הנחה לרגל מבצע
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מבשרת על מפנה דרמטי במדיניות החלפת השבויים של מדינת ישראל. "חשיפה", כתוב שחור על גבי צהוב, "לשחרר רק מחבלים ספורים תמורת שבוי" [שמעון שיפר]. זו ההמלצה העיקרית של ועדה מיוחדת שמינה שר הביטחון, האמורה להגיש בקרוב את מסקנותיה, והיא טורפת מחדש את כל קלפי המיקוח במשא ומתן בין ישראל לחמאס על שחרור גלעד שליט. כך, לפחות, עשוי לחשוב מי שלא קורא את כותרת המשנה, שבסופה מצוין כי "ההמלצות לא חלות על גלעד שליט".
הידיעה המלאה מופיעה תחת הכותרת "לא בכל מחיר". שיפר כותב בה בהרחבה על מסקנות הוועדה ומגלה כי המלצה נוספת של חבריה – מאיר שמגר, אסא כשר ועמוס ירון – היא להעביר לידי האויב רק גופות בתמורה לגופות. ואיך כל זה מסתדר עם הידיעה המופיעה לצד החשיפה, שלפיה ראש הממשלה אמר לנועם שליט שיעשה כל שביכולתו כדי לשחרר את בנו משבי חמאס? שוב, סופה של כותרת המשנה לידיעה של שיפר מספק את התשובה: "המחירון החדש ייכנס לתוקף רק אחרי עסקת שליט".
זהו אינו הסייג היחיד ממדיניות החלפת השבויים החדשה. בכירים במערכת הביטחון שעימם שוחח שיפר מטילים ספק בישימותן של המלצות הוועדה. שיפר עצמו מעלה שאלות כגון "מה יקרה אם, למשל, תיווצר הזדמנות להחזיר את רון ארד תמורת מאות מחבלים?". ברור שבמצב כזה דעת הקהל (והתקשורת) לא תיתן למסקנות הוועדה לבלבל אותה. ארד הפך לסמל של תרבות השכול הישראלית, ולכן חייו, או גופתו, שוויים יותר מחיי לוחם אויב אחד. כדי שמסקנות הוועדה יהיו ישימות בעתיד, יהיה צורך להשאיר את החטוף העתידי בסטטוס של אלמוני. במדינה עם תקשורת חופשית, שלא לדבר על תקשורת מסחרית הנעה דרך קבע על גבול ההיסטריה, אין סיכוי שזה יקרה. התקנות החדשות תמיד ייכנסו לתוקפן רק אחרי עוד עסקה אחת ודי.
שני משפטים מיוחדים ביותר
הכותרת המרכזית בשער "מעריב" היא ציטוט "מיוחד" מדברי בנו של השאה האיראני האחרון – "ישראל צריכה לתמוך במאבק האיראני". מה מיוחד בציטוט? שהוא בלעדי לעיתון "מעריב". לא צריך להיות מנוי על כל עיתוני הבוקר ולהשוות בין תכניהם כדי להיווכח בדבר. הכתבה על דברי רזא פהלווי מתפרשת לרוחב כל הכפולה הפותחת של העיתון כשהיא מעוטרת בסטמפה "מיוחד ל'מעריב'", וגם הטקסט שמגיש שליח העיתון לוושינגטון, צח יוקד, מתחיל במלים "בראיון בלעדי ל'מעריב'".
אלא אם החליטו יוקד והעיתון לחסוך מעיני הציבור את מרבית תוכן הקלטות המתעדות את הראיון הבלעדי עם פהלווי, ניתן לקבוע בוודאות יחסית כי הראיון כלל לא יותר מכמה מלים. למעט הציטוט שהפך לכותרת ראשית, רק ציטוט אחד נוסף מפי פהלווי מופיע ב"מעריב" ולא בעיתונים אחרים – קריאה לישראל שלא לתקוף את איראן.
