ביממה, בכל שנייה שעוברת נגמרים לי החיים". היום, אולי, ישתנו חייו הודות לאישור התרופה שתסייע לחולי קרוהן. אבל בינתיים האיש ההוא נעלם מחיינו. הוא כבר סיפור של אתמול.

שי ניב מציין ב"גלובס" כי "כמו בכל שנה, מספרם של המאוכזבים גדול מזה של המברכים. זה קורה משום שרק 10% מהתרופות שהוגשו לוועדה אושרו בסופו של דבר, בשל מגבלת התקציב שאינה עומדת בקצב ההתפתחות הטכנולוגית של שוק התרופות. במערכת הבריאות ובמערכת הפוליטית הזכירו היום את הצעות החוק שנדחו בעבר לקביעת תוספת קבועה של 2% בשנה לתקציב סל התרופות, מה שאמור היה להגדיל את התוספת השנתית פי 2 ויותר".

עמית תומר חתומה ב"מעריב" על כפולת עמודים בנושא, עידו אפרתי ב"הארץ", ומיטל יסעור-בית-אור ב"ישראל היום". בכל הכתבות ניתן למצוא מידע דומה, המבוסס על מסיבת העיתונאים שקיימו אתמול מנכ"ל משרד הבריאות ויו"ר הוועדה. בכל כתבה הובאו דבריהם של המאושרים והמאוכזבים. נראה כי כדי לשמוע על התפתחויות בנושא, ניאלץ להמתין בסבלנות לתחנה הבאה, שאליה נגיע ככל הנראה ב-31 בדצמבר 2015.

התפטר בהשוואה למי

"דרעי מצא את עצמו במצבו של אותו פוליטיקאי צרפתי רב-נכלולים שגם כשהשיב את נשמתו לבוראו, היו שפיקפקו ותהו למה הוא באמת מתכוון", כותב יוסי ורטר בטור פרשנות ב"הארץ". "לא יעזור לדרעי שהתפטר אמש מהכנסת: עד שאורלוגין יקרא חצות ביום האחרון להגשת רשימות המועמדים, איש לא יאמין שאקט פרישתו מהחיים הפוליטיים בגלל קלטת בועטת אחת הוא סופי, חתום ונעול".

כדי להציע מאזן שיקול רציונלי, נדרשות נקודות אחיזה במציאות, איזשהו "קבוע". מקרים שניתן להשוות אליהם, למצוא מקבילות, לחפש משתנים. לא בכדי ניתנה לטורו של ורטר הכותרת "חכמי תורת הכאוס". ש"ס היא מפלגה שמרוב ספינים, בלופים ואחיזות עיניים, איבדה כל אחיזה במציאות (למעט אחיזתה במציאות המדומה שמעבירים אלינו עמודי העיתונים ומהדורות החדשות). עכשיו מחפשים הפרשנים קצות חוט בבלגן ומנסים להפעיל היגיון במקום שאין לצפות למצוא בו ולו לגרגיר אחד של החומר הנדיר. דרעי של היום נראה כתאומו וגם כהיפוכו הגמור של השר הקדמון אברשה שריר: את ההוא קנו בתרגיל מסריח, את זה קונים במצוות שמים. העצוב הוא שלא התבגרנו מאז שנות ה-80 והזעקה "שוב הביתה!" שוב מהדהדת בזירה הפוליטית העגמומית שלנו.

נטרול ריחות רעים

עמוס הראל וגילי כהן מתייחסים להקלטות שפירסם בבוקר אתמול יואב זיתון באתר ynet: "בפרשת [גדוד] צבר, הורה [הפצ"ר, האלוף דני] עפרוני לחקור באזהרה במצ"ח את [המח"ט עופר] וינטר בחשד לטיוח הטענות נגד המג"ד, אך זמן קצר לאחר מכן החליט על סגירת התיק הפלילי נגד המח"ט (החקירה הפלילית נגד המג"ד [סא"ל לירן] חג'בי נמשכת עדיין ועשויה להסתיים בהעמדה לדין). החלטת עפרוני באשר לווינטר עוררה ביקורת קשה בדרגי השדה, אבל זה היה רק הקדימון. בתקופת הרמטכ"ל הנוכחי, בני גנץ, נהנה עפרוני מחופש פעולה מלא, בלא התערבות בהחלטותיו. שיקול הדעת העצמאי שהפגין העלה אותו על מסלול התנגשות עם המפקדים, ששיאו מגיע כעת. המתח האמיתי בין הפרקליטות למפקדים נוגע לחקירות 'צוק איתן', שפרשת יום שישי השחור בראשן. עכשיו מתנהל לעינינו קרב רפיח השני. הוא מתרחש במסדרונות המטכ"ל ובזירה התקשורתית, לא בשטח. אפשר להעריך שזה אחד הטיעונים שמבקש לבסס מי שהדליף את הקלטות רשת הקשר דווקא כעת: מי מעז לחקור מפקדים גיבורים כאלה ועל סמך אילו האשמות?

