(עיבוד כרזה: דניס בוניטו, by-nc-sa-2.0)

יום הבוחר

"היום בחירות במצרים בצל האלימות; עיצומים חסרי תקדים על המשטר הסורי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "עימותים בין תומכי המפלגות השונות במצרים", נכתב בכותרת המשנה, "הליגה-הערבית החרימה אמש נכסים של אסד ואסרה על כניסת בכירים סורים למדינות ערב". "כחמישים מיליון בעלי זכות הצבעה רשומים במצרים, וכשליש מהם אמורים ללכת לקלפיות ביומיים הקרובים", כותב אנשיל פפר, שליח "הארץ" לקהיר, בעמוד הפותח. "מדובר בסיבוב ראשון מתוך שלושה סיבובים בבחירות לפרלמנט ולבית העליון, שיימשכו עד סוף פברואר 2012".

פפר כותב על איחוד טקטי בין האחים-המוסלמים לזרם הסלפי, הקיצוני יותר. צבי בראל כותב בטור פרשנות בעמוד העוקב, תחת הכותרת "בהלת האסלאם", כי "בבחירות המתחילות היום, כאשר לכל זרם אסלאמיסטי יש מפלגה משלו, וכאשר תנועת האחים-המוסלמים מפוצלת בתוך עצמה, קשה להעריך מה יהיה כוחם הממשי". ואילו אבי יששכרוף ועמוס הראל, בטור פרשנות אחר באותו עמוד, קובעים כי "הבחירות לפרלמנט המצרי, שיחלו היום, כמו יתר מערכות הבחירות שהתקיימו במזרח התיכון בעידן 'האביב הערבי', צפויות להסתיים בניצחון למפלגה אסלאמיסטית".

"ישראל מזהירה את ארה"ב לא להחליש את טנטאווי", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "גורם מדיני בכיר: 'וושינגטון חוזרת על הטעות שלה מימי המהפכה הראשונה, כשקראה למובארכ לעזוב את השלטון", נכתב בכותרת המשנה. "מצרים סוערת – ובוחרת", נכתב באותיות ענק בכותרת הראשית של "ישראל היום". כותרת הגג מודיעה על "דריכות שיא לקראת פתיחת הבחירות לפרלמנט המצרי היום".

"אלה חששות לגיטימיים", מאשר מאמר המערכת של "הארץ", אחרי שהוא מונה בקיצור נמרץ כמה מהקטסטרופות שהתמורות במצרים עלולות לחולל. "אך מוקדם ומיותר לפצוח בתצוגת האימים והאיומים", הוא מוסיף. בישראל ובמדינות אחרות "התפתחה חרדה" מפני האחים-המוסלמים, נכתב במאמר, המוצא דרך מעניינת להרגיע מפני האיום הזה: "לא מיותר לזכור שגם תנועות שמאל חילוניות מצריות רואות בישראל כובשת".

ו"הארץ" מסכם: "תהיה זאת אחיזת עיניים לייחס לאחים-המוסלמים או לאסלאם בכלל את השינוי ביחס לישראל"; מה שיש לעשות הוא "שינוי המדיניות הישראלית". שני מאמרים אחרים (מתוך ארבעה) באותו עמוד של מדור הדעות (עורך: אלון עידן) מוקדשים לאותה תובנה (כל ההצלחות של שלטון נתניהו ושל הימין בכלל הן תוצאה של מזל ממוזל או כישוף ימי-ביניימי, בעוד שלמעשה הן מקדמות אותנו אל התהום השמורה למי שאינו ממלא אחר המלצותיו המדיניות של "הארץ"), ומבטיחים: חכו חכו, עוד מעט יקרה אסון.

זינוק במדד האימה

"בזמן שהרוכלים בכיכר תחריר נהנים מהפריחה – הכלכלה המצרית על סף קריסה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של צבי בראל בחלק ב' של "הארץ". "אין תיירים, אין השקעות, הייצור נבלם", היא מפרטת. "ראשי הבנקים הערביים חוששים שהמשבר הכלכלי יתפשט בכל האזור".

