אתמול בוועידת הליכוד

אז מה קרה באירוע הפוליטי המשמעותי ביותר שהתרחש אתמול? "קריאות בוז לנתניהו בוועידת הליכוד", נכתב בכותרת במרכז שער "הארץ". "מי שהזדמן אמש לגני-התערוכה בתל-אביב, לישיבת הפתיחה ה'חגיגית' של ועידת הליכוד הרביעית, שיפשף את עיניו בהשתאות: זה האיחוד-הלאומי? זו תנועת התחייה שקמה לתחייה? זו ישיבת מרכז-הרב? מאות מתנחלים ומתנחלות, בכיפות ובשביסים בכל הצבעים והגדלים, גדשו את האולם והתנחלו על כסאות הפלסטיק הלבנים, יש"ע זה כאן. לוותיקי התנועה לא נותר מקום", פותח יוסי ורטר את דיווחו על ועידת הליכוד, בנטף תיעוב אופייני לציבורים המוקצים ב"הארץ", הגורם לפרשן הפוליטי הוותיק, מתברר, לחוש סימפטיה אפילו כלפי "ותיקי הליכוד".

"אבל את התסכול הגדול ביותר חווה ותיק התנועה בנימין נתניהו; הוא תיכנן להיבחר פה אחד לנשיא הוועידה, על מנת שיוכל להכתיב כרצונו את רשימת המועמדים לכנסת הבאה", ממשיך ורטר. "הוא קיווה שמערכת הבחירות המתקרבת תגרום לצירי הוועידה להתייצב אוטומטית לצדו. הוא חשב שעוצמתו הפוליטית במגרש הלאומי תקרין גם על השדה הפנימי. נו, אז הוא חשב". או.קיי, ייתכן שב"הארץ" מגזימים, הבה נשמע דעה שנייה.

"השפלה לנתניהו בוועידת הליכוד", לשון הכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "אחרי שקיבלו את רה"מ במחיאות כפיים: צירי ועידת הליכוד סירבו לאפשר לו לזכות בתפקיד יו"ר הנשיאות בבחירות חשאיות", נכתב בכותרת המשנה. "ואז הכל התחרבש", כותרת ההפניה לטור הפרשנות של נחום ברנע, שקובע כי "הכוונה היתה להשתמש בחברי הוועידה כסטטיסטים בהצגה שבמרכזה יעמוד המנהיג נתניהו. הוא יתמנה לכל התפקידים: הם יישאו אותו על כפיים. נתניהו חשב שהכבוד הזה מגיע לו. הוא שכח שלא רק לו – גם לעמיתיו בצמרת הליכוד יש אגו, ואגו יש גם לחברי הוועידה מן השורה. הם מוכנים לתת לו המון כבוד והמון כוח – אבל לא את כל הכוח וכל הכבוד".

או.קיי, דעה שלישית. "מחנה הימין בליכוד טירפד את בחירת נתניהו לנשיא הוועידה", לשון הכותרת הראשית של "מעריב", העיתון שבעליו אינו טרוד ביריבות מסחרית עם חינמון הקשור לראש הממשלה, ושהעורך הראשי שלו היה עד לא מזמן הדובר של ראש הממשלה. "המתנחלים טירפדו את בחירת נתניהו", נכתב בכותרת הידיעה של מזל מועלם בעמ' 6. "החגיגה של ראש הממשלה הסתיימה במבוכה", לשון כותרת הגג. "נתניהו נאלץ להתקפל", נכתב בכותרת המשנה.

אם כן, אפשר לסכם: אתמול בוועידת הליכוד, גם לפי ההערכות השמרניות יותר, נתניהו הובך ונאלץ לחזור בו ("התקפל") בשל תערובת של היבריס גואה ותהליכים פוליטיים פנים-מפלגתיים – היחס בין המרכיבים נתון במחלוקת בין הפרשנים. רגע, עצרו את מכונות הדפוס, יש לנו גם דעה רביעית.

