הפגנת עובדי ערוץ 10, אתמול בתל-אביב (צילום: גיא קרן)

הככל העובד העיתונאי?

מאז האיחוד בין גליון יום שישי של "דה-מרקר" לבין המוסף השבועי "מרקר ויק", מתפרסמת בקונטרס המאוחד כפולת עמודים יחידה המוקדשת לחדשות. השבוע מדובר בעמודים 28–29.

תענוג להביט מדי שבוע בכפולת העמודים הזו. היא מעוצבת באיפוק ובמתינות, בסגנון שונה כל-כך מעמודי החדשות במהדורות ימי החול של "דה-מרקר" וטבלואידים אחרים. היא כוללת בעיקר רצף של ידיעות, על פני כמה טורים צרים, תחת כותרות אינפורמטיביות. ללא כותרות משנה, ללא כותרות ביניים, ללא לידים, ללא מרקורים של העיקר למי שזמנו דוחק. פשוט מידע. גם אם ידיעה אחת או שתיים מובלטות ברקע צבעוני או התפרסות לרוחב כמה טורים, העיצוב נעשה במתינות, צבע הרקע מרגיע (תכלת).

הבוקר מוקדשת הידיעה הראשונה בכפולת העמודים הזו להפגנה שקיימו אתמול עובדי ערוץ 10, שבסכנת סגירה [נתי טוקר]. הידיעה השנייה במדור מוקדשת להפגנה שקיימו אתמול עובדי מפעל הזכוכית פניציה, אף הוא בסכנת סגירה [חיים ביאור]. בשבוע שעבר הודיעו עובדי שני הארגונים על יציאה למסע יחסי-ציבור במטרה להציל את מקום עבודתם. בימים האחרונים נסקר במדור זה יחסה של העיתונות המודפסת לשני המאבקים. כמה מהם הקדישו מקום נרחב יותר למאבק עובדי ערוץ 10, אחרים למאבק עובדי פניציה. השורה התחתונה סיכמה כי מדובר בשוויון.

הבוקר ניתן להכריז על הכרעה לטובת ערוץ 10. על אף שכפולת החדשות ב"מרקר ויק" מקדישה תשומת לב דומה לשני המאבקים, בשקלול כולל של עיתונות סוף-השבוע, נוחלים עובדי ערוץ 10 ניצחון מוחץ. עיתונות הדפוס מקדישה למאבקם שטח נרחב ותשומת לב מגוונת בהרבה לעומת מאבקם של עובדי פניציה.

גם ב"מרקר ויק" עצמו ההכרעה ניכרת. כפולת החדשות אמנם שוויונית, אך יתר העמודים לא. בכפולה הפותחת מראיין נתי טוקר את מגישת המהדורה המרכזית בערוץ, תמר איש-שלום, וזאת תחת הכותרת "הממשלה צריכה לתת כתף לכלב השמירה שלה". הטור הקבוע של גיא רולניק מוקדש כולו לערוץ ולמי שמתיימר להצילו, עופר עיני.

בשער "הארץ" מתפרסמת ידיעה מאת יוסי ורטר על ממצאי סקר שערך ערוץ 10 בעניין עמדת הציבור כלפי הערוץ. "רוב מתפקדי הליכוד תומכים בפריסת חובות", לשון הכותרת. הידיעה מובילה לטורו של ורטר במוסף "השבוע", שם הוא דן בהרחבה בענייני הערוץ. כל התוכן המערכתי בעמ' 12 בקונטרס הראשי של "הארץ" מוקדש לערוץ 10. ידיעה מאת נתי טוקר וגילי איזיקוביץ עוסקת בהפגנה שקיימו אתמול עובדי הערוץ, ומרב מיכאלי מראיינת את יו"ר ועד העובדים בערוץ, מתן חודורוב. לא נמצאה ידיעה על מאבק עובדי פניציה.

בתחתית עמ' 8 של "מעריב" מדווחים מיה מנע ויונתן הללי על ההפגנה של עובדי ערוץ 10 בידיעת תצלום קטנה [צילום: מוטי לבנון]. טורו של איתי זיו במוסף "ז'ורנל" מוקדש לשאלה "העיתונות לאן?", לרגל מצבו הרעוע של ערוץ 10. גם הפרשן הבכיר בן כספית מקדיש חלק מטורו הקבוע ב"מוספשבת" לערוץ. אין דיווחים ופרשנות על מצבו של מפעל פניציה.

