"מאז נפילתו של מובארכ בפברואר האחרון, קרועה מצרים בין שני רצונות – רצונם של המהפכנים מול רצונה של המועצה הצבאית, שנוגד את המהפכה. המועצה הצבאית מעוניינת לשמר את השלטון הישן ככל שניתן, והאנשים שמאחורי המהפכה מעוניינים בפעולות מהפכניות", אמר ל"גרדיאן" ב-18.11.11 הסופר המצרי עלאא אסואני, מחבר רב-המכר "בניין יעקוביאן".
תהלוכה לכיוון בניין מסאפרו בקהיר, 28.10.11 (צילום: גיגי אבראהים, cc-by)
האופוריה שלאחר מפלתו של מובארכ בפברואר האחרון התנדפה זה מכבר מרחובות מצרים. אירועי סוף-השבוע ותחילתו, שכללו דיכוי אלים של הפגנות בתחריר, אלכסנדריה ושאר חלקי מצרים, מייצגים במידה רבה את הלך הרוח הציבורי לקראת הבחירות הפרלמנטריות הקרבות. נדמה שהמועצה הצבאית העליונה, שמונתה לאחראית על תקופת המעבר וההכנה לעתיד דמוקרטי, מסרבת להרפות מסדרי השלטון הישן. העומד בראשה, מוחמד חוסיין טנטאווי (שהיה יד ימינו של מובארכ), חשוף לביקורת ציבורית קשה, והרחוב המצרי מפגין כלפיו תיעוב.
גם התקוות לעידן חדש של תקשורת מצרית נגוזו במהרה. על אף שניתן לקבוע בוודאות שהשיח הציבורי במצרים ליברלי יותר, הצבא מפקח על התקשורת ומשתמש בה כראות עיניו. עם זאת, אופי הצנזורה וההשתקה השתנה: עיתונאים מספרים כי על אף ש"קווים אדומים" ברורים שנמתחו בעבר בנוגע לנושאים האסורים בדיווח בוטלו אחרי המהפכה, הרי שבחודשים האחרונים הצבא התפרץ פעמיים למשרדי אל-ג'זירה בקהיר, מנע הדפסת עיתונים לא פעם וזימן עיתונאים לחקירות. כתוצאה מכך נמתח מחדש הקו האדום, ועיתונים רבים החלו לנקוט צנזורה עצמית חמורה ביותר בכל הקשור לדיווחים על הצבא.
המשך הגבלת חופש הביטוי מתאפשר, במידה רבה, על-ידי הפעלתו של סעיף 148 בחוק העונשין המצרי, הקובע כי "מי שפוגע [...] בבית העליון או התחתון של הפרלמנט המצרי, ברשויות מדינה אחרות, בצבא, בבית-המשפט, בסמכות הציבורית או באינטרסים של הציבור", צפוי לעונש. מקומו של הצבא בחוק זה הפך למשמעותי ביותר מאז מפלת מובארכ. במרץ האחרון דיווח הארגון האמריקאי הוועד להגנת עיתונאים כי לכמה הוצאות לאור מצריות נשלח מכתב מיוחד שקרא לעורכי עיתונים "להימנע מלפרסם כל אייטם [...] אשר קשור לכוחות המזוינים או למפקד הכוחות המזוינים בלי להוועץ קודם עם ה'וועדה לעניינים מורליים' ועם המחלקה הצבאית למודיעין ואיסוף מידע".
בחירות לאיגוד עיתונאים עצמאי במצרים, 25.10.11 (צילום: גיגי אבראהים, cc-by)
מואטז אל-עקד, מגיש תוכנית רדיו בתחנה הממשלתית קולות-הערבים, סיפר לעיתון "אל-מסרי אל-יום", שבבעלות פרטית, כי הממונים עליו הורו לו באופן מפורש שלא לבקר בשידור את המועצה הצבאית ואת מדיניותה. "ההנחיות לא ניתנות בדרך כלל בכתב, אך לעתים הם מפיצים מסמך של רגולוציות מומלצות או טיוטה של מדיניות שידור שאינם נושאים חתימה או שמות", סיפר עקד.
