שחרור אסירים פלסטינים, אתמול במחסום ביתוניא (צילום: קובי גדעון)

לא ארגון טרור

רוב העיתונים הקדישו את הכותרות הראשיות של אתמול ל"מופע האימים" של חמאס: שחקן בדמותו של החייל החטוף גלעד שליט שהוצג בצורה משפילה מול מאות אלפי עזתים בעצרת לציון 21 שנה להקמתו של הארגון.

"מעריב" לא היה מוכן לספוג את ההשפלה, ומצא פתרון מקורי. הכותרת הראשית של העיתון היום מודיעה: "האסירים הפלסטינים חיים כאן בקייטנה". כותרת הגג מתריעה: "ההמלצות להקשיח את תנאי המאסר לא יושמו". בן כספית מקבל, נוסף לעמוד השער, גם את הכפולה הפותחת, כדי להביא לציבור את דבריו של אנונימי, קצין בכיר בשירות בתי-הסוהר, המעוניין להחמיר את תנאי מאסרם של פלסטינים בבתי-הכלא הישראליים. הכתבה גולשת אל מעבר לכפולה הפותחת וממשיכה במשבצת אפורה בעמ' 17, שבסופה מובאת תגובת השר לבטחון פנים אבי דיכטר: "מדינת ישראל היא מדינת חוק ולא ארגון טרור. ישראל פועלת על-פי הסכמים בינלאומיים שהיא חתומה עליהם, ואינה ארגון טרור שיכול לפעול ככל העולה על רוחו".

אבל לפי "מעריב", בין ממלאי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי בישראל יש המצפים מהמדינה לנהוג כארגון טרור. גם העיתון, במסגור שהוא מעניק לעניין, מעודד צעידה במסלול כזה. לפי העיתון, הרציונל שמאחורי הדרישה להחמרת תנאי הכליאה בישראל הוא תנאי הכליאה בעזה. אפשר להמשיך עם האנלוגיה הזו עוד ועוד: חמאס בעזה מדכא נשים, אולי כדאי שנקשיח את חיי הנשים בישראל. חמאס בעזה כופה שלטון טרור דתי, אולי כדאי שנקשיח את חיי החילונים בישראל. חמאס בעזה מאיים על חייהם של עיתונאים, ואף פוגע בהם ממש, אולי כדאי שנקשיח קצת את תנאיהם של העיתונאים בישראל?

שתיקת הגנרלים

אתמול כתב בן כספית ב"מעריב" כי אנשי הצבא שותקים: אינם מתראיינים וגם אינם מדברים אוף דה-רקורד עם עיתונאים, בעקבות הגברת המשמעת והאכיפה באשר להדלפות בדרגים הגבוהים (מה שלא הפריע לו להביא מיד לאחר מכן את דעתם של הקצינים השותקים). היום מצטרף גם עפר שלח לאבחנה. בטור דעה במדור המאמרים של "מעריב" הוא כותב: "קציני הצבא הבכירים ממלאים פיהם מים פומבית, ובשיחות שלא לציטוט העמדה שלהם היא לרוב חצי קפה וחצי תה – לא נוכל לתת למצב להימשך ככה, אבל צעדים קיצוניים רק ירעו אותו".

נושא הטור של שלח הוא חוסר התוחלת של הטיפול הישראלי במשבר הבטחוני בדרום. לצד הצבא "השותק", הוא כותב, גם הצמרת הפוליטית תקועה בשלב ההצהרות הלוחמניות והאנטי-לוחמניות, אך אינה עושה דבר. יואב לימור כותב ב"ישראל היום" כי "עמדת הצבא" היא עמדת הרמטכ"ל, ועמדת הרמטכ"ל ברורה: לא לפעולה נרחבת בעזה. לימור מצדד בדעה זו וכותב כי צה"ל "הוא המבוגר האחראי", המונע פעולה התקפית שתיוולד מהתלהמות של פוליטיקאים ותגרום להחרפת הסבל של תושבי הדרום.

אגב הידיעה של כספית שהוזכרה לעיל, כדאי לקרוא את הטור הקצר של שלח במלואו, כדי להיווכח בהצעות שפויות יותר לטיפול במצב.

