כאשר עיתונאים כותבים בעיתון הם מצוידים באותה הטענה: אנחנו בסך-הכל מדווחים, אנחנו רק כלי שדרכו מועבר מידע. גם הפרשנים טוענים שהם מפרשים את המציאות בהתאם למקורותיהם, הבנתם ונסיונם. הם לא מוטים. אם פעם בירח כחול עולה חשש לניגוד אינטרסים, יש לעיתונאים מכשיר שבאמצעותו הם מנטרלים את הביקורת. קוראים לו "גילוי נאות".
גילוי נאות זה באמת דבר נחמד. הוא מציג בפני הקורא את מפת האינטרסים ואומר לו, "כאשר אתה קורא אותי, קח בחשבון שייתכן שאני סובל מניגוד אינטרסים, ייתכן שאני מדבר מפוזיציה שהיא לא הפוזיציה הרגילה שלי, כלומר האובייקטיביות המלאה שבדרך כלל שורה עלי". זה נחמד וזה יאה ונאה ובאמת שכל הכבוד לכולם, אבל נשאלת השאלה, מדוע עיתונאים רבים כל-כך מכניסים את עצמם למצב הזה מלכתחילה?
לפני שבועיים כתבתי על הסקירה החיובית שקיבל עברית, המכשיר מבית ידיעות-אחרונות, והתפרסמה בעיתון שבצירוף מקרים מדהים נקרא גם הוא "ידיעות אחרונות". בשבועיים האלה הצטרף ynet, אתר האינטרנט של קבוצת העיתונות, ידיעות-אחרונות שמה, אל החגיגה ופירסם טקסט לגמרי לא משוחד שסוקר את המכשיר (הייתי יכול להישבע שכאשר הטקסט עלה לראשונה, המכשיר זכה לציון של חמישה כוכבים מבין חמישה כוכבים אפשריים. כעת, בכל אופן, הוא זוכה רק לארבעה).
לא נורא. בסוף-השבוע הופיע במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" טקסט של רענן שקד שכותרת המשנה שלו היא: "רענן שקד נהנה להתכרבל במיטה עם הקורא האלקטרוני העברי הראשון". שקד מודע היטב למצב הבלתי אפשרי שנקלע אליו, ולכן הוא פותח את הטקסט באופן הבא: "לא, בכלל לא הכניסו אותי למצב מביך כשהעבירו לידי את עברית, הקורא האלקטרוני החדש שמפיץ עיתון-האם שלי בשיתוף סטימצקי וניופאן, וביקשו שאכתוב בדיוק את מה שאני חושב. כלומר, שלא ייראה כאילו אני עובד פה או משהו".
כל הכבוד לרענן. לא שזה מפריע לו להתלהב מיצירת המופת שנקראת עברית. אגב, אם תשאלו את דעתי, אני לגמרי מאמין לו. אני ממש מאמין לשקד כאשר הוא כותב שמדובר במכשיר נוח, פשוט, יעיל ומהנה. אני באמת חושב שזו דעתו. אבל למה הוא היה צריך את זה? למה הוא היה צריך את ההקדמה המסורבלת הזו שתקרוץ לקורא עם גילוי נאות מגושם שכל מטרתו היא לנסות להתנצל על עצם העובדה שהוא כותב על מוצר שאין שום סיכוי שהוא יכול להיות באמת אובייקטיבי ביחס אליו (ואולי כן, אבל אז לך תדע אם יפרסמו את דבריו).
החלטתי להימלט למקבילה מבית "מעריב", המוסף "תרבות". בעמוד הראשון של המוסף כותב אביעד פוהורילס, ממוסף הספורט של "מעריב", שהוא ממש שמח שהמונדיאל חזר לרוממה, כלומר לערוץ הראשון. "לעומת ערוץ 10 החולני, שמנסה עדיין להתייצב על רגליו ועדיין מלקק את פצעיו מקניית שידורי משחקי הכדורסל שלא הובילו אותו לשומקום, דווקא ברוממה מנסים לגלות סימני חיים, ואני בעדם". כל הכבוד לפוהורילס; מישהו צריך להיות בעדם. בתחתית הטקסט נכתב: "הכותב ישמש פרשן באולפן גביע העולם בערוץ 1".
למה, למה היית צריך את זה, אביעד? למה זה טוב? אני מאמין לך, בחיי שאני מאמין לך שזו דעתך. אני משוכנע שאם המונדיאל היה מגיע לערוץ 10 ולא לערוץ הראשון ובמקרה היית מוזמן לשמש פרשן באולפן ערוץ 10, עדיין היית כותב בעיתון שלך שערוץ 10 הוא ערוץ חולני. בחיי שאני מאמין לך. אבל למה היית צריך לכתוב את הטקסט הזה? מה זה הוסיף לך?
בערב זיפזפתי לתוכנית סיכום השבוע של ערוץ 10, "השבוע" של מיקי רוזנטל. האייטם השני או השלישי בתוכנית הוקדש ליאיר לפיד (העבירו לדקה ה-12). כל הכבוד. אני צופה בערוץ 10 ודנים בו באדם שבאותו רגע ממש מנחה את התוכנית המתחרה בערוץ המתחרה. זה ממש יפה. מיה בנגל מ"מעריב" אמרה לרוזנטל שלדעתה סתם מתנפלים על לפיד. רוזנטל ביקש לשמוע גם את דעתו של עפר שלח, שפתח ואמר: "יאיר לפיד הוא חבר קרוב שלי, זה ידוע, ולמי שזה לא ידוע לו, שייקח את הדברים שלי בהקשר הזה".
למה. למה היית צריך את זה, עפר? למה לא יכולת לומר לרוזנטל, "שמע, אני פה בניגוד עניינים. הוא חבר ממש טוב שלי. אני מעדיף לא לדבר", למה? כי רצית להגן עליו מן הסתם. באמת כל הכבוד; חברות זה דבר חשוב. אבל מה יצא לך מזה? עזוב אותך, מה יצא לנו מזה? מה שווה הדעה שלך על יאיר לפיד אם אתה חבר קרוב של יאיר לפיד? מה שווה דעתו של אביעד פוהוריליס על הערוץ הראשון אם הוא משמש פרשן בערוץ הראשון? מה שווה עמדתו של רענן שקד באשר לקורא ספרים אלקטרוני אם הוא עובד בעיתון ששייך לקבוצה שמשווקת אותו קורא ספרים אלקטרוני?
מדוע עיתונאים רבים כל-כך מכניסים את עצמם לסיטואציה שבה האפשרות השפויה היחידה היא לבטל את דבריהם בהינף יד? מדוע הם מוכנים לרמוס את היושרה המקצועית שלהם? כולם פה נורא שקופים ונורא גלויים והכל נורא בסדר, אבל מי יוצא נשכר מהספגטי הדביק הזה?
אגב, אני חושב ש"העין השביעית" הוא אחד ממוסדות הדמוקרטיה החשובים בישראל. כן, ממוסדות הדמוקרטיה. אתר "העין השביעית" מבקר את התקשורת ועושה זאת באופן נקי, שקוף ומקצועי לחלוטין. הוא הצליח למשוך אליו כותבים מעולים, בייחוד זה שכותב מדי פעם על האינטרנט (ולא קוראים לו עידו קינן). אני מת עליו.
גילוי נאות: הכותב הוא בעל טור קבוע ב"עין השביעית"