"עופר וינטר, בשלב זה כך נראה כבר בניגוד לרצונו, ממשיך לעמוד בלב הסערה הזו. מחנה גדול רואה בו גיבור לאומי. מחנה אחר ממתין לכל מעידה שלו. וגם התקשורת היא שותפה פעילה למהומה סביב מגנט הכותרות מגבעתי. כשמבקשים לצפות בסרט הווידיאו שערכו ב-ynet ובו מובאות הקלטות הקשר, עולה קודם לכן פרסומת. הפרסומת (במקרה, לתחבושות הגייניות) מבטיחה '100% הגנה ונטרול ריחות רעים'. לא יכולנו לנסח זאת טוב יותר.

"שאלת החקירות, הן בגדוד צבר והן בפרשות עזה השונות, עמדה ברקע כנס הפורום המבצעי של צה"ל, שבו השתתפו כל מפקדי היחידות מדרג הגדוד ומעלה, אתמול, ואשר יוחד ללקחי המלחמה בעזה. גנץ אמר בנאומו בכנס כי גם המפקד המבצעי הנועז והמצטיין ביותר, 'אפילו מישהו כמו מאיר הר-ציון', חייב לעמוד בסטנדרטים הערכיים שקובע הצבא. אחר-כך הבהיר כי הציטוט המפורסם של דוד בן-גוריון, 'תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך', חל מבחינתו גם על גורל הבנות החיילות. דבריו הישירים של הרמטכ"ל, כמו פרסום ההקלטות הבוקר, מחזקים את ההערכה כי הדיון בפרשיות גבעתי, השונות מאוד זו מזו, עוד רחוק מלהסתיים".

בשורות (1)

כל העיתונים בישרו בהבלטה על תפוגת הזיכיון של ערוץ 10 והעלו השערות בדבר עתידו המיידי. לפחות כמה מהם הספיקו לעדכן את הקוראים בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי זכיונו של ערוץ 10 יוארך לחצי שנה בתנאי רישיון ושידורי הערוץ יימשכו כסדרם.

גולשי "וואלה" הבוקר מתבשרים על-ידי כתב המדיה דוד אברהם: "היועץ המשפטי הנחה את הממשלה לקדם הצעת חוק להארכת הזיכיון בתנאי רישיון, ועד לסיום החקיקה הזמנית של הזיכיון יימשכו שידורי הערוץ כסדרם". על-פי אברהם, מאחורי החלטת היועץ המשפטי עומדים מגעים אינטנסיביים של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, בראשות היו"ר אווה מדז'יבוז' והיועצת המשפטית הילה שמיר, אל מול גורמים בלשכת ראש הממשלה ומשרדי האוצר, התקשורת והמשפטים. "ההחלטה התקבלה לאחר דיון ראשון שנערך בנושא בהשתתפות ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו בקריית-הממשלה. מתחת לבניין, באותה שעה, הפגינו אנשי ערוץ 10 וקראו להעניק לו רשיון שידורים ארוך טווח", מדווח אברהם.

בשורות (2)

כותרת ראשית ב"הארץ": "מפלה לעבאס: ההצעה לסיום הכיבוש נדחתה במועצת הביטחון". כותרת המשנה: "רק 8 מדינות הצביעו בעד ההצעה הפלסטינית, וארה"ב לא נדרשה להטיל וטו". מבין 15 המדינות החברות במועצה, 8 הצביעו בעד ההצעה: צרפת, רוסיה, סין, ארגנטינה, צ'ילה, צ'אד, ירדן ולוקסמבורג. נגדה הצביעו 2: ארצות-הברית ואוסטרליה. נמנעו 5: בריטניה, דרום-קוריאה, ליטא, רואנדה וניגריה.

ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי בעת ההצבעה שהו שגריר ישראל לאו"ם רון פרושאור וסגנו דוד רוט בירושלים. הם באו ארצה כדי להשתתף בכנס שגרירי ישראל לארגוני האו"ם השונים. הכנס אמנם תוכנן לפני חודשים, אך היתה סבירות גבוהה להצבעה במועצת הביטחון עוד השבוע. "זו חלמאות מושלמת", אמר פקיד ישראלי בכיר.

בשורות (3)

הדלק יוזל הלילה ב-63 אגורות; ליטר בנזין יעלה 6.27 שקלים, המחיר הנמוך זה חמש שנים. עם זאת, מציין אבי בר-אלי ב"דה-מרקר", שיעור המס הנגבה על דלק זינק לכ-64% מהמחיר לצרכן, מצב שהביא לבליעת מרבית ההוזלה בדרך לכיסו של הנהג הישראלי.

בשורות (4)

כל העיתונים מדווחים כי גופות וחלקי מטוס אייר-אסיה המלזי נמצאו בלב ים, במרחק כ-10 ק"מ מן הנקודה שבה שידר המטוס הנעדר את האות האחרון. כך ניצלו צרכני התקשורת בעולם מגל נוסף של תיאוריות קשר וסיפורי כוחות על-טבעיים. אמנם שלושה מטוסים מלזיים אבדו בשנה שחלפה, אבל עכשיו ברור לחלוטין שלשני המקרים האחרונים (הנוכחי וקודמו, שהופל על-ידי טיל בשמי אוקראינה) אין כל קשר למקרה של טיסה MH370, שאבדה בדרום האוקיאנוס ההודי. ולסיכום סופי: צירוף מקרים טרגי, שאין כל קשר בין מרכיביו.

בשורה לאנשי קק"ל

"קק"ל שוב חמקה והיא לא תוכפף למבקר המדינה", מדווח שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט", וזו גם כותרתו הראשית של הכלכלון. "הצוות המיוחד שהקים ראש הממשלה כדי להגיע להסכמות עם קק"ל על הכפפתה לביקורת התפזר ללא תוצאות. המשמעות היא שהקרן, המנהלת קרקעות ציבור ששוות יותר מ-6 מיליארד שקל, תמשיך ליהנות מחיסיון כמעט מוחלט על התנהלותה".

אנשי החושך

ליאור גוטמן מביא ב"כלכליסט" את רשימת האנשים "שלא אכפת להם שתשבו בחושך". אתמול פסק בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה שעובדי חברת חשמל לא יוכלו לשבש את אספקת החשמל לאף אחד מלקוחות החברה, "ובכך הוכיח שהוא המבוגר האחראי האחרון במשק החשמל המתבוסס בבלגן של עצמו". הבלגן בחברה, שאנו נוטים לשכוח כי היא בבעלות ממשלתית כמעט מלאה (99.85%), הוא בכל הרבדים. המנכ"ל עומד לפרוש וטרם הוקמה ועדת חיפוש למחליפו, המשנה למנכ"ל עצור בחשד שקיבל שוחד מסימנס להטיית מכרזים, הדירקטוריון משותק והוועד מאיים בהשבתות שישתקו את המשק.

הנה רשימת האחראים לכך, על-פי הכתבה: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלא קידם את הרפורמה במשק החשמל (סירב להגיב); שר האנרגיה סילבן שלום, שלא נלחם למימוש הרפורמה בחברה, שאותה יזם (סירב להגיב); יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן, שלא עידכנה את תעריף ההולכה מ-2002, מה שפגע בהכנסות (תגובתה: "הנושא בטיפול"); מנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב, שהורה על צעדי ייעול ללא שת"פ עם הוועד, שהובילו לפיצוץ (סירב להגיב); יו"ר חברת החשמל יפתח רון-טל, שנכשל בייצוג הכספי של החברה, שחבה 70 מיליארד שקל (סירב להגיב); המשנה למנכ"ל חברת החשמל יאשה חאין, היושב במעצר; יו"ר ועד עובדי חברת החשמל דוד (מיקו) צרפתי, שחרף הוראת בית-המשפט לוועד העובדים להפסיק לשבות, אחראי לכך שהשיבושים נמשכים (סירב להגיב); ועשרת חברי דירקטוריון החברה שנמנעו מלכפות על הנהלת החברה צעדים לאיזון מצבה הפיננסי: ורדה סאמט, אריה רפפורט, גדעון פרנק, מרדכי בן-עמי, זיו רייך, יפה ויגודסקי, אופיר בשן, יהודה אדלר, רחל דון-יחיא, ראיק אבו-ריש (כל אחד מהם בתורו סירב להגיב).

