מגפת וינר משתוללת בארץ. איש לא יכול לה. על הפרסומים נשפכים מיליוני שקלים ולחגיגת ההימורים הזו שותפים גם עיתונאי ספורט בכירים. הפנים המוכרות ניבטות מפרסומות בעיתונים, מתשדירי הטלוויזיה ומפינות מיוחדות באתרים.
בשבוע שעבר הגישה הצלחה, תנועה צרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, תלונות לרשות השנייה, למועצת הכבלים והלוויין ולמועצת העיתונות נגד משה פרימו, על השתתפותו בתשדירי פרסום של וינר. "במסגרת פרסומות אלו", נכתב בתלונה, "מופיע ומוצג מר פרימו כעיתונאי ספורט ומקדם את המוצר באמצעות תפקידו זה והמוניטין שנרכש לו בתחום עיתונות הספורט. זאת לכאורה בניגוד להוראות חוק מפורשות, האוסרות על שידור פרסומות אלו והרואות בהן פרסומות מטעות".
הווינר הוא חלק בלתי נפרד מהכדורגל הישראלי. הוא מממן את הליגות ואת הקבוצות. אבל יש כאן מלכוד: גם בגלל ההימורים הפך הכדורגל הישראלי שם נרדף לשחיתות, כשנקשר להטיית תוצאות משחקים. גורמי ההטיות הם בעיקר הימורים לא-חוקיים, אבל גם הווינר השתרבב לעסק מדי פעם.
כך היה ב-2006, כשהשוער אושרי לוי נחקר על-ידי משרד החקירות שבשירות ההתאחדות בחשד להטיית משחקים בעקבות הימורי וינר. המלכוד הזה הופך לגרוטסקי בעולם העיתונות. רון קופמן, למשל, תקף כמה פעמים ברדיו את משחקי הליגות הנמוכות בטענה שהכל בהן מכור, הוא אף קרא לטוטו להוציא את המשחקים האלה מהטופס, אבל באותה תוכנית ממש משודרת "פינת הווינר", שבה הוא וחבריו העיתונאים, מאיר איינשטיין ופרימו, זורקים ניחושים מי תנצח או באיזה הפרש, ובכך תורמים את חלקם לעידוד ההימורים.
פרסומת לווינר בהשתתפות העיתונאי משה פרימו (משמאל)
לא רק בתוכניות הספורט ברדיו: גם "יציע העיתונות" הפופולרית בערוץ הספורט, שתוקפת ומפטרת כל מה שזז, הזיזה הצדה את האתיקה שלה לטובת העניין. היא מייחדת דקות יקרות לניחושים והזיות של חברי הפאנל, כשהלוגו של וינר מופיע בתחתית, ולעתים אף ממלא את המסך כולו. זה קורה גם באתרי הספורט, שברובם מתנוססת "פינת הווינר".
זה משתרבב גם לאייטמים פותחים באתר ערוץ הספורט לקראת משחקים גדולים, כמו גמר ליגת האלופות השבוע, שבהם מופיע בכותרת המשנה קישור שמפנה את אלה שרוצים להמר "ולא יודעים על מי – למומחים שלנו". ומי הם המומחים? אבי מלר, נדב יעקבי ויונתן כהן, שלושה עיתונאי ספורט בכירים ומוכרים. אלה, בתוספת איינשטיין, קופמן, פרימו, אלי סהר, ניב רסקין, אופירה אסייג ועוד, לקחו ולוקחים חלק בקמפיין מסיבי-עיתונאי של הווינר, אם תמורת כסף ואם בהשתתפותם בתוכנית שבה מופיעה הפינה המסחרית הזו.
המועצה להסדר הימורים בספורט מגלגלת למעלה ממיליארד שקל בשנה ותומכת בכל ענפי הספורט בארץ. מדובר במוסד שאמור להיות מבוקר על-ידי העיתונות, אבל ספק אם התקשורת תמהר לבקר ולחשוף התנהלויות בעייתיות בגוף שהפך לאחד המפרסמים הגדולים.