"מצביעים ומתפזרים", לשון הכותרת הראשית של "ישראל היום". "אם לא יהיו הפתעות, המליאה תאשר היום את פיזורה בהליך בזק. מהומה בליכוד: צירים דרשו הצבעה חשאית לבחירת נשיא הוועידה – וההצבעה נדחתה". "לא אכנע לסחטנות", לשון הכותרת בכפולה הפותחת של העיתון. "נתניהו לקח סיכון", כותרת טור הפרשנות (מתי טוכפלד). "התקרית הזאת תישכח בעוד זמן קצר", הוא מנחם את קורא העיתון.

"מעריב" שייך לקבוצת אי.די.בי

הנה כך מדברים אנליסטים: "עושה רושם שהמשקיעים הרימו דגל לבן בכל הקשור לאחזקה באי.די.בי. המשקיעים 'מנקים שורות' ונפטרים מהנייר בכל מחיר", אומר "יניב פגוט מקבוצת איילון" למדור "סקירת המסחר" במוסף "סקירת המסחר ונתוני הבורסה" של "דה-מרקר". "אין ספק שמידת האמון של המשקיעים בכושר ההחזר של הקבוצה התערערה באופן משמעותי", ממשיך האנליסט. "למעשה אין בהיסטוריה הרבה דוגמאות לחברות שחזרו מתשואות של כ-25% למצב של החזר חוב בלי ללכת להסדר. דירוג החוב של אי.די.בי פיתוח ואי.די.בי אחזקות – A מינוס – מעורר אי-נוחות. או שהשוק נסחר בפאניקה, או שחברת הדירוג מעלות פשוט נשארה מאחור".

והכתב, ואדים סבידרסקי, מוסיף: "גם אתמול המניות והאג"ח של קבוצת אי.די.בי היו במוקד המסחר. מניית אי.די.בי אחזקות איבדה 6.5%. אג"ח ג' של החברה צנחה ב-9.1% והתשואה בה האמירה ל-35.8%. זו התשואה הגבוהה ביותר שבה נסחרו אגרות החוב של הקבוצה עד כה [...] החולשה הנוכחית בקבוצה היא בעיקר עקב הירידות במניית הבנק השווייצי קרדיט-סוויס, שהחברה הבת של אי.די.בי, כור, מחזיקה בה".

ובתרגום לעברית: חברת האחזקות הגדולה והמתוקשרת במשק, בשליטתו של איל ההון הגדול והמתוקשר במשק (גם אם לא העשיר ביותר), קרובה למצב שבו לא תוכל לפרוע חובות של מיליארדים, בגלל הימור שביצע בעל השליטה כשהשקיע מיליארדים בקניית מניות של בנק שמרכזו בשווייץ.

אלו חדשות מהדהדות אך לא מפתיעות. התמוטטות מניות הקונצרן היא תהליך הדרגתי שהעיתונות הכלכלית, בחלקה, עוקבת אחריו באדיקות. הכוונה, בעיקר, ל"דה-מרקר" (ו"הארץ"), העיתון שסימן מטרה סביב נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, כסמל ודוגמה לבעיה שגיא רולניק, עורך העיתון, החליט שהיא ורק היא בעיית הבעיות של המשק הישראלי: הריכוזיות. מאז, המערכה בין איש העסקים לעיתון מתנהלת בחזיתות שונות ובעוצמות משתנות, וכמו שקורה במציאות, היא אכן מצליחה להביס כל תסריט גרוע. בתוך שנים אחדות מתחילת הדרמה הנוכחית, נראה כי הגלגל מתהפך ואיש-העסקים-שאף-אחד-לא-הכיר-והפך-לאיש-החזק-במשק קרוב מאי-פעם להיות מי-שהיה.

"מפולת באי.די.בי: האג"ח צנחו ב-9% ביום", לשון הכותרת הראשית היום ב"דה-מרקר". "משבר אמון", לשון הכותרת במרכז שער "כלכליסט", שהמשכה מדווח על הנפילות באגרות החוב השונות של אי.די.בי. אפילו על שער מוסף "ממון", עיתון העסקים של "ידיעות אחרונות", שנראה היה כאילו הורו לעורכיו להיזהר בכבודו של דנקנר, נדפסת כותרת קטנה על השער: "המשקיעים איבדו אמון: האג"ח של אי.די.בי בשפל".