ב"ידיעות אחרונות" אין ידיעה על ערוץ 10, וגם לא על מפעל פניציה, אך במדור "הברזייה" בפתח "7 לילות" מוסבר כי בעוד ש"כולם מדברים על" להקת פוסי-ריוט שנשלחה לכלא הרוסי, "צריך לדבר על" ערוץ 10, ש"יוצא למאבק חייו".

מדורי הסאטירה של "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" כוללים בדיחות על סגירה אפשרית של ערוץ 10, ולא על מפעל פניציה. ב"גלובס" הוקדשו אתמול שלושה עמודים לערוץ 10, ואף לא אחד לפניציה. אפילו מאמר המערכת של "מקור ראשון" מוקדש לערוץ 10, וקורא לפעול להמשך קיומו (כמו כן, בעמודי החדשות של "הארץ", "מעריב" ו"גלובס" מתפרסמת מודעה גדולה עם מכתב פומבי "מאנשי תעשיית הטלוויזיה לראש הממשלה", ובו קריאה להציל את ערוץ 10).

הככל העובד העיתונאי? לא. בהתאמה, גם מפעל עיתונאי אינו דומה למפעל אחר. חשיבותו לקיומה של מדינה דמוקרטית עשויה, אם הוא עושה את עבודתו כשורה, להיות גדולה לאין ערוך מזו של מפעל לייצור פחיות שימורים או בקבוקי זכוכית. ובכל זאת, ניתן לתהות אם הפער בסיקור שני המאבקים נובע מהפנמת חשיבותה של עיתונות חופשית בישראל בקרב העיתונים בישראל או שמא מיחסי היכרות, קרבת אינטרסים והזדהות טבעית שלהם עם עמיתיהם. כרגיל במקרים כאלה, התשובה הנכונה תהיה "גם וגם", והוויכוח יהיה רק על היחס בין ה"גם" ל"גם". מכל מקום, לא כל עיתוני הבוקר נותנים לסכנה הנשקפת לחופש העיתונות בישראל (או להזדהות עם עמיתים במצוקה) להשפיע על שיקול דעתם.

ב"מוספשבת" מצביע בן כספית על בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, כאחראי הישיר לעמדת הממשלה כלפי ערוץ 10. "את ההוראה לא לפתור את זה עכשיו ולהאריך את הגסיסה כמה שיותר קיבל שטייניץ מנתניהו עצמו", כותב כספית. אם כספית צודק, הרי שעיון בעיתון הבית של נתניהו, "ישראל היום", ילמד על עמדתו הנוכחית של ראש הממשלה ביחס לערוץ.

בראש עמ' 7 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה בולטת על הפגנה שקיימו אתמול העובדים המיואשים, של מפעל פניציה כמובן. שלושה כתבים [דני ברנר, זאב קליין ויהודה שלזינגר] מדווחים על הדרישות של המפגינים מטעם פניציה, על עמדת יו"ר ההסתדרות עופר עיני בנוגע לעתיד מפעל פניציה, ועל התגובות במשרד התמ"ת והאוצר לדרישות של עובדי מפעל פניציה. בסיום הידיעה, לאחר למעלה מ-200 מלים המוקדשות למאבק העובדים בפניציה ועוד פסקה על אודות פגישה בין שר האוצר לראשי הבנקים, מגיע תורם של עובדי ערוץ 10.

פסקה אחת, 37 מלים, בניסוח לקוני. בלי אזכור בכותרת, בכותרת המשנה או בתצלום הידיעה.

לפחות נשאר לנו ההייטק

"על-פי נתוני שירות התעסוקה, ישנם 72,217 מובטלים שצברו מעל ל-270 ימי אבטלה ב-12 החודשים האחרונים, והם מהווים 35% מכלל דורשי העבודה. רק לשם השוואה, שיעורם בינואר 2002 עמד על 9.6% בלבד", כותב שי ניב ב"גלובס".

