מבצע נתניהו

בשבועות האחרונים, כחלק מהקו הסולידי החדש של "מעריב", אפשר היה לראות בשערו של העיתון הרבה טקסט שחור על רקע לבן. הבוקר, לרגל הדרמה שהתחוללה בסוף-השבוע בשגרירות ישראל בקהיר, עיצוב העמוד מעט שונה.

בלב שער "מעריב", מקצה ועד קצה, מודפס תצלום גדול ממדים של מפגין מצרי על מרפסת בניין שגרירות ישראל בקהיר, כשהוא מחזיק בידו את דגל ישראל, שרק לפני ימים אחדים הונף שם מחדש. "שלום תחת מתקפה", לשון הכותרת הראשית שמעל התצלום. מתחתיו מתפרסמת תמצית ידיעה על "גבורתו של ראש צוות האבטחה בשגרירות".

זו גם הידיעה הפותחת את העיתון. אבי אשכנזי, אחיקם משה דוד וחן קוטס-בר מדווחים בעמ' 2 של "מעריב" על יונתן ("השם המלא שמור במערכת"), ראש צוות האבטחה בשגרירות ישראל בקהיר, שחזר לבית הוריו בבית-שאן לאחר שחולץ ממצרים. מעל הידיעה תצלום גדול ומפוקסל של ראש הצוות.

"יונתן", נכתב, "[...] היה אחד מששת הישראלים היחידים בבניין הנציגות בזמן שהמצרים הזועמים הסתערו עליה. דלת אחת בלבד הפרידה בינו לבין ההמונים". לפי הידיעה, יונתן שלח ברגעי השיא של הדרמה הודעת טקסט לאשתו: "אני אוהב אותך".

הכותרת לידיעה קוראת "מבצע יונתן". בידיעה עצמה מדווח על שיחת הטלפון שניהל יונתן מתוך השגרירות הנצורה עם אחיו של מי שנפל ב"מבצע יונתן" המקורי, הלא הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. נתניהו מצוטט כמי שאמר ליונתן, "תחזיק מעמד, אני מבטיח לך שמדינת ישראל תעשה כל מה שביכולתה כדי שאתה וחבריך תצאו בשלום ותחזרו הביתה". בהמשך נכתב ש"מאוחר יותר סיפר נתניהו לאנשיו כי העובדה ששמו של מפקד המאבטחים הוא יונתן, כשמו של אחיו ז"ל, שנהרג בפיקוד על המבצע לשחרור חטופי אנטבה, גרמה לו התרגשות רבה".

"אני אוהבת את ביבי מאוד ואוהבת מאוד את עם ישראל", מצוטטת בידיעה רחל, אמו של יונתן.

בכפולה השנייה של "מעריב" מדווח בפירוט אלי ברדנשטיין על מהלך העניינים בקהיר: כיצד יצאו הדיפלומטים לחופשת סוף-השבוע בידיעה שצפויה להתקיים מחוץ לשגרירות הפגנה שגרתית למדי, כיצד ההפגנה התחממה ויצאה מכלל שליטה, כיצד המפגינים פרצו את חומת ההגנה סביב הבניין שבו שוכנת השגרירות, כיצד הצליחו כמה מהם לפרוץ אל תוך השגרירות, וכיצד יצא לדרך מבצע מורכב לחילוצם של אנשי האבטחה שנותרו מאחור.

ברדנשטיין מדווח כי נתניהו, מחדר מצב של משרד החוץ, יצר קשר עם נשיא ארה"ב, וזה הניח את כל כובד משקלו כדי לזרז את כוחות הקומנדו המצריים לחלץ את הישראלים הנצורים. סיקור האירוע במצרים והשלכותיו נמשך עד עמ' 10 בעיתון.

תצלום של נתניהו בחמ"ל משרד החוץ מתפרסם בכל העיתונים, למעט "מעריב". ב"ישראל היום" הוא מגיע עד לשער העיתון. ב"ידיעות אחרונות" הוא מתפרסם הן בשער והן בעמודים הפנימיים. התצלום הוא חלק ממסע יחסי-הציבור של לשכת נתניהו בעקבות המבצע המוצלח. הוא נראה כמחווה מודעת לתצלום המפורסם של פיט סוזה שהוציא הבית הלבן לאחר הצלחת מבצע חיסולו של בן-לאדן.