וכמובן: קוראי המוסף "עסקים" של "מעריב", העיתון שדנקנר קנה לאחרונה (במה שנראה כהחלטה היותר טיפשית במהלכים שעשה מול "דה-מרקר"), לא יוכלו למצוא בעיתון שלהם מידע על ההתפתחויות המרעישות בקבוצת האחזקות הגדולה במדינה.

כלכלת בחירות

מי שאין מניעה לכתוב עליו דברי ביקורת בעיתוני "ידיעות אחרונות" הוא ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. סבר פלוצקר וגדעון עשת הם שני הפרשנים הכלכליים הבכירים והוותיקים של "ידיעות אחרונות". פלוצקר אופטימיסט בדרך כלל, מזגו העיתונאי נוח, הוא אוהד את מרואייניו; עשת פסימיסט, לשונו צולפת ועל טוריו שורה רוח זועפת שלעולם אינה נחה. פלוצקר, מבית-גידול שמאלי, נוטה לימין, ובעיקר נוטה להיכן שנושבת הרוח. עשת אוחז בהשקפת עולם שמאלית בלתי מתפשרת, תוקפנית.

פלוצקר הוא הפרשן בה"א הידיעה של העיתון, המוציא והמביא, מי שדבריו מובלטים בשערי המוסף הכלכלי והעיתון עצמו. טוריו של עשת נחבאים בדרך כלל בעמודים האחוריים. והנה, היתה לעשת עדנה. בשבוע שעבר זכה והפניה לטורו הופיעה לצד הכותרת הראשית של העיתון. הוא טען שם כי הסיבה להקדמת הבחירות על-ידי נתניהו נעוצה בכך שראש הממשלה הבין כי כלכלת ישראל עומדת בפני מפנה לרעה. גם היום זוכים דבריו של עשת להפניה משער העיתון, ולכותרת ראשית של המוסף הכלכלי. באופן מעט מוזר, מדובר באותם דברים ממש.

"האבטלה עולה, הגירעון מעמיק, היצוא מצטמק: המציאות הכלכלית שנתניהו צובע בוורוד", נכתב על שער העיתון, ובכותרות על שער מוסף "ממון": "הצרות שבדרך", "האבטלה נוסקת מחודש לחודש. בור אדיר נפער בתקציב המדינה. והפער בין הייבוא ליצוא גובל בקטסטרופה. כל הסיבות שבגללן היה דחוף לנתניהו להקדים את הבחירות".

באלימות

כשם שקורה מדי קיץ בשנים האחרונות, מאז שהעיתונות הישראלית הצהיבה והחלה לשים דגש על דיווחי פלילים סנסציוניים, גם היום עוסקים העיתונים באלימות פלילית ומתייגים כמה מקרי רצח שאירעו ביממות האחרונות כ"תופעה". "הנערה שראתה הכל" היא הכותרת הראשית הפתטית של "ידיעות אחרונות", העיתון שבשבילו רצח מזעזע הוא רק תירוץ. "במהלך הבריחה מזירת הרצח נפלה נעל מרגלה של מ', בת ה-16, שהיתה עם הצעירים שאחד מהם דקר למוות את גדי ויכמן", נכתב בכותרת המשנה. "הנעל והאזנות סתר הובילו את המשטרה למעצר החשודים. אמש שיחזרה הנערה את הדקירה, כשאלמנתו של הנרצח צופה בה ממרפסת ביתה". בתצלום נראית "עדת המפתח (בעיגול) אמש בזירת הרצח", כשפניה, מפוקסלות ועטויות ברדס, מסומנות בעיגול.

"הרצח בבאר-שבע: 9 צעירים נעצרו", נכתב בכותרת קטנה במעלה שער "מעריב". כותרת הכפולה הפותחת של העיתון היא "החשוד המרכזי: 'חייל' בארגון פשע" (מדוע העיתונים ממשיכים לאמץ את הז'רגון העברייני?). הכפולה הבאה מוקדשת לניסיון מעניין אך בוסרי לשרטט תמונה של "הפארקים הבעייתיים" (כלומר, כאלה המועדים למעשי אלימות) ברחבי הארץ. כותרת אחרת היא "הפתרון לאלימות: מצלמות וסיירות עירוניות". בידיעה נוספת בעמוד (נתיב נחמני) נטען כי הגינה הציבורית שליד ביתו של מפכ"ל המשטרה הפכה ממוקד של רעש ואלכוהוליזם למקום שקט ונינוח, בזכות עמדת האבטחה שהוצבה בקרבת מקום והמצלמות שהוצבו באתר.