ידיעת ענק בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות" [עמיר בן-דוד] מוקדשת להשפעתה של עליית מחיר החשמל על חשבונות החשמל בקיץ הנוכחי. "וזה לא הכל: בסוף החודש גם הבנזין צפוי להתייקר", נכתב בסיום כותרת המשנה. ידיעה נוספת בעמוד, מאת גד ליאור, מוקדשת להקפאות בתוכניות פיתוח כתוצאה מקיצוץ התקציב. "כבישים לא יורחבו, רכבות חדשות לפריפריה יידחו", נכתב בכותרת המשנה.

ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" מתפרסמות הבוקר ידיעות שלפיהן כמה מנתיני דרום-סודאן שגורשו לאחרונה מישראל בחזרה למולדתם מתו כתוצאה ממלריה וטיפוס. ב"ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב על מותם של חמישה, בין היתר תינוק. "למצב הקשה בדרום-סודאן מתווספת גם העובדה שחלק מהציוד של המגורשים לא הגיע אליהם, בשל עיכוב בלתי מוסבר ברשות אוכלוסין", הוא מציין.

ב"מעריב" מדווח ניר ארנון בהרחבה על מותם של ארבעה פליטים שגורשו מישראל לדרום-סודאן, "בגלל מחסור בתרופות ובכסף". בין היתר מתו התינוק בן שבעת החודשים ניאן דה-בול, שגורש לאחרונה עם משפחתו מהעיר ערד, פליטה בת 24, גבר בן 31 (המכונה בידיעה "צעיר") ואשה שחלתה. "התרופות של המגורשים מישראל נמצאות בציוד שתקוע בנמל התעופה בן-גוריון, ופה בדרום-סודאן אין כסף לרכוש תרופות נגד מלריה", מספר אחד הפליטים, המזוהה בשם "סיימון".

"דיברתי עם משפחת מוסא, שחזרה לדרום-סודאן בגירוש האחרון", אומר לעיתון ד"ר רמי גודוביץ. "יש להם חמישה ילדים, לתינוק היתה מלריה קשה מאוד בשבוע שעבר. לשני האחים שלו, בני חמש ושמונה, יש טיפוס. ממשלת ישראל שלחה אותם לשם בשיא עונת המלריה, כשהכל בוצי ומלא שלוליות. [...] זה טירוף".

אב משפחת סנדיי, שגורשה אף היא לאחרונה, מספר: "חברים שלנו חולים מאוד, אנו עוזרים להם להגיע לבית-חולים. רובם נדבקו במלריה ובטיפוס. מדובר במשפחות שעשרים שנה לא היו בדרום-סודאן, כולם פליטים שחיו או בישראל או בקהיר או בחרטום. אף אחת מהמשפחות לא היתה בתת-תנאים שיש היום בדרום-סודאן. אחרי המלחמה פה אין כלום. הכל הרוס".

טלילה נשר ואילן ליאור מדווחים בעמ' 20 של "הארץ" על עדויות שלפיהן לפחות שלושה מ-700 הדרום-סודאנים שגורשו מישראל – מתו. התיאור דומה לזה שמתפרסם ב"מעריב". בסיום הדיווח נמסר כי "רשות ההגירה הודתה שהושארו בישראל 11 טונות של ציוד, אך מסרה כי 'רבים מהנוסעים הגיעו לטיסה עם עודף משקל של עשרות קילוגרמים, במקום עם 30 ק"ג בלבד'".

ב"ישראל היום" אין דיווח על מותם של כמה מהמגורשים לדרום-סודאן. אולי המידע לא הגיע לעיתונאים, אולי הגיע ונבלם בדרכו לעמודי העיתון. ממילא זה לא סוג העיתונות שב"ישראל היום" חפצים לפרסם. העיתון, שממומן על-ידי פטרונו של ראש הממשלה, מתעקש, בעיקר מאז שהפך נתניהו לראש הממשלה, להציג בכל הזדמנות את הצד החיובי של החיים בישראל (ומשוכנע שכל היתר פועלים אחרת משיקולי רדיפה פוליטית). המגמה הזו הגיע לשיא של נלעגות עם תום תחרויות האולימפיאדה האחרונה, כאשר כותרת משנה לידיעה שהוקדשה לכשלון המשלחת הישראלית למשחקים הסתיימה במלים "לפחות נשאר לנו ההייטק".

