קבוצת TBG (או The Bivings Group) היא פירמה המספקת שירותי עיצוב, אסטרטגיה וטכנולוגיה ללקוחות גדולים ברחבי ארה"ב. בשנים האחרונות מבצעת הקבוצה סקר שנתי בקרב מאה העיתונים הגדולים בארה"ב, במטרה לבדוק כיצד אתרי האינטרנט שלהם מתנהלים: באילו טכנולוגיות הם משתמשים, אילו תכונות הם מוסיפים, כיצד הם מתקשרים עם הקוראים שלהם.
התוצאה היא תמונה מעניינת באשר לדרך שבה אתרי האינטרנט של העיתונים באמריקה משתנים ומזמינים את הגולשים להשתתף בהכנתו, יצירתו וצריכתו של התוכן. בדיקה של המתרחש בששת אתרי האינטרנט בישראל של העיתונים הישראליים, Ynet של "ידיעות אחרונות", NRG של "מעריב", "הארץ", "דה-מרקר", "גלובס" ו"כלכליסט", מציגה תמונה מעט שונה.
נתחיל בכך שהעיתונים האמריקאיים מתנסים בקונספט המכונה "תוכן מבוסס גולשים". הסקר מצא כי 58% מהעיתונים מזמינים את הקוראים שלהם לשלוח להם תמונות. 18% מהעיתונים מקבלים וידיאו מהגולשים ו-15% מקבלים מהם מאמרים. בסך-הכל כ-58% מאתרי האינטרנט של העיתונים הציעו סוג מסוים של תוכן מבוסס גולשים, וזאת בהשוואה ל-24% מהאתרים שאיפשרו יכולות אלו בשנת 2007.
באתרים הישראליים, לעומת זאת, "תוכן מבוסס גולשים" מבוסס כמעט כולו על טוקבקים (בארה"ב 75% מאתרי האינטרנט של העיתונים מאפשרים להגיב באתרים שלהם, זאת לעומת 33% בשנת 2007). אפשר לומר, בדוחק רב, שבאתרי "דה-מרקר" ו"הארץ" מוצג תוכן מבוסס גולשים אחר, שכן האתר מציף תכנים שנכתבו ברשת החברתית "קפה דה-מרקר". אולם נראה שיותר מהרצון לשתף את הגולשים באתרי העיתון, מדובר בניסיון לקדם את "קפה דה-מרקר". נוסף לכך, מי שגולש לאתר "קפטן אינטרנט" של "הארץ" ובוחר בסרגל הניווט באייקון "דיגיטלי יומי", יגלה אפשרות שכמעט אינה מוכרת לשלוח תמונות, שמהן בוחרים עורכי האתר תמונה אחת ביום.
בהערת אגב יש לציין כי פעילות "גלובס" בעולם הבלוגים התאיידה לחלוטין, ולא מצאתי זכר באתר הבית של "גלובס" לשיתוף הפעולה שלו עם תפוז. מי שיקליד את כתובת האינטרנט שבעבר הפנתה לבלוגים שנפתחו עבור גולשי "גלובס", יגיע לאתר תפוז. חיפוש בגוגל הניב את העמוד הראשי של הבלוגים של "גלובס", שחדל להתעדכן במרץ 2008.
מפחדים מבלוגים
67% מאתרי העיתונות בארה"ב שילבו באתר שלהם תכונה המאפשרת לצפות ב"תכנים הנצפים ביותר" או "הפופולריים ביותר", זאת לעומת 51% בשנת 2007 ו-33% בשנת 2006. אתרי האינטרנט הישראליים מיישרים קו; באתרי האינטרנט של "דה-מרקר", "כלכליסט" ו-nrg יש תכונה כזו בעמוד הבית. ב-100% מהאתרים בארה"ב יש תמיכה בטכנולוגיית RSS, וגם במקרה זה רוב אתרי האינטרנט הישראליים אינם נותרים מאחור: גם הם מציעים תמיכה בטכנולוגיה, אף שבכמה מהמקרים התמיכה חלקית, כמו במקרה של nrg, שמציע עדכוני RSS רק בכמה מהערוצים.
ל-99% מהאתרים שנבדקו בארה"ב יש וידיאו באתר. גם אתרי האינטרנט של העיתונים הישראליים חובבי וידיאו. למעט עיתון "הארץ", כולם מציעים תוכני וידיאו המכונים בפומפוזיות "דה-מרקר TV", "גלובס TV", "כלכליסט TV" וכן הלאה. ב-100% מאתרי האינטרנט בארה"ב מופיע פרסום כלשהו, והמצב דומה בישראל.
עורכי הסקר בארה"ב טוענים כי נראה שאתרי האינטרנט של העיתונים הולכים ונפתחים בפני ציבור הקוראים. במקום לראות ברשת איום, הם מנסים לגייס אותה לצרכיהם ולרתום את הגולשים לצדם באמצעות פתיחות ושיתופם בתוכן וביצירתו. דוגמה לכך היא העובדה שהחובה להירשם לאתר כדי לקרוא את תכניו צומצמה באופן משמעותי: רק ב-11% מאתרי העיתונים הגדולים בארה"ב עדיין קיימת החובה להירשם, לעומת 29% מהאתרים שחייבו רישום מוקדם בשנת 2007. בישראל אין אתר של עיתון המחייב רישום מוקדם. האם המסקנה היא שאתרי העיתונים בישראל צועדים לכיוון של פתיחות ושיתוף? לא כל-כך מהר.
