שניים מהאנשים החזקים במדינה נפגשים בחדר סגור. אחד מהם שולט כבר ארבעים שנה בקבוצת התקשורת החזקה במדינה, חלק ניכר מהן בתור מונופול חסר תקדים בעולם המערבי. השני הוא ראש ממשלה שישבור עוד מעט את שיא הכהונה הרציפה, מהפוליטיקאים המשפיעים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הם לא נפגשים כדי לדבר על ענייני המדינה, גם לא על ארכיאולוגיה או היסטוריה צבאית. אפילו לא על כדורסל, כנראה תחום העניין העיקרי של הראשון.

השניים רוקמים ביניהם, באופן הכי מפורש ובוטה, ללא כחל וסרק, עסקה מושחתת, כזו שלא היתה עוברת אפילו לקטור של נטפליקס. טיפה תחכום, הוא היה דורש, מעט אלגנטיות. אין דיבור על חברות קש או מניפולציות מסובכות, אין שפת קוד או רמזים עלומים. הכל על השולחן, מדמם כמו סטייק במנגל שאף אחד לא בא אליו עם מצית. אתה תעזור לי להכות במתחרה, אני אעזור לך להישאר ראש ממשלה.

והם פאקינג הקליטו את כל זה.

וההקלטה אשכרה הגיעה – כמעט במקרה – למשטרה.

ועכשיו הם שוקלים אם לסגור את התיק.

ויש עוד: שניים מהאנשים החזקים במדינה נפגשים בחדר סגור. אחד מהם הוא מיליארדר ממונף ששולט בפירמידה מתערערת ותלוי ברגולציה שתשמר את המונופולים ועסקאות בעלי העניין שלו, אחרת יגמור כמו פישמן, דנקנר ושות'. השני הוא אותו ראש ממשלה עוצמתי, פוליטיקאי כוחני שעסוק באופן אובססיבי בתדמיתו התקשורתית ומטופל במשפחה שמלבה את האובססיה לממדים בכחנליים. הם מכרים ותיקים, המשפחות מכירות. מערכת היחסים שלהם כוללת טיפול ממשלתי צמוד בעסקיו של המיליארדר ולחצים צמודים לא פחות על הסיקור הפוליטי בכלי התקשורת שבשליטתו.

וכל זה מתועד, מוקלט ומזומרר על-ידי עדי מפתח.

ועכשיו הם רוצים להפחית את האישומים.

זה לא מסובך. אל תתבלבלו. אפשר להיכנס לעוד ועוד פרטים. לרדת לעוד ועוד רזולוציות. לטבוע בפיקנטריה, בתקדימים לכאן ולכאן, בעדויות סותרות, מניפולציות, נאומים, מניפסטים בפייסבוק לייב, הטעיות של עיתונאי חצר משני הצדדים. אבל סופו של דבר הוא תחילתו של דבר והדבר הוא פשוט: ראש ממשלה ושני אנשי עסקים ניהלו ביניהם יחסי תן וקח תוך שהם סוחרים בנכסי ציבור ובהשפעה על עמדותיו.

עד כמה כל אחד מהצדדים היה מודע לפרטי העסקאות המושחתות? עד כמה ביצע אותן בעצמו, ועד כמה ביצעו אותן בני ביתו או שלוחיו השונים? היכן עובר גבול הידיעה והמודעות בין המוציאים לפועל השונים? איזה חלק מהעסקאות נותר על הנייר, ואילו מהן יצאו לפועל, ובאיזה אופן? כל אלו שאלות שצריכות להתברר בבית-המשפט, שיקבעו את רמת האחריות הפלילית של המעורבים, האם ייצאו זכאים או יורשעו, ואם יורשעו – מה יהיה עונשם.

אבל על העובדות אין חולק, הן ממוסמרות באופן שהיה גורם לכל תובע בהיסטוריה לפרוץ בבכי של פורקן: במסמכים, בהקלטות ובעדויות ישירות.

והעובדות הן שמו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, הבטיח לנתניהו לרתום את קבוצת התקשורת שלו ואת העיתונאים שהוא מעסיק לטובת הקריירה הפוליטית של נתניהו כך שיישאר ראש ממשלה כמה זמן שהוא רק רוצה. העובדות הן שראש הממשלה נתניהו הצהיר שירתום את כוחו הפוליטי כדי לעזור למו"ל מוזס במלחמה המסחרית שלו נגד קבוצת תקשורת מתחרה. בלוף? פאטה מורגנה? שהשופט יחליט.

העובדות הן שמשפחת אלוביץ', בעלת השליטה באתר החדשות "וואלה", קיבלה את הרגולציה הממשלתית שהיתה שווה לה מיליונים, ייחסה אותה לנתניהו וראתה עצמה מחויבת לגמול לו בשינוי הסיקור באתר. העובדות הן שעל הרקע הזה בדיוק הגיעו מסביבתו של נתניהו באופן עקבי ומתמשך דרישות לשינוי הסיקור, ושעל מערכת האתר הופעל לחץ מסיבי מטעם בעל השליטה לשנות את הסיקור כך שייטיב עם נתניהו ומשפחתו ויתנכל ליריביו הפוליטיים.

מי ידע, כמה ידע, מה תוכנן ולא קרה, מה קרה אבל לא כפי שתוכנן, כל אלו פרטים חשובים לצורך החלטה על הרשעה פלילית או חומרת העונש, אבל אין ולא צריך להיות ספק שהם ראויים לבחינה משפטית. בבית-משפט אמיתי, לא זה של טוויטר.

נתניהו נהג לומר, ולחזור ולומר, ש"לא יהיה כלום כי לא היה כלום". הוא צדק. אבל הוא לא צדק בזה שלא היה כלום, בזה הוא שיקר. שקר גס, שמן ומצחין מזיעה. הוא צדק בכך שמדובר כאן בסיפור פשוט. שאסור לתת לעצים להסתיר את היער ולהמוני הפרטים לבלבל את ההיגיון הבריא.

מו"ל קבוצת התקשורת החזקה במדינה הוקלט סוגר דיל מושחת עם ראש הממשלה. מערכת יחסים מושחתת בין מו"ל שהוא גם מיליארדר ממונף לבין ראש ממשלה שאישר לו רגולציה במאות מיליונים תועדה לפרטיה. אם את זה אתם לא יכולים להביא לבית-המשפט, בשביל מה אנחנו משלמים לכם משכורת? בשביל מה אתם קמים בבוקר? כדי לשתות קפה ולהתלבט אם לקרוא את החדשות שלכם ב-ynet או ב"וואלה"?