מפגינים רומסים את דיוקן קדאפי (צילום: Maggie Osama, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

מקסם שווא או תעתוע

"האסלאם הפונדמנטליסטי אורב בפינה בדמות נקמות ומרחץ דמים. יכול מאוד להיות שאלה שעזרו להפיל את קדאפי עוד יתגעגעו אליו", מזהיר בועז ביסמוט, שתמצית מאמרו מודפסת בשער "ישראל היום". בידיעה נפרדת המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון מזכיר ביסמוט כי "לא אחת הובע החשש שבין המורדים נמצאים גם גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים, חלקם אולי אף מקורבים לאל-קאעידה".

"מהות המהפכות היתה אולי התקוממות עממית ברוח הפייסבוק, אך התוצאה יכולה להיות בהחלט שלטון אסלאמיסטי רדיקלי, שיזיק לאינטרס המערבי", מתריע נדב איל במאמר המתפרסם הבוקר באופן חריג במלואו על פני שער "מעריב".

"החשש הוא מאפשרות שהממשלה הזמנית – לפחות לעת עתה – תתקשה להציב מטרות מגובשות ומוסכמות על הכל, והבקיעים שכבר נתגלעו בין גורמי כוח שונים ורבי עוצמה בחברה ובצבא ובמרחבים נוספים במדינה לא יאוחו. במצב כזה, עלול האסלאם הקיצוני – שנחשף כבר בשנות ה-90 ככוח דתי-פוליטי מאורגן בלוב – להשתלב בניהול המדינה ובקידומה אל עבר אופק חדש", כותבת פרופ' יהודית רונן בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות".

ב"הארץ" הטון שונה. "רודנויות אינן מחזיקות מעמד בזכות האשראי שניתן להן, קרי, האימה שהן מטילות על נתיניהן והיראה שהן מטילות על שאר העולם. וכאשר אותו אשראי מגיע לקצו, כשהוא מתפוגג כמקסם שווא או תעתוע, הן קורסות כארמונות חול או הופכות לנמרים מנייר", טוען ברנאר אנרי לוי ברשימה שתמציתה מתורגמת ומפורסמת הבוקר בשער העיתון.

גם בטור הפרשנות מאת צבי בראל, המתפרסם בכפולה הפותחת של "הארץ" תחת הכותרת "ההזדמנות של לוב: התרסקות או מדינה דמוקרטית", אין זכר לפחד מפני השתלטות גורמים אסלאמיים קיצוניים על השלטון במדינה. בראל כותב על אפשרות של מלחמת אזרחים שבטית, בלי קשר גלוי לפונדמנטליזם דתי.

מבצע "בתולת הים"

התמוטטות שלטונו של מועמר קדאפי בלוב תופסת את הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר. בשער "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של קדאפי מביט אל עבר הכותרת "סופו של רודן". בלב שער "מעריב" תצלום של אשה לובית צעירה מביטה מעלה בלב המון בעיר בנגאזי החוגג את הפלתו של קדאפי. הכותרת הראשית בעיתון זה מנוסחת במתכונת ו"ו החיבור החביבה על עורכי הטבלואיד: "הנפילה והניצחון".

בשער "הארץ" תצלום גדל ממדים של אשה לובית צעירה מניפה את דגל לוב המחודש ביד אחת ומסמנת ניצחון באצבעות ידה השנייה, במהלך חגיגות שמחה שנערכו אתמול בעיר טריפולי. הכותרת קוראת: "לוב חוגגת את קץ 42 שנות שלטון קדאפי". בשער "ישראל היום" תצלום של המוני לובים שחגגו את נפילת קדאפי בעיר בנגאזי, אך הכותרת פסימית (קרי מפוכחת) יותר: "לוב חוגגת, בינתיים".

"היום מותר עוד לחגוג", כותב אנשיל פפר בכפולה הפותחת של "הארץ". פפר מדגיש בדיווחו את התרומה של כוחות נאט"ו למה שמסתמן כנצחון כוחות המורדים. "בחודש האחרון, מטוסי נאט"ו ביצעו כמעט 20 אלף גיחות מעל לוב, מתוכן 7,500 תקיפות אוויריות", מזכיר פפר. "המנדט שנתן האו"ם לאכוף אזור אסור לטיסה ולמנוע פגיעה באזרחים לא כלל מתן סיוע אווירי קרוב למורדים הלוחמים, אבל ראשי נאט"ו החליטו לדחוף קדימה בכל זאת והשתיקו את המבקרים". באותו עמוד מסביר אבי יששכרוף כי "בשבוע האחרון הצליחו המורדים להשתלט על עיר המפתח א-זאוויה, ומשם הדרך לבירה היתה קצרה" (יששכרוף מציין גם כי "בפני המורדים עומדים אתגרים יוצאי דופן, גם בגלל נוכחות האסלאם הקיצוני, אך בעיקר כי במדינה אין מורשת דמוקרטית").