ידיעה דומה לזו של ברדנשטיין ב"מעריב" פותחת את העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ". איתמר אייכנר מתאר ב"ידיעות אחרונות", שלב אחר שלב, את היווצרות המשבר וחילוץ הנצורים. ברק רביד חתום על הידיעה הפותחת את "הארץ". "באותם רגעים נזכר ראש הממשלה ביהונתן אחר, אחיו יוני נתניהו ז"ל, שנפל במהלך מבצע אנטבה", כותב אייכנר. "'זה היה מאוד סמלי בשבילי. הרגשתי כאילו אני מחלץ את אחי', יגלה ראש הממשלה לאחר שהחילוץ מהשגרירות הסתיים בשלום". ב"הארץ" נמנע מהקוראים המידע הזה.

"ישראל היום", בדומה ל"מעריב", אינו פותח את סיקור האירוע במצרים בידיעה אינפורמטיבית על מהלך העניינים סביב השגרירות בסוף-השבוע האחרון, אלא בידיעה על פן אחד בלבד של מה שאירע. במקום להתמקד ביונתן, ראש צוות האבטחה בשגרירות, ב"ישראל היום" מתמקדים בבנימין, ראש ממשלת ישראל. הידיעה שפותחת את העיתון, מאת שלמה צזנה, מוקדשת לתגובות מטעם ראש הממשלה, לשכת ראש הממשלה, בכירים בסביבתו של ראש הממשלה ותגובות מטעם שר החוץ למה שהתרחש במצרים.

בטור המתפרסם בצד הכפולה הפותחת מנתח צזנה את תפקודו של נתניהו בניהול המשבר. "רה"מ התייצב במהירות במרכז העצבים שבו היה יכול לצפות באירוע", כותב צזנה, "ריכז סביבו את אנשי המקצוע הרלבנטיים [...] חילק הנחיות בין שר החוץ לשר הביטחון, התייעץ עם ראשי זרועות הביטחון הנוספים [...] וקיבל את ההחלטות המבצעיות הנכונות. בפועל, ראש הממשלה היה מפקד המבצע. [...] הפעם, במקום ועדת חקירה יסתפקו בדו"ח עם שורה תחתונה של החלטות נכונות, שהצילו חיים". כותרת הטור היא "ניהול נכון".

ידיעה נוספת מאת צזנה, המתפרסמת בכפולה השנייה של העיתון, כוללת את הקישור שעשו אנשי נתניהו ל"מבצע יונתן" מלפני 35 שנה ("אדם שעמד קרוב לנתניהו באותן דקות העיד כי עברה צמרמורת בין הנוכחים, וזאת משום שלאחיו של נתניהו, שנפל במבצע אנטבה, קראו גם כן יונתן").

לא כולם מחמיאים לנתניהו, כמובן. בן כספית חתום על טור ביקורתי המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב". "ישראל נכנסת לספטמבר (שיקרה באוקטובר) בלי טורקיה, כמעט בלי מצרים, כשירדן משותקת מאימה, אירופה עוינת ברובה ואמריקה כמעט אדישה", מתריע כספית. "[...] קשה למצוא מנהיג שלא הזהיר את נתניהו ושריו בשנה האחרונה מפני הצונמי המתקרב, אך ללא הועיל. עכשיו, כשזה מגיע, כשהצרות נוחתות בצרורות, כבר מאוחר מדי".

בכפולה הפותחת של "הארץ" מבקר ארי שביט את נתניהו וליברמן בטיעונים דומים. "תחת הנהגתם של ראש ממשלה נוקשה ושר חוץ מופקר, מדיניות הביטחון הלאומי קורסת. במקום שישראל תחזק את עצמה אל מול ההוריקן שבפתח, ישראל מתעקשת להחליש את עצמה ולבודד את עצמה לחלוטין".גדעון לוי, כמצופה, חריף ממנו בביקורתו.

מהפכת נגד

בכל העיתונים מתפרסמים טורי פרשנות על המשמעות המדינית והבטחונית של אירועי סוף-השבוע במצרים. עמוס הראל מציין ב"הארץ" כי "ברמה הטקטית, נוהל משבר השגרירות בקהיר היטב", אך מתריע מפני ההקשר הרחב יותר. "ספטמבר לא יוביל בהכרח למלחמה אזורית, אבל גם הציפייה שהכל יעבור בשלום ובשקט נראית כעת כהפגנה של אופטימיות מופרזת", הוא כותב.

