דו"ח מבקר המדינה (צילום: יוסי זמיר)

בעקבות תחקירן אחד

דו"ח מבקר המדינה, שהוגש אתמול, כובש הבוקר את כותרות כל העיתונים. ביתר דיוק, הכותרות מוקדשות למשפחותיהם של השר שלום שמחון ומפכ"ל המשטרה דודי כהן, שנהנו מעמדת הכוח של בניהן הנבחרים. ניגוד עניינים חריף, לדעת המבקר מיכה לינדנשטראוס.

הכותרות קוראות: "שמחה משפחתית" ("גלובס"), "קשר משפחתי" ("מעריב"), ופעמיים "הכל נשאר במשפחה" ("ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" כאחד – הפעם הראשונה אי-פעם ששני היריבים המרים בוחרים באותו הנוסח בדיוק?). עורכי "הארץ" בחרו גם הפעם לאפשר למידע להופיע בכותרת הראשית של העיתון, וכך התקבל הנוסח הבא: "דו"ח חמור של מבקר המדינה: שמחון קידם רפורמה שהיטיבה עם בני משפחתו, המפכ"ל קידם את אחיו".

יחסי התקשורת ודו"ח מבקר המדינה רב-סטריים. עדויות לכשלים ציבוריים שחושף הדו"ח מדרבנים (לעתים רחוקות מדי) את מערכות החדשות לבצע מעקבים ובדיקות משלהן. במקביל, מבקר המדינה מאשש ממצאי תחקירים עצמאיים שמתפרסמים לאורך השנה בתקשורת, לעתים מוסיף עליהם מידע רב ולפעמים מפריך אותם. מבחינה זו הדו"ח עשוי להיות יום חגם של תחקירני העיתונות ולספק גושפנקה רשמית לממצאיהם.

הדו"ח הנוכחי מעיד על מצבה המטריד של עיתונות התחקיר בישראל. רק עיתון אחד מתגאה הבוקר בחשיפות שפירסם ואומתו בדו"ח המבקר, רובן המכריע פרי עטו של תחקירן אחד. "חמישה תחקירים של 'גלובס' עומדים במרכזו של דו"ח מבקר המדינה", נכתב הבוקר בראש שער העיתון. בכפולה הפותחת חמש ידיעות שעליהן מוטבעת ההכרזה "בעקבות חשיפת 'גלובס'". עלארבעמהחשיפות, כולל ניגוד העניינים של השר שמחון, חתום משה ליכטמן.

בעיתונים האחרים אין ולו חותמת אחת המנכסת להם קרדיט על חשיפה שהובילה לביקורת בדו"ח. עמירם כהן ודנה ויילר-פולק כותבים ביחס לביקורת על השר שמחון כי "חלק מההתנהלות הבעייתית של העומד בראש משרד החקלאות, שלום שמחון, נחשפה ב'הארץ' ביולי השנה", כשהכוונה כנראה ליולי אשתקד, כמה חודשים לאחר הכתבה של ליכטמן ב"גלובס". אור קשתי מציין, ביחס לביקורת על ניגודי עניינים בהליך בחירת חתני פרס ישראל, כי "הארץ" דיווח על המקרה של היועץ לפרס נחום לנגנטל וזכייתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אך החשיפה במקרה זה שמורה לעיתונאי אחר, יואב יצחק.

בנושא רכישת השטיחים

רוב ממצאי הדו"ח מתורגמים לידיעות חדשותיות דומות למדי בעיתונים השונים. פרשה אחת זוכה ליחס חצוי. "המבקר: דליה איציק פעלה ללא דופי בפרשת השיפוץ", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות". "פרשת הדירה: המבקר מנקה את דליה איציק", נכתב בגופן גדול ומודגש תחת הכותרת הראשית של "מעריב".

גם בעמודים הפנימיים של שני העיתונים הללו זוכה איציק לרגעי חסד. עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות" מוקדש לטיהור שמה, תחת כותרת השאובה מהדו"ח עצמו – "ח"כ דליה איציק פעלה ללא דופי". בשליש התחתון של העמוד מופיעה תגובת איציק, ש"סיפרה כי עברו עליה ימים לא קלים מאז פורסמו הדברים". "גם התקשורת עושה את עבודתה", מצוטטת איציק, "אבל המקרה הזה מחדד בעיני את הצורך ללמוד ולהיזהר גם בכבודם של אישי ציבור [...] אני רק מצטערת שלעתים יש נטייה, בעיקר בקרב חלקים בתקשורת, לשפוט אישי ציבור לפני בדיקת העובדות, שבמקרה הזה היו פשוטות ומוכרות היטב".