"ביקורת על פעולות הממשלה ומחדליה – גם חריפה – היא הכרחית לשיפור חיינו פה", כותב הבוקר דרור אידר בטור המתפרסם בעמ' 7 של "ישראל היום", עם הפניה בולטת משער העיתון. "אבל ביקורת בונה יודעת גם למנות את הטוב שהושג", הוא מוסיף. עיקר טורו מוקדש למתחרה הגדול "ידיעות אחרונות" ("על לווייניו בתקשורת"), אשר לפי אידר אינו מפרסם מחמאות על ממשלת נתניהו, למרות הישגיה. "ממשלת נוני מוזס נגד ממשלת נתניהו", נכתב בכותרת המתפרסמת בשער העיתון.

אידר מלין על הביקורתיות השלטת ב"ידיעות אחרונות" ובכלי תקשורת אחרים כלפי הממשלה. "שיעור הזכאים לבגרות במקומות רבים עלה", הוא כותב, אך ב"ידיעות אחרונות" נתנו את הקרדיט לעיריות, ולא לממשלה. "סרטוני הפרסום של הישגיה הכלכליים של הממשלה אולי ראויים לביקורת סגנונית, אבל במקום להתייחס לתוכנם, הם נתקלו בחומת בוז אדירה של מקהלת העורבים", הוא מוסיף. "אכן, האבטלה עולה, והמגמה מדאיגה", מציין דרור, "אבל הנה הפרופורציה [...]", ואז מספר על מצבן הגרוע בהרבה של מדינות אחרות.

את טורו מסיים דרור בביקורת על פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון ובתהייה, "לא מגיעה מלה טובה?". לטור של קדמון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" נלווה הבוקר איור [איתמר דאובה] שבו נראה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מחייך, מניף אל מול עיניו זוג משקפי ענק ורודים.

הכותרות הראשיות, ואורח בלתי צפוי למחנה השמאל הרדיקלי

"המדינה נערכת לפינוי מגרון בכוח", מדווח חיים לוינסון בכותרת הראשית של "הארץ".

"מחדל ערכות המגן", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה לכתבה מאת אמיר שואן המתפרסמת במוסף "7 ימים".

"התשובה של איראן: עוד מאות צנטריפוגות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

"איראן הוסיפה מאות צנטריפוגות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", בין מרכאות.

כמו בשבועות קודמים, גם הבוקר מוקדשים עמודים רבים בעיתונים לפרשנות על האפשרות שישראל תתקוף באיראן. עיקר הדיון נוגע ליחסי הכוחות בממשלה ולהצעה להמתין לאישור ארה"ב.

"השגריר לשעבר אינדיק: הממשל חושב שנתניהו וברק יוצרים מצג שווא", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה מאת אלי ברדנשטיין ב"מעריב". "חשוב להבין שאם מדובר בבלוף", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "רק נתניהו וברק יודעים שמדובר בבלוף. ואולי רק אחד מהם, ורק אם הוא מספר את האמת לעצמו".

אדם המכונה "בכיר במפלגת השלטון" מצוטט בטורו של יוסי ורטר במוסף "השבוע" של "הארץ" כאומר על ראש הממשלה כך: "הוא מאמין שזוהי מטרתו בחיים, שלשם כך הוא נבחר בשנית לראשות הממשלה. לא בשביל רפורמת המרפסות או חינוך חינם מגיל שלוש". הכוונה, כמובן, למניעת גרעון איראן. "אל תבנו על מהלומה אמריקאית, אתם לבד", מצוטט דייוויד וורמסר, בכיר לשעבר בממשל בוש, בכותרת רשימה נרחבת פרי עטו המתפרסמת במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". מיד בהמשך המוסף מתפרסם ראיון שערך יהודה שלזינגר עם אלוף (מיל') עוזי דיין. "אנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו" הוא הציטוט שנבחר לכותרת הראיון.

בשולי הדיון הציבורי הנוכחי על הגרעין האיראני החלה לצוץ עמדה הכורכת בו את הגרעין הישראלי, וקוראת לפירוז המזרח התיכון כולו מנשק אטומי. בחינת תולדות הדיון הציבורי על הגרעין הישראלי מעלה כי לאורך השנים היה זה דיון שולי, ובעיקר מושתק, מדוכא ומצונזר. הקריאה לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני התקבלה מלכתחילה כמעט כבגידה. היא היתה שמורה לחריגים. גם כיום הקריאה נחשבת לחריגה.

"פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני הוא התשובה למצוקה הגדולה של הישראלים", כתב לפני ימים אחדים יצחק לאור במדור הדעות של "הארץ". "דימונה תמורת נתנז", נכתב הבוקר במוסף "הארץ", מעל מכתב מאת פרופ' אורי בר-יוסף, המגיב למדורו הקבוע של ארי שביט על אפשרות תקיפה באיראן. "בחירה במסלול הפירוז תביא לפתיחת מהלך מורכב שיחייב משא-ומתן ממושך בין כל מדינות האזור בחסות בינלאומית וכינונם של אמצעי פיקוח יעילים וחודרניים שיבטיחו כי אף מדינה לא תנסה לזכות ביתרון חד-צדדי על שכנותיה", כותב בר-יוסף. "[...] אבל המסלול הזה עדיף בהרבה על החלופה של מאזן אימה ישראלי-איראני".

אל הקולות החריגים, שעולים מעיתון "הארץ", מצטרף הבוקר שלמה בן-צבי, הבעלים והעורך של עיתון "מקור ראשון". ברשימה המתפרסמת על פני עמוד שלם במוסף "יומן", עם הפניה בולטת מראש עמוד השער של העיתון, קורא בן-צבי לנתניהו להכריז על נכונות מדינת ישראל לפירוק הנשק הגרעיני שבידיה. "קריאה ישראלית לפירוז גרעיני של מדינות האזור, כולל של ישראל עצמה, תיתן בידנו מקל עוצמתי מאוד, שגם יתקבל בעולם וגם ייתר צורך בתקיפה פיזית באיראן", מתמצתת כותרת המשנה של מאמרו את עמדתו.

למרות הצטרפותו של בן-צבי למחנה הפירוז, עמדה זו היא עדיין עמדת מיעוט מובהקת. כשארי שביט יראיין במדורו "החזית המזרחית" אדם חמור סבר שידבר בדרמטיות על פתרון של פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני כפתרון המועדף, לא! כפתרון היחיד בשעת ההכרעה הנוכחית (חלון הזדמנויות שלא יחזור עוד לעולם), אפשר יהיה לקבוע שעמדת הפירוז הפכה סוף-סוף ללגיטימית וכי הדיון הציבורי על הנשק הגרעיני שמחזיקה מדינת ישראל נעשה, אחרי יובל שנים, לבוגר.

לא מתחשמק לי, מה תעשה?

"שעון החול של נוחי אכן הולך ואוזל", כותב ב"גלובס" אלי ציפורי, בפמיליאריות גדולה, על איש העסקים נוחי דנקנר. ציפורי בוחן את מצבן של חמש החברות הבולטות בקבוצת אי.די.בי, וקובע כי על אף שכמה מהן עשויות להתאושש ולהניב רווחה כלכלית ניכרת לקבוצה שנקלעה למשבר חובות, אפשר שלא יהיה לדנקנר די זמן כדי לחכות לתפנית. "ההיסטוריה הפיננסית לא מבשרת טובות לדנקנר", כותב ציפורי.

ב"דה-מרקר" מקדיש סמי פרץ את טורו השבועי לאותו נושא. הטון אצל פרץ ביקורתי ותוקפני בהרבה. "עוד לפני שנדע איך זה יסתיים, כבר אפשר להגדיר את הבעיה המרכזית שהביאה את אי.די.בי עד הלום: שילוב של תאוות כוח, יוהרה וכסף קל הביא לשלל טעויות חמורות שגרמו להידרדרות", הוא כותב, בלי לכנות את דנקנר בשמו הפרטי בלבד ולו פעם אחת.

במוסף "עסקים" של "מעריב", שבבעלותו של דנקנר, כותב יהודה שרוני על סכנות עודף הרגולציה למשק הישראלי (כמובן, מי שסובל מרגולציה חזקה הם בעלי עסקים גדולים, כמו נוחי דנקנר). בין היתר מצטט שרוני את "אחד ממנהלי חברות הביטוח", שמספר לו על הסיבות לגניזת החלטה לנקוט מהלך עסקי חשוב.