כספים בחשיכה

בטורה "בתוך הכסף", במוסף "דה-מרקר", כותבת מירב ארלוזורוב על המקרה האחרון של רצף העברות הכספים בתוך הקואליציה. הפעם מדובר בבקשה חריגה להעביר 13 מיליון שקל לבניית מרכז מבקרים באזור התעשייה ברקן שבשטחים. "לבעייתיות הרגילה של ריבוי ההעברות האלה בשבועות האחרונים של השנה, נוספה הפעם הרגישות המיוחדת של תקופת בחירות". זאת, לצד חשדם של חברי-כנסת מהאופוזיציה שהעברות סוף השנה הללו ישמשו את הממשלה לקניית קולות פוליטיים.

ארלוזורוב מזכירה את התקרית שהתחוללה בהקשר זה בוועדת הכספים של הכנסת. ח"כ סתיו שפיר (העבודה) הטיחה ביו"ר הוועדה ניסן סלומיאנסקי (הבית-היהודי) כי שיקר כאשר טען שהיועץ המשפטי לממשלה אישר את העברת הכסף בתקופת בחירות וכי מדובר בהעברה תקציבית שמטרתה לסייע "לחבריך בפריימריז". סלומיאנסקי הודה בהמשך שטעה בדבריו ואף התנצל על כך. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט העליון סלים ג'ובראן, עצר בהמשך את העברת הכספים ודרש תשובות אישיות בעניין מסלומיאנסקי ומראש הממשלה.

בהזדמנות זו מציגה ארלוזורוב פירוט מסמך העברות תקציביות בין משרדי הממשלה, כפי שפורטו בהחלטת הממשלה מס' 2088, מהתאריך 7.10.14 [הרבה לפני הודעת נתניהו על פיטורי השרים לפיד ולבני ועל כוונתו "ללכת בהקדם לעם", שניתנה ב-2.12.14]:  125 מיליון (שקל) מיזמים ותמיכות שונות בתחומי הציונות, החינוך, ההתיישבות והדמוקרטיה; תמיכות בפעולות חברתיות שונות ובפעולות עם אזרחים ותיקים; 100 מיליון לעידוד התיישבות ופיתוח פריפריה; 40 מיליון לעידוד עלייה; 40 מיליון לחיזוק השלטון המקומי; 40 מיליון למימון פיתוח, בינוי ותיירות במרחב הכפרי; 30 מיליון לסיוע לרשויות המקומיות ביהודה ושומרון; 30 מיליון להקלה בנטל תשלומי הורים למימון שכר לימוד במוסדות התיכוניים; 30 מיליון לסיוע בשכר דירה לעולים; 25 מיליון שקל למימון פעולות שונות בנושאי שנת השמיטה ושירותי דת שונים; 25 מיליון לפעילות בתחום חיזוק הזהות היהודית והגברת השיח בחברה הישראלית ובעם היהודי בישראל ובעולם; 20 מיליון לקידום המאבק בגזענות, השוויון והדמוקרטיה בחברה הישראלית; 20 מיליון לייצוג משפטי לנשים וקטינים נפגעי עבירה; 5 מיליון שקל לחיזוק ירושלים.

בסך-הכל אושרו בהחלטת ממשלה זו 530 מיליון שקל לפעולות כוללניות, כמה מהן עמומות, שנחיצותן אינה ברורה ותועלתן אינן מדידה. כמתברר מדי פעם מחדש, פרויקטים עמומים יכולים לשמש מסווה לפעילות פוליטית אסורה ובמקרי קצה אף לשחיתות שלטונית. כזכור, סך העלות של סל התרופות הקיים היא 300 מיליון שקל, וסכום יפה כמו זה שאושר בהחלטה 2088, עשוי לאפשר אופטימיזציה במימון התרופות מצילות ומאריכות החיים לחולים הנזקקים.