ב"ידיעות אחרונות" מזהיר אלכס פישמן כי מצרים בדרך ל"כאוס". "אם הצבא המצרי יאבד את כוחו לטובת הזרמים הקיצוניים של האחים-המוסלמים והתנועות הסלפיות, תהפוך מצרים מבחינתה של ישראל מסיכון גבוה לאיום ממשי", הוא כותב.

נחום ברנע כותב במדור הדעות של העיתון על מאמר מאת חוסיין ערה ורוב מאלי, שעתיד להתפרסם ב"ניו-יורק ריביו אוף בוקס", ומוקדש לניתוח מה שמכונה "מהפכת הנגד הערבית". לפי מחברי המאמר, מהפכה זו החלה יום למחרת הדחת מובארכ מהשלטון. "העתיד [במצרים] שייך לא לצעירים שהפגינו בכיכר תחריר, אלא לשלוש קבוצות: לצבא, לקבוצות האסלאמיות ולגורמים במשטר הישן שיצליחו לשרוד", כותב ברנע בעקבות מחברי המאמר.

ב"ישראל היום" עולים קולות דומים ממאמר מאת בועז ביסמוט. "אביב העמים הערבי מגיע די מוקדם לשלב הפיכת הנגד", הוא כותב. "במצרים זועמים על הצבא, בתוניסיה יותר מ-70 אחוזים אינם מרוצים מהמצב החדש, ובלוב עוד לפני שתפסו את קדאפי יש כבר כאלה הטוענים כי היו מעדיפים את השליט על פני הקולוניאליסטים החדשים מצרפת ומבריטניה. כל אלה לא מבשרים לנו טובות".

"במצרים חילחלה אתמול ההכרה שהמהפכה מתחילה לפעול נגד עצמה",כותב צבי בראל ב"הארץ", "ושהפריצה לשגרירות עלולה לפגוע לא רק בתנופה הפוליטית שהשיגה, אלא גם בפופולריות שלה ובעיקר לגרום לצבא – שנחשב עד כה בעל-בריתם של המהפכנים – לאמץ גישה חדשה נגדם. ואכן, אתמול כבר נשמעו מחדש הביטויים המאיימים 'משטר חירום' ותקנות שעת חירום, שהיו עילות מפתח לפריצת המהפכה. ממשלת מצרים והמועצה הצבאית העליונה הודיעו שהממשלה תפעיל את חוקי החירום ושעשרות העצורים שנתפסו יעמדו למשפט בבית-המשפט לבטחון המדינה – מוסד מאוס שמסמל את ימי השלטון הקודם, ושהמפגינים דורשים את ביטולו".

סבלנות בבקשה

"המשק קפץ כיתה", מבשרת הכותרת הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב". הכותרת חגיגית, גופן לבן על רקע תכול. תחתיה תצלום של ראש הממשלה ושר האוצר לוחצים ידיים ומחייכים. העילה: חברת הדירוג S&P העלתה בסוף-השבוע את הדירוג של ישראל לדירוג של A+, הגבוה בתולדות המדינה.

מהו "המשק" ומה משמעות הצלחתו עבור הרוב המכריע של הציבור? "העלאת הדירוג משקפת את המדיניות המאקרו-כלכלית האחראית שישראל נקטה בתקופת המשבר העולמי ואת הצמיחה הגבוהה במשק", מדווחים טל שחף ויוסי גרינשטיין בכפולה הפותחת של "עסקים". אותה מדיניות אחראית שהוציאה מביתם מאות אלפים במחאה על חוסר צדק חברתי. אותה צמיחה גבוהה שהתמקדה רובה ככולה בעשירון העליון. בהמשך הידיעה מדווח כי "חברת הדירוג ציינה כי היא מסתמכת על ההנחה שהמחאה החברתית בישראל לא תשפיע על המשך הורדת החוב הציבורי".