ב"ידיעות אחרונות" מספקת סמדר פרי את הדיווח המפורט ביותר על מבצע "בתולת הים", שם הקוד למהלך השתלטות המורדים על עיר הבירה. "במסגד אבן-נבי שבלב טריפולי הופיעה חבורת צעירים, הורתה לנשים לצאת וחילקה למתפללים בקבוקי תבערה. בתוך דקות ספורות בקעה מהרמקולים של המסגד הקריאה: 'צאו לרחובות, תילחמו בקדאפי'. לאות הזה המתינו מאות המורדים שהסתתרו ברחבי הבירה".

"[...] בכל רחבי העיר נשמעו קריאות מהמסגדים להצטרף להתקוממות, והתושבים בשכונות המרכזיות נענו לקריאה והסתערו על נאמני קדאפי בשכונותיהם בזעקות 'אללה אכבר'. [...] המורדים שתקפו את טריפולי מבפנים זכו לתגבורת מבחוץ. מאות מורדים חמושים נחתו בסירות בחוף הים שבצפון הבירה. במקביל הסתערו כוחות המורדים על טריפולי גם ממערב (מהערים א-זאוויה ומזווארה) ומדרום (מהעיר גריאן). המורדים הלובים זכו לגיבוי מספינות מלחמה ומטוסים של נאט"ו, שתקפו שלשום ואתמול מטרות של צבא לוב".

"נאמני הרודן מועמר קדאפי היו אמש עדיין מבוצרים במעוזם בבאב אל-עזיזיה שבטריפולי ומסביב לו, היכן שמתגורר השליט לשעבר", מדווח בכפולה הפותחת של "מעריב" תומס ארדברינק, שליח ה"וושינגטון פוסט" בלוב. "זה היום השמח ביותר בחיי", אומר לארדברינק אמר עבד אל-חמיד, לובי תושב כפר השוכן מחוץ לעיר, שאותו פגש בכיכר המרכזית של הבירה. בשונה מרוב הדיווחים הבוקר בעיתונים הישראליים, ארדברינק מספק לקוראי ה"פוסט" ו"מעריב" דיווח היישר מרחובות טריפולי, אך אין הבדל מהותי בין דיווחו שלו ובין דיווחי העיתונאים הישראלים המסתמכים על הסיקור בעיתונות הזרה וסוכנויות הידיעות. ממילא בימי מלחמה הבלבול שולט.

"המורדים מחזיקים ביורשו של קדאפי, סייף אל-אסלאם", מכריזה כותרת [רויטרס] בכפולה הפותחת של "הארץ". "סייף אל-אסלאם בידי המורדים", מדווחת סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות". "המורדים הצליחו לשים את ידם על ארבעה בנים של קדאפי. [...] המורדים מתכוונים ככל הנראה [להעמיד את סייף אל-אסלאם] לדין בינלאומי באשמת פשעי מלחמה", מדווח ב"ישראל היום". "סופו של היורש", קובעת כותרת עבה בראש עמ' 6 של "מעריב". שי אילן מסביר תחתיה כי "לכידתו שלשום [של סייף אל-אסלאם] על-ידי המורדים סימלה, יותר מכל השתלטות על שטח, את סופו של שלטון המשפחה".

אלא שהבוקר מדווח כי סייף אל-אסלאם טרם נלכד על-ידי המורדים. "טריפולי בשליטתנו. אני מבטיח לכולם. הכל בסדר בטריפולי", אמר בנו של קדאפי לעיתונאים שנפגשו עימו.

את מקומו של סייף אל-אסלאם כיורש המיועד תופס כעת עבד אל-ג'ליל, ראש מועצת המעבר הלאומית של לוב. כריס סטיבן מ"הגרדיאן" מנתח את הקשיים שעומדים בפניו, ותרגום רשימתו מתפרסם ב"הארץ".

