אשה קוראת עיתון על גג בית בשכונת נחלאות, אתמול בירושלים (צילום: נתי שוחט)
רקיחת תוכן
בכפולת האמצע של "מעריב" מתפרסם הבוקר תצלום [מקס ילינסון] ובו נראית קשישה קוראת עיתון. הקשישה היא פאולה פרנק, בת 93; העיתון שהיא קוראת הוא "מעריב". לפי הידיעה הצמודה לתצלום [יונתן הללי], המפגש בין פרנק ל"מעריב" חב את קיומו להליך רפואי חדש שהצליח להחזיר לפרנק את ראייתה לאחר כמה שנים של עיוורון גמור.
הידיעה, המתפרסמת תחת הכותרת "הסבתא העיוורת ראתה לראשונה את הנינים", היא דוגמה נאה לעיתונות הרוקחת לעצמה תוכן על-ידי ערבוב מעט מוצרי יסוד (מידע) וכמות נאה של תבלינים (פרסום לגורם חיצוני, פרסום עצמי, ופוליטיקה שלא ממש מן העניין). הקורא בה אמנם למד על הניתוח החדש שהחזיר לפרנק את ראייתה, אבל תוך כדי כך גם על שמות הרופאים האחראים לכך (אחת מהם מופיעה בתצלום עם פרנק) ועל המוסד הרפואי שביצע את ההליך. המשפט "לדברי צוות המרפאה, שיטות הניתוח החדישות מאפשרות ביצוע ניתוח קטרקט גם בגיל מבוגר" מבהיר לכל קורא כי גם הוא, או קרובי משפחתו, עשויים למצוא תועלת בשירותי המרפאה.
הפסקה האחרונה בידיעה מוקדשת לפוליטיקה ועיתונות. מדוע? לא ברור. אולי כדי להצדיק את התצלום של פרנק עם גליון "מעריב" בידה. בפסקה זו מקבלת פרנק את הזכות לבטא את דעותיה הפוליטיות, ואלו מתגלות כשמאליות. "ממשלה ימנית", היא אומרת, "תהרוס לנו את היחסים עם ארצות-הברית". האם פרשנות פוליטית של קשישה עיוורת לשעבר היתה זוכה לראות אור מעל דפי "מעריב" לו היתה פרנק תומכת בממשלת ימין צרה ובשמירה על כל היישובים היהודיים שבין הים לירדן? קשה לדעת, במיוחד לאור העובדה שאין קבוצת ביקורת בנמצא.
מכל מקום, הזכרנו את התצלום עם גיליון "מעריב" כסיבה אפשרית להשמעת הדעה הפוליטית. פרנק נראית בתצלום כשהיא בוחנת את הגיליון בקפידה. "מה שכתוב בעיתון לא תמיד עושה טוב", היא אומרת לכתב "מעריב", "אבל אני מתעדכנת מדי יום בעיתון, וזה מאוד נחמד לי".
מאיצים לאחור
אז מה תקרא הבוקר גברת פרנק בעיתונים? פחות או יותר מה שכבר נכתב אתמול ושלשום ומה שייכתב גם מחר ומחרתיים. ההבדלים קטנים והעקרונות זהים: מידה נאה של הפחדה, חופן רגשנות, קמצוץ מידע מבוסס ומעט תקווה לקינוח.
כותרות הבוקר עוסקות, כרגיל, בסוגיות הפוליטיות – הרכבת הממשלה והמשא-ומתן עם חמאס על שחרור החייל השבוי גלעד שליט.
אתמול, כך דיווחו העיתונים, היתה אמורה להתקבל בקבינט המדיני-בטחוני החלטה מכרעת בעניין החייל השבוי. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר, "ההצעה הישראלית", מקבלת את החותמת הצהובה "חשיפה", ומבקשת להביא לידיעת הציבור את הנוסח המחודש של הצעת ישראל לחמאס.
שלט הקורא למנהיגות הישראלית לפעול לשחרור החייל החטוף (צילום: שי לוי)
שמעון שיפר מדווח כי ישראל מציעה לשחרר יותר מ-100 מבין 450 אסירים שדרש בשעתו חמאס, ולהוסיף להם אסירים שחמאס לא דרש. אולמרט, כך מדווח, הורה להכין רשימה של כמה מאות "אסירים כבדים", שמהם יוכל חמאס לבחור "בכמחצית". נוסף על כך, הקבינט החליט כי "בראש סדר העדיפויות של ישראל עומד וימשיך לעמוד שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.