"הוציאו לי את החשק", הוא אומר לשרוני. "אפשר לקרוא לזה כתף קרה מצד הרגולציה או תקשורת לא מפרגנת. המגזר העסקי מצטייר בחודשים האחרונים באור שלילי ולא משנה מה הוא עושה. בעיתוי הנוכחי ועד להודעה חדשה לא משתלם לקחת סיכונים. את המחיר משלם המשק".

ב-Digital

"על הסף או עד הסוף", לשון ההפניה משער "הארץ" לגיליון האחרון של מוסף "השבוע". במוסף עצמו (24 עמודים, מודעה אחת, בשער האחורי, וגם היא מודעה עצמית) כותב העורך ספי הנדלר "טור לסיום" תחת הכותרת "הפרינט לא מת". הנדלר משתף את הקוראים בהתרשמותו מביקור במערכת המגזין האיטלקי "IL". אפשר למצוא בטורו רמזים לביקורת על ההחלטה לסגור את מוספו שלו.

"יש מקום לעיתונות עשויה היטב, מעוצבת היטב", מצטט הנדלר מדברי העורך הראשי של המגזין, כריסטיאן רוקה. "[...] אתה חייב לתת לקוראים שלך יתרון, סיבה לקנות. להתעדכן בחדשות זו לא סיבה מספיק טובה. הסיבה יכולה להיות שיש לעיתון כותבי דעות מהטובים ביותר, מיטב הפרשנים וכן הלאה". בדיוק מה שידע מוסף "השבוע" להציע לקוראי "הארץ" בשנים האחרונות.

אגב, המודעה היחידה שמתפרסמת היום ב"השבוע", המודעה העצמית שמודפסת בשער האחורי של העיתון, היא ל"דה-מרקר". "ממשיכים להוביל ב-Digital", נכתב בה.

ענייני תקשורת

נתי טוקר וגילי איזיקוביץ מדווחים ב"הארץ" כי שר האוצר ייפגש בשבוע הבא עם נציגי ערוץ 10, לאחר חודשים של סירוב מצדו. גיא רולניק מדגיש ב"דה-מרקר" את הבעייתיות באפשרות שיו"ר ההסתדרות הוא שיציל את ערוץ 10 מסגירה.

לי-אור אברבך פירסם אתמול ב"גלובס" את נתוני המצגת שהציגו אנשי ערוץ 10 בפני שר התקשורת משה כחלון. "מאז שנכנסו לערוץ, שילמו במשותף בעלי המניות של הערוץ – מימן, רון לאודר וארנון מילצ'ן – 1.3 מיליארד שקל", הוא מציין. לידיעתו נלווה טור פרשנות שבו הוא מבקש להשיב על השאלה, "האם ערוץ 10 באמת ייסגר?".

רימון מרג'ייה מדווח ב"מעריב" כי בית-משפט בקהיר הורה אמש לעצור את עורך העיתון "א-דוסתור", אסלאם עפיפי, בגין העלבת הנשיא, אך כעבור כמה שעות הודיע נשיא מצרים, מוחמד מורסי, על תיקון חוק כך שהעורך ישוחרר. ב"הארץ" מתפרסמת רשימה מפורטת מאת צבי בראל המוקדשת לחופש העיתונות במצרים החדשה. מומלץ מאוד לקרוא את הרשימה, המציגה תמונת מצב מורכבת ומעניינת. "התקשורת לא מפחדת ממורסי", כותרתה.

מורן רייכמן מדווח ב"מעריב" כי יו"ר בנק מזרחי-טפחות וראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, הורה על קיום בדיקות פוליגרף לחברי דירקטוריון הבנק כדי לאתר את האדם שהדליף מידע ל"מעריב".

"אני מבקש להתנצל בפני היוצרים, בפני הקוראים ובפני עורכי על שפגעתי בהם. הניסיון להתחקות אחר הסיבות לכך ילווה אותי עוד זמן רב, אני רק יכול לקוות שאלמד מכך ואתפתח ככותב וכאדם", חותם יעקב בורק את טורו במוסף "הארץ", שממנו נאלץ להיפרד בעקבות גילוי סדרה של פלגיאטים, או "חריגות ממה שנראה למערכת כשימוש ראוי במקורות למאמר", לשון מערכת "הארץ". אתמול פורסמה באתר זה כתבה נרחבת מאת יקי מנשנפרוינד על נטייתו של בורק לייחס לעצמו משפטים שכתבו אחרים.