עוד באירופה

אתמול התפרסמה ב"מעריב" ידיעה של אפרת זמר, שציטטה מסר ממשרד החינוך ולפיו ההשקעה בתלמידים במדינת ישראל היא "מהנמוכות באירופה". אמש כתב על כך כתב החינוך של ערוץ 10 רן ליאור בבלוג שלו. החישוב האמיתי מראה, כך הוא טוען, שההשקעה בחינוך אצלנו היא לכל הפחות ממוצעת, וכי מדובר בתירוץ לא מספק של משרד החינוך לכשלון התלמידים בבחינות המיצ"ב.

שרת החינוך יולי תמיר בכנס מפלגתי, נובמבר 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)

היום ממשיכה אפרת זמר לדווח על הנושא (נוסף ל"הבהרה" המתפרסמת בעמ' 18 בקונטרס החדשות, המדגישה כי בתקופת השרה הנוכחית התקציב דווקא גדל). בכתבה במוסף היומי של "מעריב" היא מספרת כי בבחינה התגלו גם דברים חיוביים, למשל שבנות מצליחות יותר מבנים במקצועות הריאליים. המסר העולה מהכתבה הוא צמצום פערים, מגדרי ומגזרי. תמונותיהן של שרת החינוך יולי תמיר ויו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך פרופ' ענת זוהר מעטרות את כפולת העמודים שעליה נפרשת הכתבה. זמר חוזרת על מידע נוסף שמשרד החינוך מנסה להנחיל לתקשורת בימים האחרונים: בשנים קודמות (בתקופת כהונתה של שרת החינוך לימור לבנת) היו ציוני התלמידים בבחינות טובים הרבה יותר רק משום שהם התכוננו, ולכן אין למדוד את הכישלון הנוכחי מול הצלחת העבר.

גם על טענה זו הגיב כתב ערוץ 10 בפוסט משלשום: "מפחיד לחשוב שהתוצאות (ישראל במקום ה-25, אחרי ירדן, מלזיה ותאילנד) דווקא השביעו את רצון אנשי משרד החינוך, אחרת למה להם לבדוק את הנושא כל-כך הרבה זמן ולבסוף לתקוף את העובדה ששרת החינוך הקודמת חשבה לתומה שלמבחן צריך להתכונן". בקיצור: נראה שכתבת "מעריב" מצאה לה מקורות טובים במשרד החינוך. השאלה היא אם משרד החינוך לא מצא לו מקורות טובים ב"מעריב".

וביום חמישי באמת נגמרו המים

אתמול דיווח מוסף "עסקים" של "מעריב" (וקיבל הפניה בשער הראשי של העיתון) שרשות המים מתעתדת לקיים הפסקות מים בבתים פרטיים כחלק מההתמודדות עם המשבר במשק המים. כבר הידיעה עצמה של הדר חורש לא קיימה נאמנה את מה שהבטיחו הכותרות, ומאוחר יותר באותו יום הוכחשה הידיעה מכל וכל על-ידי נציב שירות המים אורי שני, שהודיע לתקשורת כי לא מתוכננות בשום אופן הפרעות באספקת המים הביתית.

ב"מעריב" לא מוכנים לוותר ללא קרב. הידיעה הראשית של מוסף "עסקים" היום עוסקת ב"פתרון החדש למשבר המים" – "אוניית התפלה". כותרת המשנה פותחת בדיווח על האונייה, אולם מיד ממשיכה בניגוח רשות המים: "ובינתיים נמשך החלם ברשות: אתמול הכחישו את חשיפת 'עסקים' כי צפויות הפסקות מים – אך עיון במכתב הרשות לוועדת החקירה מגלה כי אורי שני קבע במפורש: 'אנו צופים הפסקות מים לבית!'. שני מנסה להסביר: המלה 'לבית' מתייחסת לגינה שליד הבית ולא לבית".