לפני כחמש שנים, במהלך דיון בוועדת הספורט של הכנסת שעסק בהתפטרותו של מנכ"ל מועצת ההימורים, שאול שניידר, סיפר ח"כ אבשלום וילן כי לידיעתו הגיעו חשדות לאי-סדרים במועצה. "מקומם אותי", אמר אז וילן, "כי בעיתונות תוארה התפטרות המנכ"ל כאילו עזב את התפקיד בגלל ש'השלים את משימותיו'. אתמול אף הופיע בעיתון כי 'דורשים את החזרת המנכ"ל'. יש גבול לכל ספין".
הצלחה, באמצעות עו"ד אלעד מן (אין קשר לח"מ), טוענת בתלונתה נגד פרימו: "עולה החשש לעירוב מטריד בין תכנים עיתונאיים לכאורה לתכנים שיווקיים ולשיקולים מסחריים העלולים להשפיע על אופי ואופן הדיווחים המובאים לציבור על-ידי מי שקשור עם גופים מסוקרים בהסכמים ובהבנות מסחריות". פרימו סירב להגיב ל"העין השביעית" על התלונה.
פינת הווינר בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט
בתגובה שנמסרה מהטוטו לאתר איגוד השיווק נכתב כי הם דוחים את הטענה להפרת החוק ולהטעיית הצרכנים. "קמפיין וינר מוגש בצורה קומית ומבדרת. משה פרימו הוא דמות מוכרת מעולם הספורט, אבל בפרסומת הוא אינו עושה שימוש בידע ובמומחיות שלו. הוא אינו מעניק טיפים, פרשנויות, המלצות או תחזיות".
תגובה תמוהה, שהרי השימוש בעיתונאים לפרסומת להימורים הוא משום שהם נתפסים בציבור כמומחים. אם הפרסומת היתולית, שייקחו בדרנים. ואם בפרסומת עם פרימו אין כל רבב, מה עם פינת הווינר הקבועה ברדיו 103? את אחת מהן פתח פרימו באלו המלים: "עוד מעט נפתחים שני משחקים בפלייאוף העליון, יש לכל המאזינים שלנו בתחנות (הטוטו) שלוש דקות, אז בואו נרוץ". אתיקה עיתונאית זה לא. כשהתוכנית הנשכנית הזו מורידה את הטונים הביקורתיים לטובת פינת הווינר, והעיתונאים שבה עוברים לעסוק ביחסי הזכייה של משחקים, מה זה אם לא לעודד את המאזינים למהר להמר?
הימורי הטוטו כל-כך מוטמעים בכדורגל, חלק כל-כך שקוף מהתרבות המקיפה אותו, עד שאף עיתונאי אינו סבור שיש פסול בהתנהלות הזו. במיוחד לא אם כמה מהם גם מרוויחים ממנה בשבתם כמפרסמים. החיבור של עיתונאים למפעל שבשורה התחתונה גורם למאות אלפים להניח את כספם על קרן הצבי, לשקוע במשחקי נדמה-לי ובאשליות להתעשרות מהירה, הוא חיבור ממאיר. לתקשורת חלק אדיר בהפיכה של מהלך כזה למצב לגיטימי ולחלק בלתי נפרד מחוויית הספורט.
הספורטוטו הוא מוסד שצריך לנהוג בו בחשדנות. ודאי שלא לעמוד לימינו בלי שום גילוי נאות, כמו למשל: "הנ"ל מועסק על-ידי הווינר ומקבל ממנו שכר נאה בתמורה לפרסומו ברבים". במקום מידע עיתונאי ראוי על התנהלות המועצה להסדר הימורים, במקום לבדוק את הגוף הזה ולחטט בקרביו כמו שכמה מהעיתונאים עושים מצוין להתאחדות לכדורגל או לוועד האולימפי, הם משמשים דוברים ויחצנים של הווינר.
איך ינהגו עיתונאים שתוגמלו על-ידי הטוטו או משמשים שליחיו, אם יגיע אליהם מידע על אי-סדרים בגוף הזה? האם יעשו את חובתם העיתונאית, יפרסמו ויוקיעו מפרסם כל-כך משמעותי? אם היה בווינר הימור כזה, היחס לזכייה היה בערך 200.
