ביום שני (26.10.09) פירסם "הארץ" בעמוד השער כתבה תחת הכותרת המוזרה "מדענים: כוח מהעתיד מחבל במאיץ החלקיקים". כתב המדע עפרי אילני סקר בקצרה את התקלות הרבות שפקדו את הפרויקט המונומנטלי ביותר בתולדות הפיזיקה התיאורטית: "באוקטובר 2005 נהרג טכנאי באחת התעלות של המאיץ כתוצאה מקריסת עגורן – זאת על אף תקני הבטיחות השווייציים המחמירים שהונהגו בפרויקט. כשנה וחצי אחר-כך נשבר אחד המגנטים הענקיים המרכיבים את המכשיר, מה שגרם לעיכוב של שנה בהפעלתו; דליפת ההליום השהתה את הניסוי בשנה נוספת. אם כל זה לא מספיק, בתחילת החודש נעצר פיזיקאי צרפתי שעבד במסגרת הפרויקט בחשד שיצר קשרים עם הפלג הצפון-אפריקאי של אל-קעידה".
"התקלות המלוות את הפרויקט", כך סיפר "הארץ" לקוראיו, "הן רבות ומתסכלות עד כדי כך, שכמה פיזיקאים אינם שוללים את האפשרות שהן עצמן מהוות תופעה פיזיקלית שטרם נצפתה בעבר. לפי תיאוריה שנויה במחלוקת שפורסמה לאחרונה, הסיבה לשיבושים בניסוי היא אירוע כלשהו שיתרחש בעתיד. לפי טענה זו, ההתרחשות העתידית גורמת לשיבושים בניסוי כדי למנוע תופעות פיזיקליות חריגות שהוא עשוי לגרום".
כדאי להתעכב על התיאור הזה – "שנויה במחלוקת" – שמספק "הארץ" לתיאוריה שהוא מדווח עליה. למעשה התיאוריה כלל וכלל אינה שנויה במחלוקת, אבל לא משום שהיא מקובלת על דעתה של קהילת הפיזיקאים, אלא פשוט משום שהיא אינה מקובלת על דעתו של איש – זולת, אולי, הוגיה עצמם (ויש להטיל ספק גם בכך). יתרה מזו, התיאוריה לא "פורסמה לאחרונה", אלא כבר לפני כשנתיים (ב-2007), וספגה כבר אז את לעגם של פיזיקאים ברחבי הבלוגוספירה (ולהתעלמות בכתבי-העת המקצועיים).
את התיאוריה המשונה הגו צמד המדענים הולגר-בך נילסן (Nielsen) ממכון נילס בוהר בקופנהגן (שאף היה מועסק במאיץ החלקיקים בצֶרן) ומסאו נינומייה (Ninomiya) ממכון יוקאווה בקיוטו, שפירסמו את מאמריהם גם באתר האינטרנט "ארכיב" (arXiv.org), המוקדש למאמרים בתחומי הפיזיקה, המתימטיקה ומדעי המחשב. בניגוד למה שנכתב ב"הארץ", אין זה "כתב-עת מדעי", אלא אתר אינטרנט שאינו מפעיל ביקורת עמיתים (peer review) ומפרסם מאמרים מן הגורן ומן היקב (חלקם איכותיים וחלקם פחות). נכון ששלושה מאמרים של נילסן ונינומייה בנושא זה פורסמו גם בכתב-העת "International Journal of Modern Physics A", אבל ראוי לציין גם שנינומייה עצמו נמנה עם עורכיו.
התיאוריה של נילסן ונינומייה מופרכת במידה כזאת, שאין כלל צורך להסביר את מופרכותה במונחים מדעיים מוּקשים: במאמר שפירסמו ב-2007 טענו נילסן ונינומייה כי ביש המזל שפקד את מאיץ החלקיקים, שהקמתו החלה בטקסס (ובוטלה מאוחר יותר על-ידי בית הנבחרים האמריקאי), אינו אלא תוצאה של "השפעה מהעתיד". "אלוהים" (כפי שטענו לאחרונה), "מתעב את חלקיקי בוזון-היגס" ומונע את הפקתם. ובמלים אחרות: הקוסמוס עצמו גרם לקונגרס לבטל את תקציבו של מאיץ החלקיקים בטקסס כדי למנוע את יצירתם של חלקיקי בוזון-היגס. בדומה לכך, טוענים נילסן ונינומייה, גם המזל הרע שפקד את מאיץ החלקיקים הגדול בשווייץ הוא תוצאה של השפעה מהעתיד ושל שנאתו הגלויה של אלוהים לבוזון-היגס. בנקודה זו כדאי לציין שמושג ה"מזל", המשמש את נילסן ונינומייה לעתים קרובות, אינו מוכר בפיזיקה.