ב"מעריב" לא מסתפקים בדיווח על ניקוי שמה של איציק בעמודי החדשות, ובמוסף "המגזין" מפרסמים ידיעה מאת ערן סויסה על הפן התקשורתי של הפרשה, תחת הכותרת "הקיזו את דמה". הפרשה הזו, מזכירה הידיעה ב"מעריב", עמדה במרכזה של כתבה [עמית סגל וחיים ריבלין] שפורסמה בערוץ 2 במאי אשתקד. "בדו"ח מבקר המדינה שהתפרסם אתמול קובע המבקר כי הטענות נגד איציק הן טענות שווא", נכתב הבוקר ב"מעריב".

ערוץ 2 לא היה כלי התקשורת היחיד שיצא אז נגד התנהלותה של איציק. כמה ימים לפני פרסום הכתבה על השיפוץ שערכה דווח ב"ישראל היום" [עוזי דיין, מיכל שבת] כי המבקר בודק אם איציק קיבלה הטבות חריגות. בהמשך פורסמו בעיתון זה ידיעות רבות, וגם מאמרים בוטים [מרדכי גילת], בגנות איציק והשיפוץ.

בדומה ל"ידיעות אחרונות", גם "ישראל היום" מקדיש הבוקר עמוד שלם לממצאי המבקר באשר לאיציק ומינהל הכנסת, אך הטון שונה בתכלית. "ליקויים בתקופת איציק ובלשניקוב", קוראת הכותרת מעל הדיווח של גדעון אלון ועדנה אדטו, שנפתח דווקא באזכור הליקויים שמצא המבקר (בעיקר "בנושא רכישות שטיחים בשנים 2006 ו-2007"), ולא בזיכויה של איציק מפרשת השיפוץ. כשהדיווח נוגע בפרשת השיפוץ, מצוטט נצ"מ בדימוס ד"ר מאיר גלבוע, שכיהן בעבר כיועץ למלחמה בשחיתות הציבורית, האומר לעיתון: "כל הראיות שהיו בידי ובידי חברי לצוות שבדק את עניין דירת השרד של חברת-הכנסת איציק הצביעו באופן חד-משמעי על מסקנות שונות מאלו שמצויות בדו"ח שפורסם אתמול על-ידי מבקר המדינה". בתגובה מסרו ממשרד המבקר כי "מר גלבוע בחר שלא להשתתף בשלבי הבדיקה הסופיים בנושא הדירה ומינהל הכנסת, וזאת לאחר שהוזמן להשתתף אפילו לאחר פרישתו מעבודתו במשרד המבקר. לכן חלק נכבד מהבדיקה המסועפת שהתקיימה לא ברור לו ולא ידוע לו".

לצד הדיווח החדשותי, טור קצר מאת מרדכי גילת. גילת אינו מקבל את זיכויה של איציק וכותב: "אחרי חודשים ארוכים שבהם היא הפעילה לחצים, ישירים ועקיפים, על מבקר המדינה בפרשת הבלאטות והשיפוצים שנעשו בדירתה הפרטית, הגיעה אתמול דליה איציק אל קו הגמר: שרוטה, פצועה, מדממת, אבל עם פסקה בדו"ח המבקר שאליה כל-כך חתרה. פסקה שאיתה היא מנופפת ודאי בפני כל מי שעוד מוכן לשמוע אותה". בהמשך מדגיש גילת כי "גם אחרי היד הרכה של המבקר בפרשת הבלאטות, יוצאת איציק רע, אפילו רע מאוד, מהדו"ח המלא על מה שהתרחש בכנסת בתקופת כהונתה. בכנסת שלטו אי-סדרים כספיים, היו מכרזים תפורים, המבקרת הפנימית, כבעבר, היתה בובה בברכת היו"ר".