עוד נמשכת הזליגה
על הזליגה המכוערת ברישיון של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל לערוץ 5 פלוס לייב נכתב כאן לא אחת. מועצת הכבלים והלוויין אישרה ב-2009 לערוץ הספורט לשדר את הליגה השנייה בערוץ בתשלום. אחרי שנים רבות בערוץ בסיס, נדדה לה הליגה הזו הרחק מעיניהם של אלפים רבים. בערוץ הספורט טענו שמדובר בליגה ששווה בסך הכל 5,000 צופים בטלוויזיה, ושיכנעו את מועצת הכבלים כי שידורי המשחקים הללו ב-5 פלוס לייב יגדילו את הכנסות הערוץ לטובת מימון שידורי ספורט אחרים.
ביום שישי האחרון התקיים משחק מכריע בין שתי הראשונות בליגה הלאומית, על העלייה לליגת-העל. משחק שהוא שווה ערך לגמר גביע. הרגולציה התנתה שידורים בתשלום של ליגות רבות בארץ ובעולם בכך שהמשחק המרכזי שלהן ישודר בערוץ בסיס: ליגת-העל בישראל, השלבים הגבוהים של גביע המדינה, ספרד, איטליה, ליגת-העל בכדורסל, מכבי תל-אביב באירופה ועוד. ואם כל אלה נמצאים בערוץ חינם, למה לא הפועל רמת-גן ובני-לוד?
מועצת הכבלים והלוויין היתה חייבת לכפות על ערוץ הספורט לשדר את המשחק המכריע בלאומית בערוץ פתוח. בכך שלא עשתה זאת גרמה עוול לא רק ל-5,000 צופים, אלא למאות אלפים.
לומד לספור
אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, התבטא לאחרונה בתקיפות נגד התקשורת וטען שהוא "לא סופר אותה". זה לא מנע ממנו להעניק ראיון נרחב לספורט "הארץ" ביום שישי האחרון, וכצפוי, להתלונן קשות על ההסתה נגדו מצד העיתונאים.
"אני יודע בדיוק מאיפה מגיעות הביקורות", אמר בתשובה לשאלה. "למשל, מאמן עבר שלא קיבל ממני עבודה אחרי לחצים שונים שוחט אותי בטלוויזיה כבר שנים. שחקן עבר גדול שלא קיבל תפקיד, למרות שהחליט כי הוא ראוי, מבקר אותי ברדיו מדי יום. עיתונאי ופרשן באחד העיתונים הגדולים רצה לעשות סרט על מאמן הנבחרת ולא קיבל ממני אישור? הנה עוד סיבה לפגוע בי. עיתונאים פנו אלי, הסבירו לי את מצבם הכלכלי ואת מעמדם התעסוקתי ורצו להיות דוברים או בתפקידים אחרים בהתאחדות. סירבתי, והם התחילו לבקר אותי".
מאמן העבר שאליו כיוון לוזון הוא שלמה שרף ושחקן העבר הוא אייל ברקוביץ'. שניהם תוקפים את לוזון ואת ההתאחדות על בסיס קבוע. ומי הוא העיתונאי שלא קיבל אישור לעשות סרט על מאמן הנבחרת? אולי לא היינו יודעים, עד שביום שני התקבלה התשובה כשאביעד פוהורילס, "מעריב", חשף את עצמו: "[...] ואחרי כל אירועי העונה הזו מתראיין היו"ר לוזון ב'הארץ', מתלונן על התקשורת שהורסת את הענף ומספר שאני, למשל, כותב נגדו כיוון שלא אישר לי לעשות סרט על מאמן הנבחרת אלי גוטמן. אבל מה זה משנה עכשיו. יותר חשוב עכשיו ללחוש על אוזנו של דרוגבה. מי אמר שאנחנו לא בחברה הגבוהה?".
המשך יבוא בסרט של לוזון נגד העיתונות, ולהפך.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il