אתרוגנות

"משל האתרוג" נמשל בכנס שנערך על תוכנית ההתנתקות במכון ון-ליר בפברואר 2005, כמה חודשים לפני מימושה. הדוברים היו נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", אמנון אברמוביץ' מחדשות ערוץ 2 ואמיר אורן מ"הארץ", שהנחה את האירוע. בדיון דובר, בין השאר, על טענות שהשמיעו אנשי ימין ומתנגדי התוכנית על עיתונאים רבים המעדיפים שלא לעסוק בפרשיות הפליליות שבהן נקשר אז שמו של ראש הממשלה אריאל שרון, וזאת בשל תמיכתם בתוכנית ההתנתקות.

בתגובה לדברים אמר אברמוביץ': "צריך לשמור על שרון כמו על אתרוג. לשומרו בקופסה אטומה, מרופד בספוגית, צמר גפן ונייר צלופן, לפחות עד תום ההתנתקות". עוד אמר אברמוביץ כי "מי שהקים את כל המפעל הזה [מפעל ההתנחלויות] זה שרון, ואם באה עליו רוח טובה לקראת סוף ימיו והוא מוכן להוריד את זה, לדעתי צריך לשמור עליו לא רק מפני הדגלים הפוליטיים, אלא גם מפני דגלים משפטיים. אתרוגיות עד סוף ספטמבר 2005", סיכם, "אחר-כך נשקול מחדש".

ההתבטאות עוררה דיון סוער בנוגע לתקשורת ולתפקידה. המלה "אתרוג" הפכה לסמל ליחס מגונן ומועדף שמעניקים עיתונאים למי שהם חפצים ביקרם ולהטיית הדיווח העיתונאי על-פי העדפות פוליטיות. אנשי ימין ראו במשל האתרוג הוכחה לטענה הישנה בדבר ההטיה השמאלית של התקשורת, המביאה אותה לסיקור לא-מקצועי.

אנשי ימין החלו לכנות את ראש הממשלה "האתרוג", כהגחכה למעמד הכמעט "דתי" שלו זכה, לטענתם, בתקשורת. בעקבות שורה של פיגועי ירי באוקטובר 2005, אמר יו"ר סיעת האיחוד-הלאומי, ח"כ צבי הנדל: "אולי לכבוד סוכות האתרוג יתעשת ויילחם בטרור" (Ynet, 16.10.2005). אחרי ההתנתקות אמר פנחס ולרשטיין, ראש המועצה האזורית בנימין, כי "התקשורת שכחה את תפקידה ועשתה הכל כדי לשמור על האתרוג" (Ynet, 31.8.2005).

לא רק אנשי ימין השתמשו בביטוי. במאמר שבו תקף את הקיפאון המדיני כתב יוסי ביילין: "גם מי שהתייחס אליו [אריאל שרון] כאל אתרוג חייב להבין שזהו אתרוג אחרי סוכות, וכי השלמת כהונתה של הממשלה הזו פירושה נזק של ממש לסיכוי לנצל את המצב החדש [פוסט-ההתנתקות] כדי לקרב את סוף הסכסוך" (Ynet, 15.9.2005).

אברמוביץ' הגיב לביקורת על דבריו במאמר ב"העין השביעית" ביולי 2005: "ידיעה היא ידיעה. דעה היא דעה. מלכות במלכות אינה נוגעת [...] משל האתרוג [...] יוחד לאגף הדעות. באגף הידיעות יש, כמובן, להתייחס לראש ממשלה כאל לימון, אפילו כאל חושחש".

באוגוסט 2005 ריאיין מאיר עוזיאל את אברמוביץ' בעיתון "מקור ראשון", ושאל אותו אם בדיעבד אינו מצטער על פרסום משל האתרוג. אברמוביץ' ענה כי "יתרונו הראשון, המיידי, של משל האתרוג, שהוא הביא לתודעת צעירים חילונים את קיומו של סוג זה של פרי הדר, של מין מארבעת המינים. אם אתה, כמוני, תומך בתוכנית ההתנתקות וסובר שרק שרון יכול, הרי שחובתך האזרחית, המקצועית, לתת ביטוי של תמיכה לתוכנית ולמי שמוביל אותה. אם אתה, מאיר עוזיאל, מתנגד לתוכנית, הרי שחובתך לבטא את ההתנגדות, הן לתוכנית, הן למי שמוביל אותה. יחד עם זאת – כעיתונאי, מדווח, רפורטר, בין שאתה תומך או מתנגד, אתה מחפש, חופר, תר אחר חומר, מידע על ראש הממשלה, ומפרסם אותו, ללא קשר וזיקה לעמדתך כלפי ההתנתקות. בשנתיים האחרונות, מאז אימץ שרון את חזון הנשיא בוש ואחר-כך את תוכנית ההתנתקות, פירסמתי ידיעות קשות, מאוד בלתי רצויות לשרון, בתחומים שונים, משפטיים, מדיניים, בטחוניים ופוליטיים. דעה לחוד וידיעה לחוד. מלכות במלכות אינה נוגעת".

ב-28 במרץ 2007, באירוע הפתיחה של בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, נערך דיון בנושא "התקשורת כבית-דין שדה", שבו השתתפו נחום ברנע ואמנון אברמוביץ', ואמיר אורן כמנחה. ההרכב הזהה לזה של הכנס במכון ון-ליר שנתיים קודם לכן גרר התייחסות לפרשת "האתרוג". ברנע ואורן סנטו באברמוביץ' וקראו ל"חזרה בתשובה מן האתרוגנות".