ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שר התחבורה ישראל כץ וראש עיריית בית-שאן ג'קי לוי בטקס הנחת אבן פינה לתחנת רכבת בעיר, אתמול (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
בחירות 2013
ביום שלישי האחרון פירסם "ידיעות אחרונות" כותרת ראשית שתיכנס להיסטוריה של העיתונות העברית: ציטוט אנונימי של "גורם מדיני רם-דרג בביקורת חריפה", ולפיו "נתניהו מוביל לאסון". כותרת ראשית שאינה מוסרת מידע כלשהו, ועושה זאת מפיו של מקור לא מזוהה. טור דעה אנונימי כפריט המוביל בסדר היום. המחשה לשפל שהגיעה אליו העיתונות הישראלית בהתגייסותה לאינטרסים זרים, במקרה הזה – המלחמה בראש ממשלה שפטרונו האמריקאי מממן חינמון רב-תפוצה הנוגס בהכנסות העיתונים האחרים.
גם היום מתפרסמות על שער "ידיעות אחרונות" ידיעות שאינן בהכרח נוחות לנתניהו, והפעם לא מפיו של אנונימי. הראשונה, בכותרת הראשית: "אשדוד ואשקלון בחוץ. רוב ההתנחלויות בפנים" (הקורבן העיקרי כאן הוא שר האוצר, שתמונתו מתנוססת בכפולה הפותחת); השנייה היא פרי רושם של הכתב ישראל מושקוביץ, המדווח על כנס בחירות "חצי ריק" ("מבוכה לנתניהו בכנס בחירות בנצרת-עילית") וזוכה להגיע לשער העיתון; השלישית היא פרי דברים שאמר גורם מדיני רם-דרג המזוהה הפעם בשמו, שמעון פרס. ליתר דיוק, הכותרת, "חזית חדשה: הליכוד נגד פרס", מתרכזת בביקורת של חברי מפלגת השלטון על דברים שאמר נשיא המדינה. ההתקוטטות הזו מגיעה לכותרותיהם הראשיות של העיתונים האחרים.
"פרס: יש רוב ברור להסדר עם אבו-מאזן", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". על שער "מקור ראשון" זו הכותרת השנייה בעמוד: "פרס: 'יש להשלים את הסכם השלום עם הפלסטינים'" (בשני המקרים הכותרת מובילה לידיעה של אריק בנדר). אחת הכותרות על שער "מעריב" – "חשש בליכוד: נתניהו ישאיר את ברק כשר ביטחון" – הופכת לכותרת הראשית של "מקור ראשון": "חשש בליכוד: 'ברק יהיה שר הביטחון בממשלה הבאה'". בשני המקרים הכותרת מובילה לידיעה של הכתב המדיני זאב קם, המצטט גורמים אלמוניים, ביניהם "שר בכיר". בסופה של הידיעה ב"מעריב" מציין קם כי השר הבכיר שחזרתו של ברק מאיימת עליו יותר מכל הוא משה יעלון, הנושא עיניו לתפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה.
"פרס: צריך להגיע להסדר עם אבו-מאזן; בכירים בליכוד: הנשיא מתערב בבחירות", נכתב גם בכותרת הראשית של "הארץ" ("הנשיא פרס מתח ביקורת על נתניהו וליברמן, בליכוד-ביתנו הגיבו בחריפות", נכתב בכותרת הגג). בטור פרשנות טוען ורטר שפרס כלל אינו מתח ביקורת על נתניהו וליברמן, אלא רק פורש את משנתו "הידועה והמוכרת, אפילו המעט מייגעת", בדבר נחיצותו של הסכם שלום, ובליכוד-ביתנו הזדרזו לתקוף "משום שהם בבעיה: אין להם יריב בבחירות האלה". ורטר מציין כי נתניהו עצמו, הפעם, "פירסם אתמול הודעה מנומסת ומכבדת כלפי פרס", ואילו את המתקפה נגדו הובילו חברי-כנסת מטעם הליכוד.