הומלס, מרכז העיר ירושלים, השבוע (צילום: נתי שוחט)

פערים חברתיים, גרסת המציאות

צמד המלים "פערים חברתיים" פופולרי מאוד בשיח העיתונאי, למרות התלונות על דחיקת הסוגיה מסדר היום. בעקבות פרסום מדד המחירים אתמול (שירד ב-0.6%), מדגימים היום יוסי גרינשטיין ורונית מורגנשטרן במוסף "עסקים" של "מעריב" כיצד הפערים מתממשים במציאות ממש: "מנתוני המדד עולה כי העניים סובלים מהאינפלציה יותר מהעשירים: האינפלציה של העניים גבוהה ב-1.4% מזו של העשירים, מאחר שהם אינם נהנים מהירידות החדות במחירי הדלק או במחירי הטיסות לחו"ל. העניים גם סבלו מאוד בחודשים הקודמים מהזינוק במחירי הירקות והמזון. התוצאה העגומה העולה מנתוני האינפלציה בחודשים ינואר-נובמבר 2008 היא אינפלציה בשיעור 4.8% לעניים ו-3.4% לעשירים".

ועכשיו במרץ

מפלגות שאינן קדימה-הליכוד-העבודה ממילא אינן מעניינות במיוחד את העיתונות, לכן, ואחרי שהפריימריז של העבודה והליכוד כבר מיצו את פוטנציאל ההתרגשות מבחירות מקדימות, תוצאות הבחירות במרצ מקבלות סיקור מצומצם ביותר. בעמ' 8 ב"מעריב" מוקדשת לעניין ידיעה תחת הכותרת "הפתעה בפריימריז במרצ: גילאון ניצח את גלאון". הכוונה לאילן גילאון, שנבחר למס' 2 ברשימה (המקום הראשון משוריין לחיים אורון, שנבחר כיו"ר המפלגה), ואילו זהבה גלאון הגיעה למקום השלישי. למקום הרביעי הגיע מוסי רז, לחמישי אבשלום וילן ולשישי צביה גרינפילד. הכותב, אריק בנדר, מזכיר כי המיקומים צפויים להשתנות אם וכאשר תשולב במרצ התנועה המתקראת "תנועת השמאל החדשה".

ב"הארץ" הידיעה בעניין בולטת מעט יותר, בראש עמ' 5, והיא גם מביאה מידע אחר, או לפחות מסגור אחר של המידע: "הדיל ניצח: הצעירים בחרו גילאון ולא גלאון", מכריזה כותרת הידיעה של רוני זינגר-חרותי. לפי "הארץ", "גילאון סיכם עם מטה הצעירים על תמיכה בו ובמועמדים 'חברתיים' אחרים".

במדור הדעות של "מעריב" כותב שלום ירושלמי על "תסמונת האוטובוס" במפלגה: מי שכבר עלה לאוטובוס מעדיף שהאחרים יישארו בחוץ. לדבריו, נבחרי הרשימה צריכים להתעלות מעל האינטרסים הצרים ולקבל בזרועות פתוחות ולמקומות ריאליים את חברי תנועת השמאל החדשה.

איך בונים משפט פליאה בלי להתפלא

"איך הפך הקוון לשעבר משה אלגרבלי ממוכר פירות וירקות למי שחשוד בניהול רשת הברחת הסמים הגדולה בעולם?", שואלת כותרת המשנה לרוחב שער המוסף היומי של "מעריב", "ואיך יכול להיות שיום אחרי שנתפסה מכולה עם טונה וחצי קוקאין, בלעה אותו האדמה?".

כותרת משנה אמורה לתמצת את הכתבה ולעורר את עניינו של הקורא בה. הדגשת התמיהות והפליאות הטמונות בכתבה היא דרך לגיטימית, אבל לפעמים היא הופכת מגוחכת מעט. הרי הרבה יותר מוזר ומעורר פליאה היה אם אלגרבלי היה פונה לחיי פשע אחרי ששימש רב ראשי, שר אוצר או מנהל רשות המסים. מדוע שופט כדורגל זוטר וירקן שהופך לסוחר סמים הוא דבר מוזר יותר מאשר, נגיד, מאמן קבוצת כדוריד וזבן בחנות למזכרות לגבר שפנה לדרך הפשע?

ומדוע היעלמותו מעל פני האדמה היא בגדר דבר המעורר תדהמה? אני עצמי איני יכול לחשוב על עיתוי מוצלח יותר להיעלמות כזו מאשר אחרי הסתבכות בקשר לתפיסת טון וחצי קוקאין. לעומת זאת, הסיום של כותרת המשנה, "המשטרה אובדת עצות, החברים לא מאמינים", כבר נשמע הגיוני הרבה יותר.