שערי המוספים היומיים של הטבלואידים המרכזיים, "המגזין" של "מעריב" (עורך אחראי: יואב צור, עורך: אבי יופה) ו"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" (עורך: מאיר אברג'יל), מוקדשים לסיקור "תופעת האלימות". "איפה טעינו?" היא כותרת הנהי של "מעריב"; "התרבות העבריינית של בני הנוער גבתה שוב את חייו של אזרח תמים. עכשיו גם הפארקים ושכונות היוקרה הפכו למקום לא בטוח", לשון כותרת המשנה המוזרה. תמונת השער הנצלנית מראה את אלמנתו של קורבן הרצח בבאר-שבע ממררת בבכי על קברו.

"מכים על חטא", נכתב בכותרת "24 שעות", מתחת לאילוסטרציה עבשה של סכין קפיצית מן הסוג שב"מעריב" הרבו להשתמש בו בצירוף כתמי דם מלאכותי. "ההורים שלא מציבים גבולות, מערכת החינוך ששכחה לחנך, הניידת שמאחרת להגיע והמצוקה הכלכלית שהולכת ומחריפה", נכתב בכותרת המשנה. "מפכ"ל משטרה לשעבר, אמא מודאגת, סוציולוג וקורבן לדקירה חסרת סיבה מנסים למצוא הסברים לאלימות הגואה בחברה הישראלית".

אולם דפדוף מעבר לשערים מגלה רק כפולת עמודים בכל מוסף שאכן עוסקת בנושא האלימות, וגם זו עמוסה בתצלומים של הנרצח הלפני אחרון ("מעריב") ואיורים ("ידיעות"). ב"ידיעות" מוגשים ארבעה טורי דעה קצרים ובעיקר אקלקטיים: בכיינית הבית של העיתון דורשת "שתציבו גבולות", עיתונאי שהיה במקרה קורבן לאלימות אקראית מספר בראשי פרקים את סיפורו העצוב, שוטר מבכה את מצבה של המשטרה וסוציולוג מגיש תמצית מרוכזת של "ניתוח סוציולוגי של מקורות האלימות", ללא בדל נתון כלשהו ("לא בדקתי זאת אמפירית" הוא אחד המשפטים שמופיעים בטור הקצר).

ב"מעריב" חוסכים ומטילים על כתב אחד (אורי בינדר) לרכז את כפולת האלימות היומית. זו מכילה ציטוטי משפטים שאמרו לכתב מכריו ושכניו של הנרצח מבאר-שבע, וכן ציטוט מפי אמו של נרצח אחר, מן החודש שעבר. המסר העולה מן הדברים הוא של ייאוש ואו-טו-טו הלכה המדינה, לצד אווירה כללית הקוראת לרסק-לשבור-למעוך להם את הצורה (להם: לקטינים אלימים). את המשותף לטיפול של שני המוספים בתופעת האלימות אפשר לסכם כך: אריזה סנסציונית המחפה על דלות החומר, חוסר משווע בנתונים ועובדות, הדהוד בלתי אחראי של רגשות ורעיונות הנובעים מחרדה, ליבוי של ייאוש ותסכול.

תמצית הלקח הנלמד מהחומר שמגישים היום מוספי הטבלואידים בנושא האלימות: כדאי שהטבלואידים לא יטפלו בנושא האלימות.