הציטוט הבלעדי בהחלט יכול להיחשב כהישג לעיתון, אך ספק אם מקומו בכותרת הראשית. כתבת "הארץ" בארה"ב, נטשה מוזגוביה, סיקרה אף היא את מסיבת העיתונאים שערך פהלווי, והוסיפה לה תמצית שיחה שערכה עם מנהיג מהפכת הסטודנטים של 1999; בעיתונים האחרים השתמשו בשירותי סוכנויות הידיעות בלבד. בידיעה ב"מעריב" אין מידע חשוב או כזה שיהיו לו השלכות משמעותיות. יותר משזו כותרת על דברי פהלווי, זו כותרת על הישגו של כתב העיתון. גם אם נקבל את שיקול הדעת הממקם את אמירת בנו של שליט איראן לשעבר בכותרת הראשית, קשה לראות בשני משפטים בלבד "ראיון בלעדי".
המנהל הודח
גזר הדין שהושת אתמול על אסי אבוטבול, 13 שנות מאסר, אינו מופיע הבוקר בשערי "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ", אך הופיע אתמול ככותרת על שער "גלובס". מדוע מקומו הטבעי שם?
1. מפני שמדובר היה בחדשות טריות ולכן ראויות להבלטה. 2. מפני שהוא הורשע בסחיטת אנשי עסקים ובעלי ממון, קהל היעד של העיתון. 3. מפני שלמקרה פרופיל גבוה מהבחינה המשפטית, ולכן הוא רלבנטי לציבור עורכי-הדין – עוד קהל יעד של העיתון. 4. מפני שיש מי שיאמר שיש דמיון מסוים בין "ניהול ארגון פשע" לניהול של מערכת עסקית גדולה.
העבריין אסי אבוטבול (מימין) אתמול בבית-המשפט (צילום: יוסי זליגר)
תביעת הדיבה של אריסון בדרך
וידויה של המיליארדרית שרי אריסון, כי ניחנה בכוחות על-טבעיים, משך תשומת לב גם בחו"ל. חזי שטרנליכט מדווח ב"ישראל היום" כי ה"גרדיאן" הבריטי וסוכנות רויטרס דיווחו על התבטאויותיה.
ב"כלכליסט" ניכר היום טון ביקורתי יותר כלפי בעלת השליטה בבנק הפועלים, וכל הכפולה השנייה של העיתון מוקדשת לכתבה ארוכה על הסוגיה. הכותרת שנבחרה היא "תרחיש האימים: בעלת שליטה ששומעת קולות". משפט זה נתון במרכאות, והוא לקוח, תוך עריכה מסוימת, מדבריו של "עורך-דין בכיר" שהתראיין לעיתון. למעשה, כל הביקורת בכתבה שמציע "כלכליסט" לקוראיו לקוחה מן החוץ. עורכי-דין, רואי-חשבון וכלכלנים מתראיינים לכתבי העיתון [רונית גודמן, עמיר קורץ, הדר קנה, ענת רואה, גלי ברגר, מיטל זדה והדר רז], כמה מהם מביעים דאגה מאמירותיה של אריסון, אחרים מבקשים להרגיע. העיתון עצמו אינו מציע, בינתיים, עמדה משלו בדמות מאמר הפוסק לכאן או לכאן, אבל הכתבה מדגישה את הביקורת יותר מאשר את דברי ההרגעה, ותוהה למשל אם אריסון תוכל להמשיך להחזיק בגרעין השליטה של הבנק, ואם הנגיד סטנלי פישר יפעל כעת לשלול ממנה את היתר השליטה.
כמו ב"כלכליסט", גם במוסף "המגזין" של "מעריב" שואלים הכתבים את עמיתיה של אריסון לדעתם על התבטאויותיה האחרונות, אם כי מדובר בעמיתים מתחום אחר. על שער המוסף היומי מופיעה הכותרת "מה חושבים המתקשרים עצמם על כישורי הקולגה החדשה שלהם". בפועל, בכתבה מאת הדר חורש וליאת שלזינגר מרואיינת רק מתקשרת אחת, אריאן לב, המברכת את אריסון, מבטיחה שיהיה לה "תפקיד מאוד חשוב מבחינה מדינית בעוד שנתיים-שלוש" ומגלה כי לא הופתעה מהווידוי כיוון שכבר מזמן הבחינה בכוחותיה המיוחדים (עוד על מיסטיקנים ואריסון כאן, ובמיוחד בטקסט המדהים שכאן).