תקראו לשלמה מן

ענייני ספורט נשארים תחומים בדרך כלל במדורי הספורט, וטוב שכך (לא, באמת, סדר צריך להיות). היום הוא לא יום שכזה. "שחיתות בכדורגל", צועקת כותרת על שער "ידיעות אחרונות". "לוזון גייט", מרוממות את השערורייה כותרות על שער "מעריב" ו"ישראל היום". מדורי הספורט, מן הסתם, רועשים עוד יותר. כמעט כל שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" מוקדש לנושא, תחת הכותרת "פרשת לוזון טוברוק". כותרת המשנה טוענת: "'פרשת שחיתות חמורה', כך מגדירים במשטרה חקירה סמויה שמתנהלת בתשעת החודשים האחרונים ואשר בה מעורבים לכאורה יו"ר ההתאחדות אבי לוזון ואחיו עמוס, נשיא מכבי פתח-תקווה. בין החשדות: העברת שחקנים מבית"ר טוברוק למכבי פתח-תקווה ב'מחירים מיוחדים' ותמיכה של טוברוק בבחירת אבי לוזון לראשות ההתאחדות – תמורת טובות שונות למועדון מנתניה. אבי ועמוס לוזון מכחישים: 'הכל קשקוש'". גם כל שער מוסף הספורט של "מעריב" מוקדש לעניין, בצבעי פיגוע של שחור-אדום, עם כותרת ענק, "הפרשה". לפי הדיווח על השער, הפרשה הותרה הבוקר לפרסום בעקבות ערר שהגיש "מעריב".

רגע, ומה עם עיתון "הארץ"? חיפשתי על השער, ולא מצאתי כלום. חיפשתי על השער האחורי, אבל מצאתי שם טקסט של ירון פריד. שלפתי את מוסף הספורט, אבל הידיעה הראשית עסקה בספורטאי כלשהו בעל השם המאתגר "יניב קטן". רק משמאל לידיעה הראשית הוקדשה ידיעה צרה לנושא הנדון, תחת הכותרת המזכה: "החשוד המיידי". כותרת המשנה פתחה בחשדות: "היחב"ל חוקרת חשד שאבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, היה מעורב בהעברת בית"ר נס טוברוק (ליגה ג') ממחוז אחד לאחר בתמורה להעברת שוער הקבוצה למכבי פתח-תקווה", אבל מקדישה מקום נרחב לא פחות להפרכתם: "עם זאת, לוזון כלל לא נחקר, וראש אגף הליגות הנמוכות בהתאחדות, פיני קינן, מתקשה להבין על מה המהומה: 'פעלתי על-פי הכללים, זאת היתה החלטה שלי בלבד'". אז מה יש לנו כאן? ספורט "הארץ" מאתרג חשוד בפלילים מסיבות שונות, או ששאר העיתונים משחקים לידיה של המשטרה ומנפחים פרשה מינורית, או גרוע מזה – מנצלים חקירה משטרתית כדי לסגור חשבונות עם מסוקרים?

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח במוסף היומי של "מעריב" על זוכי פרס סוקולוב החדשים: אריה גולן וירון דקל. אברבך מדווח גם כי בוטלה "פינת עברייני התנועה" שמיקי רוזנטל היה אמור להגיש בחדשות ערוץ 10, וכי "הרשות השנייה פתחה בהליך הפרה לכאורה נגד ערוץ 10 בעקבות שיתוף הפעולה שקיים עם עמותת אור-ירוק ועם המשטרה במסגרת מהדורת החדשות המרכזית".

כותרת הידיעה הראשית בעמ' 11 ב"ישראל היום" שואלת: "עיתונאים? הטרנד החדש?". הכוונה אינה לשיווקה של מהדורה חדשה של עיתונאים, או המלצה של בית-אופנה איטלקי על רכישת עיתונאי חדש לחורף, אלא להצטרפותם של המוני אנשי תקשורת לשורות הפוליטיקאים. טוב, האמת, לא מדובר בהמונים. למעשה, בידיעה עצמה, של דן לביא, מוזכר רק עיתונאי אחד: גדעון רייכר, שהצטרף למפלגת הגמלאים.

