ושוב, כמו לפני שנה ושנתיים, ובעצם כמו בעשור האחרון, עוד רבעון בחיי "מעריב" נחתם בהפסדים כבדים. כ-33 מיליון שקל. את האופוריה ששררה עם הגעתו של איל ההון נוחי דנקנר החליפה אווירת הייאוש הכל-כך מוכרת מהשנים האחרונות. למרות הבעלים החדש והמבטיח, השורות התחתונות עומדות בעינן: שוב הפסד תפעולי, שוב ירידה בהכנסות, שוב הערה של "עסק חי". העיתון ימשיך להתנהל תחת ספק באשר לעתידו.
למרות 20 שנה של דשדוש, רובן תחת גלי משבר, האווירה במערכת היתה רוב הזמן טובה, לפחות יחסית למצב. תחושה של שותפות גורל. דווקא עכשיו, אחרי שהאיש החזק במשק הסכים לצלול לתוך הגירעון העמוק של "מעריב", האווירה קשה מאי-פעם.
"אווירה נוראית", מגדיר עורך בעיתון, "ובגלל הנסיבות אפילו קשה יותר משהיתה בתקופה של זכי ועופר". זכי הוא זכי רכיב, המשקיע שהציץ ונפגע. עופר הוא עופר נמרודי, מי שקנה את העיתון מעזבון מקסוול בתחילת שנות ה-90 ומזוהה איתו מאז.
יש כאלה שמפגינים ציניות: "אם פעם היתה אווירה של בית-קברות, היום זה סתם ייאוש". ובכל זאת, בין אנשי המערכת ששוחחתי איתם לצורך הכנת הכתבה נמצא גם מי שהקדרות פסחה עליו. "מצב הרוח סביר", נאמר לי, "אפשר לומר שאווירת הדכדוך הקיומית מהעבר קצת התפוגגה".
נוחי דנקנר, יוני 2011 (צילום: יואב ארי דודקביץ')
התפוגגה או לא, גל פיטורים נוסף של אנשי מערכת היכה שוב. אחד משלושת סגני העורך של העיתון, והוותיק שבהם, יואב גולן, זומן לשימוע לפני פיטורים. כך גם עורך רשת המקומונים אורי שרצקי. גורל רשת המקומונים כולה לוט בערפל. מבין הכתבים, בולטים פיטוריהם של כתב ופרשן הסביבה אביב לביא, כתבת ופרשנית הרווחה רותי סיני והכתב והפרשן הפוליטי שלום ירושלמי (פיטוריו של האחרון בוטלו בינתיים). פוטרו גם כתבי המגזין אלעד בילו ואלון הדר.
גל הפיטורים הנוכחי מונה כ-30 אנשי מערכת, וההערכה היא כי היד המפטרת עוד נטויה. נוסף לפיטורים, הושת קיצוץ רוחבי של 12% על הוצאות המערכת. העובדים שמשכורתם קוצצה לא מצאו ניחומים בהודעה על שכירת מנכ"ל חדש לעיתון, טל רז, שעלות שכרו השנתית תעמוד על כ-2 מיליון שקל. לרז, אגב, אין שום ניסיון בתחום העיתונות או התקשורת.
דנקנר, שנכנס ל"מעריב" בשאיפה להחזיר אותו להיות עיתון מוביל, מוצא את עצמו, בתום חמישה חודשים, במלכוד. הוא מגלה שגם הכסף הגדול של התאגיד שבשליטתו אינו ערובה להישרדותו של איבר בתעשייה גוועת כמו זו של עיתונות הדפוס. אחרי שהצהיר בתחילת דרכו בעיתון כי בחר להשקיע בו לא רק משיקולים כלכליים, אלא גם מסיבות ערכיות וציוניות, אופציית ההימלטות הופכת מביכה עוד יותר.
כמה מעיתונאי "מעריב" סבורים כי דנקנר, שאנשיו בדקו את המספרים טרם רכישת מניות השליטה בעיתון, גילה שהבור שאליו נכנס עמוק מכפי שהעריכו. זכי רכיב, הטייקון שקדם לו בהעזה להכניס יד ורגל לבניין בקרליבך, גילה את המוקש הכספי באיחור והתפוצץ עימו כמה חודשים לאחר הרכישה.