"מדובר במתנת חג נאה לשר האוצר יובל שטייניץ ולמשק כולו", כותב יהודה שרוני בטור פרשנות נלווה. "[...] בטווח הארוך, העלאת הדירוג תשפיע לחיוב על מצב המשק. [...] אלא שבטווח הקצר אין סיכוי שתקציבי המחאה שוועדת טרכטנברג אמורה לטפל בהם יגדלו. להפך. [...] צוות מנו אינו יכול לפנטז על פריצת מסגרת התקציב אפילו בשקל".

לצד הטור של שרוני נראה גרף המדגים כיצד עלה בהתמדה הדירוג שהעניקה חברת S&P לישראל מדירוג של –BBB ב-1992 ועד לדירוג הנוכחי. באותן השנים, במקביל לעלייה בדירוג, הלכה וגדלה ההפרטה, והפערים בין עניים לעשירים הגיעו לממדים חסרי תקדים. לאורך כל הדרך היה מי שהבטיח שבהווה אמנם ייתכן שקצת קשה לחלק מהאוכלוסייה, אך העתיד טוב ומבטיח. הצמיחה ב"משק" עתידה לחלחל מטה ולשפר את מצבם של כלל אזרחי מדינת ישראל. הבוקר תורו של שרוני, ופרשנים כלכליים אחרים, להבטיח זאת.

"העלאת הדירוג תפחית לאורך השנים את עלויות גיוס ההון של האוצר", כותב שרוני. "[...] שיפור הדירוג יביא להפחתת עלות גיוס ההון של פירמות עסקיות כמו הבנקים. בסופו של דבר ייווצרו מקורות כספיים נוספים שניתן יהיה לנתבם בין השאר לטיפול בדרישות המחאה החברתית. כל זה יקרה כאמור רק בטווח הארוך". סבלנות בבקשה. עוד קצת ומגיעים.

"המקטרגים המקצועיים כבר מגיבים על הידיעה המשמחת במשיכת כתפיים", כותב סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "מה אכפת לנו, הם אומרים, מהדירוג המשופר של המשק אם הדיור יקר והקוטג' יקר והתשלומים לגני הילדים יקרים. ועוד איך צריך להיות אכפת לכם! רק כלכלה חזקה מסוגלת להרשות לעצמה תיקון משמעותי בסדר העדיפויות החברתי. לו ירד דירוג האשראי של ישראל, חלום התיקון החברתי היה נעצר בחריקת בלמים".

בהמשך טורו מבקש פלוצקר: "רק אל תקלקלו את ההישג, בבקשה. [...] אנא הימנעו מצעדים חפוזים וממהפכים, לפחות עד שוך הסערות".

ב"ישראל היום" חוגג חזי שטרנליכט את הדירוג החדש של ישראל. "ניהול תקציבי נכון של משרד האוצר והממשלה הביא לנו את המתנה הנדירה. זה הרגע לעצור ולהודות לכלכלני משרד האוצר ולשר העומד בראשו", הוא כותב, ומבקש להימנע מפריצת מסגרת התקציב. "דרך השמאל הכלכלי מובילה בעיקר לחובות ולעוני", מסביר שטרנליכט. "רק תחרות אמיתית, כזאת שטרם זכינו לה בהרבה רבדים בשוק הישראלי, תפחית את יוקר המחיה".

קול מעט שונה עולה ממאמרו של מוטי בסוק, המתפרסם ב"דה-מרקר". "להעלאת דירוג האשראי של ישראל יהיה מחיר כלכלי-חברתי לא פשוט", מעריך בסוק. "הוא מודגש גם בהודעת S&P וגם בהצהרות של ראש הממשלה, שר האוצר והנגיד: מבחינתם ומבחינת S&P, הפקטורים החשובים ביותר לכלכלת המדינה הם מדיניות שמרנית, המקפידה על שמירת כל מסגרות התקציב, ועושה כל מאמץ להורדת חובות המדינה. זאת במטרה להוריד את המספר הקדוש לחברות הדירוג הבינלאומיות – יחס החוב-תוצר.

"משמעות הדבר היא ניצול כל הזדמנות להורדת היחס הזה. והיחס אכן ירד בשנים האחרונות בצורה נאה – מה שאומר כי במקום להפנות את העלייה בתוצר המשק ועודפי גביית המסים לטובת הציבור, דרך הגדלת תקציבים לחינוך, בריאות, רווחה ותשתיות – התגייסו בשנים האחרונות שר האוצר וראשי משרדו, יחד עם הנגיד ובנק ישראל, לטובת המטרה הקדושה של הורדת יחס החוב-תוצר. אם תרצו, זהו כל סיפור המחאה החברתית בישראל".