מתחת לידיעה מובאות דעות בעד ונגד התופעה. גדעון אלון כותב נגד, ומזכיר את חוצי הקווים האחרים מהזמן האחרון: מפקד גלי-צה"ל לשעבר נחמן שי, שהצטרף לקדימה (לא ממש דוגמה לעיתונאי פעיל), עיתונאי "הארץ" דניאל בן-סימון, שהצטרף לעבודה, ועורך חדשות החוץ של חדשות 10, ניצן הורוביץ, שהודיע אתמול כי הוא שוקל להצטרף לתנועת השמאל החדשה.

גדי סוקניק, שאחרי הפרסומת לבנק בכיכובו והטראש-ריאליטי בהנחייתו התרגל לתפקיד מכשיר השרצים של האתיקה העיתונאית, הוא כמובן בעד. הפעם דעתו דווקא הגיונית למדי. "צאו לדרך, שפרו את הפוליטיקה", הוא קורא, ומזכיר לנו כי פוליטיקה אינה מלה גסה, אלא מחויבות ושליחות (מישהו צריך להזכיר שבעצם גם עיתונות היא אותו הדבר בדיוק).

"הארץ", מה שחשבת

"'האח הגדול' – קשת מצפה היום לשיא ברייטינג", מודיעה כותרת בעמ' 13 של "הארץ". כותרת המשנה מוסיפה מידע, לא רק טכני, אלא גם מוסרי: "היום, לאחר שלושה חודשים וחצי, תסתיים תוכנית הריאליטי שעוררה מחלוקת ודיונים בציבור מאז עלתה". התיאור הזה מדויק, מאחר שהתוכנית אכן עוררה מחלוקת בציבור, אבל פחות מכך בתקשורת, ועוד פחות מכך ב"הארץ".

העיתון, שפעם התהדר בתואר "עיתון לאנשים חושבים" ונראה היה כי אינו מאוים מהאפשרות שיהיה מי שיכנה אותו "אינטלקטואלי" או אפילו "אליטיסטי", לא פיגר, ואפילו הקדים, את העיתונים האחרים בחיבוקם את התוכנית הפופולרית מבית ערוץ 2.

לא צריך להגיע לידיעה הזו, שהיתה אמורה להיות קבורה בעמ' 30 ב"דה-מרקר" ולא להופיע בעמודי החדשות של ה"ארץ", כדי להיווכח בעוצמת הרושם שהותירה התוכנית על עורכי העיתון. כבר על שער העיתון, סמוך ללוגו, מעל דמותה של אשה המדגמנת לטובת הכותרת "נשים מעדיפות אינטרנט על סקס", ניתן לצפות בדמותו של אחד המשתתפים בתוכנית "האח הגדול", לצד כותרת באותיות גדולות ואדומות: "הטירוף הלאומי של 'האח הגדול'". הכותרת מפנה ל"פרויקט מיוחד" של המוסף "גלריה", מוסף התרבות של העיתון, או אולי מוסף הפנאי, איני יודע כיצד מכנים אותו היום ב"הארץ".

משתתפים בתוכנית "האח הגדול" נראים מבעד למראה חד-צדדית באולפן ערוץ 2, החודש בנווה אילן (צילום: יוסי זמיר)

ואכן, ל"הארץ" מצורף היום מוסף שלם העוסק בתוכנית "האח הגדול". מה במוסף? שי גולדן כתב לא מזמן טור בניסיון להוכיח כי אדם יכול גם לצפות בתוכנית המטופשת הזו, גם לטעון שהיא מטופשת וגם להמשיך להחזיק בדעה שהוא עצמו אינו טיפש מטופש. כעת הוא כותב ב"גלריה" על הסוגיה "מדוע התנזרו משתתפי 'האח הגדול' מסקס?". כך הוא מצליח להזכיר בכפיפה אחת גם את התוכנית הפופולרית וגם "סקס", נושא פופולרי תמיד. נראה שעברו כמנהל שיווק לימד אותו כמה דברים.