"מנהיגי אירופה ממשיכים להתרוצץ בנסיונות להציל את גוש היורו השקוע במשבר חובות חמור, והעיתונים גדושים בדיווחים על אודות עסקאות שנרקמות לצורך כך", מדווחת סוכנות רויטרס ב"גלובס". ה"עסקאות": קרן חילוץ לאיטליה של קרן המטבע על סך 600 מיליארד יורו ואמנה לפיקוח על גרעונות, יוזמת צרפת וגרמניה. הכל תלוי בגרמנים, קובע הפרשן אבי טמקין. "מדינות ה-PIIGS – פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד – אינן היחידות שמושפעות ממשבר החובות", נכתב בכותרת המשנה לניתוח של אנליסט ב"דה-מרקר". "הזינוק בתשואות על האג"ח של צרפת, אוסטריה, בלגיה, הולנד ופינלנד רומז כי יש צרות גדולות גם במדינות אחרות באירופה".

"תרחישי האימה מאירופה זולגים לתל-אביב", נכתב בכותרת דיווח בעמוד הפותח של "דה-מרקר". "ההסתבכות של גוש היורו, חוסר האונים של הכלכלה האמריקאית והמהומות בסוריה ובמצרים מגבירים את מפלס החרדה גם בבורסה הישראלית", טוענת כותרת המשנה לדיווח של עמי גינזבורג. העמוד הבא מוקדש לירידה של עשרות אחוזים בערכן של אגרות החוב של "הקבוצות העסקיות הגדולות במשק" מתחילת החודש. בראש העמוד מודפסות תמונותיהם של יוסי מימן, משה גאון, מוטי זיסר, נוחי דנקנר, יצחק תשובה ואליעזר פישמן. הכותרת היא ציטוט של איש שוק ההון: "שוק האג"ח מזכיר את הרבעון הרביעי של 2008. זה דז'ה-וו אמיתי".

"האוצר מכין קיצוץ עמוק", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "בגלל ההאטה במשק והמשבר באירופה: האוצר נערך לקצץ בתקציב משרדי הממשלה. היום: דריכות לקראת החלטת בנק ישראל אם להוריד את הריבית" (טרח-טנברג. זוכרים?). "אל תפספסו את טקס מילוי התה בשיטת ה'מילוי מחדש'. בכל רגע מלצר אחר יפקוד את השולחן שלכם וימלא את הכוס שלכם בתה מקומי", מתרה-ממליצה כתבה על תיירות בסינגפור במוסף "מסלול" של העיתון.

רגעי האמת והחסד

אגב דז'ה-וו: "המשבר באירופה, שוב מגיע רגע האמת", מכריזה הכותרת הראשית של "גלובס". זו כותרת שמסגירה מצוקה – לא רק של השווקים באירופה, אלא גם של אלה המדווחים עליהם. אירועים חדשותיים הם מטיבם תהליכיים – מגפות, מלחמות, משברים. כל אלה פורצים, מתמשכים וחוזר חלילה. טיבה של עיתונות החדשות שהיא מצניעה את אופיה זה של המציאות ומדגישה את פניה ההוות, החדשות. זהו מקור לחסרונותיו הגדולים אך גם לעצם מהותו של עיתונאי החדשות, העיתונאי המחפש את המחר, את האתמול, אך מה שמעבר להם אינו דווקא נחוץ לו.

היתרון הבולט בכך הוא כוח המשיכה שהנתון הזה מעניק לחדשות שכלל אינן חדשות, לאותם אבות-טיפוס של אירועים המשכפלים את עצמם שוב ושוב כמו סרטי נוסחה הוליוודיים. המשבר לכן, גם אם הוא משבר עייף, סחוט ונבול, יבהיק תמיד על שער העיתון – חדש, רענן ומלא מרץ וכוח להשחית. משבר שמגיע "שוב" הוא לא משבר עיתונאי, אלא משבר של עיתונאי. וזו אולי סיבה לפחוד ממנו עוד יותר.

כי איזה מין רגע אמת הוא המגיע שוב ושוב? הביטוי המקורי, "רגע האמת", מעיד על נדירותה וחמקמקותה של האמת ועל הקביעות של השקר ושל הצעיפים התלויים מסביב לו. אם רגע האמת מגיע שוב ושוב, אות הוא שפסה התקווה לגילויו המוחלט והוודאי של הממש. אלו אינן חדשות רעות לעיתונות, להפך. פיכחון כזה, אם אין בו ייאוש, יכול להפוך את האמת ממטרה לכלי, ובכך להעדיף את הייעוד החברתי והתרבותי של העיתונות על פני ייעודה האינסטרומנטלי והמסחרי.