כלכלת בית
כעת, כאמור, "מעריב", שזקף את קומתו בקיץ, מגלה סימני מיתון. ההתאוששות נבלמה, ויש להניח שימשיך להזדנב אחרי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". הניסיון להביא אליו קוראים מ"הארץ" נכשל, על אף שאימץ קו ופורמט דומים; המוסף הכלכלי לא מתרומם, והבייבי החדש, "ז'ורנל", שהתשקיף הבורסאי של החברה העלה על נס, צפוי להיעלם ולהיבלע בתוך "המגזין", המוסף היומי שכבר חישב את קצו, ולא בפעם הראשונה.
הכישלון העיקרי בתקופה החדשה של "מעריב", לדעת רבים מאנשי המערכת שאיתם שוחחתי, הוא באי-ההצלחה ליצור מוסף כלכלי בעל ערך. על-פי הדעה הרווחת בעיתון, בכניסתו ל"מעריב" ביקש דנקנר לנקום ב"הארץ", ובפרט ב"דה-מרקר", שמציק לו בפרסומים בלתי מחמיאים ובמלחמה נגד הריכוזיות במשק. אולם כשדנקנר הגיע, העורכים הכלכליים רפי רוזנפלד וניר ברזילי כבר עזבו את העיתון, והמוסף הכלכלי היה כמעט מרוקן מאנשיו לקראת היטמעותו בעיתון הכללי, בהתאם לחזונו של רכיב להעביר את כובד המשקל מזרוע הדפוס של "מעריב" לזרוע הדיגיטלית שלו.
עם כניסת דנקנר אמנם הוחל בגיוס כתבים חדשים למוסף הכלכלי (לפחות כתבת אחת כבר עזבה את העיתון), אבל העסק מקרטע: בחמשת החודשים האחרונים התחלפו שלושה עורכים: גילי דינשטיין, יהודה שרוני, וכעת איתן מרקוביץ', שמעולם לא עבד בעיתון כלכלי ומינויו נראה כאילוץ: חרף המאמצים, ניר חפץ, העורך הראשי, לא הצליח להביא עורך כלכלי עם שיעור קומה.
יש ב"מעריב" הטוענים כי המוסף הכלכלי המובטח ייצא רק בעוד חודשיים-שלושה, ומוקדם עדיין להספיד אותו. כנגדם יש המעריכים כי החזון השאפתני של דנקנר יסתיים במפח נפש, בתוך זירה של עיתונות כלכלית רוויה בשחקנים ותיקים וחזקים.
שער המוסף "ז'ורנל", היום
כישלון נוסף הוא מוסף התרבות היומי "ז'ורנל", שיצא כהבטחה גדולה. "ז'ורנל" היה משב רוח חדש ב"מעריב". לאחר שהעיתון קוצץ דרמטית והתכנס בתוך עצמו, בדומה ל"ישראל היום" נטול המוספים היומיים, צורף אליו מוסף חדש ומושקע. במצגת למחזיקי אגרות החוב של העיתון מאוקטובר הוזכר "ז'ורנל" כפלטפורמה שעל גבה יפנה "מעריב" "לקהלים חדשים", וביסוס מעמדו של המוסף נרשם כאחד היעדים ל-2012.
אלא שבשבועות האחרונים בוצע ב"ז'ורנל" קיצוץ כואב במצבת כוח האדם, זאת לאחר שמספר עמודיו כבר קוצץ. המוסף היומי, שאמור היה לפנות את מקומו ולהיעלם, העלה על עצמו עמודים נוספים ובלע אל קרבו את מוסף התרבות, המקופל בין דפי "המגזין".
עיתונאים ב"מעריב" מפנים כלפי המוצר החדש ביקורת רבה. בתחילה, אומרים אנשי מערכת, היה נדמה ש"ז'ורנל" מתחרה ב"גלריה" של "הארץ", אולם בהמשך היה נראה כאילו הוא מנסה להתחרות גם ב"תרבות וספרות" של שוקן. "זה מגוחך", אומר איש "מעריב", "לפעמים הוא אפילו נראה כמו פרודיה של עיתון תרבות. מצד שני, עמית שוהם [עורך 'ז'ורנל'] בחור מוכשר, ואם היו נותנים לו זמן להתגבש, אולי הוא היה מוצא את הדרך". גם חבר מערכת אחר אומר כי "הרעיון היה נהדר, אבל הם עשו עיתון מאוד לא מגובש, כאילו לא בדיוק החליטו מה הוא צריך להיות".
