מבקר קולנוע, שדרן וטכנאי רדיו. היה ראש המחלקה הטכנית בגלי-צה"ל והגיש שם תוכנית בנושא מחשבים. משמש מבקר הקולנוע של התחנה ועורך אתר האינטרנט שלה, שאותו גם הקים. כתב בנושאי קולנוע ב"מעריב", "העיר", "הארץ" ו"פנאי פלוס". ערך תוכניות בוקר ואקטואליה ברשת ב'. הגיש פינה בנושא קולנוע בתוכנית הטלוויזיה "זהו זה". ערך והגיש את "הפרלמנט של זומביט", תוכנית טלוויזיה בנושא מחשבים. נמנה עם מקימי האקדמיה הישראלית לקולנוע ומכהן כיו"ר ועדת פרס אופיר. היה חבר בוועדות שיפוט בפסטיבלים לקולנוע בברלין ובקאן. ניהל פסטיבל סרטים בטבריה. היה ראש תא מבקרי הקולנוע באיגוד העיתונאים ומהמוציאים-לאור של מגזין הקולנוע "קלוזאפ" ראו הרחבה 

ירחון לנושאי פרסום, שיווק ומדיה. יוצא לאור על-ידי איגוד המפרסמים בישראל החל מ-1975. מ-2006 מופיע במהדורת אינטרנט בלבד ראו הרחבה 

טור שבועי. נכתב על-ידי העיתונאי גדעון לוי ומתפרסם במוסף "הארץ" מ-1988. בטור מובאים סיפורים אישיים של פלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי, והוא מעורר תגובות ביקורתיות ערות בציבור היהודי ראו הרחבה 

ראו דפוס אחדות ראו הרחבה 

כותרת מאמר שפירסם העיתונאי אמנון דנקנר ב"הארץ", ב-12 בפברואר 1983, בתגובה לרצח אמיל גרינצווייג בהפגנת שמאל. דנקנר השתמש במאמרו בביטויים "כנופיות הרחוב של הליכוד" ו"הפלנגות של בגין", ואף השווה את אלימות הימין לטרור האש"פיסטי, אולם הסערה שחולל המאמר נבעה בעיקר מהקישור שנעשה בו בין האלימות ליוצאי עדות המזרח ולטענות על קיפוח עדתי. המאמר הסתיים בשורה: "צריך להישאר כאן ולהילחם. אבל לא מלחמת אחים, רבותי, הם לא האחים שלי" ראו הרחבה 

שבועון בשפה הערבית. נוסד ב-1992 בהוצאת האחים-ד'עים, והופיע בתמיכת "מעריב". יוצא לאור בסח'נין. משמעות השם בעברית: "האנשים" ראו הרחבה 

עיתון יומי בשפה הערבית. נוסד ב-1944 כשבועון קומוניסטי של הליגה לשחרור לאומי, ואחר-כך של מק"י, רק"ח וחד"ש. יוצא לאור בחיפה. משמעות השם בעברית: "האחדות" ראו הרחבה 

שבועון בשפה הערבית. נוסד ב-1996 על-ידי חברי הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. יוצא לאור בעכו. משמעות השם בעברית: "הברית" ראו הרחבה 

תחנת רדיו בשפה הערבית. החלה לשדר ב-2003. התחנה היחידה בבעלות ערבית-ישראלית המשדרת מהארץ. פועלת במסגרת זכיון הרדיו האזורי. פירוש השם בעברית: "השמש" ראו הרחבה 

שם העט של העיתונאי דודי גולדמן, שבו חתם על כתבות שפירסם בשנים 1981–1986 במוספים המקצועיים של "הארץ"

עיתונאי. היה כתב, עורך ומגיש בקול-ישראל, כתב חדשות ב"הארץ", סגן עורך המקומון "כל העיר", הכתב המדיני של "הארץ" ושליחו בוושינגטון. כותב טור מדיני-פוליטי דו-שבועי ומאמרי דעה ב"הארץ", משתתף בתוכנית הבוקר בגלי-צה"ל. כתב שני ספרים: על אודות יחסי ישראל-ארה"ב ועל אודות המתנחלים ראו הרחבה 

עיתונאי ומבקר טלוויזיה, סופר ומוזיקאי. היה עורך התרבות ומבקר הטלוויזיה של "העיר", מבקר הטלוויזיה של "הארץ" ועורך "מוסף הארץ". כותב טור במוסף "סופשבוע" של "מעריב" ראו הרחבה 

ראו "מחיקון"

משפט שאמרה ילדה מעיירת הפיתוח בית-שאן בשידור חי לשדרן קול-ישראל חיים יבין בדצמבר 1966. בתגובה לשידור אמר בכנסת ח"כ אריה בן-אליעזר (גוש חירות-ליברלים) כי ישראל תוכל לעמוד מול אויביה, "אבל אין בכוחה של מדינת ישראל לעמוד מול ילד או ילדה האומרים, 'אני רעב'". ההצהרה היתה סמל למצוקה השוררת ב"ישראל השנייה". הילדה, יפה כהן בת ה-13, התראיינה שנים אחר-כך לעיתון "במחנה" וטענה: "לא הייתי רעבה. אמרו לי לומר את זה במיקרופון של קול-ישראל, אבל לא הייתי רעבה". כך היתה ההצהרה סמל למניפולציה תקשורתית ראו הרחבה 

עיתונאי. היה כתב ועורך בגלי צה"ל ובערוץ הראשון, העורך הראשי של המקומונים "כל העיר" ו"העיר" ושל עיתון "חדשות", עורך המשנה של "הארץ" ועורך המשנה של "ידיעות אחרונות". מ-2008 מו"ל העיתון "כלכליסט" ראו הרחבה