בוקר טוב, אדוני הנשיא
"פצצות מרגמה מסוריה פגעו ביישוב בגולן", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". שאר העיתונים העבריים מקדישים את הכותרת הראשית שלהם גם היום למערכת הפוליטית בארצות-הברית, בעקבות בחירתו מחדש של הנשיא ברק אובמה, ולהשפעות החזויות על המערכת הפוליטית הישראלית.
"כהונה חדשה, בעיות ישנות", נכתב בכותרת הראשית על שער "הארץ", שעיצובו נלקח גם היום מאזורי הספר שבין עיתון למגזין. "הפעם לא יהיו ימי חסד", מאיימת כותרת המשנה. שני טקסטים מוקדשים לחשבון הנפש שמתרחש, או לא, במפלגה הרפובליקאית, על ההקצנה שעברה. "הפלסטינים מקווים שבכהונתו השנייה ינקוט אובמה עמדה לא מתפשרת באשר לסכסוך. ייתכן מאוד שהפעם הם לא מפנטזים לשווא", נכתב בכותרת המשנה לטורו של אבי יששכרוף. בתחתית שער העיתון נכתב בכותרת כי "פצצות סוריות נחתו בגולן".
אובמה ניצח בהפרש גדול (במדינות) ובמספר אחוזים במניין הארצי. נתניהו, מצדו, כמו פטרונו שלדון אדלסון, השליך את יהבו על ניצחון של רומני. ב"הארץ" טוען יוסי ורטר כי הציפור על אוזנו של נתניהו לא היתה מו"ל "ישראל היום" (או לא רק, לפחות), אלא היחצן ארתור פינקלשטיין. "פינקלשטיין עשה לעצמו שם בארה"ב ובישראל של מי שמסוגל לנבא תוצאות בחירות על חודם של שברי אחוזים. חזאי-על. ההערצה שנתניהו רוחש ליכולת החיזוי והניתוח של פינקלשטיין היא מן המפורסמות. מבחינתו, מה שארתור אומר – קדוש. אז מתברר שלא תמיד".
"נתניהו: מנסים לסכסך בינינו לבין ארה"ב", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", ביומו הראשון כעיתונו של המו"ל בן-צבי. רק אתמול נכתב בכותרת הראשית של העיתון, שעובדיו היו נתונים אז ברגע נדיר של חופש מהאינטרסים של בעלים מתחלפים: "חשש בלשכת רה"מ: אובמה יתערב בבחירות בישראל". אם הכותרת היום היא כתב חידה, התשובה שלה היא "העיתונות החופשית". "בחדשות ערוץ 2 דיווחו אמש כי ראש הממשלה נתניהו מודה שהוא שומע קולות בימים האחרונים", כותבת מיה סלע במדור ביקורת הטלוויזיה ב"הארץ", "הקולות ש'מנסים לסכסך בין ישראל לארצות-הברית'. העניין הקטן שלו עם אובמה הפך לעניין שלנו". אגב, בראש שער "מעריב", בין לבני לאובמה, מתנוסס דיוקנה של אשת ראש הממשלה, מרת שרה נתניהו.
"אפקט אובמה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המפנה ל"מוסף לשבת" של העיתון. "עכשיו ממתין לאובמה שולחן העבודה המוכר, עם ערימה של בעיות דחופות לטיפול. ישראל היא לא אחת מהן". "הנקמה לא תבוא" היא כותרת ההפניה למאמרו של אורי אליצור על שער "מקור ראשון". "לא יעניש" היא כותרת ההפניה לטורו של אלוף בן, עורך "הארץ", על שער "הארץ". למרות התיעוב ההדדי בין אובמה לנתניהו, טוען בן, "לא צריך לצפות (או לקוות) שברק אובמה 'יעניש' את בנימין נתניהו". "טוב לא יהיה. השאלה היא רק כמה רע יהיה", כותב ורטר בנוגע לאותה סוגיה. "הדיווחים שלשום, לפיהם בירושלים חוששים כעת כי אובמה ינקום בנתניהו על תמיכתו המופגנת ברומני בעת מערכת הבחירות האמריקאית, נראים מופרזים במקצת".
סיכומו של דבר: האם אובמה אכן יתעמר כעת בנתניהו בשל תמיכתו במתחרהו הרפובליקאי מיט רומני? נראה כי רוב הפרשנים הנדרשים היום לעניין סבורים כי התשובה שלילית. הדבר מלמד על התזוזה הטקטונית בעיתונות הישראלית, ואולי על כך שנתניהו אכן שומע קולות. כך או כך, כמה מהעיתונאים, יש לשער, כבר מחכים לתוצאות הבחירות בישראל כדי לענות על השאלה בדבר נקמתו הצפויה של נתניהו בתקשורת. יש מי שעברו להתנסות במקצועות אחרים. "נתניהו לאובמה: 'ברכות, נמשיך לעבוד יחד'", נכתב בכותרת הראשית הקריקטורית של "ישראל היום".
