האם ראוי שעיתונאי יבקש מבית-המשפט להטיל צו איסור פרסום גורף על פרשה אישית שבה הוא מעורב, כדי למנוע מעמיתיו לדווח על חייו הפרטיים?
לא, אין מדובר בחשד לעבירה פלילית שביצע עיתונאי ישראלי, והסיפור הזה אינו מתרחש במזרח התיכון הלוהט, אלא בלונדון הקרירה. קרירה יחסית, כמובן, שכן מתחת למעטה המכובדות הבריטית שעוטים על עצמם בני משפחת מלוכה, פוליטיקאים, פקידים בכירים וגם עיתונאים, מתלהטים תמיד סיפורים על יצרים, תשוקות ובגידות. כאלה שמפרנסים כבר עשרות שנים את צהובוני לונדון.
במוקד הפרשה הנוכחית ניצב מגיש ופרשן בכיר ברשת הטלוויזיה BBC והעורך לשעבר של היומון "אינדיפנדנט", אנדרו מאר. השבוע הודה מאר, בן 51, כי בשנת 2008 פנה לבית-המשפט וביקש שיוטל צו איסור פרסום גורף, שימנע מן התקשורת לדווח על יחסים מחוץ לנישואים שקיים בראשית העשור עם עיתונאית.
ה-BBC מדווח על הסרת צו איסור הפרסום מפרשת אנדרו מאר (בתצלום)
הרומן נמשך כשלוש שנים, ובשלב מסוים העיתונאית הרתה. מאר שילם לה מזונות בהנחה שהוא אבי הילדה, עד שלאחר שנים אחדות שללה בדיקת DNA את אבהותו. מאר היה נשוי אז, ועדיין גם היום, לג'קי אשלי, בעלת טור ביומון "גרדיאן", ולזוג שלושה ילדים. הרכילות על בגידותיו של מאר, אחד הבולטים באנשי BBC, הסתובבה בחוגים עיתונאיים במשך שנים. הוא פנה לבית-המשפט לאחר שנודע לו כי ה"דיילי מייל" מתכוון לפרסם את הסיפור.
השופטים היטו אוזן קשבת לטיעוניו. הם קיבלו את הטענה שמדובר בעניין פרטי והוציאו צו איסור פרסום גורף. שנה לאחר מכן תבע השבועון הסאטירי "Private Eye" את ביטול הצו. השופטים דחו את הטיעונים בדבר חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת, והסכימו להתיר רק את פרסום העובדה שמאר ביקש וקיבל צו. תוכן הצו נשאר חסוי.
בימים האחרונים התברר למאר כי "Private Eye" פנה שוב לבית-המשפט בדרישה לבטל את הצו. הפעם החליט מאר לנקוט יוזמה: הוא פנה לשופטים והודיע שאין לו עוד צורך באיסור הפרסום. אחר-כך, בראיון עם ה"דיילי מייל", הודה העיתונאי הבכיר כי הוא חש לא בנוח מכך שביקש לפני שנים אחדות למנוע את הפרסום בכוח צו משפטי.
"לא הלכתי להיות עיתונאי כדי להטיל צווי איסור פרסום על עיתונאים. האם אני נבוך מכך? כן. האם אני חש חוסר נוחות? אכן", אמר מאר. יחד עם זאת הדגיש כי גם עתה הוא משוכנע שלא היה כל עניין ציבורי שיצדיק חיטוט תקשורתי בחייו הפרטיים. "חשבתי אז על משפחתי, ואני סבור שאין זה עניינו של איש", הסביר.
מבחינתו האישית, איסור הפרסום הניב את התוצאה הרצויה. "הוא העניק לי ולמשפחתי את הזמן והמרחב שנדרשו כדי להתאושש בתקופה קשה מאוד. שום דבר מכל העניין לא היה נעים במיוחד, ואיני גאה בכך, אבל אנחנו עדיין יחד כמשפחה ואני מרוצה מכך מאוד".
הנישואים של מאר ניצלו, אבל חופש העיתונות ניזוק. כך טוענים בתוקף מבקריו של העיתונאי ושל השופטים שהעניקו לו מחסה מהתקשורת. איאן היסלופ, עורך "Private Eye", מתח ביקורת חריפה על צביעותו של מאר. "זה מדיף ריח רע כאשר מראיין בכיר ב-BBC, המציג לפוליטיקאים שאלות על טעויות שעשו בשיקול דעת וכשלונות בחייהם הפרטיים, מבקש בעצמו להטיל צו איסור פרסום בעודו עובד כעיתונאי פעיל", אמר היסלופ בראיון רדיו.
העובדה שמדובר באחד מבכירי BBC ודמות מוכרת ואהודה כמעט בכל בית בבריטניה אינה הסיבה היחידה שהפרשה מעוררת עניין רב כל-כך בלונדון. "פרשת מאר" נוגעת בסוגיה שמעסיקה באחרונה אנשי תקשורת ופוליטיקאים בלונדון: נטייתם של שופטים רבים להיענות לבקשותיהם של ידוענים להוציא צווי איסור פרסום גורפים. על-פי נתונים שפירסמו השבוע עיתונים בבריטניה, יש כיום לפחות 30 צווים כאלה המונעים פרסום, בעיקר מידע אישי על ידוענים, ובהם שחקן כדורגל בפרמייר-ליג, שחקן קולנוע ידוע וגם כוכב טלוויזיה.