ב"ישראל היום" מגויס למטרה זו יעלון. "נשיא לא צריך להיכנס לעניינים פוליטיים", הוא מצוטט בכותרת הראשית, ויש גם מעין כותרת-תגובה לפרסום על הכנס החצי ריק בשער "ידיעות אחרונות" – "בארבע עיניים", מעל לתצלום של נתניהו משוחח עם השר לשעבר דוד לוי אחרי ש"השתתף אתמול בטקס הנחת אבן פינה לתחנת רכבת שתוקם בבית-שאן".
זו אינה הפעם הראשונה בתקופה האחרונה שיעלון נשלח כמגיב הראשי של הליכוד לסערה התקשורתית התורנית, וזוכה לבימה הראשית בחינמון של המדינה. לפני עשרה ימים, ב-21 בדצמבר, היתה הכותרת הראשית של "ישראל היום" ציטוט ביקורתי של יעלון בנוגע לבנט, במסגרת המתקפה של הליכוד על התבטאותו בסוגיית סירוב פקודה. ביום שישי האחרון הופיעה תמונתו של יעלון על שער העיתון סמוך לכותרת הראשית, שהבטיחה כי תיק הביטחון יישאר בידי הליכוד (דן מרגלית קרא בטורו השבועי לאמץ את גישתו המדינית של יעלון, אחרי שקבע לפני כמה ימים שהוא "המועמד המוביל לתפקיד שר הביטחון הבא").
לפי קם, החובט בליכוד לא מעט במקביל להתחזקות כוחו של בנט, הסימן לכך שברק מכין עצמו לתפקיד בממשלה הבאה הוא דווקא שתיקתו התקשורתית בתקופה האחרונה. מה, אם כן, אומרת הבולטות התקשורתית של מתחרהו הפוטנציאלי בעיתון המקורב למי שיצטרך להחליט את מי משניהם למנות?
הג'יני ממשיך לצאת מהבקבוק
"מדינת קצוות", נכתב בכותרת דיווח נרחב של הילה ויסברג וליאור דטל ב"הארץ". "הכנסות המאיון העליון נפגעו ב-2011 יותר מכל קבוצה אחרת, ועדיין: גם בשנת המחאה החברתית, עשירי ישראל הרוויחו פי 6 ממעמד הביניים ופי 13 מהמעמד הנמוך", נכתב בכותרת המשנה. "הדו"ח השנתי של מרכז אדווה מראה כיצד אף ממשלה בעשור האחרון לא צימצמה את הפערים הגוברים בבריאות, בשכר, בחינוך ובחיסכון הפנסיוני של אזרחיה". "צניחה חדה בהכנסות המאיון העליון", נכתב בכותרת דיווח קצר של נעם ברקן ב"ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "צרות של עשירים".
ב"מעריב" מקדישים את הכפולה הפותחת והפניה בולטת מהשער לטקסטים של ליאת שלזינגר ועמיר רפפורט על נתוני ההתאבדויות בצה"ל, שעלו באחרונה לסדר היום של כמה מכלי התקשורת בעקבות חקירתו המשטרתית של בלוגר שפירסם תחקיר בנושא. שלזינגר מפרסמת נתונים ששיחרר צה"ל כתוצאה מפנייה של התנועה לחופש המידע, ואילו רפפורט טוען כי היחס להתאבדויות כאל "גזירת גורל" השתנה בעקבות תחקיר שהתפרסם ב-2005 ב"מעריב" ו"חשף את הדו"חות הגנוזים" על אודות נתוני ההתאבדויות.
הללויה
"השאלות האמיתיות הן אלה", כותבת ג'נט מסלין בכתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" ב"גלריה" של "הארץ" על ספר חדש המוקדש כולו לשיר "הללויה" של ליאונרד כהן: "איך חדר השיר הלא ברור הזה למעליות, לתחנות הרכבת התחתית, לקולנוע ולתוכניות טלוויזיה? למה משתמשים בו בערבי גיוס תרומות לסיוע לקורבנות של אסונות? למה המתמודדים בתוכניות ריאליטי לזמרים אינם מפסיקים לבחור בו? למה המלים שונות כל-כך מגרסה לגרסה? ואיך קנה לו השיר את המוניטין האוניברסליים שלו, אף שאיש, גם לא כהן, אינו יודע באמת מה משמעותו?".