"אל-ג'ליל קנה לעצמו אהדה בקרב ארגוני זכויות אדם במערב, כאשר פסק לא אחת כשופט נגד הרשויות", כותב סטיבן, אך מיד מסייג ומוסיף: "תושבי מיסרתה, העיר השלישית בגודלה בלוב, מתחו ביקורת חריפה על אל-ג'ליל ועל תפקודן הירוד של יחידות הצבא של המועצה הזמנית, והדגישו כי הם אינם מוכנים לקבל פקודות מהמועצה. יכולתו של אל-ג'ליל להשליט סדר במדינה עלולה להיפגע במיוחד לנוכח העובדה שכוחותיו, המוצבים במזרח המדינה, לא היו מעורבים כלל במצור על טריפולי. כוחות המורדים ממערב לוב, מהרי נפוסה ומיסרתה, הם אלה שכבשו את זאוויה, את גריאן ואת זליטאן. אותם כוחות עשויים לדרוש נתח גדול יותר במנגנוני השלטון, שמרכזו כרגע בבנגאזי".

ב"ידיעות אחרונות" מוסיפה סמדר פרי (שחתומה על כמעט כל הדיווח בדבר הנעשה בלוב בעמודים 2–6) כי אל-ג'ליל הוא "אדם מתון ולא כריזמטי" שסומן כיורש על-ידי "סוכנויות הביון האמריקאיות" ו"אישים בכירים באירופה". פרי מזכירה כי ראש המועצה הצבאית הזמנית, עבד אל-כרים בלחאג', לא יוותר בקלות על השלטון במדינה. "גם 140 השבטים של לוב עומדים לעשות לאל-ג'ליל חיים קשים, כשכל אחד מהם ידרוש לקבל ייצוג הולם בשלטון החדש", היא מוסיפה.

בדיעבד

"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" כוללים בשעריהם כותרת בעניין המשך ירי הרקטות ופצצות המרגמה מעזה לישראל חרף ההצהרות בדבר הפסקת אש. ב"ישראל היום" ספרו 19 רקטות גראד, קסאמים ופצמ"רים שנורו מאז הוכרז על הסכם הרגיעה.

ב"הארץ" מדווח [ברק רביד, אבי יששכרוף, אנשיל פפר ויניר יגנה] כי "אתמול נשמרה כמעט לגמרי הפסקת האש שהוכרזה על-ידי חמאס, מלבד שש רקטות ושישה פצמ"רים שנורו בשעות הבוקר והערב ונפלו בשטחים פתוחים". לפי הדיווח בעיתון זה, "במערכת הביטחון מעריכים שהשיגורים אתמול בוצעו על-ידי ארגוני טרור קטנים שמנסים לאתגר את חמאס ולגלות עצמאות, אבל בשבועות הקרובים לפחות הרגיעה תחזיק מעמד".

ב"מעריב" מדווחים עמית כהן, אורי בינדר, רונן דמארי ואלי ברדנשטיין כי "ארגון ועדות ההתנגדות העממית, שביצע את מתקפת הטרור באילת ביום חמישי והוביל את הירי, טען כי בימים האחרונים ירו אנשיו 101 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל".

גם ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח על הירי שנמשך למרות ההכרזה על הפסקת האש, אך הוא כולל גם מידע שונה וחריג, המטיל ספק בקביעה שלפיה ארגון ועדות ההתנגדות העממית אכן ביצע את מתקפת הטרור באילת ביום חמישי. רוני שקד, מתן צורי, סמדר פרי וצביקה ברוט חתומים על הדיווח שבו נכתב כך:

"נמשכת התעלומה סביב מבצעי הפיגוע המשולב ליד אילת. שמות המחבלים לא פורסמו, וגם במערכת הביטחון אין עדיין פרטים על זהותם המלאה. ארגון לא מוכר בשם 'ארגון ההתנגדות הג'יהאדית' הודיע כי אנשיו ביצעו את הפעולה ובקרוב יפיצו את תמונותיה. ישראל האשימה את ועדות ההתנגדות בפעולה, אולם ארגון זה הכחיש קשר לאירוע. גורמי ביטחון בארץ מעריכים כי הנהגתו הופתעה מההאשמות ואולי כלל לא ידעה שאנשיה מעורבים במעשה, ולפיכך לא נקטה הפעם זהירות וקיימה כינוס מפקדים ברפיח – שאותו ניצלו השב"כ וצה"ל כדי לחסלם. ההערכה היא כי כמה חוליות של ועדות ההתנגדות יצאו לסיני בחודש האחרון, ואחת מהן היא שביצעה את הפיגוע".