95% מאתרי האינטרנט של העיתונים האמריקאיים מציגים בלוגים של העיתונאים שלהם. בתחום זה נפרדת ישראל מהמגמות המתקיימות בארה"ב ומציגה תמונה הפוכה. רק אתר האינטרנט של עיתון "הארץ" מציג בלוגים של כתבים, כולם מאוחסנים ב"קפה דה-מרקר", למעט זה של בני ציפר, שמתעקש שלא לעבור לפלטפורמת הקפה. אין לדעת האם כל הכתבים ב"הארץ" המעוניינים בבלוג זוכים בפריבילגיה הזו. בשאר אתרי האינטרנט של העיתונים הישראליים אין בלוגים לעיתונאים, אלא רק טורי דעה ועמדה. בכמה מהמקרים, כאשר עיתונאים פותחים בלוג על דעת עצמם, הם נסוגים במהירות או נרמז להם שכדאי להם לסגת במהירות מיוזמתם הבלתי ברוכה. לא ברור ממה העיתונים בישראל מפחדים ומדוע הם אינם מאפשרים לעיתונאים שלהם לפתוח בלוג בחסות העיתון.
ב-20% מאתרי האינטרנט של העיתונים האמריקאיים מתנהלת זירת צ'אט בחסות האתר. אפשרות זו אינה קיימת באף אתר אינטרנט של עיתון ישראלי, אולי כיוון שזירת הטוקבקים בישראל כל-כך דומיננטית, שאין צורך גם בצ'אט.
עורכי המחקר האמריקאי הביעו פליאה על כך שרק ב-10% מאתרי האינטרנט של העיתונים בארה"ב מוטמעים כלים של רשתות חברתיות. אף שב-2007 רק ב-5% מהאתרים היו כלים כאלה, ציפו עורכי הסקר כי הפופולריות הגדולה של הרשתות החברתיות תכבוש גם את אתרי העיתונים, אך דבר כזה לא קרה. בישראל אין כל עדות להשתלטות מגמת הרשתות החברתיות על אתרי העיתונים, ואף שלכמה מהעיתונים יש נכסים בעולם הרשתות החברתיות ("קפה דה-מרקר" ל"דה-מרקר", "שוקס" ל-NRG, Bona ל-Ynet), העיתונים נמנעים מלשלב את הכלים של הרשתות החברתיות בתוך האתר, ובכמה מהמקרים שומרים על הפרדה של ממש בין העולמות.
"דה-מרקר" ו"גלובס" הם היחידים מבין אתרי העיתונות בישראל שמאפשרים לגולשים לשמור את כתבותיהם באתר שיתוף הסימניות Del.icio.us או לשלוח כתבה לאתר שיתוף ודירוג התוכן Digg. פעולה זו אפשרית בכ-92% מאתרי העיתונות בארה"ב. ייתכן שהסיבה למיעוט השימוש בכלים אלה בישראל היא ש-Del.icio.us ו-Digg נתפסים כשירותים אמריקאיים.
לפני הצקצוק
האומנם אתרי העיתונים בישראל נפתחים לגולשים ומאמצים את האינטרנט? אין ספק שהמצב בסוף 2008 טוב מהמצב בסוף 2006; ועדיין נראה שבחלק לא מבוטל מהמקרים לוקים אתרי האינטרנט של העיתונים בישראל בשמרנות ומאמצים כלים מקוונים באטיות ובזהירות, אולי גם ממגבלות תקציב. הדבר בולט במיוחד בארבעת אתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים, Ynet, NRG, "הארץ" ו"גלובס", שסובלים מקיפאון כמעט מוחלט ברמת הפיתוח והחדשנות.
רגע לפני שאנחנו מצקצקים בלשון, כדאי לעצור ולשאול: האם אימוץ הכלים החברתיים הוא בכלל הכיוון הנכון לאתרי העיתונות? מצד אחד, בעידן שבו בכל טלפון סלולרי יש מצלמה, לא ברור מדוע אתרי האינטרנט של העיתונים הישראליים אינם מזמינים את הגולשים לשלוח להם תמונות. מצד שני, בעוד שאין כל סיבה לדבוק בחובה להירשם לאתר כדי ליהנות מתוכניו, כלל לא מובן מאליו שאתרי העיתונות צריכים להיכנס למגרש הרשתות החברתיות; איזה ערך מוסף הם מפיקים מכך? זאת ועוד, האם אין סכנה שהשיתופיות ובחירות ההמון יבואו על חשבון סדר היום של המערכת עד שבשלב כלשהו הן יכתיבו אותה? האם אימוץ מגמות אלו אינו עלול לגרום לכך שבעתיד גם עיתונאי העיתונות המודפסת יתלוננו שהם יכולים להגיד מה שהם רוצים, אבל אף אחד לא מקשיב בשל המולת ההמון שהצביע בעד אייטמים קלילים ונעימים ובשל פזילת המערכת אל עבר רייטינג קל ומהיר?
אין ספק שעל אתרי העיתונות בישראל להתרענן ואולי אף להמציא את עצמם מחדש. השאלה היא אם ההמצאה חייבת לעבור דרך הטרנד החברתי השוטף את האינטרנט.