"הארץ" מצטרף ל"ישראל היום" ומדווח בכותרת המשנה לראשית כי "דליה איציק נוקתה בפרשת דירת השרד, לאחר שהמבקר גנז טיוטת ביקורת חריפה יותר נגדה". בעמ' 2 מדווחים תומר זרחין וצבי זרחיה כי ד"ר גלבוע "הציע להטיל בטיוטה הראשונה שגיבש אחריות אישית על איציק, מנכ"ל הכנסת בתקופתה אבי בלשניקוב ועל חשב הכנסת אבי לוי. זו לא הופיעה בדו"ח שפורסם אתמול". נוסף על כך מדווחים ב"הארץ" תוך הרמת גבה על היעלמותו של אבי בלשניקוב מהחלקים בדו"ח הנוגעים לשיפוץ שערכה איציק. "העדר מקומו של בלשניקוב מהחלקים בדו"ח הנוגעים לדירת השרד של איציק תמוה במיוחד", כותבים זרחין וזרחיה ומציינים כי "במשך כחודשיים בשנת 2009 שימש בלשניקוב בתפקיד מנכ"ל משרד מבקר המדינה, אחרי שמילא בנאמנות את תפקיד מנכ"ל הכנסת בתקופת כהונתה של איציק".

גם לעניינים הנוגעים לעיתונות מוקדש מקום בדו"ח המבקר, במסגרת פרק על לשכת הפרסום הממשלתית. ב"דה-מרקר" מסכמת איילה צורף חלק מממצאי המבקר על הלשכה, ובראשם העובדה כי לפ"ם רוכשת פרסום "במחירים גבוהים יותר מאלה שמקבלים משרדי הפרסום הפרטיים בישראל".

במסגרת המותג "ראאד סלאח"

"השיח' ראאד סלאח זוכה מאשמת התפרעות ליד הר הבית", מדווחים הבוקר ליאל קייזר וג'קי חורי בתחתית עמ' 6 של "הארץ". על-פי דיווחם, נראה כי בפרשה זו הציגה המשטרה עדויות מסולפות. השופט שמעון פיינברג קבע כי "בעדויות השוטרים שהיו מעורבים באירוע ועצרו את סלאח נמצאו סתירות מהותיות. עוד הוא קבע כי סרט הווידיאו שצילם אחד מאנשי התנועה האסלאמית מצייר תמונה שונה מאוד מזו שהוצגה בכתב האישום [...] בכתב האישום נטען שסלאח, שהנהיג את ההפגנה, קרא ברמקולים קריאות הסתה ושילהב את ההמון להפר את הסדר, באומרו, 'הנה הגיע היום אשר בו יונפו לראשונה דגל אש"ף ודגל סוריה בירושלים, ביחד', ו'אללהו אכבר, בדם וברוח'. אבל השופט פיינברג קבע כי מקלטת הווידיאו עולה תמונה שונה, שמבטלת את האלמנטים הפליליים במעשי השיח'".

בידיעה קצרצרה [ירון דורון] המופיעה בטור צד בעמ' 28 של "ידיעות אחרונות" מדווח על זיכוי של סלאח. "הצילומים מוכיחים אי-דיוקים בכתב האישום וכי נמצאו סתירות בעדויות השוטרים", נכתב.

בידיעה קצרה עוד יותר [עדנה אדטו] המופיעה בטור צד בעמ' 11 של "ישראל היום" מדווח על זיכוי של סלאח, בלא ציון הפער בין גרסת המשטרה למציאות. "לא הוכח שמטרת ההתקהלות היתה להפריע לסדר הציבורי", נכתב.

ב"מעריב" אין דיווח על זיכוי סלאח. לעומת זאת נמצא בעיתון זה מקום לידיעה על הקלטת תוכנית באולפני גלי-צה"ל שהפריעה את מנוחת השכנים, ידיעה על הופעה צפויה שתאחד מחדש את אורנה ומשה דץ ("במסגרת המותג 'טיף וטף'") וידיעה על כך שלפי ספר חדש שיצא עתה לאור, "נשיא צרפת סרקוזי וקרלה ברוני קיימו יחסי מין ואיחרו למלכת בריטניה".

המדינה חוזרת אל קוראי "ישראל היום"

אתמול דווח ב"גלובס" [לי-אור אברבך] כי בית-הדין של מועצת העיתונות הכריע לטובת שרה נתניהו בתלונה שהגישה נגד "ידיעות אחרונות" בעקבות הפרסום על פרשת התביעה של עוזרת הבית ליליאן פרץ. "המועצה חייבה גם לפרסם את עיקרי החלטתה בעיתונים המתחרים ל'ידיעות', 'מעריב' ו'הארץ'", צוין.