אין מדובר (בדרך כלל) באזרחים מן השורה, אלא בדמויות ציבוריות מוכרות. אנשי האליטה החברתית שומרים איש על רעהו, אומרים מבקרי השיטה, ומעניקים מחסה לאנשים שהם מתרועעים איתם במסדרונות השלטון ובקוקטיילים של הצמרת החברתית, הכלכלית והפוליטית.
"יש אמנם נסיבות קיצוניות שבהן צווי איסור פרסום עשויים להיות חיוניים", אמר ג'ון קמפנר, העומד בראש אינדקס-הצנזורה, ארגון הנאבק נגד הגבלות על חופש הביטוי, בראיון לסוכנות הידיעות הבריטית AP. "אבל אנו רואים עתה צווים שניתנים כדי להסתיר את העשירים מפני מבוכה או אפילו נזק כלכלי. יש סכנה של יצירת רשת סודית של צדק סודי לעשירים".
גם ראש הממשלה דייוויד קמרון אמר כי הוא מוטרד מכך ששופטים כופים למעשה "חוק פרטיות" בבריטניה, בשעה שהחלטות עקרוניות כאלו חייבות להתקבל בפרלמנט. צריך להדגיש שוב: אין מדובר בצווי איסור פרסום הניתנים לצורך ניהול חקירה פלילית, אלא כצעד הננקט בעיקר לבקשת סלבריטאים המבקשים להתגונן בדרך זו מפני הטבלואידים הבריטיים. לכתבי העיתונים הללו אין גבולות, כפי שמעידה שוב החקירה המתרחבת בימים אלה נגד אנשי השבועון "ניוז אוף דה-וורלד", החשודים בהאזנות סתר למשיבונים של אישים בכירים, ובהם גם בני משפחת המלוכה.
הוויכוח על צווי איסור פרסום מסוג זה החריף בלונדון בעשור האחרון, בעיקר מאז התקבל שם חוק זכויות האדם. על-פי החוק, בתי-המשפט נדרשים לאזן בין הזכות לפרטיות ובין זכות הציבור לדעת. אך על-פי מאמר המערכת שפירסם ה"דיילי טלגרף" בעקבות פרשת מאר, השופטים נוטים יותר ויותר לצד הגנת הפרטיות, בלי שום סיבה הגיונית, אלא בעיקר בשל נטיותיהם האישיות.
ה"טלגרף" הזכיר לחיוב החלטה נדירה מסוג אחר שקיבל בית-משפט בריטי לפני שנים אחדות, כאשר דחה את דרישתו של שחקן כדורגל לאסור פרסום פרטים על יחסים שניהל עם שתי נשים מחוץ לנישואים. "הציבור רשאי לצפות מדמויות ציבוריות שיציגו, בשל מעמדן, סטנדרטים גבוהים יותר של התנהגות [...] אם חיזרת בפומבי, אתה עשוי להיות מושא לתשומת לב ציבורית", קבעו השופטים.
הם הזהירו גם כי איסור על פרסום פרשה כזו הוא בגדר פגיעה שאין לה הצדקה בחופש העיתונות. הם דחו את הטענה כי התנהגות הטבלואידים מצדיקה הטלת צווי איסור פרסום וקבעו כי עניינים מסוג זה צריכים להיות נידונים רק ב"ועדה לתלונות על העיתונות", גוף וולונטרי שמתפקד כמועצת עיתונות הדנה בסוגיות אתיות. על-פי העיתון, עיקרון זה חייב להנחות את הוועדה, שקמה בשנה שעברה בראשות הלורד נויברגר, והתבקשה לבדוק את שאלת צווי איסור הפרסום: הקו המנחה חייב להתבסס תמיד על עקרון הפתיחות.
ה"טלגרף" הזהיר גם כי היד הקלה של בית-המשפט בהוצאת צווי איסור פרסום מסוכנת לא רק לעיתונות, אלא לציבור כולו. "הכלים המשפטיים המיועדים להגביל עניין מציצני לחיי המין של מפורסמים עלולים לשמש להשתקת דיון ציבורי על נושאים שהציבור צריך לדעת עליהם", כתב העיתון.
באותה מידה שבה צווי איסור הפרסום משמשים להשתקת סיפורי "נשקי וספרי" (נשים המקיימות יחסים עם ידוענים ורצות מיד למכור את סיפוריהן לצהובונים), הם עלולים לשמש להסתרת מידע על הטמנת פסולת רעילה בחופי אפריקה. במקרה זה מדובר בהחלטה שנויה במחלוקת של בית-משפט בריטי להיענות לבקשת חברה מסחרית, טרפיגורה, ולאסור בצו משפטי פרסום תחקיר על העברת חומרים מסוכנים לחוף-השנהב. הפרשה נחשפה רק לאחר שחבר פרלמנט ניצל את חסינותו הפרלמנטרית והפר את הצו בשעת השאילתות בפרלמנט, המועברת בשידור חי ברדיו ובטלוויזיה.
מאר עצמו, שנאלץ להתמודד עתה עם קיתונות של ארס באתרים שונים ("האוזניים הזקורות שלו נראות כאילו נלקחו היישר מהמגזין האמריקאי 'MAD'", כתב עליו אחד הבלוגרים), מיישר עכשיו קו עם עמיתיו. הבעל הבוגד, שביקש אפוד מגן מחצי העיתונות, חזר עתה להתבטא כעיתונאי בכיר. "אני יודע שהצווים הללו שנויים במחלוקת", הודה בשיחה עם עיתונאי, "המצב יצא מכלל שליטה".