כצופה ותיקה של תוכנית הטלוויזיה "תיק-תקשורת" ציפיתי בסקרנות למנחה החדש, דוד גלבוע. ראיתי את שתי התוכניות הראשונות, והתאכזבתי. אחד התפקידים החשובים של תוכנית זו, כפי שאני סבורה כצרכנית תקשורת, הוא להצביע על תופעות פסולות בתחום.

בתוכנית הראשונה היה עיסוק נרחב בהתגוששות הפרסומית של חברות כרטיסי האשראי עקב הנפקת הכרטיס החדש "ויזה אלפא". כצופה בתוכנית תקשורת, לא מצאתי עניין בנושא הפרסומי הטהור. לעומת זאת לא מצאתי התייחסות לבעיה האמיתית של אותו מסע פרסומי. הבעיה האמיתית שהיה צורך לזעוק עליה ולטפל בה היא הופעת גדעון רייכר, המגיח אלינו מכל אמצעי התקשורת ומפרסם את הכרטיס החדש.

מר רייכר העלה לשיאים חדשים את חומרת העבירה האתית של השתתפות עיתונאי במסע פרסום. חמורה מכל היא העובדה שהוא זכה בחוזה השמן בשל היותו במשך שנים מעורב במדורי צרכנות כגון "כלבוטק" וכן מדור דומה ב"ידיעות אחרונות", עד לא מזמן. גם היום הוא ממלא תפקיד עיתונאי מובהק בתוכנית אקטואליה יומית בגלי-צה"ל.

מר רייכר הצטרף לעיתונאים אחרים נוספים: מיכה פרידמן, מנחה "תיק תקשורת" לשעבר - מפרסם דירות; יעל דן - תרופות ומוצרי בריאות; רפי רשף - בנק; גבי גזית - מכוניות; רפי גינת - רשת לממכר מכשיר חשמל ביתיים...

עיתונאים העוסקים בפרסום מאבדים את היושר המקצועי שלהם, בגלל אפשרות של ניגודי אינטרסים, פוגעים קשות במקצוע כולו ובכך גם בעיתונאים אחרים.

הכותבת היא עובדת לשעבר במכון וייצמן

גיליון 17, נובמבר 1998