כמה בלוגרים ועיתונאים שהפרו את הסטטוס-קוו התקשורתי בנוגע לפרסומים על אודות הצבא נחקרו ולעתים אף נכלאו. מייקל נאבי סאנאד, בלוגר, נידון באפריל האחרון לשלוש שנות מאסר משום שכתב מאמר שדן בעינוי אסירים על-ידי הצבא. על-פי פסק הדין, סאנאד הורשע ב"פגיעה בצבא". ביוני זומן לחקירה חוסם אל-סוואיפי, עורך העיתון "אל-ואפד", הנמצא בבעלות המפלגה הליברלית הנושאת שם זה, לאחר שפירסם מאמר שדן במערכת היחסים בין האחים-המוסלמים לצבא. עורך-דינו סיפר לאחר מכן כי אל-סוואיפי הואשם ב"הפצת מידע שקרי שעשוי להפר את השלווה".
האירוע שמדגים בצורה המאלפת ביותר את השימוש שעושה הצבא בכלי התקשורת התרחש, באופן סמלי, מול בניין הטלוויזיה בקהיר, בניין מסאפרו. ב-9.10.11 צעדו מאות מצרים לעבר בניין הטלוויזיה במחאה על אי-השוויון שנוקט השלטון המצרי כלפי האזרחים המצרים-קופטים. ההפגנה, שנודעה מאז בשם "טבח מסאפרו", דוכאה באלימות על-ידי הצבא המצרי. מניין ההרוגים הגיע ל-27 ומניין הפצועים ל-329.
עדויות כתובות ומצולמות על אלימות הצבא נגד המפגינים הופצו עוד באותו היום.
"עוד לפני שהצעדה הגיעה לבניין הטלוויזיה, הצבא התחיל לירות באוויר כדי לפזר מפגינים […] הם פתחו את הכביש כדי לאפשר לרכבים לחדור אל תוך ההמון […] כדורים רבים נורו באוויר וזרעו פחד ואלימות", סיפר רביע פהמי, שהגיע למקום במקרה, לאתר ג'דלייה.
בו בזמן דיווחה מגישת חדשות של הטלוויזיה הממשלתית כי נוצרים חמושים תוקפים את החיילים. מאוחר יותר קראה אותה מגישה ל"אזרחים ההגונים" לבוא אל מקום ההפגנה ולהגן על הצבא. דיווחים נוספים קבעו כי "הפצועים מההפגנה מאשרים שיש בבעלותם של המפגינים הקופטים תחמושת". אלא שאזרחים שאכן הגיעו אל ההפגנה גילו כי הצבא הוא זה שיורה במפגינים, ולא להפך: "באתי כדי להגן על הצבא משום שאמרו שהנוצרים יורים על החיילים. הגעתי וגיליתי שהצבא יורה בכולם; מוסלמים תוקפים זה את זה, נוצרים תוקפים זה את זה, ואף אחד לא מבין מה קורה. אז מה באמת התרחש שם?", אמר אחד המפגינים לאתר ג'דלייה.
תהלוכה ועצרת זיכרון להרוגי "טבח מסאפרו", שלושה ימים לאחריו, בקהיר (צילום: עומר רוברט המילטון, cc-by-nc-sa)
שבוע לאחר אותו אירוע פירסמה ועדה ממשלתית שהוגדרה על-ידי המועצה הצבאית כ"בלתי תלויה" דו"ח שקבע כי הטלוויזיה הממשלתית לא היתה אחראית להסתה לאלימות. המייג'ור גנרל איסמאעיל עטמן מהמועצה הצבאית ושר המידע אוסאמה הייקל הוסיפו ושיבחו את האופן שבו סיקרה הטלוויזיה הממשלתית את האירועים. "היינו בהלם. אף אחד לא ציפה לכזה סיקור מבזה מצד הטלוויזיה הממשלתית, במיוחד אחרי המהפכה", אמר טאעריד אל-דסוקי, מפיק בערוץ נייל-לייב, לתקשורת המערבית.
לאחר אירוע זה השתנו פני הדברים במצרים, ונדמה שההמונים, ובפרט העיתונאים, איבדו כל סבלנות כלפי הצבא. כמה ימים לאחר האירוע הפגינו עשרות עיתונאים מול בניין אגודת העיתונאים במחאה על הצנזורה, ושלושה בעלי טור בעיתון העצמאי "אל-תחריר" אף פירסמו טורים ריקים במחאה על ההגבלות על חופש הביטוי.
