בהקדמה לספר "ארוחת בוקר של אלופים" מתנוססת כוכבית גדולה ועקמומית – הגרסה המאוירת של המחבר, קורט וונגוט, לחור תחת, וסוג של איתות לקוראים: המסמך שלפניכם ישבור חוקים ומוסכמות, ולא בצורה הספרותית קפוצת הישבן אלא באופן בוטה, לעתים ילדותי במפגיע, שעלול להידרדר לכדי צלבי קרס משורבטים וביזוי ההימנון האמריקאי.
סדרת הטלוויזיה המוערכת "חזרות" מזמנת לצופי כאן 11 מפגש עם כמות לא מבוטלת של כוכביות, אבל מהסוג ההפוך. ב"חזרות" יש סצנות סקס ועיסוק ישיר ופתוח במין, אבל מישהו בהנהלת הערוץ החליט שהתכנים הללו עלולים לפגוע בנפשותיהם של הצופים. הפתרון שנמצא לכך מעורר תהיות: בזמן שהדמויות מוציאות מפיהן מלים כמו "זין", "בולבולים" ושלל קללות חינניות יותר או פחות – בכתוביות הנלוות מצנזרים את המלים הגסות, ומגישים במקומן ז**ן, ב******ם וכ****ק.
בתוכנית "סיפורים מהכורסה" הצנזורה הורחבה והוחלה גם על רצועת האודיו, למשל כשהמרואיינת יעל פוליאקוב הגדירה את המראה החיצוני שלה בשנות נעוריה כמראה של "ילד זין" (ובגרסה של כאן 11: "ילד ***"). כאילו כדי להגחיך את הצנזורה, בתוכנית הדביקו איקס שחור על פיה של פוליאקוב.
בקרב הצופים יש כאלה שזה מפריע להם. "אני עדיין לא מבין, אם בסדרה אומרים את המלה 'זיון', למה בכתוביות מצנזרים את זה? זאת לא אפליה נגד חירשים, שעכשיו צריכים לתהות למה מישהי נרדמה באמצע זרחן?", תהה הצופה מתן בלומנבלט בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו לאחר צפייה ב"חזרות". "וגם, למה הצִנזור הוא רק באמצע, כאילו זאת חידה שצריך לפתור? אם זאת מלה שאסור שיידעו עליה, אז תצנזרו הכל!!! מה זה???".
יעל פוליאקוב, מתוך התוכנית "סיפורים מהכורסה" (צילום מסך מתוך שידורי כאן 11)
בלומנבלט והגולשים שהגיבו לפוסט שלו אינם לבדם. התופעה תפסה גם את עינו של הסאטיריקן והפובליציסט קובי ניב. "למה ילד בן 4 שלא יודע לקרוא יכול לשמוע את המלה זין, וילד בכיתה ז' (סליחה), שכבר יודע לקרוא, יכול לשמוע זין אבל לא לקרוא זין?", תהה ניב בבלוג שלו באתר "הארץ". "על מי זה בא להגן, הסידור המטומטם הזה, אם לא על ילדים? על יהודים דתיים שזין פוגע ברגשותיהם, אבל לא כשאומרים אותו אלא רק כשכותבים אותו? או שאולי מדובר בפשרה שהושגה בקבינט הקורונה בין ראש הממשלה לסיעות החרדיות, שעל-פיה יכניסו לנו את כל הזין, אבל עם כוכביות?".
תאגיד השידור הציבורי: "ההחלטה נועדה מחד להגן על חופש היצירה, ובמקביל לצמצם במידת מה פגיעה בקהל שעשוי להיות רגיש יותר"
התשובה כמובן שלילית. גילי שם-טוב, מנהלת מערך הדוברות של תאגיד השידור הציבורי, מוסרת שמדובר בהחלטה שהתקבלה בחטיבת הטלוויזיה – וליתר דיוק על-ידי מנהל מחלקת ההבאה לשידור גדי צפריר – במטרה "לרכך את מינון האלימות המילולית ככל האפשר, ומבלי לפגוע ביצירה חופשית".
לדבריה, ההחלטה מה לצנזר מבוססת על תקנות חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים משנת 2002. התקנות, ראוי להבהיר, אינן מחייבות את התאגיד לצנזר מלים גסות – לא בכיתובים, ולא בכלל. "הוספת הכוכביות לכתוביות היא מדיניות וולונטרית של התאגיד, הנגזרת מאותן הנחיות, ותכליתה לצמצם את מינון האלימות המילולית והגסויות מבלי להגביל ככל הניתן את התוכן", מסבירה הדוברת. לפיכך, הצנזורה לא חלה על שידורי החדשות, אלא רק על תוכן לא-חדשותי ועל הפקות חיצוניות.