גם המעטים מבין אנשי "מעריב" שעימם שוחחתי ואמרו שהם מחבבים את "ז'ורנל" הסכימו שבין גליונות "מעריב" ומוספיו הוא נראה "תלוש ולא קשור לכלום, ללא תמהיל הגיוני ועם ארומה מיושנת". "הוא לא מצדיק את ההשקעה העצומה", אומר עיתונאי ברחוב קרליבך, "זה לא חומר קריאה טיפוסי של 'מעריב', ואפשר להבין למה יש מנויים שמתלוננים". על הטענה הזו חוזרים כמה עיתונאים: לדבריהם, למערכת הגיעו תלונות רבות על המוסף החדש ואף "איומים בביטול המנוי".
אין חפץ בו
לאווירה הפסימית שחזרה למסדרונות יש להוסיף את מערכת היחסים הטעונה בין חפץ, העורך החדש שנכנס לעיתון בחטף, לעורכים וכתבים. נכון לעכשיו, חפץ כמעט בודד בצמרת. יחסיו עם רוב סגניו ועורכיו מנוכרים וממודרים. יואב גולן, סגן העורך, שהיה בשנתיים וחצי האחרונות אחד האנשים החזקים במערכת ושלט בענייני הניהול והכספים, נושל מסמכויותיו וחזר לפינה הקטנה שלו במדור הספורט. בתקופה האחרונה לא שותף בהחלטות של חפץ וידע עליהן רק בדיעבד. השבוע זומן לשימוע לפני פיטורים.
גם עם יתר הסגנים והבכירים במערכת - העורך האחראי של "המגזין", יואב צור, עורך המוסף לשבת דדי מרקוביץ' ועורך אתר האינטרנט nrg דורון כהן - יחסיו של חפץ בעייתיים. "חפץ לא מאמין באף אחד מהם", טוען איש מערכת. יש המציינים את נוהגו של חפץ להתערב באוטונומיה של עורכים בכירים בקביעת שערים וכותרות.
ניר חפץ, העורך הראשי של "מעריב" (צילום: מתניה טאוסיג)
חפץ שולט ביד רמה, לעתים תכופות גם בקול רם. לאחרונה, בתום ויכוח קולני, עזב ראש מערכת החדשות יואב ריבק את חדרו של חפץ בטריקת דלת מהדהדת. מטבע הדברים, כמה מהבכירים נערכים ליום שבו תונחת עליהם הגיליוטינה.
"היינו בשמים", מסכם אחד מאנשי המערכת. "מגיע לכאן אדם מכוכב אחר, ברמה כספית אחרת מכל אלה שהתעניינו בעיתון, נער הפלא של הכלכלה הישראלית, שהאמין שיצליח להחיות מחדש את הפרינט הגווע. הוא חשב שיביא את שי גולדן שיעשה לו את 'ז'ורנל' והכל יהיה נפלא, ולא הבין שהחלומות האלה גדולים גם עליו".
ועדיין, יש בין אנשי "מעריב" שמאמינים כי למרות החריקות, העיתון עוד יתרומם. אם ב"ישראל היום" יחליטו לעזוב את "הארץ" ולהדפיס ב"מעריב", עתיד חשבון הבנק של העיתון לקבל זריקת חמצן רצינית. מאז שדנקנר הגיע, הזרימה החברה הציבורית דיסקונט-השקעות שבשליטתו עשרות מיליוני שקלים לעיתון, שהצילו אותו מצלילה לתהום ומנעו פיטורים המוניים. אף אחד לא ציפה שאחרי הרבעון הראשון העסק יהפוך למשגשג. מצד שני, אף אחד לא האמין שיחזרו לקצץ כל-כך מהר.
"לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאו שדנקנר ישקיע בעיתון כמו משוגע, או שיתעשת ויבין לאן הוא נכנס. לדעתי עכשיו הוא בשלב ההתעשתות. כל העסקים שלו נמצאים במצב קשה, ולא ברור למה הוא היה צריך גם את 'מעריב'. זו שאלה מעניינת", קובע אחד מוותיקי "מעריב".
מ"מעריב" לא נמסרה תגובה.