ואם כל זה אינו מספיק, מציעם נילסן ונינומייה גם מתודה מקורית במיוחד לבחינה אמפירית של התיאוריה. במאמר משנת 2007 פירטו הפיזיקאים את הניסוי שיוכל לגלות אם אלוהים אמנם מתעב כל-כך את חלקיקי בוזון-היגס: הניסוי אינו דורש ציוד מתוחכם, אלא חפיסת קלפים פשוטה (ו"מעורבבת היטב") בלבד. על רוב הקלפים תירשם הכתובת "להשתמש ב-LHC", ועל מקצתם תירשמנה כתובות המגבילות את השימוש במאיץ החלקיקים. על קלף אחד, הציעו נילסן ונינומייה, ניתן יהיה אף לרשום את הכתובת "להפסיק את השימוש ב-LHC". המדענים שיערכו את הניסוי צריכים להחליט מראש שיעשו כפי שיצוו הקלפים, ואז לשלוף באקראי קלף מהחפיסה. אם התיאוריה נכונה, טענו נילסן ונינומייה, כי אז יש לצפות שהפיזיקה עצמה לא תרשה למאיץ החלקיקים לפעול, ושהקלפים שיעלו בגורל (נגד כללי ההסתברות) יאסרו את השימוש ב-LHC.
זאת אינה בדיחה. נילסן ונינומייה – מדענים מכובדים לכל הדעות – באמת הציעו להכריע את גורלו של מאיץ החלקיקים הגדול והיקר בעולם באמצעות חפיסת קלפים, ועוד הכתירו את הניסוי הזה, שלמרבה המזל לא יצא לפועל, בתואר "מדעי" (אין צורך בהכשרה מדעית חמורה כדי להבין שתוצאותיו של ה"ניסוי", יהיו אשר יהיו, לא יוכלו לעולם להוכיח או להפריך את התיאוריה).
מה גרם לצמד הפיזיקאים להעלות תיאוריה תמוהה ומטופשת כל-כך? זאת אין לדעת. ייתכן שמדובר במהתלה (כפי שאמנם חשדו כמה פיזיקאים), או ברצון בפרסום, ואולי בשעשוע אינטלקטואלי בלבד; אבל ברור לחלוטין שמה שגרם ל"הארץ" לפרסם בהבלטה את התיאוריה המופרכת לא היה עניין אמיתי בפיזיקה או בגורלו של מאיץ החלקיקים בשווייץ, אלא קלות דעת וסנסציונליזם זול. לא ש"הארץ" הביע תמיכה בלתי מסויגת בתיאוריה – הכתב ריאיין את פרופ' עמוס אורי מהטכניון, שהצהיר כי "הבסיס האמפירי להשערותיהם של השניים לוקה בחסר" – אבל גם לאור ההסתייגויות הללו, ברור שאין שום הצדקה לדון ברצינות (ועוד בעמוד הראשון של עיתון יומי מכובד) בתיאוריה מטופשת כל-כך, שאינה מעסיקה משום בחינה את העולם המדעי.
קורה לעתים שמדענים, ואפילו בעלי שם, מעלים טענות מופרכות ומופרזות, אבל העיתונות אינה מוכרחה לעסוק ברצינות בטענות כאלו. מאיץ החלקיקים בשווייץ יכול להיות נושא לדיונים חשובים ומרתקים (כגון זה שניהלו לונדון וקירשנבאום עם הפיזיקאי פרופ' עילם גרוס בנוגע לעלויות האדירות של הפרויקט וכדאיותו), אבל עיתונות סנסציונית אינה מתעניינת בדיונים מעין אלה, ומעדיפה לעסוק בחריג, במופרך ובמגניב. כך, למשל, הועלתה כתבה בנושא דומה באתר "מקו", שכותרתה מרחיקת הלכת, "הטכנולוגיה שאלוהים לא רוצה שנגלה", כבר אמרה את הכל. בגוף הכתבה ב"מקו" נכתב – ללא שום ראיה תומכת – כי "במסדרון התאגיד האירופי [של מאיץ החלקיקים] מתחילים העובדים לתהות אם מאיץ החלקיקים שבנו מחבל בעצמו בעזרת כוחות נסתרים".
מי שרצה את האמת ללא כחל ושרק יכול היה לקרוא באתר "הידען" ראיון שקיים עורך האתר, אבי בליזובסקי, עם פרופ' ברק קול מהאוניברסיטה העברית, ושכותרתו, בניגוד חריף לכותרות שהופיעו ב"הארץ" וב"מקו", היתה ברורה וחותכת: "התקלות במאיץ החלקיקים בז'נבה, ה-LHC, לא נגרמו כתוצאה מהשפעת העתיד". בראיון קבע פרופ' קול כי התיאוריה של נילסן ונינומייה היא אפילו "אזוטרית יותר" מהטענה שהועלתה בכותרות העיתונים לפני כשנה, שלפיה יגרום מאיץ החלקיקים ליצירת חור שחור ולהשמדת העולם.
ועוד הערה לסיום: היו מי שטענו כי חרף העובדה שהתיאוריה של נילסן ונינומייה נראית מופרכת מיסודה, כבר היו מקרים שבהם תיאוריות מופרכות לכאורה שיכנעו בסופו של דבר והתקבלו כאמיתות מדעיות. מסיבה זו, טוען מי שטוען, ראוי לפרסם גם תיאוריות שכאלו, ולו בגלל הסיכוי הקלוש שיום אחד יתברר כי יש בהן ממש. יש היגיון מסוים בטיעון זה, אבל התיאוריה של נילסן ונינומייה היא חסרת גיבוי במידה כזאת שנדמה כי אין אפילו טעם לשקול את נכונותה. כפי שאמר פעם הפיזיקאי וסופר המדע קארל סייגן, "העובדה שלעגו לכמה מהגאונים בעבר, אין פירושה שכל מי שלועגים לו הוא גאון. צחקו על קולומבוס, על פולטון ועל האחים רייט. אבל צחקו גם על בוזו הליצן".