מתוך הסדרה "חזרות", המשודרת בערוץ כאן 11 (צילום מסך)
בתאגיד, כאמור, מאמינים שהצגת מלים גסות בצורתן הכתובה עלולה לפגוע בקהל הצופים. "ההחלטה נועדה מחד להגן על חופש היצירה, ובמקביל לצמצם במידת מה פגיעה בקהל שעשוי להיות רגיש יותר. הדבר נהוג בערוצים רבים בעולם; בערוצים אחרים נהוג לעתים רבות כלל לא לתרגם", מסבירים בתאגיד במענה לפניית "העין השביעית". "ההחלטה על מה ואיך יסומן נעשית אחרי צפייה בפרק, תוך בחינת התוכן הספציפי ושעת השידור ובשיתוף והיוועצות עם ההפקה, עורך התוכן האחראי לתוכנית בתאגיד ומחלקת ההבאה לשידור".
ההסבר הזה מפרט את הרציונל מאחורי הצנזורה, אבל הוא לא פותר את הדיסוננס האבסורדי בין מה שמוצג על המסך למה שבוקע מהרמקולים. "את הבעיה אפשר לחלק לכמה רמות", מסביר זיו פרנקל, כלכלן שנעזר במכשיר שמיעה, ואחד המגיבים בפוסט של בלומנבלט שצוטט לעיל. "אני אישית סולד מפוריטניות, אני לא חושב שיש סיבה טובה להעמיד פנים שיש מלים שלא קיימות. ובטח כשיוצר החליט, מטעמים אמנותיים, להשתמש במלה מסוימת בסדרה. דבר שני, אין שום היגיון בלצנזר מלים בסדרה שמיועדת למבוגרים שכוללת סצנות מין ועיסוק במין", הוא אומר.
הצופה זיו פרנקל: "אשתי צוחקת, ואני יושב שם ומחייך כמו דביל. לאנשים שהשמיעה שלהם לא טובה אין חוויה פחות נעימה מלמצוא את עצמם יושבים באיזו סיטואציה ומחייכים בלי לדעת מה קורה סביבם"
לגבי ההשלכות על כבדי שמיעה, פרנקל מוסיף: "את רוב הצִנזורים אני מבין. נגיד, כשכותבים זי"ן, ואז שתי כוכביות ונו"ן סופית. אבל אפילו שזה מובן, זה פוגע בחוויית הצפייה. כי זה מוציא אותך מהרגע. זה יכול להרוס לך בדיחה, לדוגמה. אבל קרה גם, במהלך צפייה ב'חזרות', שנתקלתי במלה שאין לי מושג מה היא אומרת. נניח בי"ת, ואחריה כמה כוכביות, ומ"ם סופית. אשתי צוחקת, ואני יושב שם ומחייך כמו דביל. לאנשים שהשמיעה שלהם לא טובה אין חוויה פחות נעימה מלמצוא את עצמם יושבים באיזו סיטואציה ומחייכים בלי לדעת מה קורה סביבם. כשכתבתי על זה בתגובה לפוסט, מישהו נידב הסבר ואמר שהמלה היתה 'בולבולים'. אמרתי לו, 'רואה, הייתי בטוח שזה היה ביצים'. זה אמנם לא השתלב במשפט, אבל בזמן אמת לא מצאתי משהו אחר.
"אגב, כשהתלוננתי בדף של התאגיד קיבלתי רושם שהאדם שמדבר איתי, שלא הזדהה בשם, חולק את התחושה שזו התנהלות לא הגיונית של הערוץ. הוא כתב לי שהסוגיה 'עולה שוב ושוב בישיבות הפנימיות' וש'החלטת הצוות הלשוני היא להמשיך איך שהיה עד כה' – אבל אמר שהוא מבין את הבעייתיות, ושהוא יעביר את זה הלאה".
התשובה שנתן לפרנקל הרפרנט האנונימי של תאגיד השידור הציבורי היא כנראה יוזמה אישית, שאינה משקפת את עמדתם של קובעי המדיניות. מערכת "העין השביעית" הציעה לתאגיד להגיב לטענות על כך שצִנזור הכתוביות פוגע בחוויית הצפייה של כבדי שמיעה, אך בתאגיד בחרו לא למסור התייחסות לסוגיה זו.
בגופי שידור זרים, אגב, מצאו לכך פתרון: לצד רצועת הכתוביות הרגילה ישנה אפשרות לצפות בתוכניות עם רצועת כתוביות שהותאמה במיוחד לכבדי שמיעה, הכוללת חיווי על צלילים, רחשים ומוזיקה – ואיתם כל המלל, בלי צנזורה ובלי משחקי ניחושים.
* * *
מתוך הסדרה "חזרות" (צילום מסך מתוך שידורי כאן 11)