"'שומרי הסף' הוא אחד הסרטים התיעודיים האינטליגנטיים, הממושמעים והבוגרים ביותר שהופקו כאן בעת האחרונה", כותב אורי קליין באותו מוסף, על הסרט שיצא כבר לפני כמה חודשים, אולם זוכה כעת לעדנה תקשורתית, בארץ ובעולם. "הוא נושא את חותמו של הרגע הנוכחי במקום הזה. ואם אין זה הרגע הנכון, פחות מחודש לפני הבחירות, לצפות בו ולהיחשף לאמירותיו הישירות והעקלקלות, הרי אינני יודע מהו הרגע הזה".
"הישראלים במקום 3 בעולם מבחינת זמן צפייה בטלוויזיה", מדווחת כותרת של ידיעה בעמוד אחר במוסף. "מחצית מבין 10 התוכניות הנצפות ביותר השנה הן תוכניות ריאליטי", מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס".
כותרות כלכליות
"הקטר הדמוגרפי דוהר להתרסקות תקציבית", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", המפנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי על מחקר חדש שעניינו "השלכות ההזדקנות על תקציב המדינה" ("הפתרון: העלאת גיל הפרישה", נכתב בכותרת המשנה בעמוד הפנימי).
"המצוק הפיסקלי, רגעי ההכרעה", נכתב במרכז שער "גלובס", על גבי תצלום של נשיא ארה"ב ברק אובמה ומתחת לכותרת הראשית "הערכות: כתבי אישום בפרשת פסגות". "ההשקעה הכי טובה בבורסה: מניות הבנקים זינקו ב-23% השנה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" מתחת למלים "2012 בשוק ההון הישראלי". בסיכום 2012 בשוק העיתונות הכלכלית, זו אולי הכותרת הסתמית ביותר שהתפרסמה ב"דה-מרקר", המזכירה את ראשית ימיו כאגף של סוכנות המידע הכלכלי "דה-סטריט.קום".
מאבק העובדים בחברת פלאפון מגיע למוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "המאבק רק יחריף" הוא הציטוט ללא ייחוס המופיע בכותרת הראשית, על רקע קולאז' של עובדים מפגינים ודמותו של מנכ"ל פלאפון גיל שרון (שאינו מזוהה בכיתוב, משום מה). הכתבה, בכפולה הפותחת, של נעם ברקן ואלי שמעוני, מלווה בטורי "בעד" ו"נגד" באופן המקובל בעיתון, ומורכבת בעיקרה מציטוטים ישירים של עמדות הצדדים לסכסוך. אינפוגרפיקה מציגה את "טענות ההנהלה" ו"מתוך דרישות העובדים", והמסר העיקרי העולה מהעמודים הוא כי ההסתדרות מתכוונת להגביר את מעורבותה במאבק העובדים בחברה.
כותרת המשנה מביאה את עמדות "ההסתדרות" ו"החברה" ולא את עמדות "העובדים" ו"ההנהלה", אבל בכל זאת מדובר בפרסום ראוי לציון על רקע הסיקור שהסכסוך זכה לו ב"ידיעות אחרונות" עד כה. ואולי ניתן להבין אותו לא על רקע שינוי ביחסו של "ידיעות אחרונות" למאבקי עובדים, אלא דווקא מתוך קריאה של ההתרחשות כעימות בין ההסתדרות לפלאפון. להסתדרות, בניגוד לעובדי חברה זו או אחרת וכמו בעלי חברה זו או אחרת, יש קשרים ומנופים משלה. ב"דה-מרקר" מתפרסמת היום ידיעה שכותרתה "פלאפון לבית-המשפט: 'ההסתדרות מנסה לכפות עצמה על העובדים'".
מוסף הכלכלה הקודם שערך עיתונאי הכלכלה ערן בר-טל, ב"מקור ראשון", נסגר לא מזמן מסיבות תקציביות. המוסף הנוכחי בעריכתו, "עסקים" של "מעריב", במתכונתו דהיום, צפוי להיסגר גם הוא מסיבות דומות ולהיות מוחלף במוצר פרי שיתוף פעולה של "מעריב" ו"גלובס" (המתעכב, לפי המשתמע מהודעת מנכ"ל "מעריב", בשל סוגיות של הגבלים עסקיים, זאת לאחר שנראה שהמחלוקות הכספיות בין הצדדים נפתרו). בינתיים ממשיכים ב"מעריב" להוציא לאור את "עסקים", כדי לשמור על המשכיות, מכוח האינרציה או מסיבה עלומה אחרת.