תסכול והקלה בצרפת המדינה

"מעריב", העיתון שבהנהלתו החדשה מציג, לראשונה זה שנים, מדור חוץ שלא נוצר עבור מוקיונים, מקדיש היום את המקום הנכבד ביותר על השער לתוצאות הבחירות באחת ממדינות מערב אירופה: דמותו של נשיא צרפת הנכנס, פרנסואה הולנד, מרוחה על פני רוב עמוד השער. הוא נראה בה מדדה כברווז המנסה לחקות ריקוד של מייקל ג'קסון. משמאלו, מחובר בעבודת פוטושופ בעייתית משהו, נדפס תצלום של הנשיא היוצא, ניקולא סרקוזי, המוצג מגבו ובהפרדת צבעים ההופכת את שערו לכחול.

כותרת הכיתוב האינפורמטיבי לצד התמונה היא "סוף עידן סרקוזי" וכותרת ההפניה לטור הפרשנות של נדב איל היא "יחי התסכול". "עידן חדש מחשיך באירופה", קובע איל, הסבור כי תוצאות הבחירות בצרפת, שם נבחר מועמד השמאל, וביוון, שם נבחר מועמד הימין, אינן מעידות על שינויים אידיאולוגיים אלא על זניחת האידיאולוגיה ותחושה כי "שום דבר לא עובד". גם ב"ישראל היום", המדפיס כותרת בולטת במעלה השער המוקדשת לבחירות בצרפת ("תם עידן סרקוזי"), לא מאושרים מתוצאות הבחירות, אולם לא בשל טעמים הנובעים מניתוח של הלכי רוח קוסמופוליטיים, אלא בשל השאלה היהודית: "הלך לנו ידיד", נפתחת כותרת המשנה, המסתיימת במלים "כוננות ספיגה בבורסות". יהודים או לא יהודים.

ויש גם מי שעדיין לא התייאש מן האידיאולוגיה, וזו מכתיבה את פרשנותו. "שבע עשרה שנות שלטון הימין בצרפת הסתיימו אתמול בערב בהקלה גדולה בקרב מיליוני אזרחים שדישדשו בשנה האחרונה בייאוש ובחרדה", קובעת אבירמה גולן בפתח מאמרה, המודפס במעלה שער "הארץ", מתחת לתמונת השער ("הנשיא הנבחר של צרפת, פרנסואה הולנד, ובת זוגו ואלרי טרירוויילר"). כותרת המאמר היא "השמאל חוזר לארמון האליזה".

עוד כותרת ראשית

"ברק מאשים: אשכנזי ואנשיו קיבלו שוחד", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "החרפה בעימות בין שר הביטחון לרמטכ"ל לשעבר", נכתב בכותרת המשנה. "אשכנזי על הטענה כי איפשר להרפז לקדם קצינים שסייעו לעסקיו הפרטיים: 'דברים הזויים ומופרכים'". כותרת דומה נמצאת גם על שער "ישראל היום".

ענייני תקשורת

"בצד הכתבה על שחרורו של חגי עמיר מן הכלא כתב יועז הנדל כמה דברים בעניין זה", כותב איתן אלמוג מירושלים למדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות". "בין השאר ניסח הנדל את המשפטים 'יצחק רבין נהרג, אנחנו שרדנו בקושי רב', ובהמשך: 'הסכמי אוסלו התפוגגו, ערפאת נעלם, ויגאל עמיר נמק בכלא'. כל מלה מיותרת. אמור מעתה – רבין, ראש ממשלה נבחר, 'נהרג' (באמת מקרה מצער, תאונה, עצוב, קורה לפעמים), ויגאל עמיר, בהחלט אסיר ציון, לא פחות מאשר 'נמק בכלא'. עדיין נמק, בינתיים בכלא, חכו חכו לחגיגות השחרור". ובקיצור, יאיר לפיד הוא עדיין לא.

ובמדור הדעות של "מעריב", לילך סיגן, הכותבת בסגנון זרם התודעה על אף שאינה חמושה בכזו, משווה בין חגי עמיר לבנימין נתניהו וקובעת כי "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לספוג" את מה שעשה עמיר (סימן באצבעו וי ולא הביע חרטה), אולם "קשה יותר לספוג" את החלטתו של ראש הממשלה להקדים את הבחירות "כי זה מה שהכי מתאים לו כרגע". מנהיגים כמו נתניהו הם, לכן, "סכנה אמיתית לכולנו", היא קובעת. כמו כן, היא קוראת לאחדות ומתינות.