במוסף הכלכלי של "מעריב" מדווח יהודה שרוני כי מעט לאחר שקיימה אריסון מסיבת עיתונאים, חלה תקלה במחשבי הבנק, ולקוחות שרצו להעביר פקודות קנייה ומכירה בבורסה לא יכלו לעשות זאת. כותרות הידיעה לעגניות. כותרת הגג קוראת: "הפעם לא היתה התראה מלמעלה", ואילו הכותרת עצמה נוסחה כך: "נפילת המחשב ששרי לא חזתה". אריסון עוד עלולה לתבוע את "מעריב" על הוצאת דיבה. לא משום שכותרות אלה מציגות אותה באור מגוחך, הרי היא עצמה מודה במסרים ותחזיות, אך היא בהחלט תוכל לטעון שהכותרות אינן אמת. כלומר, שהיא קיבלה התראה מלמעלה על תקלה זו וחזתה את נפילת המחשב. עובדה, גם בפעם הקודמת שקיבלה התראה ותחזית על נפילת המחשבים בבנק, לא היה בכך כדי למנוע את קריסתם.
יש ב"מעריב" גם ידיעות רציניות על הנעשה בבנק הפועלים: המפקח על הבנקים לא אישר לאריסון לרכוש את מניות אחיה בבנק [יהודה שרוני].
ב"דה-מרקר" נותנים הבוקר מנוחה מסוימת לפסטיבל אריסון וממשיכים בקמפיין שהושק אתמול – מכירת השליטה בבנקים לציבור. הבוקר מראיינת מירב ארלוזורוב את פרופ' צבי וינר, המספק לה את הכותרת הבאה: "גם אם בן-לאדן יקנה את בנק לאומי לא יקרה נזק".
גילוי עריות
שיתוף הפעולה בין העיתון "דה-מרקר" לתוכנית הטלוויזיה "מסודרים" קובע הבוקר רף שפל חדש. בעמ' 3 יש הפניה לעוד קטע וידיאו המופיע באתר "דה-מרקר", בהשתתפות הדמויות הפיקטיביות מהתוכנית, אלא שהיום הם לא מתראיינים על-ידי עורך האתר על דעתם בנושאים כלכליים, אלא מתכוננים לנסיעה אל הוועידה השנתית שעורך העיתון בניו-יורק. כלומר, לא מדובר בעוד הפניה בולטת לפרסומת לתוכנית טלוויזיה, אלא בהפניה בולטת לפרסומת המקדמת בה בעת גם תוכנית טלוויזיה וגם מיזם כלכלי של העיתון.
ענייני תקשורת
ראובן וייס מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי נפטר העיתונאי שמשון ארליך, שהיה כתב כלכלי של "ידיעות אחרונות" בשנות השישים והשבעים. על כך שארליך היה גם עיתונאי ועורך כלכלי ב"הארץ" שנים רבות ניתן ללמוד רק ממודעת אבל המתפרסמת הבוקר בעיתון זה, מטעם המערכת.
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי ועדי העובדים של רשות השידור מאיימים בסכסוך עבודה אם לא יקבלו בחודש הבא את דמי ההבראה במועד.
דורית ענבר, עד לאחרונה המשנה ליו"ר רשות השידור, מתראיינת ל"דה-מרקר" [אופיר בר-זהר] ומשווה את נסיונות ההבראה של הרשות למיתוס של סיזיפוס. בתשובה לשאלה "האם בדיעבד היית לוקחת על עצמך את התפקיד" היא עונה בשלילה.
טאהר לודין, העיתונאי האפגני שברח משבי הטליבאן יחד עם עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס", מפרט באוזני כתב ה"ניו-יורק טיימס" כיצד עשה זאת. התרגום מופיע הבוקר ב"הארץ".
יובל קרניאל בוחן ב"גלובס" את מאבק הכוחות שבין התקשורת למערכת המשפט, על רקע פרשת דודו טופז.