מה בטור? גולדן מתלונן על השמרנות של ערוץ 2 ועל כך שהמשתתפים בתוכנית לא קיימו יחסי מין לעיני המצלמות. אכן, חבל. אולי גולדן יציע קונספט כזה לעורכי "הארץ", שנראה שבזמן האחרון מתנערים משמרנותם: הרי גם כתבים וגם מושאי סיקורם (לפחות כמה מהם) מקיימים יחסי מין. מדוע שלא ירחיב "הארץ" את הדיווח על כך?

עוד במוסף: תהל פרוש מביאה לקט של תוכחות של מבקרי טלוויזיה, מאמנון דנקנר והדה בושס ועד בני ציפר ומאיר שניצר, שהיכו על חטא תוכניות רדודות ומעליבות. כותרת המשנה קוראת: "'האח הגדול' דירדר את הצופים לתהומות התפלות? מתברר שזהו ניגון עתיק שמזמזמים מבקרי טלוויזיה מימים ימימה". כאילו חזרה על אמיתות הופכת אותן לשקר, ולא להיפך.

חדר ההפקה של התוכנית "האח הגדול", אולפני ערוץ 2 בנווה אילן, אוקטובר 2008 (צילום: נתי שוחט)

מרדכי גלדמן, "פסיכותרפיסט ומשורר" לפי התואר המופיע בסוף המאמר, כותב על הסדרה מבחינה פסיכולוגית, תיאטרלית ומוזיקלית, ומסיים בתובנה שיותר משהיא מופרכת או פרובוקטיבית, היא מעידה על כך שלכותב אין מושג מה יש לו להגיד על הנושא שעליו התבקש לכתוב.

זו גם ההרגשה, במידה מסוימת, העולה מקריאת טורו של אורי קליין. קליין הוא מבקר הקולנוע הטוב ביותר שכותב כיום בעיתונות (כולה; מודפסת, משודרת ואחרת). סגנונו מוקפד ומדויק, הוא טעון במטענים היסטוריים ותיאורטיים, חמוש ברגישות חברתית ואנושית, ומעניק לקוראים מבט ממצה ורענן על אמנות הקולנוע. הטור שלו היום על "האח הגדול", המתפרסם בראש המוסף ה"מיוחד", שונה מטוריו המוכרים. זהו טקסט מבולבל, שחלקיו אינם מתלכדים לסך אחד, ושנראה שנכתב על-ידי מי שכפאו שד.

קליין נזקק למלים רבות מדי עד שהוא מגיע לסיכום: "התוכנית תסתיים הערב בנצחונו של היחיד; היא תסמן גם את תבוסתם של כל השאר".

לפני הציבור, התבוסה היא קודם כל של העיתונים. הם אלה ששימשו במה לפרסום חוזר ונשנה, להדהוד כפול ומכופל של התוכנית הפופולרית והריקנית, כמו גם לכל התוכניות שקדמו לה. בעיתונים אחרים, שהקדימו את "הארץ" במוספים מיוחדים למיניהם מהסוג הזה, הלחץ להזניה העיתונאית הגיע מהמחלקה המסחרית או מהעורכים הראשיים. ב"הארץ" נראה שחגיגת הכסילות פשתה גם בדרגים נמוכים יותר.

"האח הגדול" אינה תופעה ייחודית. היא דוגמית רגילה בהחלט לתרבות המונים מהסוג האידיוטי, שכמותה לא חסרות ולא תחסרנה. ההשפעה שלהן תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה של מתווכי התרבות למיניהם, ואלה, כך נראה, שמחים לפשק רגליהם שוב ושוב. הנה, בעמוד האחורי של אותו מוסף "גלריה" מתפרסמת היום ידיעה גדולה על הרכב המשתתפים ב"הישרדות 2", תוכנית נוספת מאותה הסוגה, שעתידה לעלות בקרוב על המסכים.

עוד חודשיים נתבשר על-ידי העיתונים, ו"הארץ" בתוכם, ש"הישרדות 2" היא תופעה ייחודית ומיוחדת, ולכן יוקדש לה מוסף מיוחד. ושוב יוכיחו העיתונים שהם אינם מסוגלים לפצח את חידת ההמון, רק להצטרף אליו.