השווים יותר

"רפואה VIP: טיפול עדיף למיוחסים על חשבון החולים", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", המפנה לכתבה של רוני לינדר-גנץ. "בתי-החולים הציבוריים נוקטים לכאורה העדפה של חולים מקושרים, כך עולה משורת אירועים שנחשפו באחרונה", נכתב בכותרת המשנה. "'זו שערורייה שבית-חולים עובד בניגוד לחוק שמחייב שוויון', אומר מומחה לרפואה ציבורית. 'לכל בית-חולים יש קשר עם חברות ופוליטיקאים. אלה יחסי תן וקח', טוען בכיר בבית-חולים".

"לא מעט אנשים שיפשפו את העיניים כשקראו את האיגרת המיוחדת ששלח מנהל המרכז הרפואי שיבא, זאב רוטשטיין, ל-7,000 עובדי המרכז בסוף-השבוע", פותחת לינדר-גנץ את כתבתה. גם אתם תשפשפו. "הפרוטקציה – חלק מהדנ"א של בתי-החולים הציבוריים", קובעת לינדר-גנץ בטור פרשנות.

"דמי ניהול אפסיים, תשואות טובות יותר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", המפנה לכתבה של רחלי בינדמן על קופות הגמל המפעליות של ועדי העובדים הגדולים, ש"מסתפקות בדמי ניהול נמוכים של 0.2% – רבע מאלה בקופות הפרטיות. למרות זאת, התשואות שמשיגים מנהלי הקופות המפעליות לא נופלות מאלה שמניבים מנהלי הקופות הפרטיות, ואף מתעלות מעליהן. הרווח הוא כולו של העמיתים שמשלמים פחות ומקבלים יותר".

בעמ' 20 של "דה-מרקר" מדווחת אורה קורן כי "גל הרשקוביץ, הממונה על התקציבים באוצר, מונה לראש צוות לקידום התחרות בענף המלט". הרשקוביץ יהיה בכך חלק ממאמץ ממשלתי ותקשורתי לחשוף את הפנים הפחות מוכרות של קבוצת אי.די.בי, אלו של משפחת לבנת, השולטת באופן הדוק גם על ענפים חשובים אחרים בתעשיית הבנייה. בתוך סבך ההתפתחויות סביב המלצות ועדת הריכוזיות, שרובן מתרחשות בינתיים מאחורי הקלעים, זו תהיה אחת המערכות החשובות והמעניינות בקרב של בעלי ההון נגד מדינת ישראל.

ביקורת מוזיקה

ב"ידיעות אחרונות" יושב עורך ששאיפתו הנסתרת היא לערוך דווקא את תוכנית חדשות הבידור של גיא פינס. רק כך אפשר להסביר את הדגש שנותן העיתון לסיקור ההתפתחויות בפרשת הפלילים של כוכבת הטלוויזיה והזמרת מרגלית צנעני. "מתחילה מחדש" היא הכותרת התופסת את המקום הגדול ביותר על השער (סביבה נדחקים דיווחים על הכלכלה הישראלית ו"הבחירות הדרמטיות" במצרים), מעל לתצלום של צנעני במשקפי שמש באולם בית-המשפט. כפולת עמודים מוקדשת לאפיזודה הזו, כולל שני טורים של שופטים: גל אוחובסקי ("כוכב נולד") ובעז אוקון ("מדינת ישראל", בדימוס).

גם ב"מעריב" זוכה הפרשה לאזכור על השער, אם כי צנוע בהרבה. בניגוד לשבוע שעבר, העורך שוכח את היותו של "מעריב" העכשווי עיתון איכות ומתייחס לצנעני בשמה ככוכבת ולא כאזרחית. "מרגול הודתה באשמה: 'לפחות זה נגמר, יהיה טוב'", נכתב בכותרת. מוסף "המגזין" של העיתון מקדיש כתבה ושער לסוגיית המשך קריירת הבידור והזמר של צנעני על רקע הודאתה בעבירת סחיטה באיומים. ב"ז'ורנל", מוסף התרבות החבוי בתוך "המגזין", מוקדשת כתבת השער לחגיגות היובל של הרולינג-סטונז. הכתבה מוקדשת ל"הסמים, הסכסוכים, הנשים והזקנה".