עוד נכתב בדיווח כי "המידע הקושר את הוועדות לאירוע באילת הגיע מתיאורו של גולש בפורום של חמאס באינטרנט. ממנו התקבלה אינדיקציה כי כמאל אל-נירב, אחד ממפקדי הארגון, חש כי הוא מהווה יעד לתקיפה בעקבות הפיגוע באילת. בתיאור נאמר כי שעתיים לפני שנפגש עם יתר חבריו ברפיח לשם התייעצות נוכח 'האיומים הישראליים', הוא התרחץ, התפלל, ארז מזוודה עם בגדים ומסמכים ואז פנה לאשתו ואמר: 'הולך להישפך דם רב, אני הולך להסתתר'". משום מה, לכל הטקסט הזה אין זכר בכותרת הידיעה, בכותרת הגג או בכותרת המשנה. רק מי שטורח וקורא את הידיעה עצמה יכול ללמוד פרטים אלה.

ספקות בדבר הקשר בין ועדות ההתנגדות העממית ובין הפיגוע ביום חמישי האחרון הועלו בימים האחרונים בין היתר על-ידי שני בלוגרים ישראלים, יוסי גורביץ ועידן לנדו. יש לציין כי נכונה הטענה של "ידיעות אחרונות" שישראל היא שהאשימה את ועדות ההתנגדות בפעולה, אבל התקשורת הישראלית היתה מי שקיבלה זאת בזמן אמת בלא פקפוק כמעט.

ב"ידיעות אחרונות" דווח ביום שישי האחרון, למחרת הפיגוע, כי "צה"ל חיסל את מנהיג ועדות ההתנגדות בעזה, האחראי לפיגוע". ב"מעריב" דווח כי "שש שעות בלבד לאחר תחילת שרשרת הפיגועים הגיעה התגובה של צה"ל נגד משלחי המחבלים". ב"ישראל היום" דווח כי "מזכ"ל ועדות ההתנגדות שחוסל, מוחמד אבו-נידאב, נחשב לאדריכל מתקפת הטרור המשולבת".

בלט לטובה יחסית "הארץ". בדיווחם של ברק רביד ואבי יששכרוף למחרת הפיגוע נכתב רק שצה"ל חיסל את ראשי הזרוע הצבאית של הארגון, ולא שהארגון אחראי לפעולת הטרור. הקשר בין הארגון לפעולה עלה מציטוט של בנימין נתניהו ("האנשים שנתנו את ההוראה לרצוח את אזרחינו ושהסתתרו בעזה אינם עוד בחיים").

מוזרה הקביעה הבוקר של "ידיעות אחרונות" כי "נמשכת התעלומה סביב מבצעי הפיגוע". מתי החלה התעלומה? רק לפני יומיים קבע אלכס פישמן בעיתון זה כי "את המבצע ניהלה חוליית פיקוד שישבה בעזה וכללה את מזכ"ל הוועדות העממיות, את ראש הזרוע הצבאית של הארגון, את ראש מערך ייצור האמל"ח ושלושה פעילים נוספים. כולם חוסלו מיד לאחר התקרית". גם אתמול היחס לארגון היה כאל האחראי הוודאי לפיגוע.

מכל מקום, הטלת הספק הבוקר על-ידי כתבי "ידיעות אחרונות" חשובה, כך אמור לנהוג עיתונאי מקצועי. ייתכן, כמובן, שהארגון העזתי אכן תיכנן והוציא לפועל את הפיגוע הקטלני, אך תפקידו של עיתונאי הוא להתייחס בחשדנות למסרים אחידים שמגיעים מהגורמים הרשמיים ולנסות לתהות על קנקנם, לא לשעתק אותם במלותיו. הטלת הספק חשובה שבעתיים בזמן אמת, לפני ובעת שישראל מחסלת את מי שבעיניה הם האחראים לפיגוע, ומתמודדת עם השלכות החיסול. כיצד ייתכן שאף אחד מהפרשנים הצבאיים לא תהה ביום חמישי בערב מדוע מתכנסת במקום אחד, מעל פני האדמה, מנהיגות הארגון שכביכול הוציא את הפיגוע לפועל? נדמה כי ראוי היה לכל הפחות להציף את השאלה.