"למרות המשבר – יותר אנשים עובדים", נכתב בכותרת הראשית של המוסף, השאובה מדברים שאמר שר האוצר יובל שטייניץ "בשיחה ל'עסקים'", עם בר-טל. שטייניץ היה חותם על הידיעה בכיכובו, ולא רק על החלק שבו הוא מצוטט באופן ישיר. על ידיעה אחרת במוסף כתב כאן הבוקר יובל דרור. אפשר לומר כי העיסוק ברמתו הנמוכה עד כדי מה-זה-הדבר-הזה-לא-יכול-להיות-שמישהו-באמת-הדפיס-את-זה של "עסקים" היא היטפלות לחלשים, לא חוכמה ובזבוז זמן. אפשר גם לתהות מדוע צוות של שניים או שלושה אנשים בעלי ניסיון מסוים בעיתונות אינו מסוגל להוציא לאור מדי יום שתי כפולות עמודי עיתון שאינן מביכות.
ענייני תקשורת
"חשש: כ-900 עובדי ההפצה של 'מעריב' יפוטרו היום", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "נושי 'מעריב' יספגו תספורת של 30 מיליון שקל'", נכתב בכותרת ידיעה אחרת. "הוט ויס לא מציגות את החבילה הצרה כזולה ביותר", מדווח עוד טוקר על מסר ממועצת הכבלים והלוויין. רוני לינדר-גנץ מדווחת באותו עיתון כי התנועה לחופש המידע דורשת ממשרד ראש הממשלה לפרסם את הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג. ב"גלובס" מדווח רועי גולדנברג כי "בעקבות הקיצוץ בתקציב: שלוש מהדורות של החדשות המקומיות ייסגרו".
מאמר המערכת של "הארץ" קורא לבטל את האיסור על שידור תעמולת בחירות בתקשורת המשודרת בתקופת טרום-בחירות, מחוץ לשידורים הרשמיים. "במהלך ימי מערכת הבחירות הכל נצבע בצבעי תעמולה. כל החלטה, כל התבטאות וכל פעולה עלולות להיחשב כתעמולת בחירות", מנמק המאמר.
"יש משהו בלתי סביר בהתפתחות הקיצונית הזאת – מהעלאת הנושא האיראני על ראש סדר היום הלאומי (והבינלאומי) במשך חודשים ארוכים, ועד לסילוקו כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי, בכלל זה במערכת הבחירות", כותב עוזי בנזימן במאמר המתפרסם באותו עמוד. "חברה נורמלית אינה רשאית לעבור לסדר היום על כך שמנהיגה מציב לה יעד לאומי יוצא דופן בחריגותו ובחומרתו, מחליט על דרך צבאית כדי להתמודד עימו, מגייס לשם כך משאבים עצומים (הניכרים גם בגרעונה החמור), משרה אווירת איום מעיקה על כל הווייתה, מציף את העולם בבשורתו הקודרת – ומסלק לפתע את ידו מכל המהומה הזאת מבלי לתת לאיש דין וחשבון על התנהלותו". נתניהו, יש להוסיף, לא היה מצליח בהחדרת הנושא האיראני או בהעלמתו אל ומן השיח הציבורי ללא שיתוף פעולה של מי שעושים את השיח הציבורי – העיתונאים (ולקראת סוף הגיליון כותב צבי בראל על מקום נוסף שבו עומעם השיח בנושא האיראני: איראן).
"יחימוביץ' תקיים עימות עם סרטונים של נתניהו" במקום עם נתניהו עצמו, המסרב להופיע בעימות, מדווח יהונתן ליס ב"הארץ".
אגב המדור האסטרולוגי של "ישראל היום": "בנימין נתניהו ירכיב ממשלת ימין יחד עם בנט", נכתב בכותרת משנה לטקסט המתפרסם במסגרת פרויקט סיכום השנה של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", ובו "ארבעה מיסטיקנים מגלים מה צפוי ב-2013".