השבוע לפני שש שנים, ב-11 באוגוסט 2005, התקיימה בלב העיר תל-אביב הפגנת ענק, מהגדולות שידעה אי-פעם המדינה. חום כבד ולחות מצמיתה לא עצרו רבבות רבות של בני-אדם מלהגיע ולהביע את מחאתם על מדיניות הממשלה. על-פי הערכת המשטרה, כ-150 אלף בני אדם השתתפו בהפגנה. בין המארגנים היו מי שטענו אז להשתתפות של למעלה מ-300 אלף מפגינים.
למחרת דיווחו העיתונים על ההפגנה בקמצנות. עיתון "הארץ" מיקם תצלום תקריב של כמה מפגינים בשער, אך לא הקדיש להפגנה את הכותרת הראשית. זו קראה "המשטרה: יד קשה בפינוי נגד המסתננים". בעמ' 4 התפרסמה ידיעה קצרה, 264 מלים אורכה, על ההפגנה. בכותרת הידיעה ננקב המספר 150 אלף. גם בכיתוב התצלום בשער נבחר מספר זה, ולא המספר הגדול פי שניים שבו נקבו המארגנים. בידיעה עצמה דיווחו יובל אזולאי ורוני זינגר על טענות המארגנים למספר משתתפים גבוה יותר וכללו כמה משפטים מדברי הנואמים המרכזיים.
שער "הארץ", 12.8.05
שער "ידיעות אחרונות", 12.8.2005
שער "מעריב", 12.8.05
השוואה לגליון "הארץ" שיצא השבוע, למחרת הפגנת הענק של תנועת המחאה על יוקר הדיור והמחיה במוצאי-שבת, מלמדת כי זו סוקרה באופן אחר לגמרי. הכותרת הראשית, מרבית השער וכל הכפולה הפותחת הוקדשו לסיקור נלהב של האירוע. המספר שנבחר להוביל את הסיקור היה זה שנקבו המארגנים, מספר כפול מהערכת המשטרה. אלה לא ההבדלים היחידים, כמובן. את ההפגנה השבוע הובילו אנשי שמאל ומרכז במחאה חברתית. בהפגנה השבוע לפני שש שנים התקבצו בכיכר רבין בתל-אביב מפגיני ימין במחאה על הנסיגה מרצועת עזה, ה"התנתקות".
העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" העניקו מעט יותר נפח מ"הארץ" לסיקור הפגנת הענק נגד הנסיגה מעזה, אך עדיין הרבה פחות מאשר הקדישו השבוע להפגנה החברתית. "ידיעות אחרונות" הקצה השבוע עשרה עמודים לסיקור אירועי ההפגנה בלבד, כולל שער כפול בגודלו מהרגיל, גלריות תצלומים, ידיעה על מיטב הלהיטים שנוגנו בהפגנה וטורי פרשנות מפי מיטב המומחים של העיתון. היקף דומה העניק השבוע "מעריב" לסיקור ההפגנה החברתית. ב-2005 הסתפקו שני העיתונים בידיעות קצרות ותצלום יחיד. רק ב"מעריב" הופיע טור פרשנות נלווה.
ההפגנה נגד הנסיגה מעזה לא כבשה את הכותרת הראשית באף אחד מהעיתונים. ב"ידיעות אחרונות" העניקו את הכותרת הראשית לראש הממשלה – "שרון: אני לא אבקש סליחה מהמתנחלים". בכותרת המשנה לראשית צוין כי התקיימה הפגנה בת 150 אלף משתתפים בתל-אביב. מתחת לכותרת התפרסם תצלום בינוני של ההפגנה ("מפגינים") לצד תצלום בגודל זהה של תושבים העוזבים את גוש קטיף ("מתפנים").
"ידיעות אחרונות", עמ' 2, 12.8.05
סיקור ההפגנה ב"ידיעות" התמצה בידיעה שהתפרסמה בראש עמ' 2, תחת הכותרת "זעקה אחרונה". יובל קרני דיווח על "אחד ממפגני התמיכה המרשימים ביותר שהצליחה מועצת-יש"ע להרים אי-פעם", כ-150 אלף מפגינים לפי המשטרה ו-300 אלף לדברי המארגנים. באשר למשתתפים ציין קרני כי "הרוב המוחלט מבין המפגינים היו דתיים ומתנחלים מרחבי יש"ע". המסגור היה ברור: "המתנחלים הכתירו אתמול את האירוע כ'אם כל ההפגנות'", כתב, "אבל גם אירוע מרשים בסדר גודל כזה לא יכול היה להסתיר את הרושם של רבים: הפור נפל. תוכנית ההתנתקות היא בלתי הפיכה".