"ראש הממשלה", מוסיף ומדווח שיפר, "מעריך שההחלטה שהתקבלה תאיץ את המשא-ומתן מול החמאס", וידיעה נוספת באותו עמוד [גואל בנו] מביאה את תגובת משפחת שליט, המברכת על ההחלטה ורואה בה "צעד חשוב ונחוש לקראת החזרתו של גלעד הביתה". לעומת זאת, ב"הארץ" כותבים הבוקר עמוס הראל ואבי יששכרוף כי ההחלטה מפחיתה את הסיכוי להחזרת שליט. הם מסתמכים בכתיבתם על "בכירים במערכת הביטחון", שמעריכים כי אפשר שראש הממשלה החליט דווקא שלא להאיץ את המשא-ומתן, שההזדמנות הנוכחית לשחרור שליט הוחמצה, וש"שליט יישאר עוד שנים בשבי".
הראל ויששכרוף מזכירים כי בישיבה כלל לא נידונה שאלת המחיר שישראל תשלם תמורת שחרור שליט, ומציירים תחזית פסימית למדי באשר לעתיד לבוא. "ייתכן מצב", הם כותבים, "שבו אין רגיעה, המעברים פתוחים למחצה, ושליט נשאר בשבי".
המנהג המגונה של משרד הביטחון
המונולוג שהביא אתמול בן כספית ב"מעריב" מפי "מקורב" לראש המטה המדיני-בטחוני במשרד הביטחון, האלוף עמוס גלעד, זוכה הבוקר בעיתון לידיעות המשך, כצפוי. מיה בנגל ואמיר בוחבוט מטפלים בנפגעים מהפצצה שהוטלה. לפי הדיווח שלהם, "גלעד הודה באוזני ראש הממשלה שהוא השמיע את הדברים שפירסם בן כספית אתמול ב'מעריב'", ואילו אולמרט אמר לו: "מה שנעשה מעל דפי העיתון הוא מעשה חצוף וגס רוח שמהווה הפרה של כל הכללים של התנהלות פקיד מדינה כלפי ראש ממשלה".
ב"הארץ" מדווחים ברק רביד ועמוס הראל, בידיעה המתפרסמת במרכז שער העיתון, כי לשכת ראש הממשלה שוקלת להגיש תלונה לנציבות שירות המדינה נגד גלעד. לפי דיווחם, אולמרט אמר לברק: "אני מקווה שעמוס גלעד לא הושפע מהמנהג המגונה שקיבעת במשרד הביטחון של הדלפה של הדברים הרגישים ביותר בישראל ומריחתם בכותרות העיתונים". מובן מאליו כי התלונה על ההדלפות מוצאת את עצמה למחרת בשער העיתון.
אגב, ב"הארץ" לא נותנים קרדיט ל"מעריב" ומזכירים רק פרסומים על גלעד "בתקשורת". ב"ידיעות אחרונות" מביא אלכס פישמן את תגובת משרד ראש הממשלה לכמה מההאשמות של גלעד, וגם שם לא מזכירים את "מעריב". לעומת זאת, בדיווח של שלמה צזנה ב"ישראל היום" ניתן קרדיט ראוי למי שחולל את המהומה הנוכחית.
"ליברמן, ליברמן", מסעו המסתורי של מנהיג פוליטי צעיר מירושלים למינסק
לפני יומיים כתבנו כאן על תלונתו של מתי גולן לעמיתיו העיתונאים, שתהה מדוע איש אינו מברר מה בדיוק עושה ליברמן במינסק. הבוקר מנסים תומר זרחין, ברק רביד, מאיה זינשטיין ויובל גורן ב"הארץ" לשפוך מעט אור על מעשיו של מנהיג ישראל-ביתנו בבירת בלארוס.
יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מגיע לבית הנשיא, היום (צילום: אוליביה פיטוסי)
לפי דיווחם, הביקור ב"בירה הבלארוסית האפורה" תוכנן כבר לפני חודשים רבים, ובמהלכו השתכן ליברמן במלון אירופה. עוד מדווח כי אחד מראשי הקהילה היהודית בבלארוס קיבל פנייה משגרירות המדינה בישראל והתבקש לשלוח הזמנה רשמית מטעם הקהילה לליברמן (השגרירות מכחישה), וכי לליברמן לא היו פגישות רשמיות עם גורמי ממשל, ואת זמנו הוא בילה עם "כמה חברים", ביניהם פאבל יעקובוביץ', עורכו הראשי של העיתון "בלארוס הסובייטית" ומקורבו של הנשיא לוקשנקו. הדיווח המעניין חושף טפח ממעשיו של ליברמן, אבל גם לאחריו לא ברור כמה טפחיים נותרו מכוסים.
עוצמתה של המלה הכתובה
נחזור לרגע לגברת פרנק בת ה-93. נכון שב"מעריב" היו שמחים לפצח גם קהלי יעד צעירים יותר, אבל אם התצלום של פרנק עם גיליון "מעריב" אינו מבוים לחלוטין, אם אשה בגילה אכן בוחרת לנצל את כושר הראייה המחודש שלה דווקא לקריאת עיתון יומי, זו עדות נוספת לקסמה של המלה הכתובה.