"לבני לפרס: הנהג את גוש המרכז. יו"ר קדימה לשעבר הציעה לנשיא שתהיה מס' 2 שלו. מקורביו: 'הוא לא מתמודד. נקודה'", נכתב על שער "הארץ" בהפניה לטור של יוסי ורטר. כותרת אחרת באותו שער קוראת "יחימוביץ': העבודה מעולם לא היתה מפלגת שמאל" (יהונתן ליס). מצבו של השמאל כמצבו של עיתון השמאל. ואילו ורטר כותב: "נתניהו צריך לקוות שהתחזית של פינקלשטיין לגבי עתידה האלקטורלי של רשימת הליכוד-ביתנו – 45 מנדטים הוא צפה לה – תצליח יותר". תמיד תישאר ליהודי התקווה.
ללא מטפורות
אתמול פוטרו כל עיתונאי "מעריב", מקצתם נשכרו מחדש על-ידי החברה שבבעלות שלמה בן-צבי, שרכשה את העיתון מידי הנאמן.
"היום אמורים כל העובדים שלא פוטרו עד כה במינהלה ובמערכת העיתונאית להיות מפוטרים – ונדע מי מוזמן להיקלט מחדש ומי לא, אילו מחלקות מפסיקות לפעול, אילו ממשיכות, ובאיזו מתכונת", נכתב בשם ועד "מעריב" בדף הפייסבוק של עובדי "מעריב". "זה יום של תודות, ושל עצב, ושל תקווה. אנחנו לא יודעים איך ייראה עתידו של מעריב – אבל אנחנו יודעים שנאבקנו עליו ועל כך אנחנו גאים".
"יום שלם אני בענייני הקטנים ורק עכשיו, ממש עכשיו – לא כמטפורה – אני מבינה שמוסף עסקים נסגר על עובדיו, חלקם חברים שלי", כותבת בדף הפייסבוק שלה יעל גרוס-אנגלנדר, שעבדה ב"מעריב" עד 2007. "חייתי עשור שם, במוסף 'עסקים'. חייתי – חייתי. כי יש שנים שמסודרות אצלי במוח באופן כרונולוגי לפי הנושאים שכיסיתי. יש את החודש של סטארבקס, והשבועות של ברגר-קינג, והתקופה של פסח, וכל פרק זמן כזה סוחב איתו זכרון צלילים וריחות ושל המערכת שהיתה ישות בפני עצמה עם אנרגיה וחַיות עצומה ויצירתיות. וכל אלה נדלקו מחדש מדי יום והתלקחו לבעירה גדולה ממש לפני הדדליין ואז – שקט. עד למחרת. חלק מהילדים שלי גדלו ב'מעריב עסקים', עשו 'רכבת' מהכסאות המשרדיים (כולל עורכים בתפקידי נוסעים ונהגים), כי כמו במשפחה, היה זמן לעבוד וזמן ליהנות מהאנשים שאתה עובד איתם. נכח שם עולם שלם עם חוקים לא כתובים: הישגי אבל לא דורסני. משפחתי, אבל לא דביק, מאפשר אבל לא חסר גבולות. אין לי טיוטות לטקסט הזה, או פואנטה. או אמירה מחוכמת. רק עצב עצום. והלם. בעיקר הלם".
"היום הגיעה תקופה של 19 שנה לקצה", כתב בדף הפייסבוק של עובדי "מעריב" דור זיו. "בתור עובד פרילנס במדור הספורט אני יודע שבעיקרון אני נשאר, אבל זאת לא הסיבה למה אני כותב פה מין סיכום שכזה. 'מעריב' היה לי לבית בכל שנות חיי כשאבא שלי הצטרף למדור הספורט של העיתון שהייתי בן שלושה חודשים. תמיד השווצתי בגן ובבית-ספר שאבא שלי מופיע בעיתון 'מעריב', שאז היה מתחרה לגיטימי בשוק התקשורת. לאורך השנים תמיד היו מספרים לי ששמעו את אבא שלי ברדיו מדבר על ליגת האלופות או על איזה דרבי חשוב באירופה, ותמיד ששאלו אותי מה אני רוצה להיות שאני אהיה גדול ובין המקצועות שכל הילדים רוצים להיות, תמיד עניתי שאני רוצה להיות כמו אבא. זכרונות שלי משתובב עם אחי במערכת הספורט לפני השיפוץ שלפני 'עידן האופן-ספייס' (כמו שקוראים לזה היום) רצים בראש כרגע, והם חלק נכבד מהילדות".
