העיתונאית העצמאית שרון שפורר, הכותבת ב"מקום הכי חם בגיהנום", לא מוכנה שבית-המשפט ימחק את תביעת העתק שהגישו נגדה לשכת עורכי-הדין והיו"ר לשעבר אפי נוה, כפי שהללו מבקשים. תחת זאת היא דורשת מבית-המשפט כי ידחה את טענות התביעה לגופן תוך חיוב הלשכה ונוה לשלם לה פיצויי הרתעה בסך 969,738 שקל, הסכום המדויק שדרשו ממנה הלשכה ונוה בתביעתם.

הדרישה לסכום פיצויים זה, קובעת שפורר, נובעת מהיותה של התביעה תביעת השתקה, שהסבה לה נזק אישי ומקצועי, ומהצורך להרתיע גורמים אחרים מפני הגשת תביעות השתקה דומות.

"תביעת ההשתקה שהוגשה כנגד הנתבעת נולדה בחטא", כותב בא-כוחה של שפורר, עו"ד יהונתן קלינגר. "התובענה נוצרה כאקט שנועד לעצור את הפרסומים הביקורתיים של הנתבעת כנגד התנהלות התובעים. התובעים נקטו כנגד הנתבעת באותה שיטה שנקטו כנגד עיתונאים אחרים: הרצון להשתיקם, להקניטם, להקטינם ולדאוג כי הם ומערכת העיתון שבה הם עובדים יספגו עלויות. הרי מה אכפת לתובעים? הם ממומנים מהקופה הציבורית.

סכום ההוצאות שדורשת שפורר לקבל כפיצוי, מוסיף בא-כוחה, "נועד להרתיע תובעי סרק מלהתיש נתבעים, להכפישם, להשתמש בהליך המשפטי כדי להשתיק ביקורות, ולאחר מכן לומר 'מתנצל' ולמשוך התביעה"

"זו מהותה של תביעת ההשתקה הזו, וזו מהות תביעת ההשתקה שהוגשה גם נגד גור מגידו. תביעות ההשתקה מטעם לשכת עורכי-הדין נועדו לעצור ביקורת עניינית, מכובדת, שבאה במקום שבו היה חלל שנוצר מהפחד של כלי תקשורת אחרים לעסוק בלשכת עורכי-הדין. באותה שיטה בדיוק האמינו התובעים כי תיק זה יסתיים בפשרה. ומדוע? כיוון שכל גורם אחר התקפל עד כה. [...] הגשת התביעה נועדה לא רק להשתיק את הנתבעת ולהרתיע אחרים מלבקר את לשכת עורכי-הדין, אלא ליידע את הציבור כי מי ש'יסתבך' עם אפי נוה לא יוכל לעבוד כעיתונאי בישראל".

לפי שפורר, התביעה אכן פגעה ביכולתה לפעול כראוי כעיתונאית. לדבריה, התביעה נוצלה כנגדה בכל פעם שעבדה על תחקיר או כתבה וגרמה לכך שנמנעה מ"פרסום תחקירים נוספים אשר עמדו על מקלדתה ואשר היו פסע מפרסום".

כדוגמה מציינת שפורר כי ביום שבו קיבלה את תביעת לשכת עורכי-הדין ונוה עבדה על תחקיר בנושא מוזיאון ישראל. כשביקשה תגובה קיבלה איום בתביעת דיבה. "הנתבעת חששה שמא לא תוכל לעמוד בשלוש מערכות של תביעות, ולמרות גיבוי ממקום העבודה החליטה שלא לפרסם את הכתבה", נכתב מטעמה של שפורר.

העיתונאית שרון שפורר ועורך-דינה יהונתן קלינגר בבית-משפט השלום בהרצליה (צילום: אורן פרסיקו)

סכום ההוצאות שדורשת שפורר לקבל כפיצוי, מוסיף בא-כוחה בהמשך, "נועד להרתיע תובעי סרק מלהתיש נתבעים, להכפישם, להשתמש בהליך המשפטי כדי להשתיק ביקורות, ולאחר מכן לומר 'מתנצל' ולמשוך התביעה".

שפורר ובא-כוחה מציינים כי ההוצאות המשפטיות בפועל בתיק עמדו עד כה על כ-70 אלף שקל, אך טוענים כי במקביל דרשה התביעה משפורר אינספור שעות עבודה בשיחות עם עדים ומקורות, מה שמנע ממנה לעסוק בתחקירים אחרים, כך שההוצאות הריאליות עומדות על כ-350 אלף שקל. הפיצוי הנוסף שהיא מבקשת, עד כמיליון שקל, נובע מכך שלדברי שפורר יש לקחת בחשבון גם את התנהלותם של הלשכה ונוה בתיק וההשפעה של התביעה על חייה האישיים והמקצועיים.