"מעריב" הציג סיקור דומה. תמונה בינונית בשער, עם כיתוב שמאמץ את הערכת המשטרה באשר למספר המפגינים. "הכיכר הכתומה", נכתב בשער, אך כותרת גדולה יותר דיווחה על "5,000 מסתננים" (לגוש קטיף). בראש עמ' 2 הופיעה ידיעה קצרה ("יש"ע בכיכר") שבה דיווח אורי יבלונקה על העצרת וציין כי לדברי המארגנים מספר המשתתפים היה כפול מהערכת המשטרה. "זאת ההפגנה הגדולה ביותר שאי-פעם התקיימה בכיכר רבין", צוטט פנחס ולרשטיין בידיעה, אך בכותרת המשנה נכתב רק "כיכר רבין מזמן לא ראתה הפגנה כזאת גדולה".
איל לוי הוסיף לידיעה של "מעריב" טור קצר בנימה אישית: "זה היה מפגן כוח כמו מטס של חיל האוויר. כמו מכבי תל-אביב בגביע אירופה. לעמוד ולהתפעל. פנחס ולרשטיין, על תקן המטוס הקל של אל-על, כל הזמן הגיש נתונים מספריים שהיכו את הסטטיסטיקה. '250 אלף', הוא שאג. 'רבבות בדרך', הוא עידכן. '350 אלף', הוא ספר במו ידיו. 'האירוע הכי גדול שידעה הכיכר', הוא חירחר באופוריה. אין ספק שהיה קהל גדול, שהביע עמדה". בכך תם הסיקור.
הכותרת הראשית של "הארץ" בסוף-שבוע שעבר, ערב ההפגנה הגדולה בתל-אביב, קראה: "ראשי המחאה החברתית קוראים להפגנת ענק מחר בערב מול קריית הממשלה בתל-אביב". ערב הפגנת הענק נגד הנסיגה מעזה קראה הכותרת הראשית של "הארץ" כך: "המוני מסתננים הצליחו לחדור לגוש קטיף". לצדה, בכיתוב שהוצמד לתצלום של תפילה המונית בכותל נגד הנסיגה מעזה, נכתב: "הערב תתקיים בכיכר רבין בתל-אביב העצרת המרכזית האחרונה נגד הפינוי".
שער "ידיעות אחרונות", 11.8.05
שער "מעריב", 11.8.05
"ידיעות אחרונות", עמודים 6-5, 11.8.05
גם הפגנות המוניות נגד הנסיגה מעזה שקדמו לעצרת זו קיבלו יחס דומה משלושת היומונים הגדולים. בינואר אותה שנה הפגינו כל-20 אלף איש מול הכנסת במחאה על הקמת "ממשלת ההתנתקות". "ידיעות אחרונות" דיווח על כך באמצעות ידיעת תצלום שתפסה כמחצית מעמ' 7 תחת הכותרת "מחאה מול הכנסת". "מעריב" דיווח על ההפגנה בידיעת תצלום קטנה בעמ' 9 תחת הכותרת "תפילה נגד הפינוי". אף שהטקסט היה קצרצר, בשני העיתונים מצאו מקום להזכיר התבטאויות של אלמנטים קיצוניים בהפגנה (השוואה לשואת יהודי אירופה על-ידי ארגונו של ברוך מרזל וקריאה לסירוב פקודה מפי רבנים ראשיים לשעבר).
ב"הארץ" דיווח על ההפגנה נדב שרגאי בכפולה הפותחת. אורך הידיעה: 200 מלה. באף אחד מהעיתונים לא דווח יום קודם על ההכנות להפגנה ולא הוזכרו קריאות המארגנים לבוא ולמחות נגד תוכנית הנסיגה.
בפברואר 2005 חסמו המתנחלים כבישים וקיימו בגוש קטיף עצרת עם מספר דומה של מפגינים. עשרות מפגינים נעצרו, למעלה מעשרה שוטרים נפצעו. למרות ההסלמה, העיתונים לא העניקו להפגנה את הכותרת הראשית. "מתנחלים על הכבישים", קראה כותרת בשער "ידיעות אחרונות", שדיווח על האירועים בכפולה הרביעית. ב"מעריב" קראה כותרת קטנה בשער העיתון: "מפגיני הימין חזרו לחסום צמתים".