"ישראל היום" אינו זקוק לחיוב מועצת העיתונות לפרסום עיקרי החלטתה. בשער העיתון הבוקר מופיעה הכותרת "ניצחון לשרה נתניהו: בית-הדין לאתיקה נזף ב'ידיעות אחרונות'". כל עמ' 9 בעיתון מוקדש להחלטת בית-הדין של מועצת העיתונות. מתי טוכפלד מצטט באריכות מהחלטת בית-הדין, ולידיעה החדשותית מתלווה טור מאת דרור אידר, ששב ומבקר בחריפות את העיתון המתחרה, כתביו ובעליו, ובין היתר משלב את המשפט "בימים האלה עוזבת המדינה את העיתון ההוא וחוזרת לאטה אל קוראיה".

רשימה מהשב"כ

יוסי ורטר מראיין בחלק ב' של "הארץ" את ח"כ מוחמד ברכה. בתשובה לשאלה על חפותם או אשמתם של אמיר מחו'ל ועומר סעיד, אומר ברכה: "לגבי האישום בריגול אני בטוח במאה אחוזים. איזו אינפורמציה זמינה בידיהם כדי שירגלו? מה הם יודעים? [...] ייתכן שבאיזה כנס בינלאומי הם פגשו מישהו שמוגדר כחבר בארגון עוין שבעוד שנה הוא כבר לא יהיה עוין ושוחחו איתו. מה מצפים מאיתנו, שנלך בכיס עם רשימה של ארגונים עוינים כביכול שנקבל מהשב"כ?".

אתמול דווח ב-ynet כי בעמותת איתיג'אה, שבראשה עמד מח'ול, דווקא פועלים על-פי רשימה שכזו. "אנחנו מחזיקים את הרשימה שקבעה מדינת ישראל, עם איזה ארגון מותר להיות בקשר ופגישה עם איזה ארגון מהווה עבירה על החוק", מסרו לאתר מהעמותה, "אך האבסורד הוא שישנם אנשים שעומדים בראש ארגונים שמותרים על-פי חוק, ואז מגיע למדינת ישראל מידע שהם מזוהים עם קו פוליטי שלא עולה בקנה אחד עם תפיסת המדיניות הישראלית. פתאום, כשאתה מגיע לכנס ופוגש אותו, זה הופך לפגישה עם סוכן חוץ וריגול. מדי תקופה זה משתנה. פעם זה היה אש"ף ואחר-כך החזית-העממית, היום זה באופנה להגיד גורם מהחיזבאללה".

ענייני תקשורת

ב"רייטינג" מתפרסמת כתבה מאת רועי בהריר על ערוץ ביפ. בין היתר מצוין כי הערוץ עלול ליפול קורבן למלחמה המתנהלת בין "ידיעות אחרונות" לקשת, זכיינית ערוץ 2. החוזה בין הערוץ ובין חברת הכבלים הוט, שבין בעליה גם מו"ל "ידיעות אחרונות", אמור לפוג בתום השנה הנוכחית ולא ברור אם יחודש. "גורם בכיר בתעשייה" אומר לבהריר: "כסף של משפחת מוזס נשפך על הפקות של קשת שאחר-כך עולות לאתר של מקו של קשת ומאפשרות לו להתחרות יפה ב-ynet של 'ידיעות'. לא סביר שבטווח הארוך או הקצר ימשיכו להסכים שם לסידור כזה".

מוסף "משפט הארץ" [עורך: איתמר לוין] שצורף הבוקר לעיתון "הארץ" הוא מוסף "תוכן שיווקי", כך מעידה כותרת בשערו. בשונה ממוספים פרסומיים אחרים, יש בו מדי פעם מה לקרוא. הבוקר מתפרסמת במוסף רשימה מאת עו"ד אמיר ונג בעקבות פסק הדין של בית-המשפט העליון בעניין רמי מור נ' ברק אי.טי.סי.

"בית-המשפט העליון קבע לאחרונה שמי שנפגע מלשון הרע בתגובית (talkback) באינטרנט לא יוכל לקבל צו המורה לאתר או לספקית לחשוף מידע המזהה את המשמיץ האנונימי", כותב עו"ד ונג, "כך לפי כותרות הדיווחים בעיתונים. ואולם הכותרות אינן מדויקות. בפסק הדין נקבעה הלכה מורכבת, שמצד אחד תחול על מקרים רבים של 'אנונימיות ברשת' שאינם קשורים כלל לעניין הטוקבקים ותביעות לשון הרע, ומצד שני לא תספק – לפחות לא בטווח הארוך – הגנה כה מושלמת לגולשים אנונימיים".

נירית אנדרמן מדווחת ב"הארץ" כי כתב-העת לקולנוע "מערבון", שהיה עד היום מוסף שחולק עם כתב-העת לשירה "מעיין", יופץ מעתה כעיתון עצמאי.