התנהלות לא תקינה

עוזי בנזימן, העורך הראשי של אתר זה, עמד אמש במאמר פרי עטו על היצמדותם של פרשנים בכירים לעמדותיהם המנוגדות בפרשת גלנט-אשכנזי, מתחילתה ועד לימינו אנו. הבוקר מתפרסמים בעיתונים השונים דיווחים על ההתפתחות האחרונה בפרשה – התבטאות של פרקליט המדינה משה לדור באולפן "יומן" של ערוץ 1.

בשער "ישראל היום" הפניה לעמ' 17 של העיתון, לצד תצלום של אשכנזי והכותרת "לדור: התנהלות אשכנזי בפרשת הרפז – מביכה". כל התוכן המערכתי בעמ' 17 מוקדש לפרשה. צבי הראל מדווח על התבטאות פרקליט המדינה, ודן מרגלית מצרף טור פרשנות. הוא, כמובן, לא החליט להחליף את עמדותיו.

"פרקליט המדינה משה לדור נשלח בערב שבת לתוכניתה של איילה חסון בערוץ 1 לקלל ויצא מברך", כותב מרגלית. "הוטל עליו לקעקע את הגילויים שפירסמה חסון על התנהלותו של גבי אשכנזי, שהיא ביזיון לבכיר הקצינים בצה"ל, אבל בפועל אישר את רובם המכריע".

ב"הארץ" מדווח עמוס הראל על הפרשה תחת הכותרת "פרקליט המדינה: התנהלות לשכת הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי בפרשת מסמך הרפז – מביכה". בגוף הידיעה מובא ציטוט מפי לדור, שאמר: "הפרשה הזו עד כדי כך מביכה, יש בה אירועים והתנהלויות מביכות, אבל אלה אינם מגיעים לדעתנו לידי חקירה פלילית".

ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מאת טובה צימוקי וירון דורון ולפיה הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי יעיד השבוע בפני מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. התבטאותו של לדור מוזכרת בכותרת המשנה לידיעה ("גם אם יש פה אירועים מביכים, הם אינם מגיעים לכדי אשמה פלילית").

"התנהלותו לא תקינה, אבל זו לא עבירה", מצוטט לדור בכותרת ידיעה מאת נועם שרביט ב"מעריב". ידיעה נוספת בעמוד נושאת את הכותרת "מקורבי אשכנזי: 'גבי בטוח באמת שלו'". הידיעה המרכזית, מאת שרביט, נפתחת במשפט המסתמך על דברי לדור: "התנהלותו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי בפרשת בועז הרפז היא מביכה ויש לתת עליה את הדעת".

למרות זאת, המלה "מביכה" לא מצליחה להבקיע את חומות גוף הידיעה ולהגיע לכותרת, לכותרת המשנה, לכיתובי התצלומים או לכותרת הביניים בידיעה. כיצד מסוגל עורך העמוד לוותר לחלוטין על הדגשת המלה "מביכה"? הרי לא בכל יום מתאר כך פרקליט המדינה את התנהגותו של רמטכ"ל לשעבר. זו, כך נדמה, התנהלות לא תקינה של האחראים על עריכת העמוד. בעיתונים שאינם "מעריב" יהיה בוודאי מי שיגדיר את ההתנהלות כ"מביכה".

ללא רבב

בשער "הארץ" נפתחת ידיעה מאת גילי איזיקוביץ על התפטרותו של גיא זהר מהגשת התוכנית "השבוע" של ערוץ 10, בעקבות שידור ההתנצלות לאיל ההון שלדון אדלסון. איזיקוביץ מזכירה את הרקע להתפטרות, ומדווחת על גילוי-דעת שיוגש מטעם עיתונאי חברת החדשות של ערוץ 10 למנהליה, לבעלי המניות ולרשות השנייה.