הכותרת הראשית הוקדשה לאזהרה נגד ההסתה הגוברת של גורמי ימין נגד ראש הממשלה אריאל שרון. על חסימות הכבישים וההפגנה דיווח "מעריב" בעמ' 5 תחת הכותרת "חוזרים לצמתים". ב"הארץ" התפרסמה על האירועים ידיעה בראש עמ' 3. אורכה: פחות מ-250 מלה.
עיון בגליונות "הצופה" משנת 2005 מעלה תמונת מראה לעיתונים המרכזיים של אז, ומציג סיקור המזכיר את זה של העיתונים היום (למעט "ישראל היום", שלא היה קיים ב-2005, ושכיום מציג עמדה שונה מזו של היומונים האחרים).
כך בפברואר הכריז העיתון בכותרתו הראשית על "הפגנות בכל הארץ" ודיווח על 30 אלף מפגינים. ערב ההפגנה בכיכר רבין בתל-אביב קראה כותרתו הראשית: "הערב: תל-אביב בכתום", ובעוד העיתונים האחרים דיווחו על תפילה של כ-70 אלף איש יום קודם לכן בכותל המערבי, "הצופה" דיווח על 250 אלף מתפללים.
הכותרת הראשית של "הצופה" למחרת ההפגנה הגדולה בכיכר רבין הכריזה על "הגדולה בהפגנות ישראל". "יותר מרבע מיליון ממתנגדי הטרנספר הפגינו בכיכר רבין, וקראו: 'שרון לך הביתה'", נכתב בכותרת הגג לראשית. בכפולה הפותחת עלה מספר המפגינים עד לכדי 300 אלף איש בידיעה נרגשת מאת גונן גינת (העורך הראשי של העיתון, וכיום עורך המוסף הפוליטי של "ישראל היום") ו-400 אלף איש בידיעה אחרת, מאת משה פריאל וסוכנויות הידיעות.
הביצה והתרנגולת
יש הבדלים מהותיים בין נסיבות ההפגנה אז והיום. ההפגנה ב-2005 התקיימה ימים אחדים לפני תחילת מבצע הנסיגה מעזה, כשהמערכות השלטוניות דרוכות לקראת מבצע פינוי רב ממדים וההתרחשויות בשטח רבות. מבחינה זו קל להבין מדוע נפח הסיקור שיכלו העיתונים להקדיש לאירוע היה מוגבל.
קיץ 2011, לעומת זאת, מקיים את הקלישאה של "עונת מלפפונים" נטולת סערות חדשותיות, עובדה שעיתונאים ציינו כקריטית בהסבירם את ההיקף הגדול של סיקור המחאה הנוכחית.
גם התמיכה הציבורית במחאה הנוכחית, על-פי סקרי דעת קהל, גבוהה בהרבה מאשר ההתנגדות לנסיגה מעזה ערב ביצוע התוכנית. "זה הסוף, הפסדנו. יצאנו למאבק עם ציבור גדול של חילונים, ועכשיו נשארנו רק עם חובשי כיפה", ציטט ב-2005 יובל קרני, בדיווח ב"ידיעות אחרונות" על הפגנת הענק בתל-אביב, את "אחד מראשי מועצת-יש"ע".
האם ההבדלים הבולטים בסיקור נבעו מהאופי הסקטוריאלי של המחאות ב-2005 לעומת האופי המיינסטרימי יותר של המחאות ב-2011, או שאולי הסיקור המוטה במופגן ולאורך זמן לטובת ההפגנות החברתיות כיום תורם להזדהות הציבור עם המחאה, בעוד שהסיקור המוטה נגד מפגיני הימין לפני שש שנים תרם לתמיכה בתוכנית הנסיגה מעזה?
כמו בכל שאלות הביצה והתרנגולת, גם בזו קשה להכריע, אולם קשה להימנע מהמסקנה כי העיתונות, אז כהיום, פועלת באופן שבטי ומדווחת בצורה מוטה על תנועות המחאה על-פי היחס הרווח במערכות ארגוני התקשורת כלפי המפגינים.