תחקיר המתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" חושף כי חברת החשמל שכרה את משרד יחסי-הציבור גוב-קרטין כדי לשתול טוקבקים אנונימיים לטובת החברה. אנשי המשרד הסתערו על ידיעות הנוגעות לחברה וכתבו מאות טוקבקים התומכים בעמדתה ומשמיצים גורמים כמו משרד האוצר, ראש הממשלה בנימין נתניהו ומבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. המגיבים הזדהו בשמות כגון "אנשל", "גבירצמן" ו"הרמן", ולא הזדהו כמי שפועלים בשם חברת החשמל או בשליחותה.
למרות כיכובם במוסף המכובד, טוקבקים שתולים הם כבר לא חדשות. ממש כמו תאונות דרכים, זרימת שפכים לים והתייבשות הכנרת, פתיתי השקר הללו הצטרפו זה מכבר לרשימה הארוכה של עוולות שלמדנו לחיות איתן. פעם צריך היה עיתונאי להתאמץ כדי למצוא מגיב-בתשלום שיתראיין, וגם אז רק בעילום שם. השנים עברו, אדמות האינטרנט הולבשו שלמת בטון ומלט, ואנשי שיווק, יחסי-ציבור ופרסום מתגאים בשירותי שתילת הטוקבקים שלהם בפה מלא ובשמם המלא, ואם אפשר גם עם תמונה.
אגב, חברת החשמל מפגרת גם טכנולוגית: היא שכרה (בכמה אלפי שקלים, לפי התחקיר) משרד יחצנות שמעסיק מגיבים אנושיים. כתב ynet שוקי גלילי, שנחשף לטוקבקים שעברו דרך המסננים, כתב על חברה בשם Qerta, שמציעה תוכנה ששותלת טוקבקים במהירות וביעילות.
אבי קרטין, שותף במשרד גוב-קרטין, סירב להתראיין ל"העין השביעית". בראיון ל"מעריב" בינואר 2005 אמר קרטין על שירותיו: "אנחנו עושים שני דברים עיקריים. הראשון הוא ניטור מה שקורה ברשת, מענה על שאלות של גולשים בפורומים ובטוקבקים ופתרון בעיות ותלונות. אנחנו עולים בשם לקוח מסוים ועוזרים לגולשים, או מגיבים להשמצות ולשמועות וירטואליות. לפעמים עושים את זה תוך התחזות לגולש תמים [...] התפקיד השני הוא פיזור מידע מכירתי, תדמיתי או שיווקי, מה שמכונה 'גרילה מרקטינג'. המידע מפוזר בכל מיני פורומים, לפעמים בשם בדוי, לפעמים לא".
בעבר הפיץ קרטין ספאם במכתבי-שרשרת אנונימיים שהפריכו לכאורה שמועות שהסתובבו בדואר האלקטרוני על בנק הפועלים ועל בזק. בדצמבר 2002 ריאיינתי אותו בנושא בנענע, ותהיתי מדוע הוא משאיר את האימיילים לא חתומים, במקום לציין את מקורם ולתת להם גושפנקה רשמית. "זה בדיוק העניין", השיב קרטין. "בגלל זה אנחנו לא חותמים, כי אנשים מאמינים לשמועה שהם קיבלו, בהתחלה לשלילית ואחר-כך לחיובית".
בחברת החשמל הסכימו לדבר רק אוף דה-רקורד והפנו לתגובה הרשמית, שבה הדירקטוריון מודיע על תמיכתו בפעילות הנכלולית. "ועדת התקשורת של דירקטוריון חברת החשמל", נכתב שם, "מברכת על הצעדים שננקטים על-ידי החברה להעברת מידע אמין, מלא וענייני בכל הכלים התקשורתיים העומדים לרשותה, מול הנסיונות לפגוע במנהליה ובפעילותה. מן הוועדה נמסר שהיא בחנה את תוכני המסרים שהועברו מטעם ההנהלה ומצאה שהם תואמים את יעדי החברה ואת מטרותיה וכי הם עומדים בקריטריונים מוסריים, ציבוריים ואתיים".
אני לא יודע מה מרתיח אותי יותר: החדווה שבה חברת החשמל יורקת בפרצופנו (לא התנצלות היתה בתגובת החברה, אלא ההפך, גאווה על מעשיה), או ההודאה שלה שבכוונתה להרחיב את פעילותה זו: "ועדת התקשורת של הדירקטוריון הנחתה את הנהלת החברה להרחיב את הפעילות האינטרנטית של החברה לערוצים נוספים כמו: בלוגים, פורומים, קבוצות דיון ועוד".
הנחמה היחידה שאני מוצא בסיפור הזה, מלבד העובדה שעיתונאים חוקרים עדיין עושים את עבודתם וחושפים שקרים, היא שעם כל גילוי של גוף שמזהם את הרשת בתגובות מזויפות, הולכת ויורדת אמינותם של הטוקבקים הלא-מזוהים, שמלכתחילה אסור היה לתת בהם אמון כה רב, ובוודאי שלא לנתחם כמייצגים נאמנים של דעת הקהל.
ynet, אתר הטוקבקים הגדול בארץ, עשה רפורמה בטוקבקים ובמסגרתה הוא מעודד את מגיביו להירשם לאתר ולצבור מוניטין טוקבקיסטי. nrg מצ'פר גולשים רשומים באישור מיידי של תגובותיהם. אם האתרים ימשיכו במגמה הזאת, של הגדלת האחריות של הגולשים לתגובותיהם, אולי בתוך שנים אחדות יעזבו הגולשים את זירת המגיבים הלא-מזוהים, ויותירו אותה לטיפוסים נטולי אתיקה כמו אנשל, גבירצמן והרמן, שיטילו זה בזה רפש בשם אדוניהם. אנחנו, מצדנו, נוכל להפסיק לקרוא אותם.