"היכולת למתוח ביקורת על גופים ואישים זרים קשורה קשר ישיר לנכונות להילחם על האמת שלך בבית-משפט", נכתב בגילוי-הדעת. "[...] זו הפעם הראשונה שזה קורה, אבל זו חייבת להיות גם הפעם האחרונה. התחושה של כולנו היא שאם לא נהיה בטוחים בכך שזו אכן הפעם האחרונה, יהיה לנו קשה מאוד להמשיך להילחם על כל ידיעה ועל כל שידור". איזיקוביץ מצטטת גם "מקורב לאדלסון", שאמר לה כי "ערוץ 10 צדק כשפירסם התנצלות, וההתפטרות היא מחיר הכישלון המקצועי".

"הסערה שטילטלה השבוע את בית-הוורד בגבעתיים היא מציאות יומיומית בעיתונים היומיים ובמהדורות חדשות, שם לא מגיעים בדרך כלל להתנצלות, אלא מיירטים את התחקיר מבעוד מועד ובשקט", כותב מורן שריר בטור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ". "הקווים האדומים, השחורים והאפורים נחצים מדי יום במערכות החדשות השונות. זו תהיה תמימות לחשוב שהצעד האמיץ של שלישיית חדשות 10 תשים קץ להתערבויות לא ענייניות ולצנזורה הפנימית והחיצונית של עורכי חדשות. אבל כמו שדפני ליף הקימה אוהל אחד ונתנה אומץ לאלפים שבאו אחריה, כך אפשר לקוות שזהר, בנזימן ויובל יראו את הדרך לעיתונאים רבים אחרים, אמיצים פחות".

ב"דה-מרקר" מביאה אופיר בר-זהר קולות מקרב עיתונאי החברה. "חצו פה את כל הקווים האדומים", אומר לה מיקי רוזנטל. "כולנו יודעים למה בעלי הון קונים כלי תקשורת. בכלי תקשורת שונים היתה ויש התערבות מפעם לפעם של הבעלים, התערבות שאנחנו יודעים עליה. מה שנעשה כאן חריג. אין מלים יפות לתאר את זה. הוציאו מאכלת ושמו על הצוואר של מנהלי הערוץ". עוד מצוטטים רביב דרוקר, אשרת קוטלר ועפר שלח. בטור נפרד מסבירים בר-זהר ועידו באום מדוע נוסח ההתנצלות של ערוץ 10 היה "חריג בכל קנה-מידה עיתונאי".

ב"כלכליסט" מראיינת שלי פריצקר את יורם שכטר, יו"ר חברת החדשות החדש של ערוץ 10, שנבחר לתפקיד על רקע הדרישה להתנצלות והתפטרות המנכ"ל ראודור בנזימן. "מימי לא פגשתי את רון לאודר ולא את יוסי מימן, לא שוחחתי איתם, לא נפגשתי עם נציגיהם ואפילו לא הייתי איתם בקוקטיילים", אומר שכטר בתגובה לטענות כי הוא נבחר על שום קרבתו לבעלי המניות של הערוץ. בתשובה לטענות כי הוא מקורב לתנועת הליכוד אומר שכטר: "אינני מכיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו או את שרה אשתו. אין לי שום אג'נדה פוליטית".

בהמשך הראיון שואלת פריצקר את שכטר באשר להתנצלות בפני אדלסון וההתפטרות של בכירי חברת החדשות. "לא למדתי את המקרה עד הסוף", אומר שכטר, "ושמעתי עליו לראשונה בישיבת הדירקטוריון. אני לא יכול להתייחס אליו ספציפית ולהביע עמדה לכאן או לכאן. קיבלתי דיווח על כך מהיועצים המשפטיים של ערוץ 10, וממה ששמעתי, ההתנהלות היתה תקינה. אם עיתונאי מפרסם דברים שהם לא נכונים, צריך להתנצל. לא אגיד אם זה היה ראוי או לא, אבל מטריד אותי שבכל ההתקפה אף אחד לא שאל אם פורסמו דברים נכונים או לא. אם מישהו עלול להיתבע ולהפסיד, זה שיקול שאסור לזלזל בו".

"מוקדם לדעת כיצד תיראה חברת החדשות של ערוץ 10 ואם אפקט הדומינו שהשתלט עליה ימשיך להתגלגל או דווקא ייעצר, ואולם שאלה לא פחות מעניינת נוגעת לכלי תקשורת אחר, שאין לו שום קשר לערוץ 10: 'ישראל היום'", כך כתב אתמול באתר זה יובל דרור.