בכליון עיניים

מהמורה נוספת בסאגה הבלתי נגמרת של הרכבת הקלה הונחתה השבוע, עם מעצרו של [אלכס ויז'ניצר] יו"ר חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים – בחשד למרמה ולתיווך מתן שוחד, כחלק מפרשת השחיתות של ישראל-ביתנו". כך כותבת בעמוד הדעות של "גלובס" דניאל דותן: "החברה שאחראית לתכנון וליישום הרכבת הקלה בתל-אביב בארבע השנים האחרונות הוכיחה בפעם המי יודע כמה כי היא בלתי ראויה לפרויקט הזה, מיזם שכל תושבי גוש דן מחכים לו בכליון עיניים. הפעלת הרכבת, שתוכננה ל-2017, נדחתה שוב ושוב וכיום היא מתוכננת-מיועדת לשנת 2022 או אולי אף ל-2025".

ענייני תקשורת

עובדי ערוץ 10. "מה האווירה בקרב העובדים?", נשאל מתן חודורוב, המכהן גם כיו"ר ועד עובדי ערוץ 10, בראיון שפורסם אמש ב"גלובס". חודורוב משיב: "הם מוטרדים מאוד. יש תחושה שבסוף הערוץ תמיד ניצל, ואולי יש גם שחיקה מסוימת מן האיומים החוזרים ונשנים לסגירתו. מצד שני, יום וחצי לפני החשכת המסך, מפלס המתח עולה. צריך לזכור שחוץ מקומץ טאלנטים, ערוץ 10 מורכב מיותר מ-400 עובדים שמרוויחים סביב השכר הממוצע במשק. אם הם ייפלטו למעגל האבטלה, תתעורר בעיה חברתית קשה, ועוד לא דיברנו על אלפי עובדים שמועסקים על-ידי ספקי הערוץ, או על עובדים בכלי תקשורת אחרים שיספגו פגיעה בשכרם כתוצאה מהצפת כוח האדם. זה מדיר שינה מעובדים רבים, ובשלב הזה כבר אין טעם להכחיש שרוב שיחות המסדרון לא עוסקות בבחירות, אלא במצב של הערוץ ובסיכויים להציל אותו".

כמה עיתונאים נהרגו? "וואלה" מדווח היום כי 118 עיתונאים נהרגו השנה בעולם בעת מילוי תפקידם. מקור המידע הוא ארגון IFJ, הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים. לפי ההודעה, בשנת 2013 נהרגו 105 עיתונאים. לפני שבועיים דיווחנו כאן כי לפי נתוני עיתונאים-ללא-גבולות, RSF, נהרגו 66 עיתונאים מקצועיים בלבד. לפני שבוע דיווח ynet על-פי ארגון CPJ, הוועד להגנת עיתונאים, כי לפחות 60 עיתונאים נהרגו בעולם ב-2014.

מה מקור ההבדל בין נתוני הארגונים? בדרך כלל הפערים נובעים מן ההבדלה בין עיתונאים מקצועיים לתומכי עיתונות כגון נהגים, מתורגמנים ומתווכים. הבעיה היא שגם ההגדרה מיהו עיתונאי אינה מוסכמת על כל הארגונים. האם מדובר בעיתונאי בעל תעודה, המייצג ארגון עיתונות רשמי, או בעיתונאי עצמאי (פרילנסר), בספק שירותי עיתונות (סטרינגר), או בסתם אדם שמדווח מיוזמתו מזירת אירוע כלשהי?

על מקרה של עיתונאי שהיה "גם וגם", כלומר גם עיתונאי וגם חבר ארגון ג'יהאדיסטי, דיווחנו אתמול כאן. מי שרוצה לדעת בדיוק כמה עיתונאים ואילו סוגי עיתונאים ותומכי עיתונות נהרגו, יצטרך לתור אחר הגדרות מדויקות יותר באתרי ארגוני ניטור העיתונות עצמם.

"גלובס" מבהיר. "בכתבה שפורסמה אתמול בערב שולב ארגון 'השומר החדש'. ברצוננו להבהיר כי ארגון 'השומר החדש' איננו קשור לפרשיות הנחקרות בעניין ישראל-ביתנו. אנו מתנצלים אם הובן אחרת", מודיע "גלובס" בתחתית עמ' 3.