דרוש תומך עשיר

מאמר המערכת של "ז'ורנל" מסתייג מהקריאה שעלתה מהראיון (הנצלני והסנסציוני) שפורסם ב"מעריב" בקול רעש גדול, עם הסופרת אורלי קסטל-בלום, ולפיה נדרשת תמיכה ממשלתית בסופרים. המאמר מצביע על החסרונות הברורים של ההצעה הזו (וביתר דיוק: הדרישה הזו), ומעלה הצעה אחרת, כזו התואמת באופן מופלא את רוח "מעריב" עצמו: "היכן הם המצנטים של ימינו", הוא שואל, "האם יש מיליונרים ישראלים שיבינו זאת עכשיו [שתמיכה ביוצר היא המקפצה שלהם לחיי נצח] ויתמכו בסופר, במלחין, בכתב-עת או בצייר?". כותרת המאמר אינה "בחזרה לימי-הביניים", אלא "הכחשת המוות". ייתכן שזו שנבחרה, הכוללת את המלה הכחשה, עדיפה.

ענייני תקשורת

"חשיפה של 5 דקות בתוכנית הבוקר של זכיינית ערוץ 2 קשת עולה 8,000 שקל – כך עולה ממסמך שהגיע לידי 'גלובס'", כותב רועי ברק בגיליון האחרון של העיתון. "בשני מסמכים מטעם חברת ההפקה של תוכנית הבוקר 'יום חדש', עם טלי מורנו ודן שילון, נמצאת הצעה מתומחרת ל'כתבה' באורך של 5 דקות במסגרת פינת התרבות הפנאי והטיולים בתוכנית, בהגשת סער שיינפיין ונטלי עטיה". ברק חושף כי הפרסום הסמוי נמכר בחבילה עם פרסום באתר מקו של קשת.

הלעג של תעשיית הטלוויזיה, במיוחד מחוץ לשעות הפריים-טיים, לכל הכללים המחייבים אותה שלא להונות את הצופים שלה באשר לתוכן המשודר על המסך, הוא בגדר חדשות ישנות, עובדה קבועה ומוגמרת. בכל זאת יש ערך חשוב לחשיפות חוזרות של הלעג הזה, ולו כדי להתפעל מהתגובות האוטומטיות המצורפות להן: הרשות השנייה, אותו גוף רגולטורי מוקיוני, מודיעה כי היא מקיימת "בדיקה יסודית" בנושא, ואילו קשת, הזכיינית השמה פס על הכללים, מוסרת כי היא "מקפידה לפעול" על-פיהם. גם היא תבדוק.

רק "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", עיכב את מועד הסגירה, והוא העיתון הכלכלי היחיד המבשר, ובכותרתו הראשית, כי "מנכ"ל שופרסל הולך הביתה". "טלטלה בצמרת שופרסל" הוא הלוגו המוצמד לדיווח. מדובר, אכן בטלטלה: המנכ"ל אפי רוזנהויז ו"מנהל העסקים הראשי" ריצ'י האנטר "יסיימו את תפקידם"; האנטר מוקדם מהצפוי. "נוחי דנקנר [...] לא היה שבע רצון מהאופן בו האנטר מנהל את הרשת בימים של מחאה חברתית, השוחקת את הרווחיות", כותבת נווית זומר. "לדברי המקורבים, דנקנר סבור כי בתקופה כזו יש להתרכז בתפעול ישיר של הרשת, ולא ביוזמות חדשניות מהסוג שניסה האנטר להכניס לשופרסל".

בדיווח ב"מעריב" (נורית קדוש), שבשליטת דנקנר, לא מצוטטים מקורבים ואין ניתוח של המהלך של פיטורי ראשי ענקית המרכולים, אלא רק רצף של ציטוטי פרידה כמתוך קומוניקט. באתר nrg של "מעריב", הענף העיתונאי בקבוצת העסקים של דנקנר, לא מצאו לנכון לדווח על הטלטלה בשופרסל, הענף הקמעונאי באותה קבוצה. לא אתמול בלילה, וגם לא כעת, בבוקרו של יום.