הבוקר, ב"ישראל היום", מוקדש עמ' 13 כולו לדיווח על התנצלות ערוץ 10. בראש העמוד ידיעה מאת "כתב 'ישראל היום'", המביאה את נוסח ההתנצלות במלואו:

"ביום שישי, 7.1.2011, שידרנו בתוכנית 'השבוע' עם גיא זוהר כתבה של כתבנו אבנר הופשטיין על אודות מר שלדון אדלסון. בכתבה נכללו ראיונות שונים בנוגע למר אדלסון. באחד הראיונות נאמר כי מר אדלסון קיבל את רשיון ההימורים שלו בלאס-וגאס באמצעות קשרים פוליטיים ותוך קבלת יחס מועדף. בראיון אחר נאמר כי מר אדלסון חייב לעובד לשעבר שלו סכום של 400 אלף דולר, ולמרות זאת מר אדלסון לא שילם לו את חובו. האשמות אלה זכו לביטוי לא רק בדברי המרואיינים, אלא גם בשאלות של כתבנו אבנר הופשטיין. לאחר שידור הכתבה בדקנו את ההאשמות. בדיקותינו גילו שהאשמות אלה היו – והנן – כוזבות לחלוטין.

"מר אדלסון קיבל את רשיון ההימורים שלו בלאס-וגאס לאחר בדיקה קפדנית אשר חשפה רקורד עסקי ללא כל פגם. מר אדלסון לא זכה ליחס מועדף כלשהו והוא קיבל את רשיון ההימורים שלו בלאס-וגאס כדין וללא שימוש בלתי נאות כלשהו בקשרים פוליטיים או באמצעים בלתי הולמים אחרים. באשר לחוב הנטען של 400 אלף דולר לאותו עובד לשעבר – גם לסיפור זה אין כל בסיס במציאות. מעולם לא היה חוב כלשהו לאותו עובד לשעבר, לא של 400 אלף דולר ולא של כל סכום אחר. לסיכום, לא נפל פגם כלשהו בהתנהגותו של מר אדלסון. אנו מצטערים מאוד שלא בדקנו את ההאשמות האלה לפני ששידרנו אותן, ואנו מבקשים להתנצל לפני מר אדלסון ומשפחתו על הפרסום".

בהמשך מציין הכתב האלמוני כי "בניגוד לטענות בתקשורת כי הסעיפים שבהם מדובר הם 'זוטי זוטות', הרי שההאשמות בעניין רשיון ההימורים נוגעות בעניין מרכזי. בארה"ב נהוגות בדיקות מעמיקות ומחמירות במיוחד לצורך קבלת רישיון כזה, ומי שעמד בהן הוכיח לשלטונות כי לא דבק בו רבב".

עוד בעמוד זה, דיווח מאת ערן סויסה על ההתפטרויות בערוץ בעקבות ההחלטה לשדר את ההתנצלות. סוויסה מציין, בין היתר, כי "למרות טענתו של בנזימן כי הוא התפטר בשל הדרישה להתנצלות לפני שלדון אדלסון – גורמים במערכת החדשות סבורים כי ההתנצלות היא רק תירוץ לסיים את הקדנציה מוקדם מהמתוכנן, וכי הסיבה האמיתית היא יחסיו העכורים עם המגיש המרכזי של המהדורה יעקב אילון ונתוני הרייטינג הנמוכים שלה לעומת המתחרים".

טור פרשנות מאת דרור אידר מסביר איך פועלת עיתונות מקצועית: "אם יש ראיות שאכן אמת שידרתם, הביאו אותן ואל תתנצלו! אין לכם ראיות – הסתמכתם על שרלטנות; נו טוב, זאת לא הפעם הראשונה – התנצלו וסגרו עניין. מה הבעיה להתנצל? היינו שוכחים זאת בשבוע הבא!". אידר ממליץ לערוץ 10 לסטות מהקו השמאלני שמאפיין את שידורי החדשות שלו ולתת פתחון פה לבעלי דעה אחרת.

(עוד) ידיעת תקשורת אחת

דפנה ארד מדווחת ב"הארץ" על הלווייתו של דניאל רוגוב, מבקר היין של העיתון.