"המחיר שהנתבעת משלמת מעצם התביעה הוא פגיעה במעמדה הציבורי, הוא פגיעה בחופש העיתונות, הוא פגיעה בעיסוקה. הוצאות לא נועדו לכפר רק על כספים שהוצאו מכיסה, אלא לתקן את הנזק שנגרם"

בתביעה עצמה, לאורך כל הדרך, כונתה שפורר על-ידי עורכי-הדין של הלשכה ונוה "בלוגרית" ו"תועמלנית" והוטל ספק ביכולותיה המקצועיות. בעקבות התביעה, טוענת שפורר, שובשו יחסיה המקצועיים לא רק עם הלשכה אלא גם עם שלל גורמים אחרים שקשורים ללשכה, ואשר התייחסו אליה בצורה "מבזה".

מעבר לכך טוען עו"ד קלינגר כי "המחיר של תביעות ההשתקה אינו רק בהוצאות המשפט שהוציאה הנתבעת. [...] המחיר שהנתבעת משלמת מעצם התביעה הוא פגיעה במעמדה הציבורי, הוא פגיעה בחופש העיתונות, הוא פגיעה בעיסוקה. הוצאות לא נועדו לכפר רק על כספים שהוצאו מכיסה, אלא לתקן את הנזק שנגרם.

"[...] הנתבעת, שתביעה של מיליון שקל ריחפה מעליה ומעל ילדיה הקטים, סבלה מחרדות כלכליות, מחוסר שינה, מדאגות ומחשש במו כל אדם שתביעה של מיליון שקל עומדת מעליו: אובדן של כל עתידו; לשעבד את עתידו לצורך חוב להחזרת סכום פסק הדין. הנזק שנגרם מחשש זה הוא לא רק הנזק הנפשי הזמני, אלא שינוי של כל אורחות החיים שלו.

"נזק זה לא יתוקן אלא באמצעות פיצוי ראוי שירתיע, הן כיום והן להבא, את התובעים ואת שיבואו אחריהם. [...] אין סיבה שהתובעים, שהוצאותיהם משולמות מהקופה הציבורית, לא יפתחו את כיסם ויתקנו את הנזק שגרמו במצב כזה. הנתבעת לא אמורה לסבסד את גחמותיהם של נבחרי ציבור שמעוניינים לחסל ביקורת עניינית".

שפורר לא מסתפקת בדרישה לפיצוי בסך כמיליון שקל, ומבקשת מבית-המשפט לקבוע כי נוה עצמו ישלם לה מחצית מהסכום.

מימין: עורכי-הדין רונן בוך, אפי נוה ושמוליק קסוטו, 17.7.2017 (צילום: אורן פרסיקו)

התביעה נגד שפורר, שבה היא נדרשת לשלם פיצויים בסך כמיליון שקל, הוגשה לפני כשנתיים וחצי בגין סדרת כתבות שפורסמו באתר "המקום הכי חם בגיהנום". הלשכה ונוה טענו, באמצעות עורכי-הדין רונן בוך ושמואל קסוטו, כי שפורר כלל לא נהגה כעיתונאית אלא כ"תועמלנית", ופרסמה בכוונה תחילה מידע מכפיש ושקרי על הלשכה ועל נוה.

בתגובה טענה שפורר, שזכתה לגיבוי משפטי מצד "המקום הכי חם בגיהנום", כי כל פעולותיה היו בגדר "עיתונות אחראית" וכי בלשכת עורכי-הדין כלל לא חולקים על העובדות שהופיעו בפרסומים אלא על "איש קש" שהם עצמם יצרו. כמו כן טענה שפורר כי התביעה נגדה אינה אלא תביעת השתקה.

מאז הגשת התביעה נחשד נוה בפרשיות פליליות מתוקשרות ונאלץ לעזוב את תפקידו. לאחרונה נבחר לתפקיד יו"ר הלשכה עו"ד אבי חימי. בחודש יולי האחרון, בישיבה הראשונה של מועצת לשכת עורכי-הדין שהתקיימה מאז בחירתו של חימי, הוחלט על מחיקת התביעה נגד שפורר. בעקבות זאת הגישו הלשכה ונוה בקשה למחיקת התביעה, אך סירבו לחזור בהם מהטענות נגד שפורר וביקשו שבית-המשפט לא יחייב אותם בהוצאות.

71274-01-17

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 4.96MB)