אם הגברת פרנק תיקח לידה הבוקר את מוסף "סופשבוע" של "מעריב", היא תוכל לקרוא התייחסות לעניין זה מטעם יורם באומן, המייסד והבעלים של משרד הפרסום באומן-בר ומי שהריץ את נתניהו לראשות הממשלה בסיבוב הנוכחי. במוסף מתפרסם ראיון שערך בן כספית עם באומן לרגל סיכום קמפיין הבחירות, ובו מתייחס הפרסומאי, בין היתר, גם למאמר "הערת אזהרה" שפירסם העיתונאי ארי שביט מעל דפי "הארץ" ימים מספר לפני הבחירות לכנסת, ולאופן שבו נוצל מאמר זה על-ידי אנשי הקמפיין של הליכוד והעבודה. "המאמר הזה", אומר באומן, "מוכיח פעם נוספת את עוצמתה של המלה הכתובה אל מול שאר אמצעי התקשורת".
על עשרות אלפי המלים הכתובות שהתפרסמו בשבועות האחרונים במסגרת עיתון הבית של הליכוד, "ישראל היום", באומן אינו אומר מלה. אולי גם לא נשאל. אי-שם בראיון מציין כספית כי היחסים בינו לבין באומן אינם יחסי מראיין-מרואיין בלבד: "גילוי נאות: אני מכיר את באומן היטב ויש בינינו יחסי ידידות. מצד שני, הוא מעולם לא העניק ראיון עיתונאי נרחב".
מחברים את ישראל לדובים עצבניים
העיתון "כלכליסט" חוגג הבוקר שנה להיווסדו. "הזמן טס כשנהנים", נכתב על השער. "אם זה נראה לכם כמו טפיחה עצמית על השכם – אנחנו מודים באשמה. כן, אנחנו גאים בשנה הראשונה". העיתון מקדיש כמה עמודים לסיכום פועלו לאורך תריסר החודשים האחרונים, ומביע תקווה שהשנה השנייה תהיה "טובה לכולנו". בדיעבד, העיתוי של השקת העיתון, לפחות מבחינת הכנסות פרסום אפשריות, הולך ומתברר כמאוחר מדי. מה שנקרא בלשון העם: "עכשיו באים?".
יואל אסתרון, מו"ל העיתון, כותב במסגרת סיכומי השנה טור קצר תחת הכותרת "גם קריקטוריסט יכול להיות כלכליסט", וזאת לרגל הוצאת ספר המאגד את הקריקטורות של מאייר הבית, יונתן וקסמן. "קיווינו לפרגן לכולנו חתיכה קטנה מזנב השור", כותב אסתרון ביחס לעיתון והשנה החולפת, "וקיבלנו דוב עצבני".
ענייני תקשורת
הילה רז ואופיר בר-זהר מדווחות ב"דה-מרקר" כי חברת ההוצאה לאור SBC הגישה אתמול בקשה להקפאת ההליכים המשפטיים נגדה במעמד צד אחד, בשל חובות בסך 50 מיליון שקל.
יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי עובדי החינמון "ישראלי", שנסגר לפני כשנתיים, עומדים להגיש בקשת פירוק לחברת ישראלי-ניוז, שבבעלות שלמה בן-צבי.
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי במועצת הרשות השנייה מתגבשת החלטה שלפיה קידום אתרי אינטרנט השייכים לזכייניות הטלוויזיה המסחרית ייחשב זמן פרסום לכל דבר.
מתי גולן תוהה בטורו שב"גלובס" אם היחס השלילי של אילנה דיין לשר המשפטים דניאל פרידמן נובע ממניעים זרים. האם יש קשר לכך שבימים אלה היא עומדת למשפט על הוצאת דיבה, אשר לפי מקורותיו של גולן, דיין עתידה להפסיד בו? גולן מזכיר כי במקרה שדיין אכן תפסיד, ותחליט לערער, הערעור יישמע בבית-המשפט העליון.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי יו"ר מועצת הרשות השנייה, נורית דאבוש, "מנסה לחסל את האופוזיציה" במועצת הרשות; דאבוש ביקשה למנוע מחברת המועצה נורית אמיתי, הידועה בעמדותיה המנוגדות לאלה של דאבוש, מלהשתתף בדיונים.
צח יוקד מראיין במוסף "סופשבוע" של "מעריב" את אריאנה הפינגטון, מקימת הבלוג השיתופי הפופולרי "הפינגטון פוסט". "אני לא רואה את תחום הסיקור החדשותי כמשחק סכום אפס שבו ז'אנר חדש הורג את הז'אנר הקודם", היא אומרת בתשובה לשאלה על עתיד העיתונות.