"מסאפרו הפך לבסיס צבאי; המסדרונות מלאים בשוטרים צבאיים, שערוכים לתקוף ולהכות כל מי שמתנגד", סיפרה חלה חלמי, מגישת תוכנית בערוץ הטלוויזיה הממשלתי שלא הופיעה בטלוויזיה מאז ימיה הראשונים של המהפכה. חלמי היא אחת מאנשי התקשורת שהתאגדו ל"קואליציית אנשי התקשורת העצמאיים" (IMPC), שהחלה לפעול בעקבות טבח מסאפרו. הקבוצה פועלת למען הקמתם של איגודי עובדים עצמאיים לכל מדיום תקשורתי וסגירתו של משרד המידע.
משרד המידע, אגב, אמנם נסגר זמן קצר לאחר מפלת מובארכ, אך הושב על כנו ביולי האחרון בראשותו של הייקל. לאחר אירועי מסאפרו פירסמה הקואליציה הודעת גינוי לאלימות ודרשה את פיטוריו של הייקל ובכירים אחרים באיגוד הטלוויזיה והרדיו המצריים. "אוסאמה הייקל הוא צנזור של הצבא במסאפרו", אמרה דאליה חסונה, מגישת רדיו בתחנה ממשלתית ושותפה לקואליציית אנשי התקשורת.
בחירות לאיגוד עיתונאים עצמאי במצרים, 25.10.11 (צילום: גיגי אבראהים, cc-by)
אירועי ה-9 באוקטובר ממשיכים לעורר הדים תקשורתיים, במידה רבה בעקבות משפטו המתמשך של הבלוגר עלא עבד אל-פתאח, שהשתתף בהפגנות במסאפרו ומואשם בהסתה לאלימות. בשבוע שעבר נודע כי מעצרו של אל-פתאח הוארך ב-15 ימים נוספים בעקבות סירובו להיחקר על-ידי התובע הצבאי. הבאתו של אל-פתאח מול שופט צבאי אינה דבר יוצא דופן; מאז פברואר נשפטו כ-1,200 אזרחים בבתי-משפט צבאיים. לאחרונה נרשמו מקרים רבים של סירוב אזרחים להיחקר או להישפט בבית-דין צבאי ואף קמו גופים כמו "התנועה נגד העמדת אזרחים לדין צבאי" ו"הקמפיין לשחרור עלאא".
"האופטימיות והשמחה של ינואר ופברואר נעלמו והתחלפו במתח ובחרדה [...] האווירה כעת דומה לאווירה שהיתה בינואר. כולם מודעים לאפשרויות. כולם יודעים מה הצבא עושה", אמרה אהדף סויף, דודתו של עלאא וסופרת המועמדת לפרס בוקר.
התעוררותו של איגוד העיתונים המצרי היא בגדר החדשה המשמחת של התקופה האחרונה, וזאת לאחר שפירסם בשבוע שעבר קריאה לעיתונאים לבטא התנגדות נחרצת נגד העמדת אזרחים לדין. האיגוד קרא לעיתונאים לעמוד על הגנת זכותם של אזרחים להישפט בבתי-דין אזרחיים, כמובטח בחוקה המצרית. ההודעה היא בגדר הצהרה ראשונה של איגוד מקצועי נגד הפרקטיקה הנ"ל, והיא משמעותית במיוחד משום שאיגוד העיתונאים נשלט בעבר, כמו יתר האיגודים המקצועיים, על-ידי מפלגתו של מובארכ.
שלשום פירסם האיגוד הודעת גינוי לאלימות הצבא נגד עיתונאים במהלך סוף-השבוע, אז איבד עיתונאי "אל-מסרי אל-יום" את עינו הימנית כתוצאה מירי של כדור גומי לכיוונו. "הצבא והמשטרה תקפו עיתונאים באופן מכוון. זו היתה התקפה שלא היה לה תקדים מאז המהפכה", אמר כרים מחמוד, מזכיר איגוד העיתונאים.