"מה שהכי בלט היום היה הצורה", כתבה אתמול באותו דף פייסבוק ליאת שלזינגר, חברת הוועד בעיתון, "אנשים מתחבקים במסדרונות, בוכים במדרגות, שותים במרפסת. נפרדתי היום בעצב מחברים שעבדתי איתם שנים. 'מעריב' לא יהיה אותו דבר בלעדיכם".
מהנעשה בארץ
"המדינה דוחה את פינוי בתי האולפנה ומודה שספק אם תוכנית הניסור ריאלית", נכתב בכותרת ידיעה של חיים לוינסון ב"הארץ". "בחודשים האחרונים השקיעה המדינה מיליוני שקלים בהעתקת מבני השכונה. כעת מתברר כי הכסף כנראה יירד לטמיון".
נס או שחור
מאז שעבר לפורמט המצומצם ועמוס המדורים והדאחקות, נפגע צדו המגזיני של מוסף "הארץ" והוא מכיל פחות כתבות, כצפוי. אולם בחודשים האחרונים הציג המוסף, בזה אחר זה, כמה תחקירים מרשימים ומרתקים – של שרון שפורר, אורי בלאו, גידי וייץ, חיים לוינסון ועוד, המוכיחים שלא נס ליחו. "בחסות החוק" היא כותרת מוסף "הארץ", המפנה לתחקיר של גידי וייץ על עו"ד שלמה נס. "כיצד תורם עו"ד שלמה נס, האיש שמטפל בכל החברות הגדולות הנקלעות לקשיים בישראל, למיקומה הגבוה של אשתו ברשימת הליכוד", נכתב בכותרת המשנה. מעניין להשוות את התחקיר של "הארץ" לכתבת הכיבושין שהתפרסמה רק לאחרונה ב"גלובס". ואגב, אחרי קריאת התחקיר, מעניין להרהר בשאלת הרלבנטיות של העובדה הגלויה הבאה: נס הוא גם הנאמן של עיתון "מעריב".
ענייני תקשורת
"בצמרת הבטחונית נדהמו השבוע מהקלות שבה ניאותו קברניטי המדינה לחשוף מול מצלמות הטלוויזיה את פרטי המחלוקת על תקיפה באיראן ב-2010. מתברר שכשהעיתוי הפוליטי דוחק, השיקולים הבטחוניים נמשכים", נכתב בכותרת המשנה לטורו של עמוס הראל ב"הארץ", העוסק בתוכנית "עובדה" ששודרה השבוע. "לצד התיאור הדרמטי והמרשים, נהנתה דיין גם מהתפנית המקלה במדיניותה של הצנזורה הצבאית בפרשה. עד כמה שאפשר לשפוט מבחוץ, נדמה שלפחות לאדם אחד היה אינטרס מובהק בשידור התוכנית הזו: ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. במחנה המתנגדים לתקיפה ישראלית מוקדמת, גם למאיר דגן וגבי אשכנזי יש עניין מסוים בהצגת הוויכוח בפומבי. אולם המרוויח העיקרי מאופן הצגת הדברים היה אולמרט, שהוצג במשתמע כנועז במקומות שבהם היה צריך להיות נועז (סוריה, הקמפיין החשאי נגד איראן), וזהיר במקומות שבהם צריך להיות זהיר (התנגדות להפצצה באיראן ללא תיאום מראש עם ארצות-הברית)". "אולמרט מצטייר כציניקן גמור בכל מה שנוגע לחשיפות בטחוניות", מוסיף עוד הראל.
"העיתונות מתה?" היא כותרת מאמר של אמיתי זיו במדור הדעות של "הארץ", המשיב בשלילה ומוסיף כי מה שבטוח הוא שמדור הדעות גוסס.
"נפרדים מחברים, ממשיכים בשליחות", נכתב בכותרת על שער "מעריב", מתחת לכותרת הגג "עידן חדש ב'מעריב'". "רבים מחברי קיבלו את מכתבי הפיטורים", נכתב בכותרת המשנה, למאמר של חן קוטס-בר, "חברים שהלכו איתי כתף אל כתף ילכו הביתה. מעולם לא ראיתי כל-כך הרבה גברים בוכים [...] תם אך לא נשלם", היא מוסיפה. ברם, אם מדובר על תומו של העיתון, זו קלישאה שכלל לא בטוח כי תתגשם.
החלה הסינרגיה בין בכירי הכותבים בעיתון: טור של אורי אליצור מופיע במוסף לשבת של "מעריב", טורים של בן-דרור ימיני וקלמן ליבסקינד מופיעים ב"יומן" של "מקור ראשון".
"'הארץ' לבדו מקפיד לפרסם מאמר מערכת", כותב יוסי שריד במאמר ב"הארץ", הקורא לשקיפות פוליטית בעיתונים. לא נכון: גם ב"מקור ראשון" מתפרסם מאמר מערכת. מי יודע, אולי בקרוב גם ב"מעריב". אם יוציא את שנתו, כמובן.