שגלונה

השקט הבטחוני היחסי מחזיר חלק מתשומת הלב התקשורתית שאבדה למחאה החברתית. כל העיתונים מדווחים הבוקר על כך שפעילי המחאה החברתית השתלטו אתמול על בניין נטוש בתל-אביב (בינתיים פונו). ב"דה-מרקר" מתפרסם דיווח [חיים ביאור] על ההתפתחות האחרונה במאבק של עובדי מפעל חיפה-כימיקלים, השובתים כבר 112 ימים.

לפי הדיווח, עשרות מעובדי המפעל "צרו אתמול על משרדי החברה והתבצרו בלשכתו של מנכ"ל המפעל, נדב שחר. [...] העובדים הניפו שלטים בהם נכתב: 'לא מסכימים עם אף מלה שלך'. כמה עובדים הטיחו במנכ"ל: 'אין לנו כסף לשלם את חשבונות החשמל', ואחרים ריססו על קירות המבנה כתובות נאצה כלפי ההנהלה, בנוסח 'נשגל אתכם'".

ביאור מספר על דרישות העובדים (תוספת שכר אחידה והגנה מפיטורים למנהיגי המחאה), ומציין כי בשל השביתה העובדים "לא קיבלו את משכורות מאי, יוני ויולי, וככל הנראה גם משכורת אוגוסט לא תשולם להם".

ענייני תקשורת

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי תנועת שלום-עכשיו תפגין מחר באזור הכותל המערבי נגד השדרן האמריקאי גלן בק, שיערוך במקום אירוע. "בק מגיע להתסיס את ירושלים", נאמר בהודעה מטעם הארגון. ב"גלובס" מתפרסמת כתבה מאת טל שניידר, ששוחחה על בק עם ראשי ארגון ביקורת התקשורת האמריקאי "מדיה מטרס פור אמריקה". "הוא אדם מוכשר והכישרון שלו הוא הדבר המסוכן, כי כל מה שהוא מחפש זה לקדם את עצמו", אומר לה ארי רבין-האבט, סמנכ"ל המדיה בארגון.

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסמת רשימה מאת רייצ'ל טבצ'ניק, חוקרת העוסקת בימין הנוצרי בארצות-הברית, תחת הכותרת "סכנת גלן בק". ב"ישראל היום" מתפרסם ראיון קצר [בועז ביסמוט] עם השחקן ההוליוודי ג'ון ווייט, שהגיע לישראל להשתתף בעצרת שמארגן בק. "אני רוחש כבוד עצום לעם היהודי" הוא הציטוט שנבחר לכותרת. מעל הראיון ידיעה מאת שלמה צזנה תחת הכותרת "נתניהו: 'ישראל מגינה על המערב מהאסלאם הרדיקלי'".

ב"ישראל היום" מדווחים איציק סבן ועדנה אדטו כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, גינה את הפרסום ב"ידיעות אחרונות" של תצלום הזמרת העצורה מרגלית צנעני. עוד מדווח כי מפכ"ל והמשטרה החליט לחקור מי הדליף את התצלום לעיתון. גם ב"מעריב" מתפרסם דיווח דומה, וב"הארץ" מוזכר כי המשטרה תחקור מי המדליף. בעיתון שפירסם את התצלום מדווח רק כי עורך-דינה של צנעני מחה על הפרסום, מה שגרם לה לפרוץ בבכי.

ב"הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ כי הסרט "השוטר", שמספר בין היתר על קבוצת צעירים מהפכנית שמבקשת להילחם בפערים הכלכליים ומתכננת לחטוף קבוצה של בעלי הון, הוגבל על-ידי המועצה לביקורת סרטים לצפיה מעל גיל 18. "על-פי הכללים", מציינת איזיקוביץ, "יכולה המועצה להגביל סרט לצפיית בני 18 ומעלה 'אם הסרט הוא סרט תועבה (כלומר מכיל קטעי אלימות קיצונית או פורנוגרפיה; ג"א), או שהוא פוגע ברגשות הציבור'". במאי הסרט, נדב לפיד, אמר לה כי "זו החלטה אבסורדית וזו פסילה פוליטית".

עוד מדווחת איזיקוביץ כי רשות השידור תשקיע 16 מיליון שקל בקניית הפקות מקור. מודגש כי מדובר בפחות מ-2% מתקציב הרשות, לעומת 33% כפי שמחייב החוק.